מרץ - אפריל

24.4.23

צרור שקרים מנופצים ליום העצמאות

איך ניתן לזהות בקלות מאמן כדורגל מוצלח? זה פשוט – יש להקשיב לאופן שבו הוא מתאר את משחקה של קבוצתו שצפינו בו וזה עתה הסתיים, ושבמו עינינו ראינו שהקבוצה שלו לא בעטה לשער אפילו פעם אחת, והפסידה 3:0 מטעויות נוראיות של ההגנה.

מרבית המאמנים, הכושלים כמובן, מספרים לנו ולעצמם בדיות – "שלטנו במשחק, הגענו להמון מצבים, וההגנה שלנו הייתה כחומה בצורה". ואילו המאמן המוצלח, המצליח, וכזה הוא למשל ברק בכר, מתאר את המשחק שניהל זה עתה והובס בו באופן מדויק להפליא, בלי לקשקש ובלי לחרבש, ואומר בפשטות "שיחקנו גרוע והגיע לנו להפסיד".

כי כדי להצליח במעשי ידיך אתה צריך קודם כל לראות את הדברים נכוחה, ולא לצייר לעצמך תמונת שקרית של המציאות. זה נכון לכל אדם, לכל קבוצה וארגון, וגם למדינה.

ומדינת ישראל, החוגגת מחרתיים 75 שנים לקיומה, נבנתה וניצבת על אדמה שקרית. השקר הבסיסי שעליו עומד הכול הוא האמירה, המיוחסת לפעיל הציוני ישראל זנגוויל, "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ" כאילו לא חיו כאן, לפני פרוץ הציונות, בני-אדם, והאדמה עמדה שוממה ורק חיכתה לבניה היהודים האובדים, שיחזרו ויגאלו אותה משיממונה.

ברבות הימים למדנו (בזכות "הטרור" הפלסטיני, צר לומר) שהיו כאן לפנינו ועדיין חיים כאן, למרות שהשתדלנו לחרב את בתיהם ולגרש אותם, אנשים ערבים, פלסטינים, שאפילו מעזים, למרות שהנציב העליון סמוטריץ' לא מרשה להם, לקרוא לעצמם עם. לפיכך החלפנו את גרסת זנגוויל הנושנה בהכחשת האסון שהמטנו על העם הפלסטיני, "הנכבה". אבל הרעיון, האקסיומה הנושנה, נותרה בעינה – ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. נקודה.

ומן השקר הגדול הזה צמחו שקרים רבים מספור, ולכבוד חגנו, הנה ניפוץ קל של צרור קטן של שקרים אקראיים מוסכמים ומייצגים, שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו כאמיתות:

ההתנתקות. הקרויה גם "הגירוש". בכן, זה לא היה לא זה ולא זה. זו הייתה בריחה – ואם תרצו, נסיגה מבוהלת – של מדינת ישראל, על צבאה ומתנחליה, מרצועת עזה, בשל לוחמת גרילה מוצלחת שניהלו נגדנו שם הפלסטינים. זאת האמת. "ההתנתקות" לא נעשתה מתוך רצוננו בשלום – שהרי אין דבר כזה שלום חד-צדדי – או כדי לאפשר למיליוני הפלסטינים היושבים שם, חלילה, חירות או עצמאות, אלא כדי לאפשר לישראל לשלוט בהם במחיר דמים – אנושי, צבאי וכלכלי – שלנו כמובן, נמוך יותר.

התנחלויות. להתיישבות היהודית בשטחים הקרויים כיום יהודה ושומרון אנחנו קוראים התנחלויות, בעוד שלהתיישבות היהודים בשטחים שהם מדינת ישראל אנחנו קוראים קיבוצים ומושבים ועיירות וערים. השוני הסמנטי הזה נוצר בין השאר כדי ללמדנו לכאורה ש"קיבוץ, מושב, עיירה ועיר" הם פאר היצירה הציונית, המביאים שגשוג, קידמה ושלום למזרח התיכון כולו, ואילו "התנחלות" היא סוג של התיישבות רעה חולה, משום שהוקמה על אדמה כבושה וגזולה, המחבלת לפיכך בהשגת השלום המיוחל עם הפלסטינים.

אבל האמת, ככל שהיא מרה, היא שאין שום הבדל בין קיבוץ ומושב ושכמותם לבין התנחלות. כל הישובים היהודים בארץ-ישראל, לפני 1967 ולאחריה, מכרמיאל ועד בית אל, הם התנחלויות שהוקמו על אדמה פלסטינית כבושה וגזולה. כל ישראל היה התנחלות אחת גדולה. יתרה מכך, ייאמר לטובת ההתנחלויות בשטחים – שכולן הוקמו על ידי ממשלות ישראל על כל מפלגותיהן וקיבלו הכשר גם מבג"ץ המשוקץ – שלשם הקמתן, להבדיל מההתנחלות בישראל של לפני 67', לא הוחרבו כפרים ולא גורשו תושביהם.

הם רוצחים אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים. לא נעים, אבל לא נכון. הם הורגים בנו – או רוצחים אותנו, איך שנוח לכם – בגלל שאנחנו כובשים אותם, גוזלים את אדמתם ורומסים את זכויותיהם. אם מי שהיה מעולל לפלסטינים את כל הטוב הזה היו אנגלים או צרפתים או יפנים, הם היו הורגים ורוצחים בהם בדיוק באותה מידה. ואין לזה שום קשר ליהדותנו.

שוויון בנטל. החרדים לא יתגייסו לצבא. זה לא יקרה לעולם. ולכן, הדרישה העיקשת והמטופשת לשוויון בנטל מביאה לכך שמאות אלפי חרדים אינם עובדים ולומדים כביכול תורה, כשאנחנו, הנושאים בנטל, מממנים אותם מהמסים שאנחנו, ולא הם, משלמים. היש טמטום גדול מזה? אין. והפתרון הוא פשוט – לשחרר בחוק את כל החרדים, ואת כל מי שמסרב לשרת בצבא בשל אמונתו או מצפונו, להגביל את מספר לומדי התורה המסובסדים על ידי המדינה לכמה עשרות אלפים, ושכל שאר החרדים ילכו לעבוד. ואת הכסף שייחסך כך יש להשקיע בלימוד ליבה והעשרה, כדי שיוכלו החרדים העובדים להתפרנס בכבוד ולשלם כמה שיותר מסים לקופת המדינה. אבל אל דאגה, זה לא יקרה, הטמטום יימשך.הדרישה העיקשת והמטופשת לשוויון בנטל מביאה לכך שמאות אלפי חרדים אינם עובדים ולומדים כביכול תורה, כשאנחנו, הנושאים בנטל, מממנים אותם מהמסים שאנחנו, ולא הם, משלמים. 

הכיבוש. כשאומרים "הכיבוש" ברור לכולם שהכוונה לכיבוש שטחי יהודה ושומרון ועזה במלחמת ששת הימים והחזקתם מאז של הפלסטינים היושבים בהם תחת משטר צבאי. אבל גם מרבית שטחיה של מדינת ישראל "הישנה והטובה" נכבשו במלחמה ותושביה הערבים שנותרו בשטח ההוא – אחרי שכ-600 מכפריהם הוחרבו וקרוב למיליון מהם גורשו מבתיהם מחוץ לגבולות ישראל – הושמו תחת משטר צבאי, ועד היום, נאמר זאת בעדינות, הפלסטינים אזרחי ישראל הם לא בדיוק אזרחים שווים במדינתנו. ככה זה. זו היא האמת.

הכיבוש וההתנחלות ביהודה ושומרון הם המשך הכיבוש וההתיישבות בישראל הישנה. לפיכך "הכיבוש" הוא לא רק של השטחים שנכבשו ב-67', אלא גם של אלו שנכבשו קודם לכן, למן תחילת הציונות. האם זה אומר, אתם שואלים עכשיו, שאין זכות קיום למדינת ישראל ועלינו לחזור לגלות? לא. זה אומר שזו האמת. ואם אנחנו רוצים לפתור את סכסוך הדמים במזרח התיכון, עלינו להכיר במציאות כהווייתה ולא להתכחש לה.

ויש, כמובן, עוד שקרים רבים וטובים לרוב, אבל פתאום נשבר העיפרון וזהו סוף הזיכרון. וחג שמח, כמובן.

17.4.23

בנות חורב הן הנכדות של סלאח שבתי

הסרטון הגזעני כלפי מזרחיות של בנות אולפנת חורב זכה, ובדין, לגינויים נחרצים מכל עבר ואין איש ואישה בישראל, חוץ מח"כ טלי גוטליב, שצפו בסרטון ולא נחרדו למראה עיניהם. ומרבית המגנים אף הרחיבו, ובצדק, את זעמם מהבנות אל מוריהן והוריהן וכל המעטפת שנתנה להם גב וגיבוי לסרטון הזוועה שלהן.

אלא שהסרטון הגזעני של בנות חורב הוא לא רק עשב שוטה או משתטה בציונות הדתית. הגזענות האנטי-מזרחית נמצאת בשורשי הציונות כולה – תנועה קולוניאלית אירופאית-לבנה-אשכנזית מיסודה ובמהותה. למרבה הצער והבושה יש גם יהודים מזרחיים רבים, כמו השרה דיסטל-אטבריאן, שהפנימו את דבר הגזענות הזאת כאמת מדעית מדאורייתא.

והסרט, לא הסרטון, הגזעני לעילא, שחקק וחרת את הגזענות האנטי-המזרחית – בהלכה ובמעשה התרבותי, החברתי והפוליטי הישראלי – הוא "סלאח שבתי" האהוב והמהולל כ"יצירת מופת", שתכף ישודר שוב ביום העצמאות כאחד מקודש קודשינו.

את הסרט הזה, שגיבורו מזרחי, כל-מזרחי שמייצג כאילו את כל המזרחים, יצרו גברים אשכנזים – המפיק מנחם גולן, התסריטאי והבמאי אפרים קישון והשחקן הראשי חיים טופול. כן, נכון, בתפקיד המזרחי גיבור הסרט משחק אשכנזי, טופול, שמחקה במראהו, בלבושו, בדיבורו ובהתנהגותו את מה שנראה בעיני קישון וטופול האשכנזים כ"מזרחי". והרי זו, כמובן, השחרת פנים (Blackface), תרתי משמע.

אבל זוהי רק ההתחלה. צפו עכשיו מחדש – בעיניים בהן ראיתם את הסרטון של בנות חורב – ב"סלאח שבתי", ותוכלו לראות שקישון וטופול טבעו בדמות המזרחית שיצרו את כל הדעות הקדומות הגזעניות האשכנזיות כלפי מזרחים בעולם; סלאח שלהם הוא שקרן, אלים, רמאי, נוכל, גנב, בור, וכיוצא באלו. הוא גם כמובן בטלן מועד, כרוני, שלא מוכן לכבוד בשום עבודה, אלא רק משחק שש-בש כל היום, ולא רק שאינו מפרנס את ילדיו, אלא אף גוזל מילדיו הבוגרים, העובדים, את שכרם הדל, כדי... נו, מה, ברור – לקנות עראק ולהשתכר, אלא מה? ואחרי כל זה הוא עוד מתבכיין שהמדינה מפלה ודופקת אותו; הוא גם אינו עוזר כלל בעבודות הבית, בכלום, וכמובן מתייחס אל אשתו באופן נורא; ויש עוד. אבל דומני שזה מספיק, לא?

אז עד שלא תוסר הטומאה הזאת מלוח הזיכרון התרבותי הישראלי, עוד יצמחו לנו שוב ושוב טומאות גזעניות כמו הסרטון של בנות חורב.

ואסיים, למרות הכול, דווקא בנימה מאוד אופטימית. הסרטון הגזעני של בנות חורב היה חלק מחגיגות הפורים שלהן. חג ההתחפשות היהודי, כמוהו כחגים דומים שקיימים בכל התרבויות, מאפשר יום אחד בשנה לחוגגיו לפרוק מעליהם את עול הדת או החברה בה הם חיים, וליום אחד להתחפש למה שהם רוצים להיות ולא למה שהם צריכים להיות.

ובסרטון הזה רואים במפורש ובמובהק שהבנות האשכנזיות המתחפשות למזרחיות וכאילו לועגות להן, בעצם רוצות בכל מאודן, מתות, להיות מזרחיות שמחות ומשוחררות כמו המזרחיות הללו, כפי שהן רואות אותן, ולהשתחרר, ולו ליום אחד, לסרטון קצר אחד, מעול הרודנות הדתית-ציונית-אשכנזית החמוּרה והחמוֹרה שנכפית עליהן כל ימיהן.

ומי ייתן שאכן, לכשתשתחררנה מן האולפנה והזוועה להן הן משועבדות, הן יהפכו אכן ליותר "מזרחיות" ואפילו לחילוניות, רחמנא ליצלן. ובאו לציון גואלות.

10.4.23

במקום לשפחות מדומיינות, התחפשו לפלסטינים אמיתיים

לו הייתי צייר שנדרש ליצור תמונה שתייצג את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, הייתי מצייר גבר ישראלי, לבוש מכנסי צבא (הוא הרי בא או הולך מכאן לשירות מילואים), לגופו חולצת "אחים לנשק", כשברגלו האחת הוא דורך בנעלי הצבא על צווארו של פלסטיני (תזהו אותו לפי הכאפיה על ראש והאזיקונים על ידיו), השכוב תחתיו על הכביש ברחוב קפלן, ובידו מניף, המפגין, המוחה, שוחר השוויון והחירות, דגל ישראל כחול-לבן, ומפיו יוצאת הקריאה הרמה "דמו-קרט-יה! דמו-קרט-יה!". כי ככה, בעיניי, אתם נראים.

נכון, זה נורא מרגש ואף מפעים לראות בטלוויזיה רבבות אנשים צועדים בסך עם דגלים ושלטים וצועקים "דמו-קרט-יה". הבעיה היחידה, במקרה הזה, שבמקרה אני חי במדינה הזו שבה צועדים המפגינים הזועקים האלו, ואני מכיר את כל הסיפור ויודע את כל האמת.

והרי ברור לכל בר או בת דעת, לבד משקמה ברסלר ועוד כמה רבבות, שמטרתה העיקרית של ההפיכה המשפטית הוא לאפשר לישראל, כפי שחפצים שליטיה בפועל, המתנחלים ועושי דברם, להשלים את הנכבה שהחלה ב-48' (אז, להזכירכם, מחקה ישראל מאות כפרים פלסטינים וגירשה מאות אלפי מיושביהם) ולמחוק את הכפרים הפלסטינים גם ב"יהודה ושומרון" ולגרש מכאן עוד מיליון מהם, מבלי שבג"ץ ימ"ש יפריע במלאכה.

זה לא רק עיקר, אלא כל הסיפור. העובדה שמתוך כך יימלט נתניהו מדין היא שולית, שכן גם בלי זה הסיכוי שהמשפט ישים קץ, לכשיסתיים, בעוד שבע שנים, לשלטון נתניהו או ישגרו לבית האסורים הוא בין אפסי לקלוש. גם הפגיעה הצפויה במיעוטים יהודיים בשל ההפיכה הזאת, נמוכה למדי, שכן גם לאחר ההפיכה, בדיוק כמו שזה עכשיו, לישראל יהיה אינטרס מובהק בהצגת עצמה כמשטר ליברלי כלפי נשים ולהט"בים כדי להסתיר ולחפות על מדיניות מחיקת הכפרים וגירוש הפלסטיניים הצפויה בשלב ב' של הנכבה.

בכל מקרה, כדי למנוע את הפגיעה בנשים ובלהט"בים, הכי טוב יהיה לשים קץ לנכבה. אבל לא לכך אתם מכוונים. כי אם הייתם רודפי שלום וצדק חירות ודמוקרטיה על באמת, ולא סתם חבורה, ענקית ככל שאתם, שמתקוממת כדי להגן, תסלחו לי, על התחת הוורדרד שלכם, לא הייתם מציגים בהפגנות המחאה שלכם מיצגים של שפחות טלוויזיוניות אדומות הצועדות בשלשות תחת משטר אימים מדכא הנשים, שעלול אולי לקום אם תתממש המהפכה המשטרית, אלא הייתם מציגים מיצג דיכוי המתרחש כבר עכשיו במציאות, בפועל, מעשה ידיכם שלכם, ולא בעתיד מעורפל, בידי משמר לאומי לטהרת המשפחה.

במקום להתחפש לשפחות מדומיינות, התחפשו לפלסטינים מן המציאות. קנו כמה מאות כאפיות בשוק הפשפשים, איזקו עצמכם באזיקוני פלסטיק, והוליכו עצמכם – על נשיכם, טפכן, זקניכם ומיטלטליכם – למאסר או לגירוש, על ידי חיילים "מחופשים" ואנשי שב"כ. זו ממש לא צריכה להיות בעיה מבחינתכם. אתם הרי מתורגלים בתפקיד הזה כבר שנים – כשאתם צועקים עליהם, על עצמכם, מקללים, בועטים, ופה ושם גם דופקים בהם מכות, אבל תהיו בבקשה עדינים עם קתות הרובים.

אינך יכול להניף דגל של חירות ושוויון ודמוקרטיה וכל המילים היפות הללו, כשבאותה עת אתה רומס ברגל גסה את חירותו של האחר.

3.4.23

עבדים היינו, היינו. עתה בני-עוולה, בני-עוולה

כדאי שנראה ואף נאמר את הדברים נכוחה – ההפיכה המשטרית נעצרה, זמנית, בהפיכת-נגד צבאית.

לא מאות אלפי המפגינים ברחובות ובכבישים, לא האזהרות מפני סכנת קריסה כלכלית, וגם לא הנידוי המדיני המתעצם, אלא איומם של אלו שידם על השאלטר (כפי שנהגו לומר על עובדי החשמל) הביטחוני – בעיקר טייסי הקרב ו"לוחמי" 8200, בגיבוי ראשי כל זרועות הביטחון, ובראשם מפקדם העליון שר הביטחון גלנט – הם שכפו, בהפיכה צבאית שקטה, על ראש הממשלה נתניהו לעצור, זמנית, את תהליכי חקיקת ההפיכה המשטרית.

אלא שניצחונה הזמני הזה של המחאה באמצעות ההפיכה הצבאית הזאת יכול וגם כנראה יהפוך לחרב פיפיות. שכן, הימין האידיאולוגי, המתנחלי, מבין מהמהלך הזה, שעליו למלא את שורות הסרבנים הפוטנציאליים שהכריעו כך את המערכה, באנשיהם שלהם. ואין ספק שהם אמנם יעשו זאת, ממש כפי שהחליפו את עמדות הקצונה בחיל-הרגלים, שננטשו על ידי האליטות "הישנות", המהווים כיום את עיקר כוחה של המחאה.

ואכן, המחאה לאורך כל דרכה צבועה בגוונים רבים של מיליטריזם ביטחוניסטי. למשל, ההתארגנויות המחאתיות שהן לרוב על בסיס שירות צבאי משותף – הטייסת, השייטת, המילואימניקים, האחים לנשק – ופחות על בסיס עיסוק אזרחי משותף, כמו למשל איגוד הארכיטקטים או פועלי-הבניין (טוב, נו, אלו ערבים, והם לא שייכים לעניין הזה של הדמוקרטיה), וגם ההתנפלות על החרדים "שאינם מתגייסים", וכמובן הוצאתו מחוץ לשיח המחאתי של "הכיבוש" (שהוא כמובן המשכה של הנכבה המוכחשת ההיא), למרות שהוא המניע העיקרי של ההפיכה המשטרית נגדה הם מוחים.

ביטוי בוטה ומזעזע לכך היו כרזות המחאה שקראו ל"הפגנת חירות" במוצאי שבת 25 למרץ, שכללו גם תמונות של מאורעות ואישים בתולדות המדינה היהודית הדמוקרטית יעני. התמונות היו, ככל שראיתי ובדקתי, כמעט כולן ממלחמות ישראל (כיבוש הכותל ב-67) ושל אישים הקשורים למלחמות ישראל (אריק שרון ב-73), והיתה גם תמונה אחת של חתימה על הסכם שלום, בין בגין לסאדאת, אבל כמובן לא זו שבין רבין לערפאת.

ואני רוצה להתעכב פה על דיוקנו חבוש המצח של אריאל שרון במלחמת יום הכיפורים, שהתנוססה, כאמור, על כרזת "הפגנת החירות" במסגרת הקריאה "נלחמים על הדמוקרטיה". אריק שרון הוא הסמל שלכם, הוא זה המייצג בעיניכם חירות ודמוקרטיה? לכך אתם מייחלים? שינהיגו אותנו "לוחמי חירות" כמו אריאל שרון, במקומו של בנימין נתניהו, "הדיקטטור" בלשונכם? והרי אריק שרון הלזה היה, באופן מובהק ומוכח, פושע מלחמה.

בפעולת קיביה ב-53, עליה פיקד שרון, ככתוב בוויקיפדיה, "פוצצו חיילי צה"ל כ-45 בתים והרגו כ-60 מתושבי הכפר שהסתתרו בהם, רובם נשים וילדים". אז את סמוטריץ', שקרא, רק קרא, "למחוק את חווארה", אתם מגנים ומגדפים, ואילו את שרון, שמחק, בפועל, לא בדיבורים, את קיביה, אתם משבחים ומהללים כסמל לחירות ודמוקרטיה?

בעוד יומיים תסבו לסדר ותשירו "עבדים היינו, עתה בני-חורין", בזמן שאלו אתם שנוגשים בעבדים שלנו, הפלסטינים, הנתונים בסגר תחת כיבוש צבאי. בני-חורין אינם רק מי שאינם עבדים, אלא גם מי שאינם רומסים תחת מגפיהם בני-אדם אחרים. לכן כדאי אולי שתעדכנו את ההגדה שלכם ותשירו "עבדים היינו, היינו. עתה בני-עוולה, בני-עוולה".

27.3.23

מדוע החוק לאיזוק אלקטרוני של גברים אלימים לא נחקק?

מזה כעשור בערך מסתובבת בוועדות ומסדרונות הכנסת הצעה, במתכונת זו או אחרת, לאיזוק אלקטרוני של גברים אלימים העלולים לפגוע, ואף לרצוח, את בנות זוגם (הנוכחיות או לשעבר). לכאורה כמעט כל חברי הכנסת, בכל הכנסות, ובוודאי רוב רובו של הציבור הישראלי, תומכים בחוק כזה. ובכל זאת החוק אינו נחקק.

בשנים האחרונות מוגשות למשטרה יותר מ-30 אלף תלונות (מקצתן גם של גברים) על אלימות בן או בת הזוג, וכ-20 נשים (ואף לא גבר) נרצחות בשנה בידי בני זוגן. בעשור החולף (2013-2022) הוגשו אפוא למשטרה מאות אלפי תלונות וכ-200 נשים נרצחו בידי בני זוגן. וכמה ישראלים, כולל חיילים ושוטרים, נרצחו, על פי נתוני השב"כ, בעשור האחרון בפעולות טרור של פלסטינים? 163. פחות ממספר הנשים הישראליות, כ-200, שנרצחו באותו עשור על ידי בני זוגן. אבל מדינת ישראל משקיעה את כל מה שיש לה במלחמה בטרור הפלסטיני, ואינה משקיעה אפילו אזיקון במלחמה בטרור הגברי.

מה קורה כאן? מדוע לא נחקק החוק הזה, שהכל כאילו מסכימים שהוא חיוני להצלת חיים, ונדחה ומופל במשך עשר שנים? למה זה ככה?

ניקח לדוגמה את ההכשלה האחרונה, בשבוע שעבר. בדמדומי הכנסת הקודמת עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה. מציעות החוק ביקשו מהשר הממונה החדש, איתמר בן-גביר, להחיל על החוק את עקרון הרציפות כך שאפשר יהיה להעלותו בכנסת הנוכחית לקריאה שנייה ושלישית, אך השר סירב ולפיכך החוק נפל. הגיש אפוא ח"כ גדעון סער בשבוע שעבר את החוק כהצעה פרטית, אך הקואליציה, בהנהגת בן-גביר, הפילה גם את הצעת החוק הזו, בטענה שצריך עוד לדון בה, והיא לא עברה אף בקריאה טרומית.

אבל לשם כך הרי קיימת הקריאה הטרומית, כדי שהחוק יועבר לוועדה ויגובש ויוגש במתכונת מוסכמת לקריאה שנייה ושלישית. אבל בן-גביר והקואליציה הפילו את החוק בכלל. ועל מה רוצה השר לדון? באיזון. שלא ייפגעו חלילה מחקיקת האיזוק הזו גברים שנשים העלילו עליהם עלילות שווא על אלימות כלפיהן. ואכן, יש בהחלט כאלו מקרים. אבל כמה? ככל שנבדק מדובר בכ-2.5 אחוזים מהמקרים, בכ-750 בשנה מתוך 30 אלף התלונות. ועל הגברים המועללים הללו, שחלילה יוצמד אזיק אלקטרוני לקרסולם, נזעק השר בן-גביר להגן ולאזן מול עשרות אלפי נשים המוכות. אכן, איזון.

ואין זה מקרי כלל ועיקר שהימין המתנחלי נזעק להגן על גברים אלימים. גם על מתנחלים אלימים, פורעים, שורפי בתים על יושביהם, בן-גביר וסמוטריץ' נזעקים להגן, וקוראים לשר הביטחון גלנט לבטל את המעצרים המנהליים שהוטלו עליהם בגין אשמות אלה. כי זו האידיאולוגיה שלהם – העולם שייך לאדונים, הגברים בבתים והמתנחלים בשטחים.

אבל אין זה צודק להטיל את כל האשמה על הימין המתנחלי. שהרי ברוב העשור האחרון, שבו נדחה החוק שוב ושוב, הם לא היו בשלטון. אז מי כן היה בשלטון? הגברים. ולכן צריכות הנשים להבין – שלטון ומשטר גברי לא יגנו עליכם. אם אתן אכן רוצות שהשלטון יגן עליכן, אתן צריכות לתפוס את השלטון. עד שזה לא יקרה תמשיכו לחטוף מכות ולהירצח בהמוניכן, ושום משטר ושלטון גברי שהם לא ינקפו אצבע למענכן.

20.3.23

לא יהודית ודמוקרטית. או יהודית או דמוקרטית

צדקה כפולה עשה הקב"ה, שלא היה ולא נברא, עם עמו ישראל, כשגרם לחבר'ה שלו לנצח בבחירות, וציווה עליהם להתנפל עלינו פתאום במלוא החופן חוקים מזוויעים, ועורר את מעמדות הביניים למחות ולהתנגד, ובכך אולי הציל אותנו משמד (הוא עוד חייב לנו את זה מהפעם הקודמת). כי במהלכיו הפזיזים הללו גרם השם יתברך לבני ישראל ההמומים להבין שלא ב"רפורמה משפטית" מדובר כאן, אלא בהפיכתה של ישראל לתיאוקרטיה יהודיסטית בנוסח (מרוכך, כמובן) של איראן האיסלמיסטית, שהרפורמה הנ"ל היא רק המסד לכינונה, והכריח אותנו לחשוב סוף סוף איזו מין מדינה אנחנו רוצים לעצמנו.

והיום נדון במנטרה השגורה "מדינה יהודית ודמוקרטית", שלא ניתנה במעמד הר-סיני וגם לא נכתבה, תתפלאו, במגילת העצמאות. השילוש הקדוש הזה הופיע לראשונה בספר החוקים של ישראל רק ב-1992 במסגרת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". ואולם לא שם, וגם לא בשום חוק שנחקק בישראל מאז ועד היום, לא נקבע או הוגדר מהי "מדינה יהודית ודמוקרטית" – 70% יהודית, 25% דמוקרטית ו-5% כותנה, או שמא יותר יהודית ופחות כותנה?

שהרי ברור ומוסכם, כמעט על כולם, שמדינת ישראל, גם על פי המנטרה הזאת עצמה – שבה "יהודית" מופיעה ראשונה ו"דמוקרטית" רק נספחת לה בוו החיבור – היא קודם כל יהודית, ורק אחר-כך גם קצת, בוודאי פחותה הרבה מיהודית, דמוקרטית. וכך גם במכלול החוקים הנוהגים בישראל, כמו למשל ב"חוק השבות" וב"חוק הלאום", וכמובן גם בפועל המפלה בין אזרחים יהודים עליונים לתת-אזרחים ערבים נחותים.

ומה זה בכלל "מדינה יהודית"? זה אבסורד. זה אוקסימורון. זה הבל. מדינה לא יכולה להיות יהודית, בדיוק כמו שמשולש, אוטובוס, תרנגול-הודו וכדורסל לא יכולים להיות יהודים. יכולה להיות מדינה, כמו מדינת ישראל, שעל פיה חוקיה רוב מוחלט של אזרחיה הם יהודים, ואז ניתן להגדירה ה"מדינת היהודיים" כפי שקרא לה הרצל בספרו. אבל מה זה לעזאזל, "מדינה יהודית"? מה פירושו הדבר? מה משמעות היותה של מדינה "יהודית"?

התשובה פשוטה נורא, תרתי משמע. מדינה יכולה להיות "יהודית" רק במובן הדתי, לפי ההלכה. למשל שיום המנוחה השבועי בה הוא שבת, ושלא תהיה בו תחבורה ציבורית. שיהיה אסור בכלל לנסוע בשבת, שיהיו אוטובוסים נפרדים לגברים ולנשים, ללא-יהודים, לצפרדעים ולקרפדות. שנשים יוכלו לשיר רק באמבטיה. שבפסח יהיה אסור להכניס חמץ ושרימפס לבתי חולים. אתם כבר יודעים לאן זה הולך. כי חלק מזה כבר ככה כאן עוד מ-48', חלק מחוקק בימים אלו ממש, והרוב כמובן עוד לפנינו, אם ירצה השם, כלומר הקואליציה.

ונניח אכן שבמדינת ישראל יונהגו כמעט כל חוקי ההלכה (אבל בלי סקילה, חלילה. מי שייסע בשבת יקבל רק קנס של 750 שקל). אבל כשוועדות הקישוט בבתי-הספר ייבחרו באופן דמוקרטי (עם רוב לקואליציה), עדיין נהיה לדעתכם "מדינה יהודית ודמוקרטית"?

אז די כבר עם הפגע הרע הזה שהביאנו הלום של "מדינה יהודית דמוקרטית". זה או יהודית או דמוקרטית. תחליטו. ואפשר להתפשר, אם יטרח ויציע הנשיא, על "מדינה דמוקרטית עם סממנים יהודיים", כמו למשל שיום שבת יהיה יום המנוחה. מה אתם אומרים?

13.3.23

זהו קרב מאסף על מהות הדיקטטורה שלנו

המשבר הנורא שבו אנו נתונים יכול לשמש גם כמנוף להציל את עצמנו מעצמנו.

ישראל איננה דמוקרטיה ומעולם גם לא היתה, פרט אולי, לפחות להלכה, לשישה חודשים וחצי שבין ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל בדצמבר 1966 לבין העברתו וכינונו של ממשל צבאי ביוני 1967 על ערביי מה שקרוי היום "יהודה, שומרון ועזה".

מדינה שלאורך כמעט כל 75 שנות קיומה משליטה משטר צבאי על כשליש מתושביה, איננה מדינה דמוקרטית, אלא דיקטטורה צבאית. האם דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד היתה דמוקרטיה? הרי הלבנים השליטים בחרו שם, בבחירות דמוקרטיות חופשיות, ממש כמו אצלנו, פרלמנט וממשלה ואף הקימו מערכת משפטית מפוארת של צדק לבן. רק השחורים שם, כמו אצלנו הפלסטינים, חיו תחת משטר צבאי אכזרי. אז זאת דמוקרטיה?

לכן, עצוב ומגוחך שרבבות המפגינים אצלנו עכשיו נגד "ההפיכה המשטרית" מנופפים בעוז ובגאווה בדגלה של הדיקטטורה ובה בעת צועקים ד-מו-קר-טיה!

שכן המאבק המתנהל כאן עכשיו הוא לא בין דמוקרטיה לדיקטטורה, אלא בין משמרי הדיקטטורה הצבאית החילונית "הישנה והטובה", שהם הנהנים העיקריים מפירותיה (תעשיות הנשק וההייטק, שעליהם מושתתת כלכלת ישראל, בנויים במידה רבה על שימור הסכסוך עם מדינות האזור ותחזוק הכיבוש ודיכוי הפלסטינים) לבין שלטון הקנאים המשיחיים החדש, הרוצה להחליפה בדיקטטורה צבאית דתית כהלכה.

והמוחים צודקים. הדיקטטורה הצבאית הדתית העומדת לקום עלינו בהולכת המתנחלים והחרד"לים, לא רק תגביר את דיכוי הפלסטינים, אלא היא תפגע גם בזכויות היתר, האזרחיות והכלכליות, השמורות עכשיו לשכבת ההייטקיסטים והטייסיסטים, להבדיל מן הביביסטים, ולכן הם קמים ומחרפים עכשיו את נפשם להעבירה מן העולם.

הממשלה, לעומת זאת, טועה ובגדול, והיא מוליכה, אם לא תעצור, את ישראל ואת עצמה להתרסקות, כי אין לה גייסות. יש לה מצביעים, ולכן הם ניצחו בבחירות, אבל אין לה חיילים הייטקיסטים וטייסיסטים, המחזיקים את ישראל באשכיה הכלכליים והצבאיים, ולכן יכולים, כך זה נראה, להפיל את ישראל ואת הממשלה על הפנים.כי המוחים הם לא סתם פריווילגים מבטן אמם הסוציאליסטית. הם פריוולגים גם בגלל שהם אוחזים במושכות הצבא והכלכלה. ואילו נתיני "ישראל השנייה", האוחזים עכשיו לכאורה ברסן השלטון, אינם מקופחים רק בגלל בן-גוריון ומפא"י, שמתו מזמן, אלא גם בגלל שהמפלגות שהם מצביעים עבורם – החרדים, ש"ס והליכוד – דואגות לשמר אותם, לצורכי ניצולם כבוחרים, דלים, נבערים, טעוני רגשות קיפוח, מנועים מלאחוז במושכות וממשיכים לקונן על שהם מנקים לכאורה לפריווילגים את הבתים והגינות. כפי שאמר דודי אמסלם, נציב המקופחים מטעם אשכנזי המפלגה השליטים – בעוד שלמעשה הפועלים השחורים כיום הם כבר מזמן לא יהודים מזרחים, אלא יהודים אתיופים, פליטים אריתריאים, ובעיקר ערבים פלסטינים.

מצד אחד נראה שכוחה של הממשלה במאבק הזה הולך ונסדק, אבל מצד שני היחלשותה דווקא מחזקת את טירופה, ואז הלך עלינו. אבל אולי, אולי, בכל זאת "ההפיכה המשטרית" תיכשל הפעם. אבל אם לא נשכיל לייסד כאן דמוקרטיה אמיתית לכל יושבי הארץ ולא רק ליהודים, אז סופה של הדיקטטורה הצבאית הדתית לנצח. אם לא היום, אז בעוד שנתיים או שבע. זה לא ממש משנה.

6.3.23

המצוד אחרי שרה המכשפה הוא מיזוגניה צרופה

אפתח הפעם, לצורכי הבהרה, בהנחות יסוד שלי. ראשית, שרה נתניהו היא כנראה כל מה שאתם חושבים עליה – דמות חלאתית למדי וקצת מטורללת. גם בעלה, ראש הממשלה, הוא לא דמות משהו – שקרן, תחמן, קמצן, ובעיקר מי שמוליך את המדינה אל עברי פי פחת. בית המשפט העליון גם הוא (לדעתי, רק לדעתי) לא משהו, ובעיקרו הוא, לאורך שנותיו, אוסף של יהודיות ויהודים לַבנוּנים גזענים מיזוגנים, מכשירי שרץ הכיבוש. אלא שהרפורמה החוקתית-משפטית שמניח עכשיו לפתחנו השילוש הגברי האשכנזי הקדוש נתניהו-לוין-רוטמן גרועה מהמצב הקיים. וזה לא בגלל שמטרתה היא לזכות מן הדין את נתניהו המושחת, אלא לשחרר את שלטון הימין מעכבות משפטיות שיאפשרו לממשלת ישראל "למחוק את חווארה (ועוד אלף כמוה) מהמפה", כפי שהבהיר היטב שר האוצר והמנהל האזרחי בצלאל סמוטריץ' את תכניותיו של הימין הקנאי לעתיד המחריד.

לפיכך פעולות המחאה נגד הרפורמה המשפטית הן, בעיני, מוצדקות לגמרי, אך צריכות להציע לא רק התנגדות לביבי ולרפורמה הזאת, אלא גם אלטרנטיבה ברורה – מדינת כל אזרחיה במקום אתוס המדינה היהודית והדמוקרטית, שהוא שהביא אותנו להיכן שאנחנו.

ועכשיו נחזור לשרה נתניהו, לציד המכשפות המתנהל נגדה שנים רבות הן מהצד השמאלי של המפה הפוליטית והן בכלי התקשורת, ונתרכז הפעם במצור (ואני קורא לזה כך, כי זה מה שראיתי בטלוויזיה, ולא כי ביבי כתב לי בווטסאפ להגיד את זה, בסדר? תודה) שהטילו מפגיני המחאה בשבוע שעבר על המספרה בכיכר המדינה בתל-אביב, בה עשתה הגברת נתניהו פן או גוונים (אני לא יודע. אני לא ממש מבין בתספורות של נשים). ובכן, לדעתי, המצור או "ההפגנה" הזאת (ותקראו לזה איך שאתם רוצים. זה לא משנה) היה מפגן של טיפשות, רשעות, שנאת-סתם ושנאת-נשים בפרט.

וכי מה שרה נתניהו אשמה ברפורמה המשפטית, שכנגדה אתם כביכול מוחים? היא יזמה אותה? זו היא שכפתה אותה, לכאורה, על יריב לוין? מה בדיוק הטענה שלכם נגדה בעניין הזה? למה אתם מפריעים לה להסתפר? על מה ולמה? על זה שהיא לא אמרה שום דבר נגד הרפורמה הזאת של בעלה? באמת נורא. אבל גם שלמה ארצי לא אמר שום דבר הרפורמה המשפטית, אז למה אתם לא מטילים מצור על בית-הקפה שבו הוא שותה מיץ גזר, הא?

לא, אתם אומרים, אבל היא מושחתת. נגיד שכן, אז מה זה קשור למחאה נגד הרפורמה המשפטית? גם אהוד אולמרט מושחת מורשע, אז זה בסדר שהוא מושחת, בגלל שהוא תומך בכם ומתנגד לרפורמה המשפטית? זה מטהר אותו מעוונו? והיא, שרה, איננה חלק מהמערכת השלטונית. היא בסך הכול אשת ראש הממשלה, לא מפקד הצבא או המשטרה.

אה, לא. אתם ממשיכים ואומרים, זה לא (רק) בגלל שהיא מושחתת ומטורללת, והיא דווקא כן חלק מהשלטון. שהרי זה ברור וידוע לכם (כמו שברור ידוע לכולם שהחיסונים נגד נגיף הקורונה נועדו על מנת לשתול בנו שבבים שיביאו לכך שהיהודים ישלטו בעולם) שהיא, השרה הזאת – באמצעות איזה כישוף מסתורי או חוזה סתרים מוסתרים מעיני הציבור – היא זו ששולטת בבעלה, ראש הממשלה נתניהו, ושהיא, ובכלל לא הוא, זו הקובעת לכאורה מי יהיו השרים וראשי זרועות הביטחון, ואיזה חוקים יעלו בכנסת, ואיזה כפר לשרוף ומתי נפציץ את איראן, והכל, הכל היא קובעת. אז נניח שאתם צודקים ונתניהו אכן שומע לה ועושה הכול כדבריה, אז מה? זה לא היא שקובעת. זה הוא שקובע, כי הוא, בנימין נתניהו, הוא ראש הממשלה, ולא היא. אז תאבקו בו, לא בה.

כי המרדף, המצוד, המצור, מסע הציד אחרי שרה נתניהו, שהיא כביכול האשמה בכל הרוע של בעלה ראש הממשלה, כלומר בכל מה שרע במדינה, כולל הצגתה בדמות חזירה, מזכירים להפליא את מסעות ציד המכשפות במאות קודמות, בהם כל מיני נשים, בדרך כלל היו אלו נשים, הואשמו בכך שגרמו בכישופיהן למחלות, מלחמות, בצורות, שיטפונות וכל הצרות עלי אדמות. זו היא מיזוגניה בצורתה העתיקה והשפלה ביותר – בכל רעה וצרה אשמה האישה, המכשפה. ואתם, הצרים על המספרה ותומכיהם, מאמינים בהבל הכישוף הזה ופועלים לפי אמונת ההבלים הזו.

ודבר אחרון, וממש לא חביב, הוא הטמטום שלכם. אחרי כל סיפור המצור או לא-מצור על המספרה, אתם מאשימים עכשיו את נתניהו שהוא עשה עליכם ספין, שהוא שלח את שרה במכוון (רגע, אז זה הוא שולט בה או היא בו? תחליטו כבר) להסתפר בתל אביב ביום ההוא כדי להסיט את האש מירי רימוני ההלם בהפגנות הבוקר אל המצור כביכול על אשתו. גם זאת נראית לי תיאוריה קצת קונספירטיבית מדי, אבל אין ספק שנתניהו אכן ניצל את המצור (כביכול, בסדר. זה לא משנה) על המספרה באופן מניפולטיבי, כדרכו, לצרכיו הפוליטיים. אבל רגע, כשעמדתם שם וצרתם וצעקתם, מה חשבתם לעצמכם שיקרה? שנתניהו יצהיר שבגלל שאשתו לא הסתפרה כהלכה הוא מבטל את הרפורמה המשפטית, או שאולי (אולי? בטוח!) הוא ינצל את ההפגנה המטופשת הזאת לצרכיו? אז עכשיו אתם מאשימים את נתניהו בזה שאתם טיפשים והענקתם לו, מרצונכם החופשי, מתנה שכזאת, שמחבלת לא ברפורמה, אלא במאבק הצודק שלכם ברפורמה?

והכי עצוב ועלוב בכל זה, זה שזו לא מעידה מקרית של טיפשות אקראית. זו היא טיפשות מועדת, טיפשות מובנית במאבקי ה"רק לא ביבי" שלכם, לכל אורך הדרך. מה, אתם באמת לא רואים ולא מבינים שהאופן הילדותי נטול המודעות הפוליטית שבו אתם מנהלים, מימי בלפור ועד היום הזה, את מאבקכם בנתניהו, רק מביא להתחזקותו ולאסון שהוא מוביל אליו, גם בגללכם, את כולנו? אז יאללה, תעשו לשרה שחוּר ונגמור עם זה.