מאי - יוני

26.6.23

המתנחלים הפורעים פועלים בסמכות וברשות

1877 – ארה"ב. מתיישבים לבנים, בסיוע הצבא, פשטו על כפרי ילידים "אינדיאנים", טבחו, אנסו, גרשו, ושרפו את הכפרים. 1881 – רוסיה הצארית. איכרים רוסים פשטו על כפרי יהודים, טבחו, שרפו, אנסו, בזזו ושרפו. צבא הצאר עמד מנגד או סייע לפורעים. 1902 – קונגו הבלגית. מתיישבים אירופאים פשטו על כפרים מקומיים, טבחו, אנסו, גירשו ושרפו את כפרים. צבא המלך ליאופולד השני, סייע לפורעים. 1938 – גרמניה הנאצית. בכל המדינה פשטו גרמנים ארים על בתים, חנויות ובתי-כנסת של יהודים, הרגו, ניפצו, הרסו, שרפו ובזזו. אותם. כל זרועות הביטחון של המשטר הנאצי סייעו כמובן לפורעים. 1959 – אלג'יריה הצרפתית. מתנחלים אירופאים פשטו על כפרים מקומיים מוסלמיים, טבחו, שרפו, הרסו וגרשו. חיילי צבא צרפת עמדו מנגד ואף סייעו לפורעים. 1976 – דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד. מתיישבים בּוּרים, בסיוע כוחות צבא ומשטרה, פשטו על עיירת-מגורים (טאונשיפ) של ילידים שחורים, טבחו בהם ושרפו את בתיהם. 2023 – ישראל. מתנחלים יהודים פשטו על כפרי פלסטינים מקומיים ושרפו את בתיהם. כוחות הצבא והמשטרה של ישראל עמדו מנגד, או סייעו לפורעים ואף הרגו כמה מן הפלסטינים.

ועכשיו חידה – מה המשותף לכל המקרים הנוראים הללו? 1 – שום דבר. אין מה להשוות. 2 – בכל המקרים הללו, הילידים, כולל או לא כולל היהודים (איך שנוח לכם) הביאו על עצמם, בהתנהגותם, את הפרעות האלו. 3 – כל מה שעשו ליהודים זה איום ונורא. כל מה שעושים היהודים הוא נכון וצודק. מהאחרים לא אכפת לנו. 4 – בכל המקרים האלו, למן הטבח באינדיאנים, דרך הפוגרומים ביהודים, ועד לפרעות בפלסטינים, הפרעות לא נעשו באופן יעני ספונטני על-ידי "מתיישבים זועמים", אלא כל הפורעים הללו פעלו בגיבוי מלא ובשליחות המשטרים הנוראים ששלטו, או עדיין שולטים, בשטחים בהם בוצעו הפרעות.

התשובה האחרונה היא כמובן הנכונה. גם במקרה שלנו. וכי מה עשו או "זרועות הביטחון" שלנו כדי למנוע את הפרעות שעשו באחרונה המתנחלים בשורה של כפרים פלסטינים – שום דבר ולא כלום. וכל כך בתירוצים עלובים שהיו מביישים אפילו ילד בכיתה ג' – לא היו לנו כוחות, היינו עייפים, התבלבלנו בשמות של הכפרים כי הם כולם בערבית, הכלב אכל לנו את פקודת המבצע וכאלו. וגם כוחות הצבא והמשטרה היהודים שנקלעו, כנראה בטעות, לפרעות, לא עשו שום כלום, חוץ מלירות בפלסטינים שניסו להתגונן מהפורעים.

ושיא הגיחוך הוא, כמובן, מכתב התחינה שכתבו במשותף ראשי הצבא, המשטרה והשב"כ ל"אחינו המתנחלים", שבו הם מבקשים בנימוס מן הפורעים שיפסיקו כי "זה לא יפה", משל מדובר בתלמידים שמשכו לבנות בשערות. הלו, ראשי "זרועות הביטחון", תפקידכם הוא לא לכתוב מכתבים, אלא למנוע את הפרעות. תחסמו את הפורעים מלהגיע לכפרים. תירו בהם גז-מדמיע, ואם יש צורך גם כדורים חיים. תטילו עוצר על ההתנחלויות שלהם. תעצרו את המשתתפים בפרעות ותעמידו אותם לדין, תהרסו להם את הבתים. יש לכם המון אמצעים, כשאתם רוצים.

אבל אתם לא רוצים ולא תעשו כלום. ואתם יודעים למה? כי המתנחלים הפורעים הם עוד "זרוע ביטחון" של הכיבוש והדיכוי, בדיוק כמו הצבא, המשטרה והשב"כ שלכם.

19.6.23

ההתלהבות העצובה מהמחווה העלובה של שירה גפן

עיוורונו של השמאל הציוני לאחריותו ושותפותו הנמשכות לשתי העוולות העצומות של התנועה הציונות הקולוניאליסטית הלבנה, שמכתיבות וקובעות את אורח חיינו כאן כבר שלושה דורות – האסון שהמטנו וממשיכים להמיט על ילידי הארץ הפלסטינים, וניצול ודיכוי היהודים המזרחים שהובאו לכאן ככוח עבודה ומלחמה זול – הוא עצום ומוחלט, וגם מוגן בחומה גבוהה שבנה לעצמו כדי שחלילה לא יראה מי מהם את המציאות כהווייתה.

מכה ניצחת בעניין הזה הנחיתה עלינו בשבוע שעבר שירה גפן, שתרמה את כל תכולת ביתו השכור של אביה המנוח, הסופר והמשורר יהונתן גפן, לכפריים פלסטינים בנפת חברון שעומדים בפני גירוש ממערותיהם, פחוניהם ואוהליהם, על ידי צבא הכיבוש של ה"אחים לנשק". ארגון השמאלי היעני-קיצוני "שוברים שתיקה" נטל גם הוא חלק ב"מבצע" והביא משאית, וגברת גפן ונציג "שוברים שתיקה" אף הצטלמו ליד המשאית, בעת שהסבלים (מי תרם אותם, אגב?) העמיסו את התכולה. גפן והשוברים טרחו כמובן להעלות את עצם דבר התרומה ואת התמונות מעל דפי כל עיתון ומסך כל מחשב וטלפון. ומיד קמו אלפים להלל ולשבח את גפן על האומץ, הגבורה, אצילות הנפש, ומה לא.

אז לא.

לא שאני מתנגד עקרונית לתרומות. ואפילו נתתי פה ושם ידי במעל הזה. אבל תרומה פירושה שאתה עוזר – בכסף, במזון, בבגדים וכו' – לנזקקים במה שהם זקוקים לו, לא בשאריות שאתה צריך לזרוק או להיפטר מהם כי צריך, למשל, לפנות את ביתו השכור של אביך שמת.

ואני יודע, מניסיון, שלפנות את בית הוריך שמתו, שלעיתים זה גם הבית שבו גדלת, זו אחת מן המטלות הקשות – רגשית, נפשית ובכלל – בחיים. וכי מה תעשה? תמכור את המקרר ומכונת-הכביסה הישנים לאלטע-זאכן, ואת הספה והכורסה למשפץ רהיטים משוק הפשפשים? ומה עם שאר הדברים? הרי לא באמת תתעסק בזה. אז אתה נכנע לאיזה אוכל נבלות קונה ירושות והוא קונה ממך את הכל וגם מפנה באלפיים שקל ונגמר הסיפור. אבל גם בכך זה לא נגמר, כי האלפיים שקל האלו שהרווחת מזה שההורים שלך מתו נראים בעיניך ככסף טמא, אז אתה קונה בכסף הזה מחשב לילד, וזה קצת מרגיע את נפשך הסוערת.

אז עכשיו גם שירה גפן עמדה בפני הקושי הבאמת קורע לב הזה, והיא בחרה לעצמה פתרון מבריק, שימנע ממנה לשלוח ידיה הנקיות והטהורות במלאכת הבזויה של מכירה ואף זריקה לזבל של הדברים, ובעצם של החיים, של אביה – היא תיפטר מכל זה בתרומה ובתרועה. ועל הדרך היא גם תשדרג את שמה ברבים וגם תביע הזדהות עם הפלסטינים המסכנים.

אבל הפלסטינים לא זקוקים לספה הישנה של אבא שלך, שירה. הם זקוקים לבית משלהם, תרתי משמע, לחירות ולשוויון. ואת הרי חוליה בשלשלת הנהללית המהוללת, האחראית לגירושם של הפלסטינים מבתיהם ואדמותיהם. אז בתמורה את תורמת להם ספה משומשת? וכי איך בדיוק ימנעו הכורסא והמזווה והספרים הישנים של אבא שלך את המשך הגירוש?

ולא רק כל זה, אלא שאף הוספת חטא על פשע כשצילמת את עצמך (טוב, לא את, מישהו שהבאתם) ליד המשאית המעמיסה את תרומת השאריות של אביך, ודאגת, את או מי מטעמך, להפיץ את התמונות הללו לכל עיתון ואתר. וכי מה היית, מה היינו כולנו, חושבים על מי שמצטלם עם השאריות שהוא תורם לאיזה קבצן או דל או ניצול שואה? וכי מה בעצם ההבדל בין מי שמעלה לרשת תמונה של עצמו תורם לפלסטיני מסכן, לבין מי שמצלם עצמו בחברת פלסטיני כפות שצד עכשיו? מה, שהחייל של צבא הכיבוש שלנו, גם שלך, הוא הקולוניאליסט הרע, ואילו את, התורמת הנאצלת של המיטלטלים שהותיר אביך לאחר מותו, את הקולוניאליסטית הטובה?

וכל זה הזכיר לי, משום מה, תכף תראו משום מה, את מחזהו של חנוך לוין זצ"ל, "ייסורי איוב". המחזה נפתח ב"משתה בבית איוב. סוף הזלילה. האורחים שרועים מפוטמים וחסרי כוח. על השולחנות מגובבים שיירים", ואיוב פוצח במונולוג לויני טיפוסי על הקושי והייאוש בלהיות שבע. ואז פונה המשרת לאיוב ואומר לו "אדוני, הקבצנים מבקשים לגשת לשולחן", ואיוב הנדיב עונה לו "ברוך אתה ה' הזן את הכול. שייכנסו".

ו"נכנסים הקבצנים, מסתערים על השולחן, מגרמים את העצמות", ואחד מהן, הקרוי קבצן, נושא את המונולוג הבא – שאני שם אותו עכשיו, בערבית, בפיו של אחד מהפלסטינים שזכו לקבל את הספה הישנה של יהונתן גפן: "עצמות. רק עצמות מגורמות. חושבים שזהו סוף הארוחה? טעות! אין עצם שפיצחו ומצצו ולא צפון בה משהו נוסף. לא כמוכם אנו מוצצים, אתם שהתפטמתם בבשר ונפרדתם מן העצם בליקוק חפוז; אנחנו בדבקות, בחריצות, בכוונה גדולה, כמעט מתוך דמעות. ותתפלאו כמה שומן ולחלוחית עוד יש. נכון שחלק מהלחלוחית הוא הרוק שלכם. אבל אדרבא, למצוץ עצם שהיתה בפיו של איש שבע – זה לא רק עצם, זה גם הייחוס".

ועכשיו אם להשליך שאריות ממחזהו של לוין אל המציאות, אזי מיד בהיוודע בנפת חברון כי ספתו הישנה של יהונתן גפן הגיעה לפחון בטיז אל-נבי, מיד נוהרים המוני פלסטינים אל הפחון, מתיישבים, מלטפים ומרחרחים בדבקות את הספה, שמא יצליחו לשאוף שארית ריח של פלוץ נדיר של אריק איינשטיין או כתם טחינה שנזל מפיו של ר' אורי זוהר זצוק"ל.

כי אם להשלים את המטאפורה, זה השלום שמציע השמאל הציוני לפלסטינים – אנחנו נקבל מדינה, בתים, אדמות, זכויות והכל, ואתם תקבלו את הספה הישנה של יהונתן גפן, ואת הכבל מאריך הקרוע שאדון קרקר האגדי מהגשש שכח בבוידעם.

12.6.23

מדינת היהודים נלחמת בילדים

מדינת ישראל עומדת לגרש מהארץ, אם בית המשפט העליון לא ימנע זאת ממנה, ילדה בת שמונה, גפן גטהון, אזרחית ישראלית, בת לאב ישראלי (ויהודי, בן העדה האתיופית), שמת מסרטן בטרם הושלם תהליך איזרוחה של אשתו, אמה של גפן, אתיופית לא-יהודייה.

הילדה גפן היא ישראלית לכל עניין ודבר. לומדת כאן, מדברת רק עברית, וגם יש לה כאן משפחה ענפה הכוללת סב, דודים ובני דודים ממשפחתו של אביה, כולם יהודים אתיופים ואזרחים ישראלים למהדרין. האם הלא יהודייה (אויה! גויה!) לא אנסה ולא גנבה (היא משאירה את המלאכות הללו לראשי המדינה) והיא עובדת כמנהלת צוות במפעל לייצור מזון.

אז למה מדינת ישראל כה נחושה לגרש את השתיים, האם והבת, מן הארץ? ואיך בכלל, על פי איזה חוק, ניתן לגרש מהארץ אזרחית ישראלית? אז הקונץ המשפטי הוא כזה – הילדה אמנם ישראלית, אבל אימא שלה לא, אז מגרשים את האימא, ומאחר שהילדה, על פי החוק היא בחזקת האם, אז "אין ברירה" למדינה אלא לגרש גם אותה, הבנתם?

אבל במה חטאו השתיים? מה פשעו? במה הן מסכנות את קיומנו כאן, עד כדי שמדינת ישראל כולה (שר ומשרד הפנים, מרשם האוכלוסין, ועדות ובתי המשפט) מתגייסים כולם בתעצומות נפש עזות כאלו של רשעות נוראה כדי לגרש את השתיים מהארץ? חטאן ופשען הם אך ורק היותן בלתי-יהודיות ובלתי-לבנות. הסיבה האחת ויחידה לגירושן הוא הציונות, קרי הגזענות – לא זו האישית של שר הפנים משה ארבל, או של כל שרי הפנים שקדמו לו ונהגו כמותו, וגם לא של חברי "הועדה ההומניטרית" שאישרו את הגירוש, ולא של שופטי בית המשפט שחזרו ואישרו אותו – אלא הגזענות המהותית, אבן היסוד, של הציונות.

אבל במה מסכנת אי-יהדותן ושחורותן של שתי נשים, מן המוחלשות ביותר בחברה (לבד מפלסטינים), את סלע קיומה של המדינה היהודית, על שמונת מיליון יהודיה הכשרים? בשום כלום. הגירוש הזה הוא סתם גזענות מרושעת ומזוקקת ותו לא.

אבל, תאמרו, אלו אמנם רק שתיים, אבל יש כמוהן אלפים, אולי אפילו עשרות אלפים "מבקשי מקלט". ילדים, והוריהם, ואם לא נגרש אותם, כל אחד ואחת מהם, ונוותר להם, חלילה, אז אנה אנו באים? מה יקרה אם כך נעשה? אז אני אגיד לכם מה יקרה במקרה "נורא" שכזה – למדינת ישראל יתווספו כמה עשרות אלפי אזרחים טובים, עובדים, חרוצים, משכילים, מועילים ומשובחים. גם אין בכך שום סכנה ל"יהדותה" של המדינה. כי גם אם נניח שהם מאה אלף, והם פחות מכך, הרי שהם יהוו רק אחוז אחד מאוכלוסיית ישראל. אחוז אחד מהאוכלוסייה מאיים במשהו על יהדותה של המדינה? בשום אופן לא.

אז מה כן? נורא פשוט, תרתי משמע, ובלתי אנושי בעליל. מדינת ישראל מבקשת לשמור על עצמה "טהורה לעד" (משאינם יהודים), בדיוק כמו שארגון "לה פמיליה" מבקש לשמור את בית"ר ירושלים. זאת האמת. ישראל כולה היא "לה פמיליה" אחת גדולה.

וזה עוד לא הכול. באחרונה אף נתבשרנו שמשרד החינוך עומד להפעיל תוכנית לימוד לילדי הפליטים שתכשיר אותם לחיות במדינות מהן הגיעו לכאן הוריהם הפליטים, כלומר להכין אותם, רובם ילידי הארץ שגדלו ולמדו כאן, לגירושם מישראל. וכי מה הייתם אומרים לו בצרפת, הונגריה או ארגנטינה היו מערכות החינוך מכשירות את התלמידים היהודים לחיות במדינה ממנה באו לשם היהודים, כלומר לגירושם לישראל – האם הייתם חושבים אז שזה מעשה אנטישמי נורא או מעשה ציוני לתפארה, הא?

בשבוע שעבר גם ירה חייל צה"ל, באישור ובפקודה, והרג תינוק פלסטיני בן שנתיים וחצי. וברור לכל בר-דעת, גם אם צה"ל ימשיך וישקר בעניין הזה, שהחייל ומפקדיו ראו וידעו, או היו צריכים לראות, ולדעת שהם יורים בחפים מפשע, כולל בתינוק. ומדובר לכן לא בטעות, אלא ברצח. גם הטייסים או מפעילי הכטבמ"ים שהרגו את ילדיהם של "בכירי הג'יהאד" בעזה לפני כמה שבועות, ידעו שבמעשיהם הם עומדים להרוג ילדים, ובכל זאת עשו זאת. כלומר גם במקרה ההוא מדובר לא בטעויות, אלא במעשי רצח.

ואולי, מתגנב פתאום החשד, הריגת הילדים הפלסטינים אינה "הנזק האגבי" שצה"ל מדבר עליו, אלא דווקא המטרה, ואילו הפגיעה בהוריהם היא "הנזק האגבי". אולי כדאי לכן שמעתה יפרסם במקרים הבאים דובר צה"ל הודעה בנוסח "צה"ל חיסל הלילה שני מחבלים פוטנציאלים, האחד בן שנתיים וחצי והשנייה בת שמונה חודשים. צה"ל מצר על הפגיעה בתוך כך גם בהוריהם, אבל הדבר נובע מכך שהילדים הפלסטינים המזוינים מסתתרים מאחורי הוריהם המחורבנים". זה יהיה קצת יותר קרוב לאמת, לא?

אבל לא רק בילדי פליטים ופלסטינים מתעמרים, מתעללים מגרשים והורגים, היהודים. הם מתעמרים גם בילדי היהודים, בילדים "שלנו", למשל בילדים החרדים.לדעתי, וכבר כתבתי על כך כאן, מניעת השכלה מילדים על ידי גופים מוסדיים – ארגונים חברתיים, מוסדות דתיים, וכמובן מדינות – מקבוצות מסוימות, אתניות או אחרות (כגון נשים, או בני גזעים ודתות או לאומים אחרים) היא "פשע נגד האנושות". כי מדינות או מוסדות דתיים שנוהגים כך פוגעים ביכולתם של הילדים שהם אחראים עליהם להתפרנס ולחיות בכבוד בעתיד. ולפיכך יש להעמיד לדין את כל הנוהגים כך ולהעניש אותם בעונשים כבדים ביותר, אפילו כבדים מאלו שהושתו על בית"ר ירושלים בגין התפרעות אוהדיה בתום משחק גמר הגביע האחרון.

מדינת ישראל שותפה לפשע הנורא הזה של מניעת השכלה מילדים, לא רק מפליטים שחורים ומיני ערבים, אלא גם מהילדים "שלנו", החרדים, ובקרוב גם כולם. 

מדינת היהודים, מעצמת העל, נלחמת במלוא כוחה ועוזה בילדים, בכל הילדים שבתחומה.

5.6.23

זו לא הפיכה. זו המשכה

במסגרת הדיון בממשלה בהצעת סיעת "עוצמה יהודית" לחוקק "העדפה ציונית", כלומר העדפת יהודים ואפליית ערבים, נימק שר המשפטים את הצורך החיוני ברפורמה המשפטית באומרו ש"ערבים קונים דירות ביישובים יהודיים בגליל וזה גורם לעזיבה של יהודים את הערים הללו, כי הם לא מוכנים לגור עם ערבים. צריך לדאוג לכך שבבית המשפט העליון יהיו שופטים שיבינו את זה".

כוונתה של "ההפיכה המשטרית" היא להעמיק את האפליה הקיימת, האפרטהייד, כלפי אזרחי ישראל הערבים, אבל מבלי שחוקי המדינה יגידו זאת במפורש, כפי שעשו הלבנים הדרום-אפריקאים המטומטמים, והביאו כך על עצמם את חורבן שלטונם. לפיכך לא ייאמר, חלילה, בשום חוק שאסור למכור או להשכיר דירות לערבים, אלא ש"יש העדפה ציונית במכירת והשכרת דירות", וששופטי העליון, שתמנה ממשלת הימין על מלא מלא גזענות, "יבינו" שלא יתכן שערבים יגורו בערים יהודיות, ולא יאפשרו לזוועה הזאת לקרות.

אלא שלוין ו"עוצמה יהודית" וממשלת הימין על מלא לא המציאו את האפרטהייד המתקיים בישראל בפועל, מבלי שהוא מעוגן להלכה בשום חוק.

וניקח לדוגמה, באמת, כעצת השר לוין, את סיפורם של שלושה ישובים יהודים בגליל.

העיר נצרת עילית הוקמה בסוף שנות ה-50, תחת שלטון מלא מלא של השמאל הציוני, על אדמות שהופקעו מהעיר הערבית הגדולה הסמוכה, נצרת, "תוך התעלמות מגידולה המאסיבי של האוכלוסייה הערבית בעיר ומצרכיה", וזאת כמובן כדי "לייהד את הגליל".

כך גרמה מדינת ישראל אז ומאז לכך שבנצרת ובכל הישובים הערבים בגליל שאדמותיהם הופקעו לצורכי ישובים יהודים, ברבות הימים ועם הריבוי הטבעי, לא יימצאו לערבים מקומות דיור בכפריהם ועריהם שלהם, והם ייאלצו לעבור לגור ב"ערים היהודיות", כמו נצרת עילית וכרמיאל, שהוקמה על אדמות הכפרים הערבים בסביבה שהופקעו במרמה "לצורכי ביטחון" לכאורה, כנהוג היום גם ב"שטחים הכבושים", ושלאחר מכן הוקמה עליהן התנחלות כרמיאל.

וכך, בגלל שהציונות היא גאונות, הרי שהיום מתגוררים בנצרת עילית, על אף שגיירה את שמה לנוף הגליל, כ-15 אלף ערבים, המהווים כשלושים אחוזים מתושביה. אך למרות זאת נכון ל-2020 לכ-30 אלף היהודים בעיר יש 16 בתי-ספר שבהם לומדים בעברית, ול-15 אלף הערבים אף לא בית ספר ערבי אחד. וכשפנו תושבים ערבים לראש העיר בבקשה שיקים אחד כזה, הם נענו בשלילה. אז הם פנו לבית המשפט המחוזי, ונענו בשלילה. אז הם פנו לבית הגבוה, הכי גבוה, לצדק, וגם שם הם נענו בשלילה. אז אל תדאג, השר לוין, השופטים כולם כבר "מבינים" מזמן את הייעוד ואת הייהוד, לאמור – ארץ ישראל לעם ישראל.

ונזכיר עוד את הישוב היהודי הקהילתי כפר-ורדים שבבחירות האחרונות הצביעו בו 18% בלבד עבור מפלגות הקואליציה הגזענית הימנית הנוכחית ו-82% למפלגות האופוזיציה הנאורה לכאורה. כפר ורדים, שראש המועצה שלו ביטל אך לפני כמה שנים את המכרזים העתידיים למכירת קרקעות לבנייה ביישוב, לאחר שכ–50% מהזוכים במכרז הראשון היו ערבים. אז אל תדאג, אדון לוין, גם השמאלנים "מבינים" מה צריך לעשות עם הערבים.

כי ביבי, לוין, רוטמן, בן-גביר וסמוטריץ' הם בסך הכול סימפטומים קצת יותר מגרדים של המחלה הציונית הממארת שלקינו בה.

29.5.23

הטַפִּילוּת החרדית היא המצאה צִיוֹנִית

סבי יעקב, אבי אבי משה, שנרצח בשואה ובשמו אני קרוי, היה מה שאנחנו קוראים היום "חרדי", כלומר – יהודי. כך הוא קרא לעצמו וכך קראו לו, ז'יד, גם הפולנים הנוצרים שבקרבם חי. כל יהודי מזרח אירופה בימיו, מלבד אלו שהחלו להתפקר, ושמתוכם צמחה בפועל הציונות, היו אז "חרדים" (שזה בז'רגון הציוני הנוכחי כל יהודי חובש מגבעת ו/או כיפה שחורה). ואני, ככל שאני מתעב ובז לכל אמונה דתית שהיא, אני עדיין נכדו של סבי "החרדי" ואני בשר מבשרו.

וכשהאנטישמיים האירופאים טפלו על היהודים, שהם "מוצצי דם" למשל, הם לא ראו לנגד עיניהם את גלית גוטמן הדוגמנית יפת-העיניים אלא את סב-סבה החרדי, השחור, עם הזקן המכוער והפאות המגעילות. וכשהם רצחו בשואה את סבי ועוד כמה יהודים, הם עשו זאת כי הם האמינו שהיהודים הם "טפילים מפיצי מחלות" וכל החרא האנטישמי הזה.

לכן, כשיהודים ישראלים חילוניים מתבטאים במטבעות לשון אנטישמיות כלפי חרדים, ויש רבים כאלה, אני מתנגד להן גם כי אני נגד גזענות – כלפי שחורים, ערבים וגם כלפי יהודים – וגם כי הן פוגעות בי אישית, צורבות בליבי ובנשמתי, כי הן מופנות כלפי.

וסבי יעקב לא היה "טפיל", אלא עבד למחיית משפחתו בבית המרזח שהיה לו. אבל יותר מכל, סיפר לי אבי, אהב הוא ללמוד תורה. ומאוחר בלילה, כשנעל את שערי בית המרזח, השליך החוצה את הגויים השיכורים, וניקה את קיאם ושאריותיהם, נטל את העששית והתפנה לו לשבת וללמוד תורה, שכל כך אהב. הוא גם עבד למחייתו ופירנס את משפחתו וגם למד תורה. וכך עשו כל היהודים, החרדים ואלו שקדמו להם, במשך כל הדורות.

היהודים שלחו ידם בכל עבודה שאיפשרו להם העמים להתפרנס ממנה. ונכון, הם גם שלחו ידם בעבודות בזויות. אבל הם לא עשו זאת, כפי שטפלו עליהם האנטישמים, כי עושק ומרמה הם בדמם, אלא כי לא הייתה להם ברירה, כי הגויים שבקרבם הם חיו לא איפשרו להם לעבוד בעבודות אחרות. שאלתי פעם את אבי "איך זה שכל היהודים נהיו רופאים ועורכי דין?", והוא ענה לי בפשטות "כי רק את המקצועות הללו הם הרשו לנו ללמוד".

וככה זה עם כל המיעוטים בכל מקום. הם עובדים ומתפרנסים במקצועות ובעבודות שהחברה בה הם חיים מאפשרת להם, או ליתר דיוק – כופה עליהם. מה, הדרוזים והצ'רקסים נולדו להיות מג"בניקים ושב"סניקים? זה בדם או בגנים שלהם, או מה?

וכך גם חיו והתפרנסו היהודים במשך בכל הדורות ובכל הארצות – במה שהתאפשר להם, במה שנכפה עליהם, ואת לימודי התורה של בניהם מימנו בעצמם – עד לפרוץ הציונות והקמת מדינת ישראל. וגם עכשיו, כשמדינת ישראל קיימת, כל היהודים "החרדים" שאינם חיים בה עובדים ומתפרנסים בארצותיהם – בארה"ב, בצרפת, בבלגיה, בכל מקום – למחייתם ומממנים בכספם שלהם את לימודי התורה של בניהם.

רק בישראל, רק במקום הזה מכל המקומות ובזמן הזה מכל הזמנים, החרדים הם "טפילים" החיים על חשבון המדינה. חשבתם פעם למה זה ככה במקום הזה בזמן הזה? הרי ברור לחלוטין שזה לא בגנים או בדם החרדי. שהרי "הטפילות" הזאת רק כאן, במדינת ישראל, בשנות קיומה. זאת אומרת ש"הטפילות" החרדית כאן היא לא תוצר של החרדיות, אלא של החברה שבתוכה היא מתחוללת, דהיינו – של משטרה הציוני של מדינת ישראל, לא?

והגורם הברור לכך הינו הדרישה המטומטמת להחריד והלא צודקת בעליל, של הרוב החילוני הישראלי ל"שווין בנטל", כלומר להנהגת גיוס חובה לצבא של החרדים. כבר כתבתי את זה, גם כאן, עשרות פעמים, אבל אחזור ואומר זאת – ראשית, החרדים לא יתגייסו לצה"ל לעולם. שנית, כל שינויי החוק והוועדות וההסכמות במשך כל השנים לא שינו וגם לא ישנו שום דבר. מספר החרדים המתגייסים הוא חסר משמעות. שלישית, צה"ל לא זקוק לכל הבחורים הללו. יש לו די והותר חיילים וחיילות לכל צרכיו. רביעית, אם יהיה, ולא יהיה, גיוס המוני של חרדים, צה"ל יהפוך בהכרח לצבא דתי למהדרין, ואז תבכו מבוקר עד ערב "הדתה, הדתה", נכון?

אבל הכי חשוב: הכפייה שאתם כופים על החרדים "ללמוד תורה" לכאורה, במקום ללכת לצבא, או לחילופין – לעבודה, היא, ולא שום דבר אחר, הגורמת ל"טפילות" הזאת שלהם, שאתם כל כך מתבכיינים עליה. אמונתכם הציונית היוקדת בקדושת צבא ההגנה לישראל, שצו הגיוס לו הוא מבחינתכם, בקנאותכם, "ייהרג ובל יעבור", היא הגורמת לכך שצעירים חרדים ילכו ללמוד בכאילו, ובשל כך אתם מסבסדים בכספכם (כל הממשלות עשו זאת, מי פחות ומי יותר) את "הלימודים" שלהם, לא מאפשרים להם לצאת לעבוד ולהתפרנס, וכך אתם, בטמטומכם כי רב, הופכים אותם ל"טפילים" החיים על חשבונכם שלכם.

החרדים לא נולדים "טפילים". זה אתם שמטפילים אותם. החזון הציוני הוא שהפך את השקר שטפלו האנטישמים על היהודים שהם "טפילים" לחזון נפרץ, לתופעה מחרידה.

והפתרון פשוט להפליא – ישוחררו כל החרדים, כמו כל הערבים, וגם כל סרבני המצפון, באופן כולל, גורף ואוטומטי מצה"ל, תסבסד המדינה רק מספר מסוים ומוחלט (שלושים, חמישים אלף. משהו סביר) של לומדי תורה, וכל השאר שילכו לעבוד, ושלום על ישראל.

אתם טוענים שאם יימשך סבסוד החרדים על ידי המדינה ברמה הנוכחית, כלכלת ישראל תתמוטט, נכון? אז למה אתם ממשיכים עם זה? למה אתם לא מפסיקים את זה? למה אתם ממשיכים להחריב לעצמכם את החיים?

הצרה היא שלפנות לשכל הישר של מאמין ציוני – והציונות היא לא השקפת עולם, אלא אמונה דתית – זה כמו לפנות לשכל הישר של דרדר קוצני, זה כמו לדבר בנורווגית לסינים, ובקיצור ברכה לאמ-אמא של הבטלה. אז תמשיכו ככה. כי זה עובד ממש טוב.

22.5.23

יוכרו נפגעות טרור גברי כנפגעות פעולות איבה

סיפור חייה ומותה של "הנאנסת משמרת" (איזה תואר נורא זה לשאת על עצמך כל חייך) מוכיח כי "אות קין", במובנו כאות קלון, מוטל לרוב לא על מצחם של הפושעים, אלא דווקא על מצחם של קורבנותיהם. שהנה, גם במקרה זה, מי שביצעו את האונס הקבוצתי הנורא חיים כולם "חיים נורמטיביים", ואילו קורבנם יעל גרימברג חיה מאז חיים מיוסרים ומסויטים שהביאו למותה בגיל צעיר.

המקרה הזה, ועוד רבים כמותו, מצביע באופן ברור על כשל חמור המצוי במערכת המשפט המערבית הנוכחית, כולל בישראל, שבה לקורבנות פשע ולמשפחותיהם אין ממש מעמד בהליך המשפטי הפלילי, שמתקיים רק בין "המדינה" לבין הנאשם בפשע, ושבסיומו לא תמיד קורבנות הפשע ומשפחותיהם זוכים לפיצוי כלשהו; לא כלכלי, כמו למשל לקיצבת נפגעי פשע מהביטוח הלאומי, ובוודאי לא לפיצוי רגשי כלשהו, שיאפשר להם להתגבר ולו במקצת על המכה הנוראה שספגו ולהמשיך בחייהם.

אדרבא. במקרים רבים, כמו אכן במקרה "האונס בשמרת", בהליך המשפטי לא רק שלא נקצבה לקורבן קצבת נפגעים לכל חייה – כמו לנפגעי פעולות איבה, ומהו אונס אם לא פעולת איבה – ולא רק שההליך לא הביא לה שום פיצוי נפשי, אלא דווקא ההיפך – בסוף ההליך המשפטי הארוך והמענה שנאלצה גרימברג המנוחה לעבור, גזר בית המשפט על המורשעים עונשים כה מגוחכים, שבעצם לעגו ובזו לפגיעה הנוראה והמתמשכת שלה, ובכך כפה עליה למעשה בית המשפט מעין אונס שני, רגשי ונפשי, והרג אותה סופית.

המשפט הקדום של "עין תחת עין" (שעדיין נהוג בארץ, בחלקים מהמגזר הערבי ובעיקר במערכת הביטחון) היה מלווה, בחברות קדומות "מתוקנות", בהליך חלופי, שאנחנו מכירים כאן בשם "סולחה", שלא רק שהיה דואג לשמירת החוק השבטי, אלא גם מספק פיצוי כלכלי ורגשי למשפחת הנפגע, דבר שלא קיים כלל ועיקר במשפט המערבי "הנאור".

על כך יש להוסיף את מה שאירע לפני שבועיים. שתי נשים נרצחו, באותו מרחב בין ראשון-לציון ורחובות. האחת נרצחה מטיל שנורה מעזה, השנייה נרצחה בידי בעלה לשעבר. אלא שנרצחת אחת תוכר כ"נפגעת פעולת איבה" ומשפחתה תפוצה בהתאם, ואילו השנייה לא תוכר כשום דבר ולא תקבל כלום.

וכי למה הורי נערה שנרצחה בידי בן-עוולה פלסטיני מקבלים פיצוי מהמדינה ואילו הורי נערה שנרצחה בידי בן זוגה היהודי לא זוכים אפילו לשקל? האם אובדנם, יגונם או כאבם של ההורים שבתם נרצחה בידי פלסטיני שונה במשהו, כואב יותר, שווה יותר, מכאבם של הורים שבתם נרצחה בידי יהודי?

אז נכון שהליך פיצוי נפגעי ונפגעות פשע על ידי הביטוח הלאומי, כפי שמוצע כאן הוא תהליך תודעתי, חוקתי, בירוקרטי וכלכלי סבוך וממושך, אבל הבה נתחיל בניצן קטנטן. תחליט נא אפוא הכנסת שבני משפחות נשים שנרצחו בידי בני זוגן, יוכרו כנפגעי פעולות איבה, ויקבל פיצוי או קצבה בהתאם. זה לא כל כך מסובך וגם לא ממש נטל על קופת המדינה. יש "רק" שלושים כאלה בשנה. אז לא צריכה להיות פה בעיה, נכון?

כן, בטח. חוק להתקנת אזיקון על בני זוג רוצחים פוטנציאלים הם לא מסוגלים לחוקק, אז פיצוי מהמדינה לנרצחות הם יתנו? קדחת הם יתנו.

15.5.23

טיל פלסטיני ששוגר לביתו הרג מפקד טייסת ושניים מילדיו

[זאת הייתה הכותרת שנתתי אני למאמר, אבל העורכים ב'הארץ' חששו, ואולי בצדק, שהקוראים שלהם ייבהלו ולכן שינו את הכותרת ל"ומה עם טיל פלסטיני היה הורג מפקד טייסת ושניים מילדיו"] 

צבא ההגנה שלנו, הצבא החמוש ביותר בעולם לנפש (יהודי, בטח יהודי, והומיה) חיסל – לא רצח ואפילו לא הרג, חלילה, חיסל – בכירים, כך הודיעו לנו. בכירים, בהתחלה שלושה ואחר-כך חמישה או שבעה, בג'יהאד האיסלאמי ברצועת או בגטו עזה, הנתונ/ה כבר כעשרים שנה, לא חודשיים ולא שלושה, תחת מצור ישראלי כבד מתמשך.

לפי מקורות זרים צה"ל מונה – בסדיר, קבע ומילואים – כמיליון חיילים. מספר החברים בג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני הוא פחות מעשרת אלפים, כלומר כמאית ממספר החיילים של ישראל. לג'יהאד יש "טילים" בלתי-מדויקים שהטווח שלהם כמה עשרות קילומטרים, לישראל יש טילים מדויקים לטווח של אלפי קילומטרים. לישראל יש גם כ-2000 טנקים, 600 כלי טיס (מטוסי תובלה, קרב, ומסוקים), ולג'יהאד ולפלסטינים בכלל יש אפס טנקים וכלום מטוסים. שלא לדבר על צוללות ועוד "אמצעים מיוחדים". אז מה זה "בכיר בג'יהאד"? זה בדיחה.

ואחד הבכירים הללו שישראל "חיסלה" בסבב הזה הוא טארק עז אלדין, בטיל מדויק שהרג את בתו מיאר בת ה-9 ובנו עלי בן ה-8, ופצע קשה גם את בנו הקטן (אתם יכולים לראות אותם בתמונה, חוגגים מאושרים עם מתנות בפתחו של איזה קניון) הישר לתוך "דירת המסתור" שלו כביכול.

כי גם צמד המילים "דירות המסתור" הוא כזב תעמולתי. כי זה לא שהנרצח הסתתר בבונקר סודי מתחת לאדמה או בטירה מבודדת ומבוצרת בהרי הקרפטים העזתים. הוא בסך הכל "שהה", כלומר ישן בלילה, כדרכו של כל אדם, עם המשפחה שלו, עם הילדים, בדירתם בבניין מגורים רגיל. ועובדה היא שהטיל המדויק – שמחירו כמיליון דולר, ושהחיסולים הממוקדים הללו גם משמשים לו כזירת ניסוי כלים להדגמת יכולותיו לקראת מכירתו בעמים – הרג לא רק את בני משפחת "הבכיר", אלא גם את משפחת הרופא שגר דירה מעליו, הוא ואשתו ובנם. והם גם, הבכירים הללו, לא "מסתתרים מאחורי ילדים", כמו שאנחנו אומרים. הם פשוט גרים ביחד באותה דירה עם הילדים שלהם, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו, כמו כל בן אדם בעולם.

אדרבא, טייסי חיל האוויר הישראלים, אלו ש"חיסלו" בשבוע שעבר את "הבכירים" ועל הדרך הרגו גם "לא מעורבים", נשים וילדים, הם אלו שגרים ב"דירות מסתור" מוגנות בבסיסי חיל-האוויר, עם משפחותיהם, כלומר, בשפתנו, "מסתתרים מאחורי ילדים".

והעובדה שאנחנו פוגעים והורגים ישירות ובמדויק להפליא, לא כולל נשים וילדים, במפקדי הארגון הצבאי הזעיר שלהם, ואילו הם פוגעים בתגובה באקראי באזרחים שלנו, אין לה שום קשר לזה שאנחנו, בקרב הזה, כביכול הצודקים, או להבדל המוסרי לכאורה בין התרבויות של שני העמים. ההבדל בין שני סוגי הפעלת הכוח, נקרא לזה כך, הוא בגלל שזה מה ששני הצדדים יכולים, זה ותו לא. אנחנו יכולים לירות להם טילים מדויקים לתוך הבתים מבלי ששום דבר יפריע לנו, והם יכולים רק לירות עלינו טילים מצ'וקמקים לא מדויקים שאת רובם אנחנו מיירטים. זה כל הסיפור. שני הצדדים פועלים כפי שהם פועלים כי זה מה שהם יכולים או לא יכולים לעשות.

לכן מה שכתוב בכותרת המאמר לא יכול לקרות, ואין לכם מה לדאוג. אבל תנסו לרגע לדמיין מה היה קורה אם כל זה היה, ולו לשנייה אחת, טיפ-טיפה קצת ההיפך. לו לאיזה שנייה מדומיינת היה לפלסטינים מטוס קרב אחד עם טיל "איסמעיל" אחד במיליון דולר, והם היו משגרים אותו, בלי שאנטי-טיל ישראלי יפיל אותו בדרך, לתוך חלון ביתו של מפקד טייסת בחיל האוויר, סגן-אלוף שאולי בן-כנען (שם בדוי), שמן הסתם גרם למותם של לא פחות אזרחים מאשר "הבכיר" ההוא בג'יהאד האיסלאמי, והורג אותו, ועל הדרך גם את בתו מיכל בת ב-12 ובנו אלי בן ה-8, כשבנו הקטן "רק" נפצע קשה.

ואוו וואה ווי וואה, בחזקת 77, איך שהיינו, גם אתם, כולנו, מגיבים אז. שבועות שלמים היינו מבכים, בטלוויזיה ובעיתונים את מותם של בן-כנען גיבור ישראל וילדיו היפים, החמודים, המצחיקים, אוהבי החיים, המצטיינים בלימודים ובחוגים, הזכים והטהורים.והיינו כמובן מכתירים את כל הפלסטינים, ואת הערבים בכלל, שהם תרבות וחברה ועמים של "רוצחי ילדים", שהרי "הם ידעו שבבית של בן-כנען מתגוררים גם אשתו והילדים ובכל זאת מפקדיהם הורו והטייס שלהם ירה את הטיל הקטלני לתוך ביתו של בן-כנען".

והתגובה הצבאית שלו תהיה כמובן יותר מהולמת. מטוסי חיל האוויר, "החברים של שאולי", יחסלו 12 (כמניין שבטי ישראל) "בכירים" ויורידו חמש שכונות שלמות בעזה על יושביהן, יהרגו כאלף "בלתי מעורבים" בתוכם 587 ילדים, וראש הממשלה יצטט את המשורר הלאומי שכתב "נקמת ילד קטן (שלנו, לא שלהם, שלא תתבלבלו לי פה) לא ברא השטן". ובמהומות בשטחים יהרגו עוד 92 פלסטינים, ועוד 18 (ח"י. עם ישראל חי!) בערים המעורבות, וגם ביירות תחטוף את שלה בטיל מדויק שישתק לה את מערכת החשמל. וזהו, בערך.

אז מה אני רוצה להגיד בזה? כלום, באמת ששום דבר. סתם, נפלט לי, התבלבלתי. נטרפה עלי כנראה דעתי. זה בטח בגלל הגיל, או אולי זה החינוך הקלוקל שקיבלתי בבית האשכנזי הפריווילגי שלי בנתניה, או שהמזוזה שלי פגומה ולא שמתי לב, או שחתכו לי בברית מילה את החלק הלא נכון, אבל ברור שמשהו לא בסדר איתי, שהתחרפנתי, שצריך או להחזיר אותי לפולין, למשרפות, או לאשפז אותי בגהה, במחלקה סגורה. אז אני באמת מצטער, אני מתנצל, סליחה. זה לא אתם. זה אני.

8.5.23

הכל קישקוש. אין לנו שום פתרון, לבד מכיבוש וגירוש

חמישה ימים לפני מותו כתוצאה משביתת רעב של האסיר הפלסטיני חאדר עדנאן –שנאשם בעבירות שוליות שאינן פעולת טרור או אלימות, ונכלא בעבר 12 פעם במעצרים מנהליים ללא משפט – נערך בבית הדין הצבאי לערעורים דיון בשידור מצולם, כשעדנאן שוכב "במיטת חוליו", כתבו ב-ynet, אחרי חודשיים וחצי של צום מלא, בבקשתו להשתחרר.

"עדנאן הוא אדון לגופו, ועליו לקבל את התוצאות האפשריות ממעשיו", פסק השופט סא"ל מנחם ליברמן, שכן "חברה מתוקנת לא יכולה להיות בת ערובה של אדם שמאיים לפגוע בעצמו אם דרישתו לא תתקבל", ו"אם בית המשפט ייעתר לדרישת העותר, נאבד שליטה והדבר יוביל לכאוס בטחוני". השופט הצבאי הוסיף עוד, מוסיף ומספר ynet, "כי גם לא הונחה בפניו שום חוות דעת רפואית לפיה האסיר נמצא בסכנת חיים מיידית", ולפיכך "אין סיבה לשחררו". כעבור חמישה ימים, כאמור, מת עדנאן בכלאו.

כלומר, השופט לא דחה את בקשת עדנאן להשתחרר כי שחרורו מסוכן לביטחון המדינה, אלא כי הדבר עלול להביא לפגיעה בשליטה הביטחונית, בשלטון הכיבוש, של ישראל בפלסטינים. עוד הצליח השופט להחליט, למרות שיכול היה לראות את מצבו הגופני של האסיר לאחר 80 ימי שביתת רעב, וגם יכול היה לבקש חוות דעת רפואית על מצבו של האסיר ולא עשה זאת, כי "האסיר אינו נמצא בסכנת חיים מיידית". מה שכמובן הוכח כנכון, שכן לקח לעדנאן עוד חמישה ימים תמימים, שלמים, עד שמת לו פתאום.

במילים אחרות – מדינת ישראל המיתה, מתוך אטימות ורשעות, את עדנאן. ואילו היינו באמת "מדינת מתוקנת", כטענת השופט הצבאי, הרי היו הוא והממונים עליו וקציני ורופאי שרות בתי-הסוהר מועמדים לדין באשמת המתה בקלות דעת בלתי מתקבלת על הדעת.

בכל מקרה, וכצפוי, בעקבות מותו המיותר של האסיר הפלסטיני, התגובות העזתיות והישראליות נכנסו למצב אוטומט, כמו שכבר קרה ועוד יקרה עשרות פעמים. העזתים ירו כמה טילים עלובים על יישובי העוטף, שנכון יותר לקרוא לו – החונק – את עזה. איש לא נפגע (חוץ מפועל סיני, אבל זה לא נחשב), ובתגובה הפציץ חיל-האוויר ברצועה מבנים ריקים, וגם שם איש לא נפגע. ובכך הסתיים הפעם העניין.

בינתיים, בשני ימי "הסבב" הזה, הפציצו אותנו כרגיל כל מהדורות החדשות הטלוויזיונית, מ-11 ועד 14, באותם פגזי תקשורת: ראש עיריית שדרות או אשקלון קורא לממשלה, בפעם ה-732, להגיב בתקיפות ובחריפות. והרי כבר תקפנו והפצצנו והרסנו את עזה בחריפות נפש, וגם הרגנו ופצענו למכביר, אז זה שינה משהו? ואם נעשה את זה שוב, זה ישנה משהו? לא. אבל צריך לעשות משהו, נכון?

זעקות שבר של ילדי העוטף-חונק "המסכנים". המירכאות נובעות מההשוואה לילדי עזה, שמופצצים ממטוסים, ולא בטילים מצ'וקמקים, ושאין להם שום הגנה שהיא, בעוד שלילדי החונק יש גם ממ"דים וגם מערכת כיפת-ברזל, שמגנים עליהם כמעט באופן מוחלט, חוץ מפספוסים ותקלות פה ושם. אבל הם גם בוכים וגם קוראים להפציץ את הילדים השכנים.

ולא נפקד גם הפעם מקומו של כהניסט בכיר, שיוצא חוצץ נגד הממשלה הנרפית והעלובה, שהוא חבר בה, על שאינה מכסחת ומהרסת ומחרבשת את עזה עוד פעם אחת ולתמיד.

למזלנו מתקפת הפרשנים, מבן כספית ועד בן-אליהו, ודברי-הלעס שלהם נחסכו מאיתנו הפעם, שכן הם לא הספיקו להגיע לאולפנים, כי "הסבב" הסתיים לפני שהסתיימו הפקקים.

אלא שהפעם, אולי בגלל שזו ממשלת ימין מלא עם נתניהו בראשה, נרשמו גם כמה סטיות לכאורה מהתגובות "הרגילות".התחיל במצווה הפרשן הצבאי הוותיק אמיר אורן, שמן הסתם נחשב איש שמאל, שהרי הוא נגד נתניהו ובעד המחאה, שצייץ בטוויטר כך על מות הפלסטיני שובת-הרעב: "שביתת רעב עד הסוף = פיגוע התאבדות. החירות האחרונה שנותרה ליחיד כלוא - ללא קשר למניעיו ולסיבת מאסרו – היא השפעה על גורלו ומורשתו. האסיר השובת רעב ומסרב לטיפול מציל חיים יודע שבעקבות מותו יתקפו מוקיריו את העורף הישראלי, בתקווה להרוג. עקרונית, לא שונה מהפעלת חגורת נפץ בסביבה אזרחית". אז הגיע הזמן להגיד את האמת: כל מה שהפלסטינים עושים – אוכלים, שותים, מגהקים, מפליצים, מחרבנים – עצם זה שהם בכלל מעזים לחיות, הרי זה טרור שיש לעקור ולגדוע ולחסל.

נתניהו, ייאמר לזכותו, נהג גם הפעם, כדרכו, בתגובה צבאית מתונה ומדודה, בוודאי אם משווים את מידת הפעלת הכוח שלו ב-15 שנות כהונתו לשלוש שנות כהונת ממשלת ה"שמאל" של אולמרט, פרץ ולבני. אבל, למרבה אי-ההפתעה, הפעם לא רק הימין יצא בזעם נגד תגובתו החלשלושה, לטעמם, של נתניהו, אלא גם "השמאל" הצטרף בחדווה למתקפה הזאת. וכך בתוכנית הטלוויזיה "השמאלנית" של רביב דרוקר "אזור בחירה" תקפו הוא וחבר מרעיו לפאנל "השמאלנים הקיצוניים" רזי ברקאי ונתן זהבי בלעג מר וצוהל את הממשלה על כך שבהפצצות חיל-האוויר בעזה "לא נהרג אפילו מחבל אחד".

האמת היא שלאף מפלגה יהודית בישראל, ולאף פרשן או מנהיג, או מתחזה לכזה, אין ולו שמץ של רעיון איך לפתור את בעיית עזה בפרט ופלסטין בכלל. היחידים שיש להם הצעה ברורה לפתרון הם אנשי הימין הקיצוני, כמו סמוטריץ' ובן-גביר, הקוראים מזה שנים לכבוש את הרצועה ולדלל, כלומר לגרש ולאבד, את מרבית יושביה. וגם השר "המתון" מהליכוד, מיקי זוהר, הצטרף למקהלה ואמר ש"אין פתרון אחר" לעזה מאשר "כיבוש הרצועה, ופירוזה", דהיינו דילולה.

ואם זו הצעת הפתרון היחידה העומדת על הפרק, לבד מהמשך הסבבים, אז זה כמובן מה שיקרה בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר. אלא שגם זה כמובן לא יפתור שום דבר. שהרי, מן הראוי להזכיר, שאפילו "הפתרון הסופי" לא היה סופי, שהנה אנחנו כאן, ערוכים ומגויסים למלאכת הכיבוש וגירוש.

1.5.23

למה טקס יום הזיכרון הוא טקס יהודי דתי משיחי?

יום הזיכרון הוא יום אבל לאומי, לא דתי, והוא יום אבל של העם בישראל, של אזרחי ישראל, ולא של העם היהודי, בארץ ו/או בתפוצות. אז למה בכל זאת הטקס הממלכתי ביום הזיכרון בהיכל הזיכרון בהר הרצל הוא טקס יהודי דתי? למה בטקס יום הזיכרון של מדינת ישראל אין אפילו לא שמץ ייצוג לדתותיהם ולמותם של חללי ישראל שאינם יהודים?

והרי גם כל הגברים הדרוזים, להבדיל ממאות אלפי יהודים כשרים, חייבים בגיוס, וקרוב ל-500 מהם אכן נפלו חלל במערכות ישראל. אז למה אין להם שום ייצוג בטקס הזיכרון לחללי מדינתם? ומה עם החללים המוסלמים – בדואים, צ'רקסים ואחרים – למה הם אינם מיוצגים כלל ועיקר בטקס הממלכתי? הם לא אזרחי המדינה? חלליהם אינם חללי ישראל?

ומה עם השוטר הערבי-נוצרי אמיר חורי, שחרף נפשו למות כדי להגן על נפשות תושבי בני-ברק – למה הוא ודתו אינם מיוצגים בטקס הזיכרון, ואילו בני בני-ברק, שכולה מחרפים את נפשם ללמוד תורה, מיוצגים הם ודתם בטקס הזיכרון הישראלי הממלכתי?

בסוגריים אעיר – לפני כמה חודשים התבשרנו שבשל גבורתו עיריית בני-ברק, בגדלות נפשה, החליטה לכאורה לקרוא רחוב בעירה על שמו של אמיר חורי. אבל זה לא נכון. זה שקר ומרמה. עירית בני-ברק לא קראה רחוב על שמו של אמיר חורי. היא קראה לרחוב הזה בשם "רחוב השוטר", שזה "על שמו של אמיר חורי" הגיבור המנוח בדיוק כמו שזה על שמו של השוטר אזולאי או המפכ"ל שבתאי.

וכי למה שבטקס האזכרה הממלכתי ביום הזיכרון לא רק איש-דת יהודי יישאו תפילה לנשמות החללים, אלא גם אנשי דת דרוזים, מוסלמים ונוצרים? למה אתם (כן, אני מוציא עצמי מן הכלל. אל יהי חלקי עימכם, כמאמר המשורר) שמייבבים מרות שנים ארוכות על כך שאומות העולם אינן יכולות להכיל בקרבן את היהודים, למה אתם אינכם יכולים להכיל בקרבכם, כחלק ממדינתכם, את מי שאינו יהודי, גם אם הם לוחמים ומתים למען מדינת ישראל, שהיא כביכול גם מדינתם?

אבל זה עוד לא הכל. למה בכלל טקס יום הזיכרון הלאומי הוא טקס דתי? למה כל נציגי הציבור וכל המשתתפים בטקס חובשים כיפות? למה למחרת, בטקס הדלקת המשואות, שגם הוא חג לאומי ולא דתי, באותו הר הרצל, אותם אנשים אינם חובשים כיפות, למה?

היכל הזיכרון שבו נערך הטקס אינו מקום מקודש דתית, כמו בית-כנסת או בית-קברות או רחבת הכותל, והמבקרים בו בימים רגילים אינם נדרשים לכיסוי ראש. אז למה בטקס יום הזיכרון שם נדרשים כל המשתתפים לשים כיפות? כי לא המקום דתי. הטקס הוא דתי.

טקס יום הזיכרון הממלכתי של מדינת ישראל יכול וצריך להיות טקס לאומי, לא דתי, טקס מכובד ומרגש, שבו אנשי דת מכל הדתות בישראל יישאו תפילה לזכר הנופלים בני דתם. אסור שזה יהיה, כפי שזה עד עכשיו, טקס דתי יהודי מדיר מיעוטים.

ויותר מזה – הטקס כפי שהוא מתנהל עכשיו, הוא לא סתם טקס יהודי דתי, אלא זהו טקס יהודי דתי משיחי מתנחלי קנאי אוונגליסטי מטורלל להחריד.

הנה לכם קטעים נבחרים מה"תפילה לנשמות הקדושים" שנשא בטקס, כמדי שנה, הרב הצבאי הראשי תת-אלוף אייל קרים: "אחינו ואחיותינו גיבורי ישראל, אדירי הרוח והמעשה, שמסרתם נפשכם על קדושת השם, העם והארץ במלחמות ישראל... זכור יזכור אתכם אלוהים חיים, יקוֹם את נקמת דמכם הטהור. ככתוב 'הרנינו גויים עַמו כי דם עבדיו יקוֹם ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עַמו'... תהיינה נפשותיכם צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיכם, כי מלחמת ה' נלחמתם... ונזכה לראות עין בעין בנחמת ציון ובקיום חזון תחיית המתים... וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברות עמי. ונתתי רוח בכם והנחתי אתכם אדמתכם וידעתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי נאום ה'."

גם בתפילת "אל מלא רחמים" שורר החזן הצבאי הראשי סגן-אלוף שי אברמסון דברים דומים: "אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה... נשמות חללי מערכות ישראל שנפלו במלחמות ישראל... ושחרפו נפשם למות על קדושת השם, ובעזרת אלוהי מערכות ישראל הביאו לתקומת האומה והמדינה ולגאולת הארץ ועיר האלוהים".

חמישה מרכיבים לתפילות יום הזיכרון הללו: ה"עובדה" השקרית בעליל שהמתים נפלו על "קדושת השם". שאלו עצמכם אם אכן חברינו, חבריכם, בניכם, יקיריכם, שנפלו במערכות ישראל, נלחמו אכן, לאמונתם, על קדושת השם, או על הגנת המשפחה, החברים, העם והארץ; שתקומת האומה נעשתה בעזרת אלוהי ישראל. כן, ממש כך. בדיוק כפי שהוא עזר לנו בשואה, כך הוא עזר לנו בתקומה; העמדת השאיפה לנקמה, נקמה, ועוד פעם נקמה, בראש מעייננו. אבל נקמה במי? באויבים. ומי הם האויבים? העמלקים? אותם כבר השמדנו. הגרמנים? למה מה, מה הם עשו לנו רע? אלה הם כמובן הערבים ימח שמם; חזון השווא המטורלל, האוונגליסטי, של ביאת המשיח ותחיית המתים; אלוהים הוא מעל לכל הרשויות. מעל הכנסת, הממשלה, ואפילו מעל בג"ץ, ככתוב "וידעתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי".

ומה אין בתפילות האלו? המילה, הכמיהה, הרצון, התקווה ל"שלום". שום שלום, גבירותי ורבותי, ולולא היתה המילה "שלום" מצויה באמירת הקדיש המסורתית, מן הסתם הרבנות הצבאית הקנאית-משיחית, כבר היתה מחליפה את "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" ב"אל נקמות ה', שפוך חמתך וחומצותיך על הגויים, ושישרף להם הכפר, שישרף להם הכפר, ונאמר אמן".

הגיע הזמן להסיר את המונופול הדתי, בטח את זה המטורלל-המשיחי, מעל מדינת ישראל. די, חנקתם אותנו, שחררו, תנו לחיות!