ינואר - פברואר

27.2.23

אמרנו לכם, אבל אתם לא רוצים לשמוע

שתי הערות מקדימות - 1. ב'הארץ' שינו את הכותרת ל''לא הערבים אלא אנחנו הם אלו שמבינים רק כוח". 2 - המאמר נכתב ונחתם לפני תחילת מאורעות חווארה אמש

בתחילת מלחמת יום הכיפורים סופח צוות המרגמה שלי לגדוד צנחני מילואים שהוצב בבלוזה שבצפון סיני, ושאמור היה להסיר את המצור המצרי מעל מעוז בודפשט. והנה, תוך כדי ההכנות לקרב ניגש אלי פתאום חייל מילואים בלתי מוכר לי, שכנראה זיהה אותי מפעילותי הכתיבתית-פוליטית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, ושאל אותי "קובי, מה אתה עושה פה?". אמרתי לו "מה זאת אומר מה? יש מלחמה". "כן", הוא אמר, "אבל אתה כל הזמן אמרת שאם לא ניענה לקריאותיו של סאדאת לנהל איתו שיחות שלום, אז תהיה מלחמה". "נכון", אמרתי לו, "אז מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?"

רק אחרי המלחמה הזאת שכפינו על עצמנו, ושבה נהרגו 2700 צעירים בני דורי וחברי, כעשרת אלפים מאיתנו נפצעו, ושכל מי שלקח חלק במלחמה ההיא לקה בהלם קרב – רק אז הסכימה ישראל למה שסירבה קודם למלחמה, לסגת מכל סיני תמורת שלום עם מצרים. כי לא הערבים, אלא אנחנו, הישראלים, הם אלו שמבינים רק כוח. כפי שהוכח אחר כך גם בנסיגה המבוהלת מלבנון וגם בבריחה החפוזה מעזה. כי שום לקח לא נלמד.

כבר למעלה מחמישים שנה קומץ חבריי, ובהם גם מורנו ורבנו ישעיהו ליבוביץ' הדגול, וגם אני הקטן, אלו מאיתנו שנותרו בחיים ובארץ, ושעדיין מתירים להם, רק בעיתון הזה, להשמיע את קולם, חוזרים ואומרים לכם, אותו דבר: אם לא נחדל מלבסס את מדינת ישראל על עליונות יהודית ודיכוי מיליוני בני-אדם פלסטינים החיים פה איתנו – ואני לא מדבר על "הכיבוש", אלא על הקונספט הציוני בכללו – אם לא נשכיל להקים כאן מדינה דמוקרטית שוויונית לכל החיים בה, ערבים כיהודים, "הדמוקרטיה היהודית" הלא צודקת והבלתי אפשרית הזאת תהפוך לדיקטטורת הלכה יהודיסטית לכל יושביה – יהודים, ולא חשוב מאיזו עדה, כערבים – ותוליך את כולנו לאבדון בדם ואש ותמרות עשן.

למעלה מחמישים שנה אנחנו, הקומץ שנותר, אומרים לכם את זה, ואתם אוטמים אוזניכם, לא רוצים לשמוע. אבל הנה עכשיו זה כבר קורה בפועל, זה מתרחש כעת חיה לנגד עינינו. וזה רק מתחיל. כי "הרפורמה המשפטית" הזאת, הסרת הבלמים החוקתיים מעל פעולות הממשלה, רק מתחזה להיות כנזעקת להציל את נתניהו מאימת הדין. אבל נתניהו מעניין לשמחה רוטמן את קצה הפדחת המתקרחת. כת מתנחלי "הציונות הדתית", שאוחזת עכשיו את ראש הממשלה באשכיו ובנתיניו, רצונה הוא אחד ויחיד – לנחול את ארץ ישראל כולה ולגרש ולאבד את יושביה הפלסטינים, וגם את "השמאלנים" (לפיד וגנץ וסער שמאלנים? איזו בדיחה עלובה) שיעזו, חלילה, להפריע להם בשליחותם הקדושה.

אבל אתם, גם עכשיו, לא רוצים לשמוע, לא לראות ולא להבין. ואתם יוצאים לכם במחול גדול של "מחאה" וקוראים בקול נואש ל"הידברות", שכמובן לא תקום ולא תהיה. "הרפורמה המשפטית" הזו תעבור, כמות או כמעט כמות שהיא, מהר מאוד ודי בקלות. המחאה שלכם משובבת נפש, אבל היא שווה לתחת. למה? בעיקר כי אין לכם להציע שום אלטרנטיבה. כל מה שאתם רוצים זה לחזור קצת למצב הקודם, הדיקטטורה למחצה, רק בשטחים, זו שהיה לכם בה כה טוב ונעים. אבל המצב הקודם הזה, שאליו אתם כה כמהים, הוא זה שהביא אותנו למצב הנוכחי, לזה שאנחנו מתקרבים אליו בצעדי ענק – לדיקטטורה על מלא-מלא. אז מה אתם מציעים, להחזיר אותנו למצב ההוא שהביא אותנו למצב הנוכחי?

ולא רק זה, אלא שאתם, מנהיגיכם ואתם, מנהלים את המאבק הפוליטי שלכם באופן הכי מטומטם שניתן להעלות על הדעת. דוגמאות לא חסרות, כמו למשל האחרונה, של חסימת הכניסה לדירתה של חברת כנסת אם לילדה אוטיסטית. מה יש לכם לחפש שם? מה בדיוק הרעיון? מה זה נותן או יכול היה לתת למאבק שלכם, לבד מנזק בלתי ניתן לתיקון?

אבל זה בקטנה. בגדול, אם אתם רוצים לחזור לשלטון – ואת זה ניתן לעשות רק על ידי כך שיצביעו עבורכם יותר אנשים מאשר למחנה היריב – למה אתם עושים וחוזרים ועושים כל אשר לאל ידכם כדי למנוע מהמצביעים הפוטנציאלים שלכם, יהודים מזרחים וערבים פלסטינים, להצביע עבורכם? מתנשאים עליהם, מתגזענים עליהם, בזים להם, עולבים בהם ומדירים אותם? למה שמי מאלו שאתם קוראים להם בבונים וטפילים וזועביז יצביע עבורכם? ואם לא מהם, אז מאיפה תביאו לעצמכם מצביעים? משני הילדים והכלב שלכם? או שמא יש לכם תכנית סודית לגייר שבט של זמבזים או זומבים, ולעלות אותם ארצה כדי שינצחו עבורכם בבחירות? איך תנצחו בבחירות, אם אתם עושים הכול כדי להפסיד בהן?

בטווח הקצר כשלנו אפוא כולנו. והשאלה היחידה שנותרה על הפרק, שאולי תציל אותנו, ובעיקר את בנינו ובנותינו ונכדינו ונכדותינו, מהאסון הנורא שאנחנו מוליכים אליו עכשיו את עמנו ועצמנו, היא האם תשכילו סוף סוף לומר לעצמכם "אוי לנו כי טעינו. הדרך הזו של מדינה יהודית, שבה דגלנו עד כה, אכן מובילה למדינה יהודית. למדינת הלכה יהודית ואכזרית, שתשמיד את אויביה ותכלה את אוהביה".

לא מחאה ולא הידברות ישנוּ פה משהו, כי אם רק מהפכה. והמהפכה צריכה להתחיל לא בחוץ, ברחוב, אלא בתוך בראש שלכם. ואתם צריכים, באופן הכי דחוף בעולם, להחליף דיסקט, להחליף את "המלחמה הבלתי מתפשרת בטרור הפלסטיני" ב"מאבק משותף, יהודי פלסטיני, בלתי מתפשר לשלום ולשוויון מלא בארץ הזאת". כי אין דרך אחרת. כי הדרך האחרת היא הדרך שבה אנו הולכים עכשיו, ושאתם, שכביכול נאבקים בה, הבאתם עלינו.

אבל אם זה לא יקרה, וזה לא יקרה, אז העסק כאן נראה באמת די גמור ואבוד. ואם כך, מוטב לאלו מכם שיכולים, בוודאי לצעירים, לברוח מפה כמה שיותר מהר. בהצלחה!

20.2.23

גם אם זה לא "ככה נולדנו", אלא "ככה בחרנו", זה בסדר

בשבוע שעבר בוצעו לנגד העם היושב בציון שתי "יציאות מהארון" מרהיבות, מרגשות, אמיצות וחשובות – בוודאי לנוכח "הרפורמה המשפטית" שהיא, כמובן, רק ההתחלה, המסד, של ה"אתחלתא דגאולה", כלומר הפיכתה של ישראל למדינת הלכה יהודיסטית: של יאיר שרקי, הגיי החדש שלנו, ושל אורנה בנאי, הלסבית הוותיקה "שלנו".

שרקי העלה פוסט שבו כתב "אני אוהב בנים ואני אוהב את הקדוש ברוך הוא. וזה לא סותר". אבל מה לעשות, ועל פניו, לפחות, זה כן סותר. כי תורת ישראל – זאת שלכאורה נכתבה וניתנה לעם ישראל על ידי אותו הקב"ה שהוא כל כך אוהב – אוסרת על משכב זכר וקובעת על מעשה שכזה עונש מוות בסקילה. שרקי אינו מתעלם מכך, ולכן כותב "את ההתנגשות שבין ההעדפה המינית הזאת לבין האמונה אני חי כל הזמן. יש כאלה שפתרו לעצמם את הקונפליקט בכך שאין אלוהים, אחרים מסבירים שאין הומואיות. מבשרי אני יודע ששניהם קיימים. ואת הסתירה הזאת אני מנסה ליישב בתוכי בכל מיני דרכים". כלומר – שרקי בחר, במודע, להיות חלק מחברה שמצוּוָה להרוג אנשי כמותו. וזו כמובן זכותו. וכדי להסיר ספק, הוא מוסיף ואומר על ההומוסקסואליות שלו, ש"זאת לא אופנה ולא טרנד ולא הצהרה פוליטית, זה פשוט אני. לא יודע אם הייתי קורא לזה זהות. פשוט עוד דבר מה שהוא חלק ממי שאני וממי שהייתי מיום שעמדתי על דעתי".

מבלי לומר את המילה המפורשת "בחירה", מדבר כאן שרקי בפירוש על בחירה. את ההומואיות, שלו ובכלל, הוא מכנה "העדפה מינית", כלומר שזה בעיניו מעשה של בחירה, של העדפת אהבת בנים על אהבת בנות. ועל העובדה שהוא עצמו הומו הוא אומר שהיא "חלק ממי שאני ומי שהייתי מיום שעמדתי על דעתי". שרקי לא אומר שאלוהים ברא אותו ככזה והוא גם לא אומר שהוא נולד כזה, ולכן אין מה לעשות אלא לקבל אותו כמו שהוא. לא. הוא במפורש אומר שהוא הומו "מיום שעמדתי על דעתי", כלומר שהוא בחר להיות הומו. שזוהי בחירה.

אלא שדווקא אורנה בנאי החילונית לכאורה, בוודאי ביחס לשרקי המאמין בקב"ה, בכתבה שעשו עליה בחדשות שישי בערוץ 12, "מאשימה" את אלוהים שהוא זה שעשה אותה לסבית – "הומוסקסואליות זאת לא בחירה. זאת אומרת, אנחנו רואים עכשיו את כל העליהום הזה וכל הזעזוע שיש לאנשים מסוימים במדינה, בממשלה, מהומואים ולסביות – אלוהים ברא אותנו ככה. ואלוהים הוא באמת על הכיפאק, ואנחנו יצירי הבריאה שלו".

הטיעון הזה של בנאי, המצדיק כאילו, גם לעצמה וגם כלפי החברה, את היותה לסבית, בכך ש"אין מה לעשות, אלוהים ברא אותנו ככה, ככה נולדנו, אז קבלו אותנו כמו שאנחנו", הוא טיעון שגור ושחוק מפי הומואים ולסביות לרוב. בשנים האחרונות עבר חלק מנטל אשמת "היותנו הומואים" מאלוהים אל המדע, והחלו לצוץ כאילו-מחקרים "המוכיחים" – ואכליל כאן בהלעגה לצורך הדיון – שיש לכאורה אזור במוח האדם האחראי לזהות המינית, והוא הקובע, עוד לפני שנולדת, את זהותך המינית. נקודה. והנה לנו אותו טיעון באדרת אחרת, שאין מה לעשות כי ככה זה, וצריך לקבל את ההומואים והלסביות וגם את הטרנסג'נדרים, כמובן, כמו שהם. כי הם לא "אשמים" שהם כאלה, אלא זה אלוהים, בגרסה לדתיים, או אזור B116UD במוח, בגרסה החילונית, שעשו אותם לכאלו.

אז יכול באמת להיות שיש אזור במוח האחראי על הזהות המינית, ושניתן להבחין שם בין הומו לסטרייט. אבל זה הבל לטעון שבמוח של תינוק שזה עתה נולד ניתן כבר לזהות אם הוא יהיה הומו או סטרייט. ייקחו נא אלף מדענים מכל המינים והסוגים אלף תמונות, סריקות, כל מה שאתם רוצים, של מוחות תינוקות מכל העולם שזה עתה נולדו, ויאמרו לנו נא כבוד המדענים, לפי הצילומים הללו, מי הוא יהודי, פלסטיני, סיני, פיליפיני, שמאלני, ימני, הומו או סטרייט. נא באוזן הם יצליחו.

אין דבר כזה, וגם לא יכול להיות דבר כזה. כי רוב מה שאנחנו קוראים "זהות", שלמרבה הצער לרוב האנשים הוא מהות – כמו היותנו יהודים, נוצרים, צרפתים, ישראלים וכל זה – הוא בסך הכל בגד שהולבש עלינו בכפייה בינקותנו בידי החברה שלתוכה נולדנו. ואם היו מחליפים, נניח, בלידתם את איתמר בן-גביר באיסמעיל הנייה, אז בן-גביר היה הנייה והנייה היה בן-גביר, ודבר לא היה משתנה, והם היו שונאים זה את זה בדיוק אותו דבר.

אבל למרות שעיקר הבחירות של "מי אנחנו" לא נעשה על ידינו, אלא נכפה עלינו, עדיין יש לנו "מרחב מחיה", סליחה על הביטוי, די גדול של בחירה, ואנחנו יכולים להחליט להתגייר או להתנצר או לגדל בננות באקוודור ולא להיות עורך דין כמו אבא בכפר סבא.

כן, למי שאינו דתי ובוודאי למי שרואה עצמו ליברל חילוני נאור, והרי כולנו כאלה, הטיעון שמשמיעים בנאי ודומיה, לפיו ההומוסקסואליות והלסביות הם רק גזירות של אלוהים או של הגורל או של המוח, הוא מכעיס ומקומם. זהו טיעון דתי ריאקציונרי, שעל פיו "הכל זה מלמעלה", יעני שהכל נקבע מראש, ואין לנו לפיכך לא בחירה או לא ברירה. אבל יש לנו בחירה ויש לנו ברירה. ואם עבור חלק מאיתנו הנטייה המינית היא בחירה, היא מותרת. זה מותר וזו זכותנו ועל החברה לקבל אותנו כמו שאנחנו, לא כי ככה נולדנו, אלא כי ככה בחרנו. וזה גם לא פוגע באף אחד.

כי אם העיקרון שלפיו "ככה נולדנו ואין מה לעשות" בכל תחום, היה נכון, אז עדיין היינו קופים על העצים.

13.2.23

הבעיה היא לא המשילות. הבעיה היא המציאות

ואתחיל הפעם מהסוף – הבעיה של מדינת ישראל היא לא הדתיוּת ולא המשפטיוּת ולא המשילוּת ולא השחיתוּת וגם לא הדמוקרטיה או הלא-דמוקרטיה ולא דרעי ולא קרעי ואפילו לא ביבי. נכון, כל אלו בעיות, חלקן קשות, ויש כמובן עוד, אבל כל הבעיות הללו והאחרות נובעות, באופן ישיר או עקיף, מבעיית היסוד הקיומית של מדינת ישראל, שעליה תקום ותתקיים או תתמוטט ותיעלם. והבעיה היא, כמובן, מה שקרוי "הבעיה הפלסטינית", כלומר העובדה שמדינת ישראל קיימת ומתקיימת, מראשיתה ועד עצם היום הזה, על גירושו, החרבת ביתו ודיכויו האכזרי של עם אחר, שחי בארץ הזאת. העם הפלסטיני.

ובלי שנפתור, בהסכמה הדדית איתם, את הצורך שלנו לדכא את הפלסטינים כדי להתקיים, בלי שנגיע להסכם בינינו לבינם על הדרך בה ניתן ליישב את הסכסוך ולחיות יחד בארץ הזאת, נאכל דם וחרא עד הסוף המר. כי אנחנו לא זקוקים ליותר משילות, אלא זקוקים, כמה זה לכאורה פשוט, להכיר במציאות. אלא שאנחנו, כולנו, מכל המפלגות והעדות, מוכנים לעשות הכל, כל דבר שבעולם, חוץ מהדבר ההכרחי הזה של הכרה במציאות.

והמציאות היא שלא ייתכן ולא ייכון כאן שום טוב, לבד מדם וחרא, אם לא נגיע להסכם, כלשהו, שיאפשר לשני העמים, הישראלים והפלסטינים, לחיות פה ביחד, בשלום ובשוויון. זה לא שאחרי זה יהיה פה פתאום גן עדן. אבל בלי זה ימשיך פה להיות גיהינום.

והחתירה ההכרחית להסכם ולשלום ולשוויון, היא קודם כל בידינו. כי אנחנו פה החזקים, מיליוני מונים מהפלסטינים – שכל נשקם הוא רובים גנובים, מכוניות וסכינים – ובידינו הדבר. אלא שלצורך כך עלינו לוותר על אדנותנו, על המחשבה שאנחנו עליונים במשהו על הפלסטינים, ולוותר על זכויות-היתר שיש לנו כאן כיהודים על פני הערבים, ולהסכים לכך שהם יהיו שווים לנו, שווים בכל. אלא שלדבר הפשוט והמתבקש הזה כולנו, כולכם, מכל המפלגות והעדות, לא מוכנים ולא מסכימים בשום פנים ואופן. ולכן זה לא יקרה.

אז הקרב הפוליטי האמיתי, לא זה המזויף שאנו עדים לא עכשיו, במדינת ישראל הוא לא על דמוקרטיה ולא על משילות. אלו שקמים עכשיו להגן על הדמוקרטיה יעני, ומוכנים כאילו לחרף נפשם, לאחוז בנשק ואף לרצוח את הדיקטטור לכאורה נתניהו, איפה הייתם במשך חמישים וחמש השנים האחרונות בהם ישראל נוהגת משטר דיקטטורי אכזרי נוראי כלפי הפלסטינים? למה אתם נזעקים רק עכשיו להגן פתאום על הדמוקרטיה? כי מהלכי הממשלה החדשה עלולים לפגוע גם בדמוקרטיה ליהודים, וחלילה אף ביהודים אשכנזים? ולמה איש מכם לא קרא לאחוז בנשק ולהרוג את הדיקטטור האכזרי של העם הפלסטיני? התשובה פשוטה – כי הדיקטטור הזה הוא אתם, אנחנו, כולנו, מכל המפלגות ומכל העדות.

אבל יהודים פריווילגים, מזרחים כאשכנזים, יקרים: ריסוק מערכת המשפט זה לא נגדכם. זה נגד הערבים. זה כדי לאפשר לחזק ולהדק את דיכוי העם הפלסטיני. וגם עניין המשילות זה לא נגדכם. גם זה רק נגד הערבים. זה נגד פורעי חוק, גנבים ואנסים, בדואים, ערבים. אז תירגעו. איחזו בנשק והתגייסו למילואים, הדיכוי זקוק לאנשים איכותיים כמוכם.

6.2.23

לגרש, בלי בג"ץ ובלי פיתות

וואו. הם הבטיחו והם מקיימים. אצלם הטרור לא מרים ראש. כי הם ממשלה חדשה וחזקה. והטרור, כידוע, מרים ראש רק ובגלל כשהממשלה חלשה. ואצלנו, הם הבטיחו, זה לא יקרה. כי אנחנו ממשלה חזקה על מלא-מלא. ואכן זה לא קורה. כן, נכון, היה את הפיגוע הזה בנוה-יעקב, עם שבעה הרוגים, אבל זה לא אנחנו, זה עוד מורשת מהממשלה הקודמת.

הנה, תראו, רק היה את הפיגוע, וכבר כינסנו, בלי דיחוי, איך שיצאה שבת, את הקבינט המדיני-בטחוני על מלא-מלא, כולל אריה דרעי וביצה קשה, וקיבלנו החלטות-החלטות, החלטות לאומיות אחו-שרטוטה, החלטות שיחסלו את האימא של הטרור באיבו ובאבוהה.

כי אם קודם, הממשלה החלשה הקודמת, הדברים היחידים שההיא עשתה כדי להילחם בטרור זה פשיטות קטלניות בג'נין ובשכם ואטימת והרס בתי מחבלים ושלילת רישיונות העבודה של המשפחות והחמולות ותושבי הכפרים מהם יצאו המחבלים, ופה ושם הפצצה בעזה, הרי שאנחנו, גם נבצע בעוצמה פשיטות קטלניות בשכם ובג'נין וגם נאטום (בהלחמה כפולה! עם קצינה!) ונהרוס לגמרי (כולל פאנלים!) בתי מחבלים, ונשלול רישיונות עבודה לא רק של המשפחות, אלא גם של החמולות ושל תושבי הכפרים שלהם, וגם לא נהסס להפציץ בעזה. כן, כן. כי אם צריך אז צריך, ואנחנו נעשה הכל כדי למגר את הטרור.

אה, כן, ועוד משהו, משהו שאף אחד עוד לא חשב עליו, ואם חשב, אז לא ממש ברצינות כמונו (הייתם צריכים לראות איזה קמטים עמוקים נהיו לראש הממשלה במצח כשהוא חשב על זה) – אנחנו חושבים אפילו, תשמעו את זה, לגרש את המשפחות של המחבלים.

מה?! מה אתה אומר? שזה אסור לפי החוק הבינלאומי? שזה נחשב פשע מלחמה? מעניין את התחת שלנו. סתם, אנטישמים אלו, עוכרי ישראל, גויים. אז אנחנו נשנה את החוק ככה שיהיה מותר לגרש, וגם נבטל את בג"ץ שלא יוכל לבטל לנו. הנה, תראה את חאן אל-אחמר, הממשלה רצתה לגרש אותם, אבל בג"ץ לא הסכים לגרש, רק לחרב, אתה מבין? בגלל זה לא גירשו אותם. אז גם נבטל את בג"ץ. ואז נוכל לגרש את מי שבא לנו וכמה שבא לנו, בלי בג"ץ ובלי פיתות. שפיתות יאכלו אצל אבו-חסן שלהם, לא אצלנו, בדיוק כמו שאמרה השרה פזית קריסטל, "אז מה אם אין להם פיתות? שיאכלו קוראסונים".

טוב, נו, צחקנו, חיסלנו, מיגרנו, נהנינו, ועכשיו ברצינות – כל אמצעי הדיכוי, ההרס והקטל שאנחנו מפעילים כל שנות קיומה של מדינת ישראל (זה התחיל ב"נכבה" שנמשכת מאז, תחילה כ"ממשל צבאי" ואחר-כך כ"כיבוש") כלפי הפלסטינים, לא רק שלא יחסלו את הטרור, אלא שהם אך יגבירו את הטרור, בוודאי שלא יפסיקו אותו. הרי כבר גירשנו מכאן כמעט מיליון פלסטינים והרסנו להם מאות כפרים והרגנו בהם ברבבותיהם, נו, אז זה חיסל את הטרור, כלומר את שאיפתם לחירות ולעצמאות? למה, את העם היהודי לא רדפו ולא גירשו ולא הרגו במיליונים במשך אלפי בשנים? נו, אז זה חיסל את השאיפה שלנו לחירות ולעצמאות? אז למה שאצל הפלסטינים זה יהיה אחרת? בגלל שיש להם שפם?

לכת המתנחלית יש תכנית. ומה התכנית שלכם?

לכת המתנחלית יש תכנית. תכנית שניתן לסכמה בארבע מילים – "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל". ומכך נובע, לדעת הכת, שהיא כמובן גם דעת תורה, שארץ-ישראל צריכה להיות "נקייה" מכמה שיותר ערבים ומנוהלת על פי תורת ישראל. והכת המתנחלית אכן עוסקת מזה עשרות בשנים, בהתמדה ובהצלחה, בהגשמת התכנית הזאת.

המשונה בכל התהליך הזה שהביאנו עד הלום, עד ממשלת הימין מלא-מלא הזאת, הוא שמתנגדיה לכאורה של הכת המתנחלית – המחנה היהודי-אשכנזי-ציוני "הליברלי" הקרוי כאן "שמאל-מרכז" – לא רק שאינם מפריעים, כמעט בשום דרך, לכת המתנחלית בהגשמת תכניותיה, אלא שהם דווקא מסייעים, כמעט בכל דרך – מדינית, תקציבית, צבאית, בהכל – לכת המתנחלית להגשים את תכניותיה.

וגם את ממשלת הימין מלא-מלא הנוראה הזו הביאה עלינו לכלותינו "מדינאי" השמאל-מרכז, שמקום "רק לא ביבי" השימה עלינו "לא רק ביבי, אלא גם סמוטריץ' ובן-גביר".

אבל נחזור לתכנית המתנחלית. השלב הראשון של התכנית הזו, שכבר הוגשם במלואו, היה לחסל כל אפשרות מעשית להסדר כלשהו, בטח לא לשלום, בין היהודים הישראלים לערבים לפלסטינים ב"ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל" הזאת שלנו. והכת הקימה לצורך זה – בתמיכת כל הממשלות משמאל ומימין, בהכשר בג"ץ ועל כידוני ורימוני "צבא העם" – כ-130 התנחלויות וכ-150 מאחזים פזורים היטב בכל רחבי "יהודה ושומרון", שבהם מתגוררים כיום כחצי מיליון יהודים. בכך הפכה הכת המתנחלית את "חזון שתי המדינות" לבלתי ניתן למימוש וסתמה את הגולל על האפשרות הזאת. וכל מי שעדיין מדבר היום על "חזון שתי המדינות" הוא או אידיוט או נוכל, או גרוע מזה – ואלו הם "השמאל הציוני", וגם חד"ש הקומוניסטית-הערבית – מוליך את עצמו שולל.

ומשנשקפה סכנה לתכנית המתנחלית, וממשלת ישראל חתמה פתע על "הסכם אוסלו" עם הפלסטינים, שעלול היה, לו התגשם, לסכל את תכנית "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" המתנחלית, הנחיתה הכת שתי מכות גרזן מכוונות היטב על סיכויי הגשמת ההסכם וחיסלה – כנראה לעולמים או עד שיגיע המשיח, מה שיבוא קודם – את אפשרות הגשמתו. ראשון פעל בחברון המתנחל ד"ר ברוך גולדשטיין, שטבח עשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה, מה שהביא לגל פיגועי התאבדות מצד הפלסטינים וכמעט חיסל כליל המשכו של "הסכם אוסלו". וכשלמרות כל אלה המשיכה ממשלת ישראל בתהליך אוסלו, קם המתנחליסט יגאל עמיר ורצח את ראש הממשלה רבין, ובכך חיסל, כנראה סופית, את הסיכוי להגיע להסדר כלשהו עם הפלסטינים, שנים רבות קדימה ואולי לדורות.

כמובן, ככל שידוע לנו בשלב זה, שגולדשטיין ועמיר לא פעלו מטעם או בשליחות הכת המתנחלית או מי מטעמה. ואולם ברור שהם, שניהם, גם אם פעלו כ"מפגעים בודדים", פעלו מתוך דבקות קנאית ואמונה שלמה באידיאולוגיה המתנחלית, על פיה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", ואסור שיהיה בה חלק ונחלה או מטר מרובע למי שאינו יהודי. גולדשטיין ועמיר ביצעו את מעשי הרצח שלהם לא מתוך אנרכיזם אלא מתוך מתנחליזם.

במקביל פעלה, וממשיכה לפעול, הכת המתנחלית, במודע ובכוונה סדורה, כדי לתפוס כמה שיותר עמדות כוח במוקדי ההשפעה החשובים במדינה. ואביא כאן אך כמה דוגמאות. הכת הקימה רשת מכינות קדם-צבאיות, בהן היא מכשירה את מיטב בניה ללחימה ולתפקידי פיקוד בכירים בצבא, כדי בסופו של תהליך להשתלט עליו "מבפנים". ואכן הדרג הפיקודי הקרבי שבין רמת המ"פ לרמת המח"ט מאויש היום בצה"ל על ידי קצינים חובשי-כיפה רבים, רבים בהרבה משיעורם באוכלוסיה, בוגרי המכינות הללו, שתוך כמה שנים יהוו את המטה הכללי של צבא ההגנה. הכת גם דחפה ושלחה את מיטב בחוריה אל לב התקשורת, והצליחה אכן להביא את אחד מבכירי בניה, עמית סגל, בן גאה למתנחל מחבל, להיות לבכיר פרשני התקשורת, המטיף לעם ישראל בלהט גדול ובכישרון רב את האידאולוגיה המתנחלית שנחל בביתו. הכת גם הקימה – בגניבה וברמייה, ובאישור כל "שומרי הסף" – ערוץ "מורשת" לכאורה, שאינו אלא ערוץ תעמולה חד-כיווני בוטה, ערוץ התעמולה היחיד המותר ומשודר בישראל, של האידיאולוגיה המתנחלית, על כל כלליה ודקדוקיה.

עכשיו אנחנו נמצאים כבר בתחילת השלב הבא של התכנית המתנחלית, שבה הם נוטלים לידיהם את מוסרות השלטון (אם כי עדיין לא ממש את ההגה) ומתחילים בביצוע מהפכה משטרית ברוטאלית, שתעביר להלכה ובעיקר למעשה את השליטה בכל תחומי המשטר בישראל לידיה האמונות של הכת. לשם כך הם מרסקים את מערכת המשפט. לצורך כך הם כבר העבירו לידיהם את השליטה במשטרה, במג"ב וכמובן בצבא הכיבוש והדיכוי בשטחים הכבושים. לשם כך הם נטלו לידיהם את משרד התרבות, כדי להפעיל צנזורה נגד כל מי שמעז לחלוק על משנתם האידאולוגית "הקדושה", שאסור שיהיה לנו במחשבתנו שום דבר בלתה. לשם כך פועל שליחם במשרד התקשורת, שלמה קרעי, לסגור את תאגיד השידור, על מנת לדכא את התקשורת החופשית, ולהעביר את תקציב התאגיד לערוץ 14, כדי להפוך אותו לערוץ תעמולה מתנחלי עתיר-תקציב ממשלתי, ממומן במסים של כולנו.

השלב הבא, והסופי, שהם כבר מדברים עליו בריש גלי – ושיכול לבוא בעוד שבועיים או שנתיים או שבע שנים – הוא גירוש, בחסות מלחמה אזורית אכזרית, מאות אלפים, ואולי אף מיליונים, מבני העם הפלסטיני היושבים לכאורה על "אדמתנו הקדושה" ולהעבירם, אולי גם תרתי משמע, מן הארץ. שהרי בעיניהם זה הדבר הנכון לעשותו. וייתכן גם שזה נכון, שכן הם הצליחו או יצליחו בקרוב, לגרום לכם ששום פתרון אחר לא יהיה אפשרי.

ומה התכנית שלכם מול כל זה? כיצד אתם חושבים למנוע את האסון המתרגש עלינו? בנאום של דויד גרוסמן ובשני שירים של עברי לידר ומירי מסיקה? שמעתי באמת שמאות נערי-גבעות נסים בבהלה מן המאחזים, צורחים באימה "אימא'לה, גרוסמן!"

23.1.23

כמו שאין חצי הריון, כך גם אין חצי שוויון

בדבר אחד צודקים לגמרי אבישי בן-חיים וש"ס בטענותיהם כלפי בית-המשפט העליון – העובדה שהרוב המוחלט של שופטי העליון היו תמיד והינם גם היום אשכנזים היא עוול ועיוות, שחובה היה כבר מזמן לתקנם.

אין לדברים הללו שום קשר לא לפסק הדין האחרון בעניין דרעי, שהוא נכון וצודק, ולא לרפורמה המוצעת של שר המשפטים לוין, שהיא קלוקלת ומסוכנת. את העוול והעיוות האתני בהרכב שופטי העליון יש לתקן ומהר. כי כשם שנמצאו, ובצדק, שש נשים להיות בין 15 העליונים, כך בדיוק ניתן וצריך שיהיו שם לפחות שישה מזרחים בין ה-15. ואין ספק שבין אלפי עורכי-הדין והשופטים בישראל יש יותר משישה הראויים לכך.

והדבר צריך, חייב, להיעשות, משתי סיבות.

הראשונה היא שצדק אכן, כמאמר הקלישאה, צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. וכל האזרחים הבאים בשערי בית-המשפט העליון לתבוע את צדקתם צריכים לראות ולחוש שמולם עומדים שופטים שמהווים פסיפס מגוון של החברה הישראלית, כלומר שהשופטים בעניינם הם אנשים כמותם, ולא כאלו שבאים משכבה חברתית אליטיסטית או שלטונית.

הסיבה השנייה היא ששופטים, יסלחו לי כבודם, הם בני אדם כמו כולם, וגם הם, למרות מה שהם חושבים על עצמם, נגועים בדעות קדומות, שנובעות מבית גידולם, ממש כמו כל אחד ואחת מאיתנו. ומאחר שחלק ניכר משיקולי השופטים הם פרשנויות אישיות על החוק, של מהי סבירות ומתי יש ספק וכן הלאה, הרי שברור שבהכללה שופטת אישה תיטה יותר משופט גבר להבין לנפשה של אישה שהוטרדה מינית, ושופט ממוצא אתיופי ייטה יותר להבין לנפשו של אזרח הסובל משיטור יתר, מאשר שופט מזרחי ובוודאי אשכנזי.

כך, למשל, בפסק הדין בערעורו של אריה דרעי על הרשעתו וכליאתו כתבו השופטים העליונים אז לוין, מצא וקדמי, בנימת מה של גזענות, כי דרעי הביא לכאורה לישראל מארץ מוצאו את "תת-תרבות השוחד האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים נחותים". אך האמנם היה קשר בין אשמתו או זכאותו של דרעי במשפט ההוא לבין מוצאו? ברור שלא.

 צודקים אבישי בן-חיים והח"כים של ש"ס בטענתם זו. אלא שאליה וקוץ גדול בה. שכן, האנשים הללו, הח"כים של ש"ס ומעריציה כמו בן-חיים, הדורשים בצדק שוויון ואי-אפליה בהרכב שופטי בית-המשפט העליון, מקיימים כבר ארבעים שנה, מאז הקמת ש"ס ועד היום, אפליה מוחלטת, הדרה גמורה, של נשים במפלגה שלהם, ומעולם לא כיהנה מטעמם אף לא חברת כנסת אחת. אתם רוצים שוויון כלפיכם? תנהיגו גם אתם שוויון אצלכם כלפי אחרים, או אחרות. כי כמו שאין חצי הריון, כך גם אין חצי שוויון.

רוצים שוויון? בבקשה, אבל לא רק בהרכב בית-המשפט העליון, אלא בכל מקום בישראל. בבית-המשפט העליון, ברשימות לכנסת, בקבוצות כדורגל, בכל מקום. חוק מינימום של חמישה שופטים מזרחיים בעליון, חוק מינימום אישה אחת בכל חמישייה של מועמדים ברשימות לכנסת, תקנה שעל פיה כל קבוצת כדורגל שלא יהיו בה לפחות שני שחקנים ערבים בסגל המורחב לא תוכל להשתתף במשחקי הליגה, ביטול חוק השבות ועוד ועוד.

זה או מדינת כל-גזעניה או מדינת כל-אזרחיה. אז תבחרו. כי אפשרות אחרת אין.

16.1.23

שר התקשורת מאחז עיניים

בשתי ההופעות הפומביות שלו כשר התקשורת החדש שטח ד"ר שלמה קרעי את "החזון" שלו לגבי תאגיד השידור "כאן", וקבע נחרצות ש"במדינת ישראל אין מקום לשידור ציבורי". למה? קודם כל, אמר כבוד השר, כי באמריקה, הדמוקרטיה הגדול בעולם, אין שידור ציבורי. וחוץ מזה, הוסיף ואמר, שבעצם זה שיש "שחקן" כזה בשוק התקשורת, שמקבל מהציבור מאות מיליונים להפקות מקור, אפילו שהן מעולות, בכך הוא חוסם, התאגיד, בפני "שחקנים" אחרים וחדשים מלהפיק הפקות מקור.לכן השר יקצץ, כבר בחוק ההסדרים הקרוב, מאות מיליונים מתקציב התאגיד, ויפזר את הכסף, כך הוא אמר, בין כל השחקנים הקיימים וגם חדשים בשוק התקשורת, שיפיקו גם הם, ולא רק התאגיד, הפקות מקור איכותיות. וחוץ מזה כבוד השר גם יסגור ויבטל את כל הרגולציות והמועצות למיניהם, מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה וכל אלו. ואז הציבור, ולא שום מישטור, הוא שיחליט, אמר השר, הציבור יצביע ברגליים.

אז עכשיו ננסה להבין מכול הקישקושציה הזאת, שחלקה שטויות וחלקה סתירות, מה היא באמת התוכנית של כבוד השר המלומד:

קודם כל באמריקה יש שידור ציבורי, ואפילו מצוין, שממומן בחלקו גם מכספי משלמי המסים. במדינות אחרות, כמו בריטניה וגרמניה, יש שידור ציבורי משגשג הממומן כולו בכספי המדינה. אז דווקא מתברר שיש צורך בשידור ציבורי, לא?

האם השר רוצה לסגור את התאגיד כדי לחסוך את כספי משלמי המסים? מה פתאום?! להיפך. השר יעביר מאות מיליוני שקלים מתקציב התאגיד ל"שחקנים" אחרים וחדשים בשוק התקשורת, כדי שגם הם יוכלו להפיק הפקות מקור איכותיות, ולא רק התאגיד. והוא גם יבטל את הרגולציות והתקנות וההגבלות והמועצות וכל זה. שוק חופשי, יעני.

רגע, אבל אילו "שחקנים" אחרים או חדשים רוצים בכלל להפיק ולשדר הפקות מקור איכותיות? שני הערוצים המסחריים בכלל לא רוצים לשדר סדרות דרמה מקוריות, כי זה דופק להם את הרייטינג ולכן את ההכנסות. ולולא היו התקנות מחייבות אותן לשדר מינימום סדרות דרמה, הם לא היו מפיקים ומשדרים כאלו בכלל. וכך אכן יהיה כשיוסרו הרגולציות – ריאליטי וחדשות וצחוקים ומלחמות.

וכמובן שאין באופק שום "שחקן" חדש שייכנס לשוק הטלוויזיה רק כדי להפסיד מאות מיליונים כל שנה. זה הבל. זה שקר. יש רק שחקן אחד "חדש" כזה בשוק הטלוויזיה, שנכנס לשם בגניבה ובמרמה. זהו ערוץ 14, שהוא במקרה הערוץ המוערך והאהוב על כבוד השר – להבדיל מ"ערוצי התעמולה", כך הוא קורא להם, 12 ו-13. וכשלא יהיו רגולטורים ומועצות וכל המגבלות הללו, נחשו מי יחליט לאיזה "שחקן" להעביר את מאות המיליונים שיקוצצו מהתאגיד? שר התקשורת, כמובן, כי הציבור הרי בחר בו בשביל זה. בקיצור – מטרת הרפורמה של השר קרעי היא להפוך את ערוץ 14 לתאגיד השידור, כלומר השירות, הממשלתי במימון הציבור.

וכשיגיעו ימות המשיח הללו, אמר כבוד השר למראייניו בערוץ 12, "ביזיון אינטלקטואלי כמו 'אופירה וברקו' לא יוכל לעבור בשקט, כי הציבור לא ירצה לשמוע את זה". שהרי "הפקות האיכות" של ערוץ 14 יעלו את רמת המשכל של העם לפחות ב-14 דרגות.

9.1.23

יהודים, העשקתם וגם בכיתם?

"אני יוצא מהבית שלי בשבי-שומרון, בשכונת המגורשים, אני רואה את חומש. כל בוקר הסכין מסתובבת. שם הנשמה שלי נמצאת. משם אני מגיע ולשם אני רוצה לחזור" – במופע הבכיינות הזה של יוסי דגן, יו"ר המועצה האזורית שומרון, פתח כתב הטלוויזיה הוותיק של התאגיד, אורי לוי, את כתבתו בחדשות ערב שבת, שדנה בשאלה האם הממשלה החדשה תבנה מחדש את הישובים היהודים בצפון השומרון שפונו ונהרסו במסגרת ההתנתקות של 2005.

"אין יום, אין יום, 17 שנים וחצי, שאני לא נזכר בחומש ובשא-נור. אין חודש שאני לא בוכה עם דמעות", ממשיך דגן וסופד לעצמו, "היום המכונן בחיי הוא יום הגירוש משא-נור. זו טראומה שלא תעזוב אותי כל עוד שאני חי. ואני אעשה הכול כדי לתקן את החרפה הזאת", וכאן הוא פורץ בבכי החודשי שלו לעין המצלמה ממש.

לא באתי להתווכח עם תחושות ודמעות הכאב של דגן, שמן הסתם הן אותנטיות למהדרין לפי ההלכה, אלא כדי לשאול שאלה פשוטה – הייתכן שלא רק ליהודים חובשי כיפה, אלא גם לפלסטינים חובשי כאפיה יכולות להיות תחושות כאב ועלבון והשפלה וחרפה וכל זה? ואולי בכלל במקרה הזה, של התנחלויות חומש, ושל ההתנחלויות בכלל, והציונות, לא רק הדתית, אלא בכלל, היהודים, אפילו שהם בוכים יפה, הם לאו דווקא הקורבן, אלא הגזלן?

הבה נראה באמת כיצד הוקמה חומש הלזו שנגזלה מדגן הבכיין: "בינואר 1978 נתפסו כ-700 דונם מתושבי הכפרים הפלסטינים בורקה וסילת א-ד'האר לצרכים צבאיים", מספרת ויקיפדיה, "ועליהן הוקמה היאחזות נח"ל, שב-1980 אוזרחה והפכה להתנחלות. רוב האדמות שהופקעו הן אדמות פרטיות שנרשמו בטאבו על שמם של תושבי הכפרים. צו התפיסה הוצא ב'אופן זמני', אך הוא נחתם על ידי אלוף פיקוד מרכז בלא תאריך פקיעה". כלומר התנחלות חומש הוקמה בפעולת גזל מדינתית של אדמות פלסטיניות פרטיות, בתואנת השווא הציונית הנושנה והבדוקה, בהכשר בג"ץ, של "צורכי ביטחון".

"גם לאחר יישום תוכנית ההתנתקות נותר צו התפיסה על כנו והפלסטינים היו מנועים מלעבד אדמותיהם. ב-2013, לאחר שראש מועצת בורקה עתר לבג"ץ, בוטלו צו התפיסה והצו שמנע מהפלסטינים להיכנס למקום", אך למרות זאת "נמנעה מהם גישה חופשית לשטח שפונה ולאדמות שבו. התושבים פנו מספר פעמים לבג"ץ, שהורה לצה"ל לאפשר לתושבים גישה לאדמותיהם, אך צה"ל לא פעל בנושא זה, וגם כיום אסור לבעלי האדמות להתקרב לחלק ניכר מאדמותיהם".

את כל העובדות הללו לא טרח כנראה לברר, או "חסך" מאיתנו, לוי, כי הרי ברור מאליו, גם לו, כמו לדגן, שגם כאן, כמו תמיד, היהודים הם הקורבן, המסכן, הנרדף, העשוק, הנגזל והאומלל. נכון? ברור שלא. ההפך הוא הנכון. דגן, והמתנחלים, והממשלה, והצבא, ומדינת ישראל כולה, כולל בג"ץ המשת"פ, הם כאן, אנחנו, העושקים. עושקים ובוכים.

כי לנו, היהודים, מותר כמובן לבכות על "הבית", שאולי גרנו פה למשך חודשיים לפני 17.5 שנה, או שמעולם לא גרנו פה לפני אלפיים שנה. אבל למיליוני פלסטינים שאבותיהם גרו פה במשך מאות בשנים, אנחנו לא מרשים אפילו להתגעגע ל"בית" שהרסנו להם וגרשנו אותם ממנו לפני 75 שנה.

2.1.23

התרופה שמציע אשכול נבו היא המחלה

כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק אי-שם בהרי ירושלים או בערבות רעננה סופר מורם מעם, שבעתות משבר נקרא להתריע בשער שאוי ואבוי ומה יהיה ומה צריך לעשות. ב"ידיעות אחרונות" נקרא להתריע בשער גיליון יום שישי האחרון הסופר אשכול נבו. אלא שהתרופה שהציע נבו במאמרו לחולייה לכאורה של הממשלה החדשה היא בעצם המחלה עצמה, שחוליי הממשלה החדשה הם רק גרורות מתמשכות שלה.

"אני כותב את הדברים הבאים בדאגה. בכעס. בתחושה חזקה שזאת לא העת לשתוק", פותח נבו את דבריו בעוז. ועד כדי כך הוא כועס שהוא קורא לממשלה החדשה "הממשלה האנטי-ישראלית הראשונה". מה זאת אומרת? הישראלים בחרו לעצמם ממשלה אנטי-ישראלית? זה מה שאתה אומר? ומה אנטי-ישראל בממשלה הזאת? ומה זה בכלל "ישראלי?" מי מחליט מה זה "ישראלי"? רוב הבוחרים או נבו אשכול? ולמה, בגלל שהוא סופר? אולי בגלל סעיף הנכד, כלומר, שסבא שלו היה ראש ממשלה?

ונבו ממשיך וקובל, שלא לומר מיילל, שמטרת הממשלה הזו היא "ריסוק הערכים הישראלים כפי שגדלנו עליהם". אבל על אילו ערכים "ישראלים" גדלנו? ומי הם בכלל ה"אנחנו" האלו שבשמם אתה מדבר? "נכון", הוא מודה בכאב וצער, "הממשלה הזאת נבחרה ברוב דמוקרטי", אבל מיד מוסיף לכך את מילה הקסם "אבל". אבל מה? אבל הוא קובע שלמרות זאת, זו "ממשלת מיעוט לכל דבר".

ואכן, מיד לאחר שהכתיר עצמו כ"רוב" ואת הרוב "כמיעוט", הוא אכן מדבר בשם "הרוב" ומודיע לנו גם מה "הרוב" חושב. למשל – "רוב הישראלים רוצים צביון יהודי למדינה, אבל לא כפייה דתית". נניח. אבל מי קובע מהו "צביון יהודי" ומהי "כפיה דתית"? איסור תחבורה ציבורית בשבת, למשל, זה "צביון יהודי", אבל איסור ייצור חשמל בשבת זו "כפיה דתית"? למה? מה ההבדל? אדוני, אם אתה לא רוצה "כפייה דתית" אז קרא נא להפרדת הדת מהמדינה, או מוטב לביטול הגדרתה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית".

אבל אתה, כלומר הרוב, רוצים שישראל תהיה "מדינה יהודית", אז ממילא אתם בעד "כפייה דתית". השאלה אם הכפייה הזאת תהיה רק על איסור תחבורה ציבורית ולא על ייצור חשמל בשבת היא כבר שאלה שעליה תחליט הממשלה הנבחרת, זו או אחרת, ולא אף אחד אחר. ככה זה עובד.

והנה עוד אחת מקביעותיו של נבו – " רוב הישראלים לא חושבים שציונות משמעותה גזענות". מה זאת אומרת? זאת טענה נגד הממשלה החדשה? למה, מישהו מחבריה או תומכיה חושב שהציונות היא גזענות? ההפך. הם כולם חושבים כמוך, כמו הרוב המוחלט של הישראלים, יעני היהודים, שבטוח שהציונות היא לא גזענות בעליל. אבל זה לא נכון. הציונות היא גזענות. חוק השבות הקיים בספר החוקים של ישראל, ושכולכם (טוב, בסדר, חוץ ממך שם, הג'ינג'י עם הקוקו) תומכים בו, הוא חוק גזעני ומפלה פי אלף מכל חוק, שעוד לא חוקק, שמרשה לבעל בית מלון לא לארח הומואים או אתיופים.

וחשוב גם לא רק מה שכלל האדון המתנשא נבו במאמרו, אלא גם מה שלא הזכיר בכלל. 375 מילים, ספרתי, כולל מאמרו הנ"ל של נבו, אבל המילים "ערבי", או "פלסטיני" או "כיבוש" או "דיכוי" או אפילו סתם "זכויות אדם" משום מה לא נכללות בו.

ואז, לקראת סיום מאמרו, פונה כבוד הסופר ישירות אלינו, עמו הנבחר, ופותח בקריאה הנרגשת "די להדחקה". מה?! די להדחקה? מה זה, בדיחה או מה? הרי המאמר שלך הוא כולו הדחקה, הכחשה, אחת גדולה. ואתה כותב "די להדחקה"? או שנפלה טעות בהקלדה, והתכוונת ל"די להצחקה"? כי באמת, די להדחקה. שלך. של הרוב שאתה חושב שאתה.

שהרי אם לסכם את המאמר שלך במשפט אחד, אז מה שהוא אומר "חבר'ה, יאללה, הבה נחזור לציונות הקלאסית, החילונית, האשכנזית, היפה והנאווה של פעם". אבל הלו, כבר היינו שם. והציונות המופלאה הזאת שלכם, ששלטה פה עשרות בשנים, היא שהובילה אותנו אל הממשלה הרעה הזאת. מה, אתם באמת לא רואים את זה? לא מבינים את זה?

גבירותי ורבותי, רוב יקר ואהוב, אשכולים ואשכולות, וגם אשכוליות, רציתם מדינה יהודית? אז הנה, קיבלתם. כדי לקבל משהו אחר, אתם צריכים, קודם כל, לרצות משהו אחר. ככה זה עובד.