16.5.22

זה לא המשטרה ולא ההסברה. זה משטר רע

מתי לאחרונה, אם בכלל, ראיתם בטלוויזיה תמונות של שוטרים בועטים ומכים באלות, לאור יום ולעיני המצלמות והעולם, נושאי ארון בעת מסע לווייה? איזה משטר בעולם היה מעז לנהוג כך? אולי משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה, שחלף מן העולם כבר לפני שנות דור, וגם אז, אם בכלל, הרחק מכל עין צופיה. אבל מי כן נוהג כך? ישראל. בשנת 2022. ועוד בלווייה של אישה שייתכן שחייליה עצמם הם שהרגו אותה. זוועה.

אם בתקופת המנדט בארץ-ישראל היו שוטרים בריטים בועטים ומכים נושאי ארון בלווייה של עיתונאי יהודי, שנהרג בקרב יריות בין הצבא הבריטי לאחת מהמחתרות, ושבה היו המתאבלים מניפים דגלי כחול-לבן וקוראים קריאות לאומניות בנוסח "מדינה עברית! עלייה חופשית!", איך אז הייתם קוראים לזה? "יום שישי השחור". ומלמדים עליו בבתי הספר שלכם כדי להדגים את אכזריותם של הכובשים הבריטים, נכון? יופי.

ואם אתם (ואנחנו כולנו הרי) חיילים או שוטרים, והמפקד שלכם היה מורה לכם להכות באלות נושאי ארון בעת מסע לווייה, האם הייתם מבצעים את הפקודה?  הרי זו פקודה בלתי-חוקית בעליל. פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה. האם הייתם עושים את זה? האם הייתם רוצים שהמשטרה, במדינה כלשהי, תנהג כך בלווייה של אמא שלכם? של דודה שלכם? של חברה שלכם? של השכן שלכם? של מישהו בכלל?

לא היה בלווייה של שירין אבו-עאקלה שום דבר שיצדיק את נוכחות המשטרה, בוודאי לא בצורה כזו מסיבית, לא את ההתערבות במסע, ובטח שלא את המכות שספגו נושאי הארון. אבל כל כלי התקשורת הישראליים, "השמאלניים" (זו באמת בדיחה), חוזרים, גם הפעם, כמו תוכים משומשים, אחרי המנטרה מ-1948 - "אבל זה הם התחילו".

בטח, בטח הם התחילו. אז הם הניפו דגלי פלסטין, אז מה? מה הבעיה בזה? לגמרי חוקי. וכי אתם לא מניפים דגלי ישראל בלוויות שלכם? אז הם קראו קריאות לאומניות, אז מה? בלוויות שלכם לא צועקים "מוות לערבים"? האם אי-פעם בלווייה של יהודי פוצצה המשטרה במכות את מי שצעקו "מוות לערבים"? "אבל הם זרקו אבנים", אתם אומרים. זרקו אבנים על מי? על עצמם? לא. על המשטרה? נכון, אבל אם לא היתה שם משטרה, הם לא היו זורקים עליה אבנים. והמשטרה לא היתה צריכה להיות שם.

כל בר-דעת, כנראה שאין כאלו במדינת ישראל, לא בשלטון ולא במשטרה ולא בכלל - היה צריך להבין כי הלוויה הזאת טעונה חומר נפץ, וכי יש לעשות הכול כדי שהמסע יעבור בשלום, בלי נוכחות או התערבות משטרתית, חוץ מבמקרה יוצא דופן המסכן חיי אדם או את שלום הציבור. אבל הרי לא היה בלווייה הזאת שום דבר כה או דומה לזה. אז בשביל מה הייתם שם ומדוע התערבתם בברוטליות מטורפת כזאת לעיני כל מצלמות העולם? למה אתם כל-כך טיפשים?

למה השר לביטחון פנים, עמר בר-לב, שלא ברור אם הוא כסיל מלידה או סניל מזיקנה, איש מפלגת העבודה "השמאלנית", לא הורה למשטרה לנהוג באיפוק מירבי בהפגנה? למה הוא לא נכח אישית בחמ"ל של האירוע הנפיץ הזה? למה כל שרשרת הפיקוד תחתיו, מהמפכ"ל ועד השוטרים המכים, נהגו באותה טיפשות ואכזריות? למה?

ככל שאתה חוזר ומביט והופך באירוע המחפיר הזה, שבו שוטרים בועטים ומכים באלות לעיני כל בנושאי הארון, אתה נאלץ, במוקדם או במאוחר, להבין שאין כאן איזה איש מסוים - לא נפתלי בנט ולא בר-לב ולא קובי שבתאי - ולא גוף כלשהו, ממשלה, צבא, משטרה, שניתן להאשים אותם או להצביע עליהם כמי שאחראים למה שקרה. זה אנחנו. זה כולנו. זו המדינה שלנו. זה המשטר שלנו. כאלה אנחנו. ואם עד עכשיו עוד איכשהו הסתרנו את זה, מהעולם ועצמנו, הנה עכשיו התפוצצה לנו המוגלה ישר בפנים.

בכל מדינה נורמלית, ואני לא מדבר על צפון קוריאה הקומוניסטית או איראן האיסלאמיסטית, מראות כאלו של שוטרים בועטים ומכים בנושאי ארון בעת לווייה, היו הופכים למחרת את המדינה. כלי התקשורת היו משתוללים מזעם. בצדק כמובן. רבבות אזרחים היו יוצאים להפגנות ענק נגד הממשלה והמשטר. וכמובן, כל האחראים, אלו שנתנו את ההוראה, אלו שלא מנעו את ביצועה, ובוודאי ובוודאי אלו שביצעו אותה, היו לא רק מועפים מתפקידם אלא נשפטים ונידונים לתקופות מאסר ממושכות.

ואצלנו? לא כלום. ולמה לא כלום? כי אצלנו כולם, כולנו, מראש הממשלה ועד אחרון האזרחים (חוץ מ-700 "הבוגדים" הרגילים, אבל הם לא נחשבים), תומכים ומשתפים פעולה – במחשבה, בפעולה, בדיבור ובשתיקה - גם במקרה הזה, כמו במקרים מזוויעים קודמים, במשטר, בשלטון, בממשלה, במשטרה, בצבא, בשב"כ, במג"ב, בבג"ץ, בכל מי שהורג ומרביץ ומגרש ועושק וגוזל. "כי הם התחילו" ו"הם כולם רוצחים" ו"הקם להורגך" וכולי. כי כאלה אנחנו. זו המדינה שלנו וזה המשטר שלנו. שילוב נדיר של אטימות, יהירות, אכזריות וטיפשות.  

כמה אטום, יהיר, אכזר וטיפש צריך להיות, כדי להיות מסוגל בכלל לחשוב (שלא לומר ממש לבצע) על להכות באלות נושאי ארון במסע לווייה; לא להבין בכלל שגם לפלסטינים, ולא רק לנו, כואב שמת להם מישהו; להעלות על הדעת בכלל שדבר כזה מותר ולגיטימי; שמי מאיתנו, והיו שם רבים מאיתנו, בכלל מסוגל להכות כך נושאי ארון קבורה בלווייה; שלא להבין איזה נזק המראות הללו, שראו מאות מיליוני בני-אדם בעולם, יעשו לנו.

ובכל זאת, אין רע בלי טוב. עכשיו, נקווה, יווכח סוף-סוף העולם מי אנחנו באמת. מדינה קולוניאליסטית מתועבת. התובנה הזאת לא תסולא בפז.


9.5.22

אין ערבים, יש גרזנים

טקס פתיחת חגיגות יום העצמאות, הידוע ברבים כטקס הדלקת המשואות, הוא טקס מביש. ולא, לא שהטקס השנה היה מביש פחות או יותר מבשנים קודמות. הטקס הזה מביש בכל שנה מחדש. זהו טקס מביש, ולא משנה מי המנחים אותו, איזה שירים ומי שרים בו, אפרוחי איזו עיר רוקדים בו, איזה סמלים יוצרים הדגלנים ואם הם כותבים בגופם "תודה" או "הללויה", מי השר או השרה האחראים לו, ואפילו לא מי הם 12 הנבחרים מדליקי המשואות.

זהו טקס מביש בשורשו, במהותו, בכוונתו. זהו טקס שכל כולו הצהרה חגיגית בוטה ודוחה, החוזרת על עצמה בהקפדה מדי שנה, לפיה ישראל היא מדינה השייכת אך ורק ליהודים. לבניה ובנותיה הערבים החיים בה, המהווים 20% ממניין אזרחיה, אין, וגם לא יהיו בה לעולם, לא חלק ולא נחלה ולא כלום.

הערבים, שהם להלכה אזרחים, הם בפועל לא כלום עבור המדינה הזאת. הם לא נראים ולא נשמעים ובלתי קיימים כאן. הם אפר ואבק עבורנו. זו ההכרזה שלנו. המדינה, צועק הטקס הזה מדי שנה בקולי-קולות, היא שלנו ורק שלנו, היהודים. אזרחיה הערבים יכולים אמנם להיות הרופאים והרוקחים והכדורגלנים ופועלי הבניין והניקיון שלנו, אבל המדינה היא שלנו. המדינה היא שלנו והם המשרתים שלנו. הם יכולים אפילו להיות חברים-שותפים בממשלת ישראל, אבל לעולם לא יהיו חברים-שותפים במדינת ישראל. זה ותו לא.

אז נכון שהטקס השנה היה פחות רעשני ולאומני מאלו של שנים קודמות. ונכון שהיעדר פרצופיהם של בנימין נתניהו ומירי רגב מהטקס היה מלבב. ונכון שמדליקת המשואה אנג'ל אלון היא אישה קדושה. ונכון שהשתתפותם בטקס של חיילי צה"ל בעלי הצרכים המיוחדים היתה מרגשת עד דמעות. אבל כל זה טפל. כי מהותו ועיקרו של הטקס, גם השנה, כמו בכל שנה, היא הדרתם של האזרחים הערבים. ולכן, הטקס השנה לא היה "יפה ומרגש", כפי שמיהרו בתקשורת להלל, אלא היה גם השנה, כמו בכל שנה, טקס מביש ומשפיל, מבייש ומעליב, מדיר וגזעני, טקס נוראי.

נכון, לא רק המדינה מדירה את אזרחיה הפלסטינים מהשתתפות בטקס עצמאותה, אלא גם האזרחים הפלסטינים עצמם מדירים עצמם מהטקס הזה. אז הגיע אכן הזמן, אחרי 74 שנות עצמאות ועם 200 פצצות אטום, שטקס העצמאות של מדינת ישראל, ושמדינת ישראל בכלל, יהיו בנויים ושייכים גם לאזרחים הפלסטינים. בטקס השנה, גם השנה, לא נאמרה ולו מילה אחת בערבית. העולה החדשה מאוקראינה השיאה משואתה ברוסית, אבל הקצין הדרוזי השיא משואתו לא בשפת אמו, כי אם בשפת השלטון. גם הזמרת הערבייה התורנית שרה, כמובן, בעברית.

וכשאוסרים על מיליוני אנשים, עם שלם, להגיד את דבריו בשפתו, בדיבורו, במילותיו, בשיריו, אז הם מדברים בגרזנים. כי זו כנראה השפה היחידה שאנחנו מוכנים לשמוע.


2.5.22

למה פתאום יש שקט מעזה?

לכאורה הכל נראה רגיל. כמו כל שנה בעונה הזאת. פסח. רמדאן. פיגועים. הרוגים. צה"ל מגיב. מבצעים. עצורים. הרוגים. הר הבית. מתפרעים. שער שכם. עמיחי שיקלי. מבצעים. פיגועים. הרוגים. הכל כאילו כרגיל, אבל בכל זאת משהו חסר. הפינאלה. הנבלות מעזה לא יורים טילים. צה"ל לא מגיב במבצע.

מה זה, צועקים מאוכזבים הצופים בפסטיבל השנתי הזה בטלוויזיה. למה שיניתם פתאום את הסוף של מחזה האביב? אתם לא יכולים לעשות משהו כדי שחמאס יירו את הטילים ושניירט אותם עם כיפת ברזל? זה הרי מצטלם נהדר. מה זה פה? איפה כל זה? מה קרה לכם? התחרפתנם או מה?

וכי למה באמת בשמונה חודשים האחרונים, מאז שקמה והתייצבה בישראל ממשלה חדשה, כמעט שאין הפגנות על הגדר וירי טילים מעזה, גם לא בתקופת פריחתו של ההרג ההדדי באביב, והמבצע היחיד שיש לנו עכשיו הוא הריקול של שטראוס? האם זה בגלל שישראל הגבירה את המצור על עזה וחמאס התמוטט? האם זה בגלל שישראל הפסיקה את העברת התשלומים מקטאר לרצועה, כפי שהבטיח נפתלי בנט שיעשה כשיהיה ראש ממשלה? אולי זה בגלל שכוח ההרתעה של צה"ל השתפר מאז שבני גנץ ואביב כוכבי החליפו בתפקיד שר הביטחון והרמטכ"ל את קודמיהם בני גנץ ואביב כוכבי?

התשובה היא לא. להיפך. השקט מעזה הושג ומתקיים בזכות הסכם, הסדר, שהושג איכשהו ולפיו ישראל תקל על המצור על עזה ועל הר הבית ובתמורה חמאס יפסיק או יפחית למינימום את ההפגנות על הגדר ואת ירי הטילים. הצדדים אינם מדווחים על ההסכם כי הנהגותיהם רוצות להראות שהן יעני קשוחות ולא חלילה רכרוכיות, אבל ההסדר קיים ומתקיים. ישראל ממשיכה לאפשר העברת כספים בקטאר לעזה, לא במזוודות אלא בהעברות בנקאיות, מאפשרת לראשונה זה 20 שנה כניסה יום-יומית של 12 אלף פועלים עזתים לתחומה, ובטח מתבצעות עוד הקלות. ומאחר שכך, חמאס נמנע וגם מונע ביצוע פעולות אלימות משטחו כלפי ישראל.

אבל מה קרה? מדוע עושה ראש הממשלה בנט היום את מה שהתנגד לו אתמול? הרי כשהיה בקבינט דרש לחרב ולחרבש את עזה, לא להעביר לחמאס כסף ולא להגיע איתם לשום הסכם עד שיוחזרו גופות חיילינו. אם היה עכשיו באופוזיציה מן הסתם היה חובר לבן-גביר ועולה איתו להר-הבית.אז מה קרה? ההפך בנט עורו ונפתלי חברבורותיו? לא. הוא נשאר אותו ימני קיצוני לאומני משיחי כשהיה. אבל מאחר שהוא רוצה להישאר בשלטון, ושלטונו תלוי לחלוטין בקולות חברי הכנסת הערבים, בטח אלה של רע"ם אבל גם של הרשימה המשותפת, הוא יודע שמבצע בעזה יוביל להתמוטטות שלטונו. לכן, הוא מתנהג פתאום כמו בן אדם. כי אין לו ברירה.

ההתנהגות הכפויה הזאת, ההסדר שבנט הסכים לו בעל כורחו, בכל זאת מוכיחים שזה אפשרי. שאפשר להגיע עם הפלסטינים, וגם עם חמאס, להסדרים, להסכמה, להודנא. ואם זה אפשרי לשבעה חודשים, אז למה לא לשבע שנים ואחר-כך ל-17 שנה? מה, לא עדיף שקט אפילו רק שבע שנים על מלחמה בטוחה כל שנתיים?