יולי - אוגוסט

28.8.23

הקריסה החלה ואין מי ומה שיעצור בעדה

זה לא שאין בישראל תחבורה ציבורית רק יום אחד בשבוע, וזה לא כל כך נורא. בישראל אין תחבורה ציבורית בכ-100 ימים, כלומר ביותר מרבע, מימות השנה. דבר שאין דומה לו בשום מדינה בעולם. וזה לא עניין שולי. זה אסון לאומי. כי פירושו של דבר הוא שכל ישראלי שרוצה לנסוע בימיו החופשיים למשפחה, לחברים לבילוי או לטיול, חייב להחזיק מכונית פרטית. ולכן כל עוד לא תהיה בישראל תחבורה ציבורית מלאה בכל ימות השנה לא תהיה תחבורה בישראל בכלל, והפקקים אך יתארכו ויתמשכו.

אז איך פותרים את זה? מה התוכנית של משרד התחבורה? לבנות רכבות שיחסכו לכאורה לתושבי הפריפריה את משך הנסיעה למרכז לצרכי עיסוקים ושירותים שהם נזקקים להם. התוצאה תהיה, כמובן, הרעה נוספת של העומס התחבורתי הנורא ממילא על המרכז. והרי הפתרון צריך להיות בדיוק ההפך מזה – לא להביא עוד אנשים מהפריפריה אל העסקים והשירותים במרכז, אלא להביא את השירותים והתעסוקה לפריפריה. לא לבנות רכבת מקרית-שמונה לתל-אביב, אלא לבנות בגליל בית-חולים ואוניברסיטה ומפעלי היי-טק.

ולמה בעצם אין כאן תחבורה ציבורית בשבת? בגלל שזו מדינה יהודית יעני, נכון? אז למה יש טיסות בשבת, גם של חברות תעופה ישראליות? למה אי אפשר להגיע לנתב"ג ברכבת או באוטובוס של אגד או דן, אבל אפשר לטוס משם בשבת ללונדון במטוסים של ארקיע או ישראייר? וכי למה טיסות ומוניות בשבת זה כן מדינה יהודית, אבל אוטובוסים ורכבות בשבת זה לא מדינה יהודית? למה? כי אנחנו הרבה יותר מדינה אווילית מאשר יהודית.

ושיאה העולמי של האווילות היהודית הייחודית שלנו הוא מה שמעוללת המדינה לאזרחיה החרדים ובכך גם ובעיקר לעצמה. כי אם תימשך המגמה הנוכחית של ההשקעה העצומה של המדינה בטיפוחה והגדלתה בקצב מוטרף של האוכלוסייה החרדית, הרי שבתוך כעשרים שנה תהווה האוכלוסייה הזאת כרבע ויותר מאזרחי ישראל, כשרובה ככולה תהיה חסרת יכולת לא רק לפרנס את עצמה ולהשתתף במימון הוצאות המדינה, אלא גם נטולת יכולת ליטול חלק ממשי באחזקתם השוטפת של מוסדותיה וארגוניה החיוניים של מדינה מודרנית. מצב דברים זה יפגע קרוב לוודאי אנושות, ואולי אף ישתק לחלוטין את יכולתה של מדינת ישראל לתפקד בכל תחום נדרש שהוא. כי מנין יבואו אז המורים, החיילים, הטייסים, הרופאים, המדענים, יזמי ההיי-טק וכל מי שהמדינה חיה ממנו ומתקיימת עליו?

כבר עכשיו אנחנו עדים לתחילתה של הקריסה. יכולת הצבא נשחקת. תעשיית ההיי-טק, המהווה את מקור ההכנסה העיקרי של ישראל, מתכרסמת ואולי אף מתרסקת. במערכת החינוך חסרים אלפי מורים. האלימות, בכל מקום ובכל תחום, הולכת וגוברת. המשילות מתפוגגת. המשטרה מתאדה. שלטון החוק מתרופף. גם במערכת הבריאות חסרים אלפי רופאים, אחיות ואנשי כוח-עזר. ומאין יבוא עזרנו? מזה שאין תחבורה ציבורית בשבת?

וגם משאלת הלב שלנו שאיראן או החיזבאללה ייחלצו לעזרתנו להתקיפנו וכך ללכד אותנו מחדש ולהצילנו מקריסה, היא אשליה. הם לא עד כדי כך טיפשים. אלא שגם בינינו אין בנראה, ולו בקצה האופק, מי או מה שיושיע אותנו מהאובדן שגזרנו על עצמנו בטיפשותנו.

21.8.23

חבל הסוּדטים, הוועדה לבחירת שופטים, חוק הגיוס, חבל עזה, וזהו

ספרו המצוין של ההיסטוריון הבריטי טים בוברי "לפייס את היטלר" (עם עובד – ספרית אופקים) מתאר את הניסיונות הנואלים והבלתי-מועילים בעליל של הדמוקרטיות צרפת ובעיקר בריטניה, בשנות ה-30 של המאה הקודמת, לפייס את גרמניה הנאצית, בהנהגת היטלר, שהפרה את כל ההסכמים עליה חתמה עמן כדי למנוע לכאורה מלחמת עולם שנייה, שכמובן וכידוע לא נמנעה, אלא ההפך.

לדעת המחבר המלחמה היתה בכל מקרה בלתי-נמנעת, כי היטלר הוא שיזם אותה. אבל לו היו צרפת ובריטניה מגיבות בכוח כבר בתחילת ההפרות הגרמניות, בעת שצבאותיהן היו עצומים מצבאו, היתה המלחמה מסתיימת בפחות מ-10 מיליון הרוגים, בעוד שהמלחמה שפרצה שלוש שנים לאחר מכן הסתיימה בכ-80 מיליון הרוגים. הבדל דקיק.

לפיכך אני מבקש לסקור כאן בקצרה את כל ניסיונות הפיוס עם היטלר שכשלו והובילו למלחמה הנוראית ביותר עלי אדמות עד כה, ומה אנחנו צריכים או יכולים ללמוד מזה.

במרץ 1936, שלוש שנים בלבד לאחר עלייתו לשלטון, פלש צבא היטלר לחבל הריין, שעל פי ההסכמים היה אז חלק מצרפת, והשתלט עליו, ללא שום תגובה של צרפת או בעלת בריתה בריטניה. היטלר עצמו, אגב, אמר ש"אילו נכנסו הצרפתים אז לחבל הריין, היינו צריכים לסגת כשזנבנו בין רגלינו, מפני שכוחות הצבא שעמדו אז לרשותנו לא היו מספיקים אפילו להתנגדות צנועה". אבל הצרפתים ושותפיהם הבריטים לא נקפו אצבע.

עשר שנים קודם לכן כבר שטח היטלר בספרו "מיין קאמפף" את המצע האידיאולוגי ואת תוכנית הפעולה של גרמניה בהנהגתו העתידית, שעיקריה השמדת הגזע היהודי והתפשטות גרמניה ל"מרחב המחיה" שלה במזרח אירופה. ואכן, מיד עם עלותו לשלטון החל היטלר במימוש תוכניותיו. במרץ 33 הוקם בדכאו "מחנה ריכוז" ראשון לאסירים פוליטיים. ב"ליל הסכינים הארוכות" ביוני 34 – רצחו נאמני היטלר כ-200 "מתנגדים" פוליטיים ממפלגתו שלו. בספטמבר 35 נחקקו חוקי נירנברג הגזענים נגד היהודים. וכל זה היה גלוי וידוע למנהיגי בריטניה וצרפת, ובכל זאת הם המשיכו "לעשות עסקים" עם היטלר.

במרץ 1938 המשיך היטלר ב"אנשלוס", סיפוחה וכיבושה של אוסטריה, שנתקבל על ידי צרפת ובריטניה בגינויים רפים. תושבי וינה, כפי שמציין הספר, חגגו את הסיפוח באילוצם של רבבות יהודי העיר לקרצף בידיהם, על ארבע, את הרחובות, למצהלות ההמון הווינאי. וגם כל זה היה גלוי וידוע ופורסם בעיתונים הבריטים והצרפתים, כולל תמונות.

עכשיו דרש היטלר לספח לגרמניה גם את חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה. תגובת בריטניה וצרפת הייתה כניעה מוחלטת לדרישותיו. ובספטמבר 1938 חתמו ראשי ממשלות בריטניה וצרפת, צ'מברלין ודאלדיה, עם היטלר ומוסוליני על "הסכם מינכן", שבו נכנעו לכל דרישותיה של גרמניה, תוך הבטחה לכאורה של שלמותה של מה שנותר מצ'כוסלובקיה. דאלדיה וצ'מברלין חזרו ונתקבלו בארצותיהם כגיבורים, וצ'מברלין האוויל אף נופף לעיני כתבים וצלמים בנייר ההסכם והכריז כי הביא "שלום בדורנו". אבל לא יהיה זה נכון לתלות את כל האשם בצ'מברלין, אומר הספר, שכן מרבית האזרחים וחברי הפרלמנטים של בריטניה וצרפת תמכו בהסכם בהתלהבות. וגם נשיא ארה"ב רוזוולט שיבח את ההסכם. ואז, בשבוע הראשון של אוקטובר 38, כבשה גרמניה הנאצית את חבל הסודטים.

חודש אחרי זה, בנובמבר 38, התרחש בגרמניה הנאצית "ליל הבדולח" שבו נהרסו ונבזזו אלפי בתי כנסת, בתי קברות וחנויות של יהודים; כשלושים אלף יהודים נעצרו וכאלפיים יהודים או כאלו שנראו כדומים ליהודים נרצחו. בבריטניה וצרפת הזדעזעו קצת ותו לא.במרץ 1939 כובש היטלר את צ'כוסלובקיה כולה, תוך שהוא משתין מ"קן הנשרים" שלו על הסכם "השלום בדורנו" של צ'מברלין, עליו חתם אך לפני חצי שנה. וגם אז בריטניה וצרפת לא עשו דבר, עד שהכול מתגלגל בתוך עוד חצי שנה למלחמת עולם נוראה.

אז מה אנחנו צריכים ללמוד מכל זה? נכון, שעם משטרים של כנופיות מטורפים רצחניים שטופי גזענות ושאיפות התפשטות לא מדברים איתם ולא מוותרים להם. נלחמים בהם וממגרים אותם, מיד, כשהם עוד קטנים, לפני שיגרמו למותם של עשרות מיליוני אנשים.

לכאורה, הורו לנו, עלינו ללמוד מזה להאמין שאויבינו מבחוץ, המאיימים עלינו לכלותנו, למרות שאין להם שום יכולת כזאת, מתכוונים לכך, ולהיערך בהתאם, וזאת אנחנו עושים. אבל האויבים הצומחים בתוכנו, הקנאים היהודים, אלו ההולכים ומשתלטים על מדינתנו וחיינו, מהווים סכנה לא פחותה ואף גדולה יותר, שכן הם מוליכים אותנו לחורבן ואבדון.

מדינת ישראל מונהגת כבר עכשיו בידי תנועות ופוליטיקאים ניאו-ציוניים. וכל הללו ורבניהם מפרסמים כבר שנים בגלוי ובמפורש את תוכניתם המדינית לעתידה של ישראל – הפיכת ארץ-ישראל כולה, כולל חבל עזה, למדינת הלכה יהודיסטית עם פצצות גרעין תורני, תוך גירושם של מיליוני הערבים שלא יקבלו את אדנותנו ומרותנו. זו תוכניתם והם חותרים ומתקדמים להגשמתה. פה ושם הם ידחו, יעכבו, "יסכימו" וכו', אבל המטרה הסופית ברורה. וגם ברור לאן הגשמתה, אפילו בחלקה, תוביל – למלחמת עולם.

לכן, אם חפצי חיים אנו, אנחנו חייבים להפיל ומהר את הממשלה הנוראה הזאת. לנצח בבחירות, אם עדיין יהיו כאלו. ואז, באופן דמוקרטי, לחוקק חוקה ליברלית למדינה דמוקרטית, בלי יהודית; להוציא מחוץ לחוק את כל התנועות והמפלגות הניאו-ציוניות הללו; לסגור את בתי-המדרש שבהם הן מכשירות את הכנופיות האלימות שלהם; לתקן את מערכות הביטחון מסוכני החורבן שהם שתלו בהן, ולעשות כל מה שצריך למגר אותם ולהצמיתם, לפני שנמוגר אנו והם ימיתו אותנו, את כולנו. בלי לעשות את כל זה, הם ינצחו ואנחנו נאבד. במלחמת העולם השנייה נהרגו עשרה אחוז מהגרמנים, אתם מוכנים למלחמה שבה יהרגו כמיליון מאיתנו?

אסור להשוות, אבל חייבים להשוות.

14.8.23

הזהות הישראלית אינה נכחדת, היא משתנה

"אם ישראל תיכחד, חלילה", פתחה קרולינה לנדסמן את מאמרה כאן ביום שישי, "הזהות היהודית תשרוד אחריה, כפי ששרדה אלפי שנים [אבל] הזהות הישראלית תיכחד". וכל הפתיחה המתַבהלת באה כדי להוכיח לכאורה שמאבקה של תנועת המחאה נגד הממשלה הוא בעצם מאבק הירואי חיוני לשמירת גחלת הזהות הישראלית.

אלא שלנדסמן לא טרחה כלל במאמרה להגדיר, ולו בשתיים-שלוש מילים, מה היא "הזהות היהודית" רבת השנים וגם לא את "הזהות הישראלית" שאנחנו עלולים לאבד, חלילה, אם תיכשל המחאה.

האם "הזהות היהודית" היא (מדגם מקרי) חז"ל, הרמב"ם, אבן-גבירול, ד'יזראלי, שלום עליכם, אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, הרבי מלובביץ', הליטאים, החסידים, מי? מה? הרי כל זהות, ובוודאי זהות קולקטיבית, היא תפיסה סובייקטיבית, התלויה לחלוטין לא רק בציר הזמן אלא במי הם המגדירים אותה. האם "הזהות היהודית" של לנדסמן זהה במשהו לזו של האדמו"ר מגור? אז מי מהם צודק? מהי "הזהות היהודית" האמיתית? האמת היא שאין ומעולם לא היתה ולא תהיה כזאת. כל אחד ו"והזהות היהודית" שלו או שלה.

ואותו דבר חל עם "הזהות הישראלית". אלא שלנדסמן אפילו אינה מעלה בדעתה שישנה או שתיתכן "זהות ישראלית" אחרת משלה. אבל מהי "הזהות הישראלית" שלה? היא לא אמרה לנו. כי זה נראה לה ברור כשמש. אבל זה לא. אז לא נותר לנו אלא לשער שזה משהו באזור "הציונות החילונית" שיש להם רק מעט קודשים – ראש השנה, ליל הסדר, אופניים ביום כיפור, עמידת דום בצפירות יום השואה ויום הזיכרון, מנגל ביום העצמאות, חוק השבות, שירת התקווה, הדגל, אי-נעימות באשר לכיבושי 67', טיול בר או בת מצווה לאירופה, הפצה גאה ברשתות של צילום עם הבן או הבת המתגייסים, אריק איינשטיין, נעמי שמר, יהונתן גפן, מאיר שלו, ושכאלו. וזהו כמובן רק מקבץ קטן ואקראי, אך מייצג.

אבל האמנם זוהי "הזהות הישראלית" האחת והיחידה שאין בלתה, כפי שהתייחסה אליה לנדסמן במאמרה? ומה למשל עם שני מיליון הישראלים הפלסטינים? משהו מכל המכלול שרשמתי מעלה הוא חלק מ"הזהות הישראלית" שלהם? או שמעצם ערביותם לא יכול להיות להם בכלל חלק ונחלה ב"זהות הישראלית"?

ויש גם עוד כמה מיליונים טובים של יהודים ישראלים, שמאמינים באלוהים, שמניחים תפילין, שהולכים כל שבת לבית כנסת, שחוגגים בר מצוה לבניהם לפי ההלכה היהודית, שלא מכירים שירים של יהודה עמיחי או יהונתן גפן, שלא קראו בחיים שלהם ספר של מאיר שלו, שאוהבים כדורגל, שכן או לא עומדים דום בצפירות "הציוניות", שמתגייסים לצבא ולקרבי ורוקדים בלשכת הגיוס, שמשוחררים (כמו הערבים) מגיוס על פי החוק, ששרים שירים של איתי לוי ואגם בוחבוט. אז מה, לנדסמן, כל הללו אינם ישראלים? זהותם אינה "זהות ישראלית"?

זהות, גברת לנדסמן, זה דבר משתנה, ו"הזהות הישראלית" אינה נכחדת, היא משתנה. אולי זה לא לרוחך או לרוחם של קוראי "הארץ" או מפגיני המחאה. אבל ככה זה בחיים. יתרה מכך – לעובדה הכה-מעציבה שמעולם, כמו שהדגמת היטב במאמרך, לא כללתם מיליוני ישראלים ב"זהות הישראלית" הכה-מדירה הזו שלכם, יש חלק עצום בשינוי הזה.

7.8.23

מדינת ישראל קמה ועומדת על הנכבה הפלסטינית

כולנו – חוץ מהקנאים והמטומטמים, שלרוב אלו אותם אנשים – מבינים שאנחנו, מדינת ישראל, בצרות צרורות, ושיש לנו המון בעיות בלתי פתורות, שרק הולכות ומחריפות.אבל איך לפתור אותן, מה צריך לעשות, את זה אנחנו לא יודעים. אבל יש המון הצעות, שונות ואף סותרות: הפרדת הדת מהמדינה; הפיכת ישראל למדינת הלכה; שתי מדינות לשני עמים; סיום הכיבוש של יהודה, שומרון ועזה, החלת הריבונות הישראלית על כל יהודה ועזה ולבנון ודרום-טורקיה; חלוקת ישראל לקנטונים; חלוקת קונדומים לאזרחים; ועוד כהנה וכהנא חי, ורק לא ביבי, ומוות לערבים ולאשכנזים וביבי המלך. זה בערך.

אבל בחדר עומד לא פיל צמחוני, אלא דינוזאור טורף המאיים עלינו לכלותנו. ואנחנו מצליחים, באמונה שלמה ובעיוורון מוחלט, שלא לראות אותו, על אף שהוא מכה והורג ומהרס בנו כבר כמאה שנה. ואני מדבר, כמובן, על הטאבו הציוני הקדוש – הכינו את ההכחשות וצחצחו את המקלדות – הכיבוש והדיכוי, האסון, החורבן, הנכבה, שהמטנו על הפלסטינים, שלא החלה ב-67', אלא ב-48', ונמשכת גם כיום.

ההכחשה של עצם קיומה של הנכבה הפלסטינית, וכמובן ההתכחשות המוחלטת לאחריותנו שלנו, של מדינת ישראל, לביצועה, של הנכבה, וכל תואנות הסרק של "הם התחילו" וכולי – כולן יופיעו תכף, עד אחת, בתגובות למאמר – אינן יכולות להכחיש עובדה אחת ניצחת ומוחצת: לולא הנכבה לא היתה קמה מדינת ישראל. לולא גירשה ישראל במהלך המלחמה על עצמאותה קרוב למיליון פלסטינים, יותר מכלל מניינו של הישוב היהודי אז, ולולא החריבה כ-600 כפרים פלסטינים, וניכסה לעצמה בגזל את אדמותיהם, והושיבה בהם יהודים, עולים וותיקים וחדשים, לולא פקד בן-גוריון על ביצוע הנכבה, לא היתה קמה ולא היתה מתקיימת מדינת ישראל. הנכבה הפלסטינית היתה חיונית לחלוטין להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. מדינת ישראל קמה ועומדת על הנכבה הפלסטינית.

לכן את "הסכסוך" הזה, שכל עוד אינו נפתר אין פה סיכוי לכלום, לא ניתן לפתור מבלי שישראל, כמדינה, תכיר באחריותה לנכבה הפלסטינית. כי רק על בסיס זה ניתן לפתוח במשא ומתן כלשהו עם הפלסטינים על מנת להגיע איתם להסדר ולפתרון מוסכם, כלשהו, גם עליהם וגם עלינו, שישים קץ למלחמת מאה השנה הזאת, שהמשטר הנוכחי בישראל לא רק שאינו רוצה לשים לה קץ, אלא שואף להרחיבה לעוד מאה שנה לפחות.

ההכרה באחריותנו לנכבה אין פירושה השמדת ישראל, כמו שמהלכים עלינו תמיד אימים, אלא פירושה אפשרות, האפשרות היחידה, להגיע עם הפלסטינים להסכמה הדדית, למצוא דרך לסיום שפיכות הדמים ולחיים משותפים מתוך שלום ושוויון, ולא מתוך כיבוש ודיכוי.

כמובן שאין זה אומר, בהכרח, שמתוך כך יצמח אכן פתרון. אבל דבר אחד בטוח – בלי שמדינת ישראל תכיר באחריותה לנכבה הפלסטינית, הכול יישאר אותו דבר, בדיוק כמו שמתרחש כאן, עיקבו אחרי החדשות, זה מאה שנה.

נכון, רובם המוחלט בהחלט של הישראלים עוצמים עיניהם מראות, ואפילו לא מוכנים לשמוע את הרעיון הנלוז הזה – הביטו בתגובות – אבל בלי זה, שום דבר כאן לא ישתנה.

כך שלמרבה הצער אפילו הדרך לתחילת הדרך עוד רחוקה מאוד.

31.7.23

השמאל הציוני יצר את האפליה העדתית. הימין הליכודי מנציח אותה

לגבי השאלה אם בשנות החמישים, השישים וגם השבעים נהגה בישראל אפליה עדתית ממוסדת ומכוונת כלפי מזרחים אין בכלל שאלה. כן, בהחלט, לגמרי. אבל השאלה עכשיו היא אם גם היום, 40 שנה אחרי, היא עדיין נמשכת. אז התשובה היא לא, בטח שלא בהיקף ובעוצמה של לפני 50 שנה. השלטון הימני-ליכודי אף מקדם אפליה הפוכה ובוטה כלפי אשכנזים, שנקראים עכשיו בשם המכובס "פריווילגים".

זה לא שהאפליה האנטי-מזרחית הישנה פסה ונעלמה מחיינו. ממש לא. בתחומים נרחבים בחברה הישראלית קיפוח המזרחים עדיין חי ובועט. למשל באקדמיה, במערכת המשפט ובראשות הממשלה. האפליה בולטת במיוחד במה שקרוי "הציונות הדתית" והימין-הליכודי. היזכרו נא, לדוגמה, בסרטון "ההיתולי" הגזעני של בנות אולפנת "חורב", וראו מי עומד בראש ההפיכה המשטרית – נתניהו, לוין, רוטמן, סמוטריץ' ואחד בן-גביר, אלוהינו. וגם בתקשורת האפליה עדיין כאן. כך, למשל, "הפטריוטים", תוכנית הדגל של ערוץ 14 הימני-קיצוני שופעת "פריווילגים" – ינון מגל, עירית לינור, יותם זמרי, איתמר פליישמן, יקי אדמקר, ידידיה מאיר, ופה ושם משתחלים חצי-מזרחית או מזרחי שלם, "מקופחים" לכאורה כמו נווה דרומי או דרור קפאח, לתפארת השוויון המדומה.

אבל הבה נדבר על המושמצים התורניים בטרנד הקיפוח המזרחי, אלו שהפכו באיוושת מקלדת ממלח הארץ למוגלת הארץ – טייסי חיל האוויר ומבדקי הקבלה לקורס הטיס, שבהם יש לכאורה העדפה לאשכנזים פריווילגים וקיפוח של מזרחים פריפריאליים.

מה, יש מישהו בארץ שבאמת חושב שמבדקי הקבלה לקורס הטייס - שהם תהליך ארוך, מורכב, מגוון ומתמשך - בסוף מה שמכריע מי יתקבל או יצליח בקורס, זה אם קוראים לו שרפשטיין והוא מהרצליה או שקוראים לו בוסקילה והוא מטבריה? הרי אתם לא באמת מאמינים שכך זה מתרחש. גם אין לנו נתונים לבדוק את זה. מה שאנחנו יודעים זה מה שאנחנו רואים ושומעים בטלוויזיה.

אז לכאורה הטייסים שמאיימים לבטל את התנדבותם למילואים בשל החקיקה הדיקטטורית, באמת נראים, רובם לפחות, אשכנזים למהדרין. אבל יש גם עובדות, ולפיהן ארבעה מתוך מפקדי חיל האוויר ב-30 השנה האחרונות – איתן בן-אליהו, דן חלוץ, אליעזר שקדי ואמיר אשל - הם מזרחים לגמרי או למחצה. וגם אסף צלאל, מנכ"ל משרד החינוך שהתפטר זה עתה, טייס הקרב המהולל, תת-אלוף במילואים, רחוק מאוד מלהיות אשכנזי פריווילג שגדל עם כפית זהב בפה. אז מה, בעצם?

יכול להיות באמת, וזה אפילו סביר, סליחה על המילה, שגם במבחני הקבלה לקורס טיס יש עדיין הטיה לטובת "הפריוולגים". ואולי יש אכן הטיה תרבותית קלה שכזו גם במבדקי הטיס. אבל סביר הרבה יותר שהעובדה, אם זו אכן עובדה, שלקורסי הטיס מתקבלים יותר "פריווילגים" מרעננה ורמת השרון מאשר מקרית שמונה ונתיבות, נובעת לא מהטיה או אפליה במבדקים, אלא מהעובדה שמערכות החינוך בתל-אביב ובנותיה מושקעות וטובות בהרבה ממערכות החינוך המוזנחות והכושלות בטבריה ובפריפריה. ובשל כך, כנראה, יש ל"פריווילגים" יתרון במירוץ הקבלה לקורס על פני "הפריפריאלים". כלומר, אשמת האפליה, כטענת הח"כים של הליכוד, אינה מוטלת על חיל האוויר ומבדקיו, אלא על ממשלת ישראל, שמשקיעה בחינוך לעשירים ומזניחה את החינוך לעניים. וב-50 השנים האחרונות רוב הממשלות היו של הליכוד, ולכן הליכוד הוא האחראי לאפליה הזאת.

מי שחושב שההזנחה המתמשכת והמתרחבת הזו היא פרי מקריות, טעות או טיפשות, לא מבין איפה הוא חי. הזנחת הפריפריה, בחינוך ובכלל, נעשית על-ידי ממשלות הליכוד במתכוון, גם אם אולי לא במודע ובכוונה מודעת, אבל בהחלט במתכוון, ולא במקרה.

כי נבחרי הליכוד – חברי הכנסת, השרים וראש הממשלה – יודעים היטב היכן מצוי הבסיס המוצק של הבוחרים שלהם – בפריפריה, אצל המזרחים. אבל הם גם יודעים מצוין, וכל המחקרים בעולם מורים על כך, שככל שהשכלתו והכנסתו של אדם עולה, כך הוא ליברלי ו"שמאלני" יותר, שלא נדע. לכן יש לליכוד אינטרס מובהק בהשארת מצביעיו המזרחים מן הפריפריה ובכלל שקועים בבערות ובדלות - ממש כפי שעושות המפלגות החרדיות בבוחריהם - כדי שימשיכו ויצביעו ליכוד. כי האשכנזים הפריוולגים - לא אלו שבשלטון עכשיו, נתניהו וסמוטריצ'יו - אלא אלו שהיו פעם בשלטון וכבר מתו מזמן, אתם יודעים, בן-גוריון ואשכול ושמעון פרס וכל אלו – עדיין דופקים את השחורים.

לכן גם נבחר דודי אמסלם להציג בפני בוחרי הליכוד את "המזרחי האותנטי" לכאורה – בור, צעקן, גס-רוח, פוגעני ומאיים – כאילו שכך, ורק כך כמובן, "מזרחי אמיתי" צריך להיות ולהתנהג. וחלילה לו מלקרוא ספר או ללמוד באוניברסיטה או לדבר במילים יפות, או כל מיני זוועות שכאלו, שמייחדים אך ורק חארות אשכנזים ומזרחים "מתאשכנזים". וכל ההצגה האמסלמית הזאת מיועדת, מצד שולחיו, אך ורק כדי להשאיר את בוחרי הליכוד המזרחים "מזרחים אותנטים" לכאורה בנוסח דודי אמסלם ועדות "לה פמיליה" - נבערים, צעקנים, גסי-רוח ואלימים - כדי שימשיכו ויצביעו ליכוד עד קץ הדורות.

אבל זה בלוף. זה הכל הצגה. דודי אמסלם הוא ממש לא מזרחי אותנטי הנלחם על זכויות המזרחים. קודם כל הוא משכיל, יש לו תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים. אבל הוא מסתיר את זה מכם, שתחשבו לכם שהוא בור נבער כלבבכם, והוא לא. ואולי הוא גם קורא בסתר צ'כוב ושייקספיר ומשורר בוב דילן בצד קובי פרץ, אבל עושה את עצמו כאילו שהוא בכלל לא יודע מי אלו, חוץ מפרץ. והעיקר – הוא לא באמת נלחם את מלחמת המזרחים המקופחים נגד השליטים האשכנזים הנוראים. הוא בסך הכול כלבם הנרצע והנובח בחוזקה של השליטים האשכנזיים הנוכחיים – נתניהו, לוין, גלנט, קיש, סמוטריץ', רוטמן וכל הפריווילגים האלו.

אז אל תפחדו. מותר ואפשר להיות מזרחי משכיל תרבותי ומנומס. אין בכך שום סתירה. אדרבא.

24.7.23

זו המנטליות שלהם, או שכך אנחנו שולטים בהם?

כמו שאמר פעם מארק טווין על מזג האוויר, אז כך, בישראל של היום, "כולם מדברים על מסעות הרצח בחברה הערבית, אבל אף אחד לא עושה דבר בנידון", נכון? אזרחים ערבים במדינת ישראל של 2023 נרצחים כמו זבובים כמעשה יום יום, וכולם מדברים על זה, אבל אף אחד לא עושה שום דבר בנידון. אבל למה זה ככה בעצם?

קובי שבתאי, מפכ"ל משטרת ישראל, האחראית למיגור הפשע בחברה הערבית, כמו בכל מדינת ישראל, וכושלת בכך באופן מוחלט, תלה את האשמה בכך ש"ערבים רוצחים אחד את השני, זו המנטליות שלהם". האמירה הנוראית, הגזענית והשקרית, הזו של המפכ"ל, נתקבלה כאן בשתיקה, שלא לומר בהסכמה. כי ככה זה, כאלו הם הערבים.

אבל זה לא ככה. אם הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל רוצחים אחד את השני בכמויות מסחריות, בגלל "שזו המנטליות של הערבים", אז למה זה לא מתרחש כך בגדה המערבית ובעזה, שהרי אלו שם בדיוק אותם ערבים, והים בעזה הוא אפילו אותו ים כמו שלנו, לא?

ולמה זה לא כך במצרים? בירדן? בסעודיה? אם "זו המנטליות שלהם", של הערבים, אז למה זה קורה כך רק בישראל, בין ערבים אזרחי ישראל, ולא בשום מקום אחר של ערבים?

אז אולי מסעות הרצח הבלתי-פוסקים של הערבים הישראלים אינם נובעים מהמנטליות שלהם, אלא מהמנטליות של השולטים בהם, קרי מהדרך שבה מדינת ישראל שולטת בהם?

שהרי יש עוד חברה אחת גדולה, שגם בה חוקי מדינת ישראל כמעט ואינם נאכפים ופורעי החוק כמעט ואינם נתפסים ואחוז המובאים לדין על פשעיהם שואף, גם שם, לאפס. ולא, אני לא מדבר על מפגיני המחאה נגד "הרפורמה המשפטית". הם פורעי חוק בדיוק כמו שמי שמקבלים דו"חות חניה הם פורעי חוק.

אני מדבר על המגזר המתנחלי – על אלו מתוכם שכורתים עצי זית, מכים ומרסקים רועי צאן, שורפים בתים ושדות חקלאיים, מיידים אבנים על מכוניות פלסטיניות ועוד פשעים לרוב – כמעט אף אחד מהם, ומדובר במאות ואלפים, לא נעצר, לא מובא לדין ובוודאי שלא מורשע, ובטח שלא נגזר עליו עונש מאסר. מכך ניתן בהחלט להסיק שפורעי החוק המתנחלים הללו בעצם פועלים בשליחות המשטר, שכן המשטר מתיר להם, להלכה ולמעשה, ובמידה רבה גם מעודד אותם לפעול כך. המקרים היוצאים מן הכלל שבהם כן נתפס מישהו והורשע, הם במקרי הרג ורצח, כי את מעשי ההרג והרצח, זו כנראה ההסכמה הבלתי-כתובה, מותר לעשות רק לצבא.

אז יכול להיות שגם בחברה הערבית זה ככה? שגם שם ארגוני הפשע פועלים מתוך הסכמה שבשתיקה, בלתי כתובה, בשליחות או כרצון השלטון, כדי שיטילו אימה קבועה על כלל החברה הערבית, וכך יאפשרו למדינת ישראל לשלוט בערביה בדרך הטרור העקיפה הזו?

עובדה היא, אגב, שארגוני הפשע הערבים רוצחים רק ערבים, ולא נוגעים לרעה ביהודים. אתם חושבים שזה בגלל שהם אוהבים יהודים, או שאולי, יכול להיות, שגם זה חלק מן ההסכמה הסמויה בין השלטון הישראלי לארגוני הפשע הערביים?

קשה לדעת. אבל בעוד 150 שנה, כשייפתחו הארכיונים, נדע.

18.7.23

"הציונות הדתית" שבנו היא האויב שלנו

אפלת הטמטום והרשע, שעליהם כבר נאמר "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו", הולכת ואופפת אותנו לאבדון. אלא שלמרבה הצער הנהגת תנועת המחאה, תחת לנהל מאבק למען שוויון וחירות לכל, נלחמת רק כדי להגן על הדמוקרטיה ליהודים – שאכן עומדת עכשיו בסכנה – כדי לשמור על הדיקטטורה הנמשכת, התקינה, הרגילה, לערבים.

אבל בתוך החושך והאופל הללו, צץ פתאום, בהפגנת המחאה בירושלים בשבוע שעבר, רגע אחד קטן נדיר, מזוקק וטהור, של אנושיות ושל תקווה, שיכול אולי להיות כאן אחרת לגמרי. שזה ייתכן, שזה אפשרי. שאנחנו יכולים ביחד כולם, כל יושבי הארץ הזאת, בשלום, בשוויון, בחירות ובאחווה, כמו בני אדם. כך, בפשטות.

הרגע הזה היה כשמארגני ההפגנה הזמינו לבימה את ג'ומאנה, אחותו של איאד אל-חלאק שנרצח בידי שמיים (כפסיקת בית המשפט היהודי), מירי של שוטר מג"ב. ואחותו קראה בערבית, "בקול רועד", כפי שמספר אסף דוד, שעמד לידה ותרגם את דבריה לעברית, "את סורת אל-פאתחה מהקוראן לעילוי נשמת אחיה, והקהל הגדול הקשיב בדממה".

"זה היה אירוע יוצא דופן, חשוב, מרגש", סיכם דוד, ואני מוסיף כאן, בביטחון די גמור, שדבר שכזה לא קרה בישראל מעולם, בשום התאספות של יהודים, שאחות שכולה פלסטינית תספיד מעל הבימה, בקריאת "הקדיש" המוסלמי בערבית, את אחיה החף מכל פשע שנהרג (כי אסור לומר נרצח) בידי "כוחות הביטחון" של ישראל. זה לא קרה עד עכשיו מעולם, והנה זה קרה. אז זה ייתכן, זה אפשרי.

אלא שבפוסט שפרסם הוסיף דוד ש"שהוריו של איאד ואחותו לא היו שם כדי שנרגיש טוב או כדי להפיח בנו תקווה. הם באו מייאוש ואליו גם שבו. הם לא באו כדי להמחיש דו-קיום, אלא כדי להוכיח את היעדרו. הם באו לתבוע צדק. מידינו. דמי בנם צועקים מן האדמה, וידינו הם ששפכו את הדם הזה, הידיים הקולקטיביות של כולנו".

והוא צודק. זה ייתכן וזה אפשרי, אבל זה לא יקרה. זה לא יקרה כי אנחנו לא רוצים בזה. הקולקטיב הישראלי אינו רוצה לא שלום ולא שוויון ולא אחווה. רוב רובנו תומכים – במעשה ובמחדל, בדיבור ובשתיקה – בהמשך הדיכוי, הכיבוש והרצח.

אחינו ואחיותינו, המוחים והמוחות, אתם חיים בטעות. "הרפורמה המשפטית" היא לא הבעיה. היא האמצעי שרוצים לכפות עלינו קנאי הציונות הדתית ושלוחיהם למטרותיהם המטורללות והנפשעות. הציונות הדתית ושלוחיה הם האויבים שלנו. אותם צריך להפיל ולמגר, ולא את "הרפורמה" שלהם.

כי בינתיים, גם בלי "רפורמה", הקנאות הגזענית הולכת ומשתלטת. יהודי תורם כליה "רק ליהודים", ומערכת הרפואה נותנת לזה יד. חוק לעונש כפול על אונס שביצע ערבי, לעומת אונס שביצע יהודי, עובר בכנסת בקריאה ראשונה. וזוהי רק ההתחלה.

זה ייתכן, זה אפשרי. אבל כדי שזה יקרה צריך להעיף את "הציונות הדתית", גם את זו שבתוכנו עצמנו, לקיבינימט.

10.7.23

הציונות הדתית מכשירה את הלבבות לנכבה הבאה והמשופרת

כמה מספרים, לפרופורציות. כמה אזרחים ישראלים נרצחו בפעולות איבה, כלומר טרור, על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, ב-75 וקצת שנות המדינה? פחות מ-3000. כמה פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראלים, לפי נתוני "בצלם", ב-36 השנים האחרונות? קרוב ל-11,000. מתוך אלה, כמה ילדים פלסטינים הרגה ישראל ב-23 השנים האחרונות, לפי נתוני הארגון להגנת ילדים פלסטינים? יותר מ-2000. וכמה יהודים הרגו הנאצים ועוזריהם בשיאה של השואה, על פי מחקר שפורסם בלוס אנג'לס טיימס? למעלה מ-14,000 ביום. לא בעשרות שנים וגם לא בשנה שלמה. למעלה מ-14,000 בכל יום.

ועכשיו לענייננו – בתקופה האחרונה הולכים וגוברים הקולות בציונות הדתית ונספחיה, של שרים ורבנים ומחנכים ולמדנים מובילים, הקוראים למדינת ישראל לבצע נכבה שנייה, ואף קשה יותר מקודמתה, בפלסטינים. הנה מבחר כרונולוגי קצר:

התחיל במצווה השנה שר האוצר וחצי-הביטחון בצלאל סמוטריץ' שקרא לפני ארבעה חודשים למחוק את הכפר הפלסטיני חווארה מעל פני האדמה, ואף הבהיר שהדבר צריך להיעשות לא על ידי סתם אזרחים, חלילה, אלא על ידי המדינה בכבודה ובעצמה.

לפני שלושה שבועות הצטרף לקריאת השר גם אל"מ במיל', ראש המכינה הקדם-צבאית ביתיר, הרב משה הגר-לאו, שהכריז ש"הגיע הזמן שנחריב להם עיר או כפר כדי שילמדו שלא כדאי להם להמשיך בדרך הזו" (בסוגריים אעיר כאן שבנכבה הקודמת החרבנו להם כ-600 כפרים והם לא למדו לקח, כמו שאתה קורא לזה, אז אתה חושב שהריסת עוד כפר אחד תועיל? אלא שלדבר בהיגיון עם קנאי זה כמו לדבר בהיגיון עם שקנאי).

ב-2 ביוני פרסם "מקור ראשון", עיתון האיכות המתורבת-יעני של כת המתנחלים, אותו עורך המחבל לשעבר חגי סגל, מאמר שכותרתו מהדהדת את הכרזת השר סמוטריץ' על חווארה, ולפיה "נקמה היא רגש טבעי – אך שמור למדינה".

"כאשר נעשה למישהו עוול, מתעורר בו רגש טבעי ובריא של נקם", פותח המחבר, עו"ד דורון ניר-צבי, המתמחה ב"גאולת קרקעות" ביהודה ושומרון, ולפיכך יודע כנראה על מה הוא מדבר, ומוסיף שבתנ"ך נקמה על רצח יהודים בידי גויים "זוכה לשבחים", שתדעו.

מהתנ"ך חוזר המחבר לימינו אלו וקובע ש"פעולות התגמול" שביצעה ישראל בשנות ה-50 "היו פעולות נקם לכל דבר", ומונה ומשבח כמה מהן, כמו פעולת קיביה, שבה, לדבריו, כוחות צה"ל "פוצצו כ-45 בתים ונהרגו כ-60 מבני הכפר". אלא שהניסוח של ניר-צבי קצת מטעה, שכן כוחות צה"ל, בפיקודו של אריק שרון, פוצצו בכפר קיביה את 45 הבתים הללו על יושביהם, וכך נהרגו אותם "בני הכפר" – זקנים, נשים וילדים. זו היתה אפוא פעולת נקם שכוונה לא נגד מחבלים, אלא נגד אזרחים חפים מפשע, פשע מלחמה לכל עניין ודבר.

"נקמה היא רגש טבעי ובריא", חוזר ומסכם ניר-צבי את מאמרו, ומוסיף "שהרגש הטבעי הזה לא ידוכא על ידי מעצרים מנהליים" (ושלא תתבלבלו. הוא לא מתכוון למעצרם המנהלי של למעלה מאלף פלסטינים, שקמו לנקום את אסון הנכבה שהמיטו עליהם היהודים, שהרי "נקמה היא רגש טבעי ובריא" רק אצל יהודים, לא אצל ערבים), וקורא ל"מדינת ישראל לנקוט בפעולות תגמול ממלכתיות". ומה הן "פעולות התגמול" הוא כבר סיפר לנו קודם.

אבל זה עוד כלום לעומת מה שמציע הגר-לאו, "מחרב הערים" הידוע, במאמר שפרסם ב"ישראל היום" ב-2 ביולי תחת הכותרת "תנו לצה"ל להוביל", שבו גם הוא, כניר-צבי, קובע שאת מלאכת הנקם והתגמול יש להטיל על צה"ל.

אלא שבסיפא של מאמרו מוסיף הגר-לאו עוד קיסם קטנצ'יק למדורה: "עיתים יש צורך בענישה קולקטיבית, כמו ששמעון ולוי פעלו בשכם", הוא מפנה אותנו, בלי לפרט, לסיפור המעשה בספר בראשית, וש"את הפעולה צריך לבצע הצבא, צבא העם", ומסיים בקריאה רמה כי "ראוי שמקבלי ההחלטות יחזקו את הצבא ויאפשרו לו לפעול ברוח הכתוב כאן".

אבל על איזה רוח הוא מדבר כאן? מה עשו שמעון ולוי בשכם? הנה הסיפור מבראשית פרק ל"ד: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים (מברית-המילה שעשו לעצמם כחלק מהסכם הפיוס) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת".

וכך מוסיף הגר-לאו להרתעה אלמנט נוסף. לא רק החרבה וגירוש, אלא גם טבח, רצח-עם, השמדה. הנה, אמרתי את המילה האסורה.

כבר למחרת חיזק באותו "ישראל היום" פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן את דברי הרב, כשסיים את מאמרו "מלחמת העצמאות 2.0", או, אם תרצו, "נכבה 2", בקביעה כי "כדאי לאוכלוסיות עוינות לזכור כיצד הסתיימה מבחינתם מלחמת העצמאות".

וכקינוח, נכון לעכשיו, לאחר שנודע כי מבצע פיגוע הדריסה בתל-אביב בא מכפר סמוע, יצאו בסוף השבוע שעבר כמה מתנחלים בדרישה ל"פעולת סמוע 2", כלומר בתביעה לחזור על פעולת התגמול מ-1966 בכפר הפלסטיני א-סמוע, אז בירדן, שבה הרגו כוחות צה"ל 14 חיילים ירדנים והרסו 125 מבתי הכפר וכן את בית הספר התיכון והמרפאה. לא זכור לי שלאחר שהמחבל סרן ד"ר ברוך גולדשטיין מקרית-ארבע רצח 29 מתפללים פלסטינים במערת המכפלה, מישהו דרש להרוס בתגובה 125 בתים בקרית ארבע, ואפילו פיסת טיח מביתו של המחבל גולדשטיין, אהובו לשעבר של השר איתמר בן גביר, לא הופלה ארצה, חלילה. 

לזה הם מתכוונים ומתכוננים. אז אתם מתגייסים, אחים?