יולי - אוגוסט


26.7.21

זו לא "עליונות מוסרית", זו יכולת הרג 

ניחוח מתקתק ונעים של "עליונות מוסרית" מבית היוצר של הקולוניאליזם הלבן והגזען מלווה את המפעל הציוני מאז התחלנו במבצע "יישוב הארץ", קרי: הטיהור האתני של הילידים הפלסטינים מארץ ישראל. הם - הערבים - פרימיטיבים, ברברים, פראים, רוצחים, אכזרים, חסרי תרבות, נטולי מוסר וכל הפויה הזה. ואילו אנחנו, היהודים, בדיוק ההיפך. בני תרבות (צ'כוב כבר אמרנו), משכילים, נאורים, מוסריים וכל ההללויה הזאת.

העובדות אומרות ההיפך. אנחנו טבחנו בהם פי כמה וכמה משהם בנו (החל בנכבה, עבור בקיביה וכפר קאסם, דרך מערת המכפלה וסברה ושתילה ועוד היד נטויה); גירשנו מאדמתם ומארצם כ-700 אלף מהם (גם אם הם ברחו - אנחנו לא נותנים לחזור, אז גירשנו), הרסנו, החרבנו ומחקנו מעל פני האדמה מאות כפרים שלהם. אנחנו ממשיכים בזה גם בעצם הימים האלו. יום-יום הורגים בהם, מגרשים אותם, גוזלים את אדמותיהם.

אבל אנחנו לא נותנים לעובדות ולגוויות לבלבל לנו את התחושות הנעימות. ואנחנו גם לגמרי בטוחים שיש לנו עליהם "עליונות מוסרית". למה? "כי הם מתפוצצים באוטובוסים והורגים ילדים". העובדה שהצלפים, התותחים, הטנקים, והמטוסים והטילים המדויקים שלנו הורגים בהם הרבה יותר ילדים מאשר הם הורגים בנו בפצצות וברקטות הפרימיטיבות שלהם, אך מוכיחה לנו שאנחנו הצודקים – הם הורגים ילדים בכוונה ואנחנו בשוגג.

הסדרה התיעודית "השמידו את כל הפראים!" של רשת HBO, המוקרנת בימים אלה ב-yes VOD ומבוססת על ספרו של סוון לינדקוויסט, מוסיפה נדבך רלוונטי למדורת ההבלים הללו. בפרק השלישי, "להרוג ממרחק", סוקר הבמאי ראול פק את התהליכים הפוליטיים והכלכליים שהביאו לכך שבסוף המאה ה-19 הגיעו האירופאים לכך שיכולת ההרס וההרג שלהם ממרחק (רובים, מקלעים ותותחים) עלתה לאין שיעור על זאת של "הפראים". לאחרונים לא היו תותחים ומקלעים כלל. מעט הרובים שהיו בידיהם ירו לטווח של פחות ממאה מטרים, בעוד שבטווח הרובים של האירופאים הגיע לכמעט קילומטר.

הדבר בא לידי ביטוי מזוויע ב-1898 בקרב אומדורמאן, שבו יצא הבריטים להשיב לעצמם את השלטון בסודאן לאחר שגורשו משם בידי מורדים מקומיים. מצד אחד התייצב הצבא האימפריאלי – 8,000 בריטים ו-18 אלף מצרים - כולם חמושים ברובים ארוכי טווח ואיתם גם 80 תותחים ו-44 מקלעים. מצד שני עמדו הלוחמים המקומיים, כ-56 אלף איש, שרק כרבע מהם חמושים ברובים קצרי טווח והשאר מצוידים בחניתות ובסכינים.

"בתום חמש שעות, צבא הפראים החזק והחמוש ביותר שהתמודד אי פעם מול כוח אירופאי מודרני הובס לחלוטין ללא קושי", מספר פק. כעשרת אלפים מהמורדים נהרגו. ואילו בצד הבריטי/מצרים - 47 בלבד. זה לא היה קרב. זה היה טבח. אלא שהלקח הלא נכון הופק מהטבח הזה, ממשיך פק, "האירופאים החלו להתבלבל בין עליונות צבאית לבין עליונות אינטלקטואלית ואפילו ביולוגית".גם אצלנו קיימת היכולת להרוג הרבה פלסטינים ומרחוק – באמצעות צלפים, טנקים, מטוסים וטילים - בעוד שהם נאלצים להרוג אותנו מקרוב, בדקירות סכינים ובפצצות אדם במקומות הומים. אך אל תתבלבלו. אנחנו לא יותר מוסריים מהם. יש לנו כלי נשק הרסניים, קטלניים, ארוכי טווח ומדויקים מאשר להם. וזה כל הסיפור. לא עליונות מוסרית אלא יכולת הרג. 


19.7.21

קוסמטיקה, סריגה, אונס - עניינים של נשים

בשבוע שעבר הצביעה מליאת הכנסת בקריאה טרומית על הצעת החוק של ח"כ מירב בן-ארי (יש עתיד) המחייבת שמירה של ערכות שנלקחו מקורבנות אונס  לתקופת זמן בלתי מוגבלת, במקום ל-90 יום בלבד כפי שקובע החוק כיום. להתנגד לחוק כזה פירושו להקל על אנסים לבצע את זממם ולחמוק מעונש. כלומר, לתמוך במעשי אונס. והנה, בעוד חברי הקואליציה והרשימה המשותפת מהאופוזיציה נהגו כבני אדם והצביעו בעד החוק (64 ח"כים), כל חברי האופוזיציה הימנית-חרדית בהנהגת בנימין נתניהו (51 ח"כים) הצביעו כאיש אחד נגד החוק. כלומר, הביעו תמיכה באנסים ובמעשי אונס.

ההצבעה מעוררת החלחלה והזוועה הזו של האופוזיציה גרמה בצדק לזעם רב ברשתות החברתיות ובתקשורת. אלא שהזעם הופנה לא חלילה נגד נתניהו שהורה לחברי האופוזיציה להצביע בעד תמיכה באונס, ולא נגד מי מחברי הכנסת הגברים של הליכוד, המפלגות החרדיות (טוב נו, שם יש רק גברים) ו"הציונות הדתית", אלא נגד הנשים שהצביעו כך, חברות הכנסת מהליכוד והציונות הדתית.

הגדילו לעשות יושבי ויושבות "אולפן שישי", מדורת השבט החדשותית של ישראל. שם תהה המגיש דני קושמרו: "זה הרי לא רק עניין של גברים או נשים" ומיד הוסיף: "אנחנו רואים עכשיו את רשימת הח"כיות שהצביעו נגד החוק". ואכן, על המסך אכן הופיעה רשימת הקלון של נשים שהצביעו נגד החוק. הפרשן אמנון אברמוביץ' הוסיף: "כל חברות הכנסת של האופוזיציה – שרות לשעבר, חברות כנסת – הצביעו נגד. הצבעה לא עניינית ולא אנושית".

איש או אישה מחברי הפאנל לא מחה ולא התרעם – מה, מלחמה באונס זה עניין רק של נשים? האומנם מדובר במשהו שמקומו ב"מדורי הנשים" בעיתונות? קוסמטיקה, סריגה ואונס? זה בסדר שגבר תומך באונס? רק אישה זה לא יפה? כשנתניהו ושטייניץ ואוחנה וגפני ודרעי וסמוטריץ' תומכים באונס זה בסדר? רק כשרגב, גמליאל וסטרוק מצביעות כך זה לא בסדר?

ולמה הן הצביעו כך? כי יו"ר האופוזיציה נתניהו הורה להן, כפה עליהן, אנס אותן, להצביע כך. הנה מה שכתבה ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן על ההצבעה: "חושבים שזה קל להצביע נגד חוק שאת מאמינה בו בכל לבך? ... היה ברור לכל אחת... שהחוק הזה יעבור בכל מקרה גם בלעדינו... הצבענו נגד ויצאנו מהמליאה עם דמעות בעיניים... [והכול] למען המטרה הגדולה, למען הגוש הלאומי כולו".

אבל ח"כ דיסטל-אטבריאן, אם ידעתן שהחוק יעבור, למה בעצם הצבעתן נגדו? הרי לא פגעתם בהצבעתכן בממשלה בכהוא זה. אז למען איזו מטרה גדולה, לאומית כביכול, נלחמתן כאן עם דמעות בעיניים בניגוד להשקפת עולמכן? המטרה הגדולה היחידה של ההצבעה הזאת, שלכן ושל האופוזיציה כולה, הייתה להראות שנתניהו הוא הגבר והוא השליט. זה ותו לא. נתניהו אנס אתכן להצביע בעד אונס. לכן בכיתן. אבל במקום לבכות הייתן צריכות, אתן וכל חבריכן הגברים מהאופוזיציה, להתייצב מולו כאישה אחת, להגיד לו "לא" ולהצביע בעד החוק ונגד האונס שלו ונגד אונס בכלל. זה עד כדי כך פשוט וברור ומוחלט.


12.7.21

הרשימה המטופשת

בתחילת 2015, תחת הכותרת "הערבים הם התקווה", כתבתי מעל דפי עיתון זה ש"הקמת הרשימה הערבית המשותפת היא בשורה משמחת הנושאת עמה תקווה חדשה ואמיתית לעם ישראל, לכן כל יהודי שוחר טוב צריך להצביע בעבורה".

חשבתי כך כי האמנתי, ועדיין מאמין, שרק שיתוף מלא בחיי המדינה, כולל בשלטון, של הפלסטינים אזרחי ישראל, יכול להביא למפנה היסטורי שיוליך אותנו להסדר ולשלום שאנו כה זקוקים לו. אבל אני לא עד כדי כך תמים. היה לי ברור מלכתחילה ששלל המפלגות הציוניות, שהם הרוב השליט, שלא לומר העריץ, יעשה כל מאמץ דווקא כשכוחם הפוליטי של הערבים יגדל, שלא לשתף אותם חלילה בשום אופן בשלטון. ואכן כך היה.

אלא שגם מצדם של הפלסטינים הישראלים, שהרשימה המשותפת הייתה אז נציגתם הכמעט בלעדית, נדרשה ונדרשת מידת מה של הליכה לקראת הרוב הציוני השליט, כדי שהשיתוף המיוחל הזה יתרחש, או לפחות יתחיל להתרחש. שכן, חרמות ולאווים ואי השתתפות במשחק לא יכולים להביא לשום כלום.

והנה, כבר לקראת בחירות 2015 הופיע הניצן הראשון של הטיפשות הדוגמטית של הרשימה המשותפת. זה קרה כשהיא סירבה לחתום על הסכם עודפים עם מרצ כי "היא מפלגה ציונית". על כך קצפתי וכתבתי כאן: "אתם הרי מדברים, בצדק ובשכל, על השתלבות בחברה בישראל על כל משלביה; איך תשיגו את זה אם אינכם מסכימים אפילו להסכם עודפים עם מרצ, המפלגה הציונית היחידה שהצביעה נגד פסילת חנין זועבי? עם מי תשתפו פעולה כדי להשתלב או להגן על זכיותיכם, אם לא עם ציונים שכאלו? אין לזה שום היגיון מלבד הצורך הנואש לא לוותר על עמדת הקורבן".

אבל הם בשלהם. ובסוף 2016 החרימו כל חברי הכנסת של הרשימה המשותפת את הלווייתו של שמעון פרס. מנהיגי כל העולם השתתפו. גם הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס (אבו-מאזן). אבל הרשימה המשותפת החרימה. למה? כי פרס היה "ביטחוניסט בשירות הכיבוש". וואלה, נכון. אבל כמעט כל היהודים הישראלים הם כאלו. אז מה? ומה יצא לכם מזה, חוץ מזה שיצאתם יעני גברים? איזה רווח פוליטי, ואתם הרי פוליטיקאים, גזרתם מזה? רק נזק עשיתם לעצמכם. טימטום גמור.

והנה לרגע היה נדמה שלמדתם לקח ובחרתם נכון. למרות הקושי, ב-2020 המלצתם להטיל על בני גנץ, רמטכ"ל "צוק איתן", את מלאכת הרכבת הממשלה. אלא שהמהלך לא צלח. גנץ ומפלגתו, בעקבות האוזר ומאוזר, דחו את ידכם המושטת, תקעו סכין בגבכם, בגדו בכם, והקימו ממשלה עם בנימין נתניהו. אבל גנץ לא בגד רק בכם. הוא בגד בבוחריו, בשותפיו, בכולם. אז מה? ככה זה בפוליטיקה. ממשיכים הלאה. לא עושים בגלל זה ברוגז לעולם ועם כולם. מה אתם, ילדים קטנים?

כן. עובדה. ב-2020 הייתם המפלגה היחידה בכנסת שהצביעה נגד "הסכמי השלום" עם איחוד האמירויות ובחריין. אז נכון, יש לכם מיליון טענות נגד "הסכם השלום" הזה, וחלקן, אולי אפילו רובן, צודקות ונכונות. אז מה? יכולתם לטעון כל מה שיש לכם נגד ואז בהצבעה להימנע. מה זה נתן לכם שהצטיירתם בעיני הציבור הישראלי-יהודי כ"מתנגדי שלום"? מה הרווחתם מזה? מי הרוויח מזה משהו? אף אחד ולא כלום.

והנה עכשיו, הצבעתם נגד "חוק האזרחות" המתוקן שהגישה ממשלת בנט, בתמיכת השר עיסאווי פריג' ממרצ וחברי הכנסת מנסור עבאס וואליד טאהא מרע"ם ואיבתיסאם מרעאנה מהעבודה. מה, כדי להראות לערבים שאתם ערבים יותר טובים מהם כאילו? ולמי חברתם בהצבעה הזאת? לנתניהו והליכוד, לנספחיו החרדים, ולמפלגת הציונות הדתית, כלומר לבצלאל סמוטריץ', איתמר בן-גביר וחבר גזעניו הנוראים.

חברי הרשימה המשותפת, עם מרצ אתם לא חותמים הסכם עודפים "כי הם מפלגה ציונית"; להלווייה של פרס אתם לא באים כי הוא "ביטחוניסט בשירות הכיבוש"; אבל אתם חוברים לבן-גביר, סמוטריץ' ואורית סטרוק, שלא רק מתנגדים לחוק האזרחות כי הוא מקל מדי לטעמם, אלא גם מייחלים לכך שאתם כולכם, אזרחים ישראלים לכל דבר, תיעלמו מעל פני האדמה הזאת ובכלל.ו

אז, כשהחוק נפל, הצטלמתם צוהלים כי "הפלתם את החוק הגזעני". מה, אתם עד כדי כך טיפשים או צבועים? ראשית, לא אתם הפלתם את החוק, אלא האידיוט הימני הגזען עמיחי שיקלי, שהתחייב בפני ראש מפלגתו בנט להימנע, אבל הצביע נגד. אם היה שיקלי עומד במילתו, החוק לא היה נופל ולא נעליים, והצבעתכם לא הייתה שווה גרוש. שנית וחשוב מכך – לא הפלתם את החוק אלא רק גרמתם להשעייתו הזמנית. בקרוב, יותר או פחות, הוא יעלה שוב להצבעה ויעבור כמו כלום.

ולא רק זה. השעייתו הזמנית של חוק האזרחות לא תשנה את המצב בשטח. פלסטינים שיינשאו לפלסטינים ישראלים לא יזכו לשום זכויות, בדיוק כפי שהיה כשחוק היה בתוקף. עד לאישור החוק מחדש, הדברים ייעשו לא בחסות החוק, כי אם בנימוקים "ביטחוניים" ביורוקרטיים, כפי שנהוג כאן מימים ימימה. ומי כמוכם מכיר זאת היטב, על בשרכם.

"חוק האזרחות" הוא אכן חוק גזעני לעילא ולעילא. אבל הוא לא נפל ולא יפול. הוא יקום ויחיה וזה לא בגלל בנט או לפיד או פריג' או שיקלי, אלא בגלל שכל חברי הכנסת הציוניים ונספחיהם, ומדובר ב-110 מתוך 120 חברי הכנסת, תומכים בו. הציונות לא תבוטל בקרוב וכל עוד היא כאן ימשיכו החוקים וההתנהלות בישראל להיות אדנותיים וגזעניים כלפי הילידים הפלסטינים. בין אם הם אזרחי ישראל ובין אם לאו. לכן, אין אפשרות לבטל את חוק האזרחות הגזעני. אפשר רק לרכך אותו ולהקל בו. זה הכול. אז תחליטו אם אתם בעד חוק גזעני קשה יותר או פחות. זו עכשיו השאלה. ואין אחרת.


5.7.21

עֲקוּדִים לַטַּיִס

בבוקר שאחרי סיום קורס טיס 182, לפני כשבועיים, נזדרז "ידיעות אחרונות", העיתון הלאומני של המדינה, לפרסם את נאומו של "ר', אביו של אחד ממסיימי הקורס, שבירך במסדר הכנפיים בשם ההורים". אבל לפני שאדון בדייסה הקלישאית-דתית-לאומנית שיצאה מפיו של ר' (למה גם שם פרטי של אב חסוי? מה, האיראנים יקראו ויגבירו את סיבוב הצנטריופוגות?) נשאלת השאלה מי ואיך בוחרים מי ידבר בשם ההורים. ההורים עצמם? מפקד הקורס? ולפי מה? בגלל שגם הוא טייס (ואולי לכן ר')? בגלל שהוא דתי (אומר בנאום "אלוקים")? ואם הוא גם טייס וגם דתי, אז בכלל.

שאלות. אבל אגש לטקסט עצמו. "אברהם אבינו, אבי האומה", פותח ואומר אבא ר', "נענה לקריאת האלוקים לצאת לדרך הארוכה, לכונן את עמנו הנפלא. הוא השיב במילה אחת 'הנני' והתייצב למשימה המפרכת ללא קושיות ושאלות, במסירות אין קץ". ככה? באמת?! האומנם עמנו "נפלא"? נפלא כמו כל העמים או נפלא מכל העמים? ובמה נפלאותינו? בזה שאנחנו יודעים להטיס מטוסים ולהפציץ בסיסי טילים ומחנות פליטים? או שאולי בזה שאנחנו, כפי שמפליא להדגים הדובר, "עם יהיר ומתנשא" כמו שאמר עלינו שארל דה-גול?

בכל מקרה, העיקר פה, סיפור אברהם וכינון האומה, אינו נכון. טעות, בורות, שקר או עיוות. על-פי המיתוס המכונן של האומה, התנ"ך, כינונה נעשה לא באופן ובעת שבה מתאר זאת הדובר, שאמור לכאורה להתמצא בתחום, בבראשית כ"ב, אלא לפני זה, בבראשית י"ב, כנאמר שם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ... וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה". זה רגע כינון האומה ולא הרגע שבו אברהם אומר "הנני". היענותו לקריאת אלוקים היא כשהנ"ל קורא לו "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה". ואברהם אכן לוקח את בנו - "ללא שאלות וקושיות, במסירות אין קץ", כפי שמציין נציג ההורים בפני הבנים והולך לשחוט, לשרוף, להעלות את בנו קורבן לאלוקים.

"וגם אתם אמרת הנני", ממשיך ר' ומכריז בגאווה. אבל אל מי הוא מדבר כאן? אל מי הוא פונה? לכאורה אל הבנים, אבל למעשה, בהתייחס למיתוס שעליו הוא נשען וממנו הוא מצטט, הוא פונה אל עמיתיו ההורים, שכמו אברהם נענים לקריאת אלוקים לעקוד את בניהם לטייס ולהקריב אותם למען האומה. וחשוב לדעת: כת המתנחלים, הציונות הדתית, הסרוגים – קיראו להם איך שהם רוצים – מחדשים בתורתם הנוכחית את מיתוס הקרבת הבנים. "קורבן עולה" או "שה לעולה" הם קוראים למי בניהם הנופלים בקרב על מזבח "אהבת ארץ ישראל". וגם כאן, בנאום הזה, זה כך.

ואז פונה ר' לבנים ואומר להם: "כשתצאו בחשכת הליל, נוסקים לשמיים, לבד בתא הטייס... לא תהיו לבד... יהיו שם איתכם אחינו היהודים מכבשני האש של השואה הארורה". ובהמשך מבקש מהבנים הטייסים: "צירבו באישון עיניכם את עיניו של הילד מגטו ורשה, מרים את ידיו. לא עוד". והוא מסיים את נאומו באומרו לבנים: "המיית תפילתם החרישית של דורות שלא זכו לכך (להיות טייסים?) מבקשים שיברך אתכם האל ויצליח בעדכם".

אבל הלו, ר', למה האלוקים הזה שאתה מבקש שנתפלל שיעזור לבנינו הטייסים לא עזר לשישה מיליון יהודים, ובהם מיליון וחצי ילדים, שהוריהם התפללו עליהם לא פחות מאיתנו, והתיר לרצוח אותם, הותיר את נפשותיהם להשמדה, ב"שואה הארורה" כמו שאתה קורא לה, הא?

וזה עוד לא הסוף של הבלילה המבחילה שבישל כאן רבי ר'. הוא גם מדבר על פרשת אותו שבוע, פרשת בלק, לו קורא לו "צורר היהודים הראשון שקם בהיסטוריה". וואלה? ומה עם פרעה שהיה קודם? הוא לא היה צורר? והנה, אפילו בלק הצורר שראה את "עמנו הנפלא. חברה מאוחדת, מלוכדת, ששמחת נעורים תמיד על פניה" (וואלה!?) אמר, לטענת ר', "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". אלא שלא בלק אמר את זה, אלא בלעם. לא משנה, פרט קטן.

ולמה ומדוע היה בלק, לטענת ר', "צורר היהודים הראשון בהיסטוריה"? הרי בתנ"ך עצמו, הראשון והיחיד הקרוי "צורר היהודים" הוא המן הרשע במגילת אסתר. אז למה בלק בכל זאת צורר? מה הוא עשה? לפי התנ"ך בלק היה מלך מואב, אחד העממים שישבו בכנען כשבני ישראל באו עליה ממצרים לרשת אותה. לפני שהגיעו הישראלים לממלכתו, הם עברו בשטחי עממים אחרים, כמו האמורי, "וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ". "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי" ואז הוא מנסה למנוע, במיני דרכים שיקרה לעמו ולממלכתו את אשר קרה לאמורי. האם לפי פרשנותו של ר', אבי הטייס, "צורר יהודים" הוא מי שמנסה להגן על עצמו ועל עמו מפני הישראלים המנסים לרשת את ארצו ולגרש אותם ממנה ולהשמידם?

דבר נציג ההורים ר' בטקס סיום קורס טיס 182 היה נאום פוליטי-אידאולוגי מבעית. לו היה הורה אחר נבחר לדבר (אל תדאגו, זה לא היה קורה) ואומר שם לבנים משהו כמו: "אומנם, כפי שהוכח בשואה, אין אלוהים או שאבינו-מלכנו נטש אותנו אז להירצח, אבל אנחנו ההורים וכל עם ישראל עומדים מאחוריכם, ומקווים שתצליחו, בכוחכם, להגן על מדינתנו", הארץ הייתה נזעקת ורועשת ומקללת ומטנפת. אבל כשנציג ההורים "הנבחר" נושא דברים מעוותים ומזעזעים הרבה יותר - זה עובר בשקט, כאילו כלום. ואולי אלו באמת הדברים ש"עם ישראל" מאמין בהם? שאלה טובה.