מאי - יוני


28.6.21

"הציונות הדתית" היא סכנה קיומית

הסיפור שנתקבע בתודעה הישראלית לגבי הסכמי אוסלו, בהולכת ראשי הממשלה אהוד ברק ובנימין נתניהו, הוא שמה שהכשיל אותם הם פיגועי התופת הפלסטיניים. האומנם? הסדרה התיעודית החדשה "הגורם האנושי" (HOT VOD) בבימויו של דרור מורה, מי שיצר בזמנו את "שומרי הסף" הנפלאה, שופכת אור חדש על הניסיונות הכושלים למצוא לפתרונות לסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והישראלי-פלסטיני בפרט, בנקודת מבטם של ארבעה מתווכים האמריקאים.

הארבעה - דניס רוס, מרטין אינדיק, דן קרצר ואהרון מילר - הם יהודים, כך שאם הם אולי קצת מוטים, זה בטח לא לטובת הערבים. למרות זאת, הם מציגים סיפור אחר מזה שאנחנו מספרים לעצמנו ונתקבע בתודעתנו כאמת מוצקה. בראייתם, שני המאורעות הקריטיים שגרמו לקריסת הסכמי אוסלו לא נעשו ולא נגרמו בידי הרשות הפלסטינית או חמאס, אלא בידי שני יהודים-ישראלים מבניה של "הציונות הדתית", עם או בלי מרכאות, זו שרואה בציונות וביהדות מטרה ומצווה אחת - יישוב ארץ ישראל. כלומר, גירוש, ו"אם לא תהיה ברירה" אז המתת כל הפלסטינים היושבים בשטח הקרוי בפיהם "ארץ ישראל" ("בינתיים", כמאמר בצלאל סמוטריץ'), שבעצם אין לו גבול.

ככל שהסכמי אוסלו התקדמו, עם כל הקשיים שעמדו בדרכם, קמו מקרב בניה של "הציונות הדתית" מי שעשו הכול, מתוך חירוף נפש וכדי הקרבת הנפש, כדי להכשילם ושחלילה לא ייכון שלום או אפילו הסדר בינינו לבין הפלסטינים שיסכל את "מצוות יישוב הארץ" הקדושה.

ראשון פעל ד"ר סרן ברוך גולדשטיין, מתנחל מקרית-ארבע, מושא הערצתו של איתמר בן-גביר, הח"כ החדש מטעם נתניהו ו"הציונות הדתית". הסכמי אוסלו נחתמו בספטמבר 1993 ואך שישה חודשים לאחר מכן נכנס גולדשטיין למסגד שבמערת המכפלה בחברון וטבח שם 29 מתפללים מוסלמים. "לפני הטבח במערת המכפלה", אומר בסדרה דניס רוס, "לא היו פיגועי תופת. היו מדי פעם פיגועי יחידים. היו דקירות ואירועי ירי, אבל לא היו פיגועי תופת. רק אחרי הטבח במסגד במערת המכפלה הם החלו".

הצדדים הצליחו בכל זאת להתקדם ובספטמבר 1995 חתמו בוושינגטון ראש ממשלת ישראל רבין ויו"ר הרשות הפלסטינית עראפאת - בנוכחות נשיא ארה"ב קלינטון, נשיא מצרים מובארק ומלך ירדן חוסיין – על הסכמי אוסלו ב'. ב-5 באוקטובר אישרה הכנסת את ההסכם. ב-4 בנובמבר רצח בן "הציונות הדתית" יגאל עמיר את רבין, במעשה שהוביל לבחירתו של נתניהו לראש ממשלת ישראל, ולסתימת הגולל על הסכמי אוסלו ועל הסיכוי להסדר או לשלום עם הפלסטינים בדורנו.

מי שחושב שכל התהליך ההיסטורי הזה שהרג את השלום הוא יד המקרה, ואין בו יד או מחשבה מכוונת, שימשיך לשגות באשליות. העובדות הן, והן מוכחות שוב ושוב בכל רגע, שאם לא נעצור בעד "הציונות הדתית" - היא תמשיך ותגדע ותקטע כל ניסיון לשלום, לחיים משותפים ולחיים בכלל בארץ הזאת. וזו, סכנה קיומית. 


21.6.21

בזכות ההפרה 

פוליטיקאי שנבחר לשלוט או להנהיג, מה הוא צריך לעשות לבד מלהבטיח את שלטונו? לעשות כמה שיותר טוב לעמו ולמדינתו. בשום מקום ובשום אופן לא נאמר והוא צריך ונדרש לקיים את הבטחות הבחירות שלו. כי מה זה משנה ומה בכלל אכפת אם הוא ממלא או מפר את הבטחות הבחירות שלו, שהרי הן בסך הכול אמצעי להגיע לשלטון? מה שחשוב, וזה המדד היחיד שאנחנו צריכים להפעיל כלפי מי שמנהיג אותנו, זה אם הוא עושה לנו, לאזרחים ולמדינה, טוב או רע. זה ותו לא.

משל למה הדבר דומה? לסרט שבמודעות מבטיחים לכם שהוא "מבוסס על סיפור אמיתי", ואתם הולכים לסרט והוא טוב או רע בעיניכם. זה משנה לכם, בין אם אהבתם את הסרט או לא, אם הוא מבוסס על סיפור אמיתי או לא? לא אכפת לכם בכלל. כל מה שאתם רוצים זה שיהיה סרט טוב ולא רע. אז אותו דבר זה עם ממשלה. מה אכפת לכם מה הם אמרו או הבטיחו לפני שנבחרו? חשוב מה הם עושים עכשיו, ושיעשו טוב. אדרבא, הרבה פעמים דווקא הפרת ההבטחות של השליט בטרם נבחר היא הדבר הטוב ביותר שהוא עושה.

ניקח למשל את המקרה האחרון, זה של נפתלי בנט, שבעצם הפר את הבטחותיו לא לכהן בממשלה עם יאיר לפיד ולא לשבת עם "תומכי טרור", קרי עם ערבים. והנה, דווקא שתי ההפרות הללו הן הדבר הכי טוב שעשתה הממשלה הזאת עד עכשיו. היא גם הפילה מהשלטון את בנימין נתניהו המסואב וחבר מרעיו שעשו לנו רע, גם גרמה לאיחוד בין חלקים בעם שקודם לכן לא התחברו, וגם הביאה לראשונה בתולדות ישראל לשיתופה של מפלגה ערבית בממשלה. כך שבמקום לבכות שבנט לא מקיים את הבטחות, צריך להריע לו על כך שלא קיים אותן ולומר הללויה.

ובכלל, שניים ממנהיגי ישראל הנערצים עלינו (מי מימין ומי משמאל) הם כאלו שהפרו את הבטחות הבחירות שלהם. לא בגדול, אלא בענק. האחד היה מנחם בגין, שהבטיח לפני שנבחר שלא יחזיר אף גרגר חול מסיני למצרים והחזיר עד הגרגר האחרון (חוץ מרצועת עזה, שאותה הצליח, בטיפשותו, להשאיר בידינו) תמורת שלום. השני הוא יצחק רבין שהבטיח שלעולם לא ידבר עם אש"ף, ואחרי שנבחר לא רק דיבר, אלא גם חתם איתו על הסכמי הכרה הדדית, מתוך תקווה (שנגדעה ברציחתו) להגיע לשלום עם הפלסטינים.

אז אם אתם מאמינים ששניהם עשו טוב בכך שהפרו את הבטחותיהם, אכפת לכם מה הם הבטיחו? ברור שלא. גם שלום או הסדר עם הפלסטינים יושג בסופו של דבר על-ידי מנהיג ישראלי שיבטיח ערב הבחירות לא לדבר איתם ולא לעשות איתם שום עיסקה, אבל לכשייבחר יפר את הבטחתו זו סוף-סוף. כי רק הפרת הבטחת בחירות תושיע אותנו, בעזרת השם.


14.6.21

מברוק לממשלה החדשה

בשבוע שעבר, באחת מתוכניות הערב, ראיינה עמליה דואק את ג'סאן חאג' יחיא, פלסטיני אזרח ישראל שכעשרה יהודים עשו בו לינץ' בהרצליה במהלך מבצע "שומר החומות". הוא ניצל ממוות רק בגלל שהתחזה למת. בסוף הריאיון ביקש חאג' יחיא לומר משהו לסיכום, וכך אמר: "זה, המצב הזה לא ייגמר. כל עוד הבן שלך יהיה טייס והבן שלי יהיה טייח, זה מצב שלא ייגמר". וזו התורה כולה על רגל שבורה אחת. כי לא יהיה בארץ הזאת רגע של שקט ושלווה, ובטח לא שלום, אם לא נכונן כאן שוויון מלא-מלא בכל התחומים, בלי שום סייגים, בין יהודים לערבים.

האם הממשלה החדשה תגשים את זה? ברור שלא. האם החזון הזה, היחיד שיכול להשאיר את ישראל בחיים, יתגשם אי-פעם? קשה לראות את זה קורה גם לא עשרות שנים קדימה. אבל כמו שאמר פעם כדורסלן סיני זקן "גם מצעד של אלף מילין מתחיל בצעד וחצי". הממשלה שהושבעה אתמול (ראשון) היא הצעד וחצי הזה והיא גם יכולה וצריכה להמשיך ולהוליך את כולנו אל האופק של התקווה שיהיה פה פעם טוב, טוב לכולם.

מגוחכים "המושלמיסטים" למיניהם, שמרוב שהם תולים בממשלה החדשה ציפיות מופרכות, הם מאוכזבים ממנה מרה ומזהירים מפניה בזעקה עוד לפני שקמה. הבה ונראה מה הממשלה הזאת כבר כן עשתה בתחום הפעוט הזה של החתירה לשוויון ולשלום בין יהודים לפלסטינים. ראשית, היא הראשונה בתולדות המדינה שחברה בה מפלגה ערבית. כלומר, זו הפעם הראשונה שאזרחי ישראל הפלסטינים שותפים בשלטון. זה לא היה כאן מעולם, והנה עכשיו זה קם ונהיה. הקל הדבר בעיניכם?

ולא רק זאת. בממשלה חדשה, בפעם השנייה בלבד בתולדות "מדינת היהודים", יש שר ערבי, פלסטיני. הראשון התמנה ב-2007, כמעט 60 שנה אחרי שקמה ישראל. חלפו עוד 14 שנה והנה מתמנה שר ערבי שני. בקצב הזה, מי יודע, אולי בעוד שתיים-שלוש ממשלות יהיו אפילו שניים-שלושה שרים, אולי אפילו שרה פלסטינית.

ולא זאת ואף זאת. השר הפלסטיני, עיסאווי פריג', הוא תושב כפר קאסם. זה הכפר שבו טבחו חיילי צה"ל בדם קר עשרות אזרחי ישראל פלסטינים, בהם נשים וילדים, חפים מכל עוון, אך לפני 65 שנה, ב-1956. סבו של פריג' ניצל מהטבח הזה כי התחזה למת, אבל שניים מאחי סבו היו בין הנטבחים. והנה, עכשיו, נכדם של הנטבחים הוא שר בממשלת ישראל. היקל בדבר בעיניכם?

ומילה אחרונה על הטענות כלפי רע"ם, המפלגה הערבית בקואליציה החדשה, ועל זה שהיא הומופובית, רחמנא ליצלן. גם זה חלק מהשוויון המלא שצריך להיות פה. שגם לערבים, בדיוק כמו ליהודים, מותר להיות הומופובים. למה מה, מפלגות השלטון לאורך השנים (בממשלות שמאל וימין), ש"ס ויהדות התורה הן פחות הומופוביות ממנה?  אדרבא, הן ודאי הרבה יותר מיזוגניות מרע"ם. שהרי בשתי המפלגות החרדיות לא הייתה מעולם חברה אישה. ואילו ברע"ם הייתה כבר, בכנסת הקודמת. אז יאללה, יאללה.

עיזבו אתכם מהשטויות. תנו לממשלה הנכנסת יד וכתף וברכת הצלחה בדרך החדשה.


7.6.21

אכן, אולי, טפו-טפו, תקווה חדשה

הממשלה החדשה, אם אומנם תקום (ועוד ארוכה הדרך אל האושר), מביאה עמה, אכן, טפו-טפו, תקווה חדשה. היא עשויה באמת להסיט את ישראל מדרך הטירוף והאובדן בה היא רצה כאחוזת אמוק בשנים האחרונות, אל דרך מתונה של שפיות, פריחה ואפילו שלום.

על פניה יש לממשלה החדשה פגמים לאינספור, כפי שיש כבר המזדרזים לזעוק. נפתלי בנט וגדעון סער הם באמת ימניים מבנימין נתניהו, ואולי אף מחרחרי מלחמה ממנו. זה נכון. אבל האם ממשלה שבקואליציה שלה חברה מפלגה ערבית, ושבקבינט המדיני-ביטחוני שלה יישבו השרים יאיר לפיד, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ תחרחר מלחמה יותר מממשלה שבקבינט שלה יישבו השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר?

הלו, תרגיעו. האומנם הממשלה הזאת תאיין את השמאל הציוני? האם השמאל הציוני שיתף אי-פעם מפלגה ערבית בקואליציה שהקים? האם השמאל הציוני תרם משהו למשהו בעשורים האחרונים? אפס. אז גם אם עכשיו הם יתרמו רק  שלושה אחוזים, נגיד בקידום זכויות האזרח, הרי זה יהיה הרבה יותר ממה שהם לא עשו עד עכשיו. לא ככה?

נכון, זו ממשלה אשכנזית למהדרין, בדיוק כפי שהייתה ממשלת נתניהו ההיא-ההיא עם אביגדור ליברמן, לפיד, בנט וציפי לבני. אז מה חדש? ובכלל, האומנם האשכנזים מדירים את המזרחים מהגה השלטון, או שמא המזרחים הם שמדירים עצמם (בהכללה, כמובן) בכך שהם בוחרים לבחור בליכוד, שראשו תמיד אשכנזי והמזרחים נגרריו ומנשקי רגליו? או שהם מצביעים לש"ס, המפלגה הכל-מזרחית המקדשת חיי דחק ובורות? מדוע לא הצליחו המזרחים להקים מקרבם מנהיג או מפלגה בעלי משקל, שיעמדו בזכות עצמם, ולא בחסות מנהיג אשכנזי נערץ?

התקווה הגדולה הטמונה בממשלה החדשה (ושוב, טפו-טפו), היא דווקא ההרכב הכאילו בלתי אפשרי שלה. באיחוד בין ימין לשמאל, בין חילוניים לדתיים, והכי חשוב כמובן - בין יהודים לערבים. התמונה שבה נראים לפיד, בנט ומנסור עבאס חותמים בחיוך ובגילוי לב ופנים – לא מתחת לשולחן ולא מאחורי פרגוד - על ההסכם הקואליציוני ביניהם, היא תמונה מרהיבה, מרגשת, היסטורית, משנה סדרי עולם. זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל, לא רק שמפלגה ערבית היא חברה בקואליציה, אלא שבלעדיה לא הייתה יכולה הממשלה הזאת בכלל לקום. זו הפעם הראשונה שאזרחי ישראל הפלסטינים הם שותפים בשלטון. זה לא עניין קטן. זו מהפכה, ומהפכה ברוכה מאין כמותה.

הממשלה הזאת, אם אכן תקום, תיזכר בסופו של דבר כהישג הגדול ביותר של שלטונו רב השנים של נתניהו. הוא שנתן למפלגה הערבית הזאת, רע"ם, לגיטימציה להשתתף בשלטון, ובה בעת גם דחף אותה, בעזרת מפלגת הקנאים הציונים-דתיים שהקים, לזרועות מתנגדיו. בכך הקים, ותודה לו על כך, את ממשלת התקווה הזאת.

הממשלה הזאת תעבוד. קל לשנוא ערבים או חרדים כשאתה לא רואה או מכיר אותם, אבל כשאתה עובד וחי איתם – בסופרמרקט או בבית החולים – אתה מבין שהם בני אדם כמוך שאפשר וצריך לחיות איתם, וכך יקרה גם בממשלה. 

אלא שזאת בדיוק הסכנה האורבת להקמתה של הממשלה הזאת - ששניים-שלושה עכברושי גזענות, האוזרים או הנדלים, יפילו אותה מאימת האחווה וישיבו את השלטון לחיק נתניהו, שנוא נפשם לכאורה. מבחינתם, בגזענותם, טוב היהודי הכי חרא מהערבי הכי טוב. 


31.5.21

מי אתם חושבים שאתם?

בכל פעם שנפתח "מבצע" צבאי של המעצמה החזקה במזרח התיכון, ישראל, מול הגטו הגדול העולם, רצועת עזה, צף ועולה מתחתית קיבתם הפטריוטית של הכתבים, הפרשנים, הגנרלים, הפוליטיקאים, שוכני האולפנים הממוזגים, צימאון דמים נוראי שהולך וגובר ככל שהמבצע חסר התוחלת והתכלית, מתגלה כרגיל שוב במלוא חוסר תכליתו ותוחלתו.

פותח במצווה "מר ביטחון", רוני דניאל, שקורא להכות "בהם" (בשני מיליון אנשים חסרי מגן, חפים מכל עוון) מכה כואבת (או קשה, הוא מגוון לפעמים). אחריו עולים מומחים זחוחים הקוראים לכבוש, לכתוש, לקרקס, לחרבש, למוטט, להרוס, לחרב, לחרבן, למעוך, למחוץ, למחוק, לשבוק ולשלוק. ומסיים את הטקס גלעד שרון, בנו ממשיכו של פושע המלחמה וראש הממשלה שרון, הזועק ונזעק להרעיבם עד מוות. והאולפן שותק.

וכי מי אתם שתדברו כך - בלשון ממיתה, קטלנית, רצחנית שכזו -  על אנשים, על בני-אדם אחרים? מה הקלקול שנפל בכם שאתם מרשים לעצמכם לדבר כך? לרמוס, למחוץ, לכתוש, להרעיב את תושבי עזה משל היו הללו עכברושים או ג'וקים? מניין לכם היוהרה הנוראה הזאת לדבר כך על אנשים, כאילו שאתם לא סתם אנשים כמותם, אלא אלים שמימיים בני-אלמוות כביכול, שחיים ומוות בחרצובות לשונותיכם המורעלת גזענות ואדנות, והמשלחות מפיכם ביאושי דם ואש והרס וטבח? וכי מה תרומתם לאנושות של רוני דניאל, עמית סגל, יואב גלנט, גלעד שרון וכל אפסי האולפנים הללו?

גלעד שרון. שוחט כבשים ומרעיב ערבים

מאיזה תוקף מוסרי, אנושי, תרבותי, היסטורי - אתם, שאך לפני משך חיי אדם, 80 שנה בלבד, דיברו אנשים כמוכם (כתבים, פרשנים, גנרלים, פוליטיקאים של עם אחר) במילים רצחניות מתייהרות כאלו על הורי הוריכם - באיזה תוקף אתם מעזים לדבר כך על אנשים אחרים, בני אדם בדיוק כמוכם, כמו הוריכם וכמו ילדיכם?

רק תוקף אחד יש לדיבורים הללו שלכם - תוקף הכוח. רק בגלל שהם, הפלסטינים בעזה ובחברון, חסרי כל יכולת מגן בדיוק כמו שהיו היהודים אז באירופה, ואילו אתם צבא אדיר כשם שהיה אז הצבא הגרמני. רק בתוקף הכוח העצום הזה שלכם ובתוקף החולשה המוחלטת שלהם, אתם מעזים לדבר בשפה הנוראית הזו. לא רק שהגישה המזוויעה הזאת של "אני יש לי כל הכוח שבעולם ולכן אחריב ואטבח בהם איך וכמה שבא לי" היא מעוותת אנושית ומוסרית, היא גם קצרת רואי ומטומטמת להחריד, וסופה להביא עלינו, לא רק עליהם, מוות וחורבן.

וכי כמה זמן התקיימה המעצמה האדירה ההיא, גרמניה הנאצית (ואנחנו לא עוסקים כרגע באידאולוגיה שלה ולא ברצח היהודים שביצעה), שכבשה ומחצה כמעט את כל מדינות אירופה וצבאותיהן, ולא רק מחנות פליטים ביהודה, שומרון ועזה? כמה זמן התקיים "רייך אלף השנים"? 12 שנה. זה הכול. מ-1933 ועד 1945. וכמה גרמנים – לא יהודים, רוסים, צרפתים ואנגלים – מתו על מזבח האדנות הכיבושית הגזענית ההיא? 7.5 מתוך 73 מיליון, כלומר כ-10%. במונחים שלנו, מדובר כיום על כמיליון הרוגים מקרב עמנו ישראל. אתם ערוכים לזה? מוכנים לזה? יש לכם מספיק טריבונות מחוברות באזיקוני פלסטיק כדי לעמוד בזה? אולי בכל זאת תעצרו רגע, תחשבו רגע.


24.5.21

דו קיום הוא איום קיומי

"כשהגלים מתחזקים, הגללים מסריחים", אמר פעם קצין בכיר בחיל הים בטקס סיום קורס מנקי שירותים. זה מה זה נכון. הנה, תיראו מה קורה פה עכשיו. קודם כל, המלחמה הזאת, קרי הרס עזה וטבח אזרחיה, לא הייתה פורצת לולא עמד באוויר ניחוח עז של דו-קיום בין יהודים וערבים ושל הקמת ממשלה המתבססת על תמיכת אזרחים פלסטינים. וזה הרי דבר בלתי נסבל, דו-קיום, זה איום קיומי. אז יאללה, מלחמה ונסכל את זה. נגדע את סכנת הדו-קיום באיבה.

אבל גם המלחמה והטבח והפוגרומים והלינצ'ים לא הועילו. סלקום ביקשה להקדיש שעה מזמנם של עובדיה לקריאה לדו-קיום, לחיים משותפים של יהודים וערבים בארץ הזה, ומיד נזדעק יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', לצייץ כי "סלקום מתנתקת מעם ישראל. עם ישראל מתנתק מסלקום". לאמור קריאה או שאיפה לדו-קיום בין יהודים לערבים היא בגדר בגידה, איום קיומי על ארץ ישראל, עם ישראל ובלה-בלה ישראל.

המנהיג הזה, סמוטריץ', מייצג מאות אלפים, אולי מיליונים, רובם ככולם פרחי-רוע שצמחו במוסדות התרעלה של החינוך הממלכתי-דתי ושלוחותיו. הנה שלל דוגמאות: שמעון ריקלין מביע שמחה על "הצדק הפואטי" שבמות אב ובתו, אזרחים פלסטינים חסר מגן, מרקטה שיורטה מעזה; הרב שגיא גרינבאום, מנהל בית ספר תיכון ממלכתי-דתי ברעננה, מצולם מיידה אבנים בערבים במהלך פוגרום בלוד; קובי פינקלר, הכתב הצבאי של ערוץ 20, "ערוץ המורשת", מביע בשידור חי את צערו שלא נהרגו הרבה ערבים מרקטה שנפלה במגרש כדורגל בכפר ערבי; אלעד מלכא, חבר מועצת העיר ירושלים לשעבר, מחרף את יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, שאמר כי ישראל "נפלה בשבי חבורה של קיצוניים מכל הצדדים אשר קורעים אותה לגזרים".

אירוניה בשיאה. הקיצוניים הללו, רעל הארץ, צמאי הדם, הפוגרומיסטים, המתנגדים לכל שמץ של דו-קיום - מתנגדים להגדרתם שלהם כקיצוניים. מה פתאום קיצוניים?! ראש וראשון להם הוא כמובן עמית סגל - מחלל השבת מהמלין, הפרשן הפוליטי של "חדשות 12" - שראשית טען שאין סימטריה בין יהודים פורעים בחסות השלטון לערבים פורעים נגד השלטון, ואחרי שנאלץ להודות שלא רק ערבים, אלא גם יהודים עושים לינץ', טרח מיד להוסיף ש"אף לינץ' יהודי לא בוצע מעולם, סתם כך, ללא סיבה".

אה, יופי. עכשיו נרגענו. זה נכון אומנם שיהודים עושים פה ושם איזה לינץ', אבל זה לא סתם, חלילה, מה פתאום, יש להם סיבה. לפלסטינים שעשו לינץ' בשני חיילי צה"ל ברמאללה לא הייתה סיבה? העובדה שהם היו חלק מצבא כובש המדכא את עמם זו לא סיבה טובה? רק אם נסעת ברכבך, בתור אזרח ערבי, בבת ים היהודית, זאת סיבה טובה המצדיקה לינץ', סגל?

הציונות הדתית לא רוצה דו-קיום. היא רוצה שלא יהיו פה פלסטינים. וממשלות ישראל עושות כדברה.

 

18.5.21

הכוח איתנו, אבל הצדק עם הפלסטינים

יסלחו לי "שוחרי השלום" היוצאים בימים אלו בהפגנות וזעקות "עיצרו את המלחמה". זוהי סיסמה שקרית. אין כאן שום מלחמה. מלחמה היא התגוששות אלימה בין צבאות של מדינות. מה שקורה כאן עכשיו אפילו לא דומה לזה. יש כאן התגוששות אלימה בין אחת המעצמות הצבאיות החזקות בעולם לבין שברי עם חסר הגנה, מפוזר, מרוסק, מדוכא, חסר כל. לקרוא להתגוששות בין להקת האריות והנמרים הקרויה ישראל לבין כמה תרנגולות פלסטיניות מרוטות בשם "מלחמה" - זה אפילו לא בדיחה, זה עלבון כבד לאינטליגנציה.

זו גם לא מלחמת אזרחים. קודם כל, כדי שתהיה מלחמת אזרחים, צריך שמי שמשתתף בה יהיו אזרחים של אותה מדינה, והפלסטינים, רובם ככולם, אינם אזרחים במדינה הזאת. "המלחמה" פה היא בין מדינה ריבונית חמושה לבין נתיניה חסרי המגן. בשפות שאינן עברית קוראים לזה טבח.

למרות הפסיכוזה ההיסטרית, המתוזמרת והמלובה ללא הרף בכל כלי התקשורת הישראליים, בהתגוששות הזאת ישראל ואזרחיה אינם עומדים בסכנה של ממש. מספר המתים הישראלים בלא-מלחמה הזאת הוא פחות ממספר המתים בתאונות בכל תקופה מקבילה. רק לפני כמה שבועות נהרגו בעשר דקות 45 ישראלים בתאונת תפילה, כמעט פי עשרה משנהרגו במשך שבוע ב"מתקפת הטילים הנוראה" מעזה.

יש לנו אזעקות וממ"דים וכיפת ברזל וטנקים וטילים מדויקים ופצצות עצומות וחכמות ומאות מטוסים. להם אין אפילו טנק אחד ולא מטוס ולא חצי טיל נגד מטוסים ואין להם שום דרך להתגונן בפני "עוצמתנו". אבל אנחנו מייבבים, מסכנים, מותקפים והילדים שלנו מפחדים, בוכים, עושים פיפי במיטה. וזה בזמן שחיל האוויר שלנו – הטוב, החזק והמוסרי בעולם – טובח עשרות ילדים עזתים, "מחבלים קטנים" חסרי מגן.

אין כאן גם שום "פרעות". ואם יש, אז הן של יהודים בערבים ולא להיפך. כי מה זה "פרעות"? מה היה בפרעות קישינב או בליל הבדולח, שזכרם מופרח כאן לאוויר בכל פעם שערבים זורקים אבנים על יהודים, אבל אף פעם לא הפוך. מה שמאפיין פרעות הוא שהמבצעים אותן הם בני הרוב האתני השליט/דתי השליט במדינה בבני המיעוט באמצעות הסתה ובגיבוי וגם בנשק שניתן להם בידי השלטון. האם גם לשריפות המסגדים והכנסיות שאירעו כאן לרוב בשנים האחרונות קראתם אי-פעם בשם הנורא הזה "פרעות"?

"הגרעינים התורניים" למיניהם - שהם בעצם התנחלויות יהודיות בתוך "ערים מעורבות", כלומר ערים שהיו פעם פלסטיניות ונותר בהן מיעוט של תושבים שלא גורשו ב-1948 - מטרתם היחידה אינה "להגביר תורה" או "לעשות טוב", כי אם לנשל, לסלק ולגרש מהערים הללו את מעט הערבים שעוד נותרו בהן, ולהפוך אותם ליהודיות למהדרין. למשל: עמוד הפייסבוק של חני לוז, אחת מבכירות "הגרעין התורני" בלוד, מלא בטרוניות ותלונות על שכניה הערבים עוד מלפני "המהומות". היא קוראת להם בשם המלעיג, המתנשא, הגזעני והמבזה "השוודים" או "דוברי השוודית". אחת מהנוהות אחריה מעודדת אותה בתגובה לאמור "לוד תהיה 100% יהודית. 100%. סבלנות, יקרה". לא אהבה ולא נועם ולא שלום, כי אם נישול, סילוק וגירוש.

ובגלל מה פרצה "המלחמה" הזאת. הכל החל להזכירכם בהפגנות תושבים (לא אזרחים, חלילה) פלסטינים בשכונת שייח ג'ראח ערב הדיון המכריע בבג"ץ בשאלת סילוקם מבתיהם, הבתים שבהם הם גרים, ברשות השלטון באותו מקום בעת ההיא לפני שמזרח ירושלים "שוחררה" בידי ישראל. גירוש האנשים הללו, שרובם פליטים מהכפר ליפתא שנכבש בידי ישראל ב-1948, הוא עוול שקשה לתאר. אבל זהו החוק הנוהג בישראל. מותר ליהודי לגרש ערבי שהתיישב בבית שלכאורה היה שייך ליהודים במקום שנכבש לאחר מכן בידי ישראל, ואסור לערבי לחזור לביתו שנכבש בידי ישראל בשום מלחמה, גם אם הוא אזרח ישראל לכאורה לכל דבר. זהו חוק גזעני, חוקי כמו חוקי נירנברג וכמו חוקי האפרטהייד בדרום אפריקה, כלומר בלתי חוקי בעליל.

הנכבה, שלכאורה לא היתה ולא נבראה, לא נפסקה מעולם. היא נמשכת כל הזמן, ללא הרף, ללא הפסק וללא לאות. זה לא "לה פמיליה" ולא המתנחלים ולא ימין קיצוני ולא הימין הלא-קיצוני ולא בן-גביר ולא ביבי, שמוציאים אותה אל הפועל. זו מדינת ישראל, כולה, לדורותיה, על כל ממשלותיה, מוסדותיה וארגוניה. הכנסת, הממשלה, המשטרה, הצבא, בתי המשפט - כולם פועלים עוד מלפני היווסדה בנישול וסילוק וגירוש הפלסטינים כולם מ"ארץ-ישראל" ולרשת אותה. כלומר, שתהיה כולה 100% יהודים.

והפלסטינים, והם כולם עם אחד - רואים זאת, מבינים זאת, חיים זאת יום-יום. זה קשה מנשוא לראות ולדעת שחייך, פרנסתך, אדמתך, אזרחותך, אינם מובטחים אפילו לרגע, ותלויים לחלוטין ברצונם הטוב, כלומר הרע, של השליטים היהודים. לכן, מדי פעם, אנחנו חווים התפרצויות זעם של הפלסטינים על העוול והדיכוי המתמשך והמתגבר שלנו אותם. זוהי "המלחמה" הזאת וכשמה, "שומר החומות", כן היא: שמירה עיקשת ואיתנה על חומות בתי הסוהר השונים בהם נתונים הפלסטינים. זאת האמת. ואם היא לא נראית לכם, אתם יכולים, כמו שאתם יודעים, להפציץ אותה או לשלול לה את האזרחות. בהצלחה!


10.5.21

במורד האיוולת

לכאורה אסון מירון נדון ונטחן ויאללה הלאה. ובכל זאת, באופן תמוה אך לא-מפתיע, דבר אחד לא נאמר ולא הוזכר במילה - שכל ההר הזה וקבר הרבי הזה וההילולה הזאת והאסון הנורא הזה עומדים ונטועים ובנויים על ביצת איוולת עצומה, מפלצתית, והיא הדת (במקרה שלנו, היהודית) והאמונה באלוהים (הידוע אצלנו גם בתור הקב"ה).

אסון מירון הוא תמרור אזהרה למה שעלול לקרות לנו, לכולנו, לא רק לדוסים השחורים שאינם לטעמו או מעמו של ירון לונדון, אם נמשיך לדחוף עצמנו במורד האווילות הזאת. אלא שלמרבה הצער והחלחלה, אנחנו, כולנו, דווקא מאמצים ללבנו את האמונה ההזויה הזאת, את דבר השקר שלה, את שפתה השונאת והחשוכה, את אווילותה הגמורה. לא רק כצעצוע לתיירים, אלא כבסיס של ממש, יצוק בבטון מזוין בטילים ותהילים, לחיינו כאן.

כי לכאורה אנחנו יכולים, כמעשה ירון לונדון, לומר לעצמנו מה אכפת לנו מהשחורים הללו? הרי הם מזיקים וממיתים רק את עצמם, אז מה אכפת לנו מהם וממותם? אבל זה לא כך. זה נוגע ופוגע בכולנו. היום, אחד מגדולי אמונת ההבל, הרב קנייבסקי, קובע שהלקח מהאסון הוא שעל נשים להתחזק בצניעות. מחר, דתי אחר, "מתון" וציוני, לא שחור-מגבעת חלילה, אלא חובש כיפה סרוגה, כשר למהדרין לירון לונדונים, יו"ר רשות הטבע והגנים, אחד בשם שאול גולדשטיין, מבקש להפריד בין רחצת גברים ונשים בשמורות הטבע. ומחרתיים מי יודע? מידרון האיוולת חלקלק אף יותר מנירוסטה רטובה.

כמה ימים לאחר האסון הנורא במירון שידרו "חדשות 12" כתבה של ציון נאנוס, ישראלי בלתי דתי בעליל, על אב שאיבד את שני בניו. זה כמובן דבר איום ונורא מנשוא, גם אם זה היה קורה חלילה לירון לונדון או לפלסטיני או לסיני. אלא שהאב הזה דיבר מתוך כאבו האמוני ואמר, לטעמו של מי שאינו חרדי, דברים מחרידים. "ביקשתי כל הלילה, כשהייתי בחוסר אונים, אמרתי: ריבונו של עולם, אני מבקש ממך רק דבר אחד, אל תיקח לי את האמונה. את האמונה אל תיקח לי", אמר. "תן לי אמונה, זה מה שבכיתי כל הלילה. וברוך השם, השם לא לקח ממני את האמונה". אתה אומר לעצמך - שני בניו מתו זה עתה ואתה בוכה על אמונתך?

אלא שאז סיכם הכתב "החילוני" נאנוס את הדברים באלו המילים: "הנפש והמוח מסרבים להבין איך לקח הקב"ה דווקא את שני הנערים האלה". מה אתה מבלבל את המוח, נאנוס? למה אתה מדבר בשפת האווילים הזאת? הרי אין שום קדוש ברוך הוא, והוא לא לוקח אף אחד לשום מקום, והוא לא בוחר כי הוא לא קיים, לא דווקא, לא בכוונה ולא בלי כוונה. לא את מיליון הילדים שנרצחו בשואה ולא את הילדים שניספו באסון במירון. כל הילדים האלו מתו לא בגלל אמונה או חוסר אמונה באלוהים לא קיים כזה או אחר. הם מתו בגלל רשלנותם, רשעותם ואווילותם של אנשים אלו או אחרים.  

די לאווילות. תנו לחיות.

 

3.5.21

מושיטה יד וחוטפת זאפטה

בשבוע שעבר נשאה אבתיסאם מראענה-מנוחין, חברת כנסת חדשה ממפלגת העבודה, נאום בכורה מופתי שראוי שיילמד בכל כיתת בית ספר בישראל. הנה קטעים נבחרים:

"... נולדתי לאבא ששייך לדור השותקים, לאותו דור של ילידי הארץ הזאת שהשתיקה הכניעה אותם... הסרט הראשון שלי, שקרוי על שם הכפר, 'פרדיס גן עדן אבוד', עסק בשתיקתם של אבי ושל רוב אנשי הכפר. לכדתי את אבי בתוך עדשת המצלמה שלי ושאלתי אותו בחוצפה 'איפה היית בגיל עשר? מה עשית במלחמה ההיא?' הוא ענה לי במבט כנוע 'השתתפתי בחפירה של קבר האחים בטנטורה'. כשביקשתי לדעת עוד, תוך שאני מגמגמת, עצר אותי ואמר לי 'בתי, זה לא הזמן שלנו'. כאשר החלטתי להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה וכשנבחרתי מטעמה לכנסת, משפט אחד הידהד לי בראש ובלב - 'זה כן הזמן שלנו'. זה הזמן שלנו לעשות מעשה, לייצר שותפות אמיתית שמבוססת על הכרה הדדית בכאב אחד של השנייה. זה הזמן שלנו להפסיק לשתוק ולהשתיק . זה הזמן שלנו לחולל מהפכה".

"... החברה הערבית הפלסטינית בישראל סובלת מפוסט-טראומה כזו שמעולם לא טופלה או זכתה להכרה מהדהדת. כמו בכל פוסט-טראומה אנחנו מופעלים ומופעלות מטריגרים, התקפי חרדה, זעם, פחד, חוסר אמון, בדידות וייאוש. 'תיכף יהיה גירוש, תיכף יקחו אותנו מכאן'. הפוסט-טראומה הזאת לא שייכת רק לי או לבני עמי. גם לאחיי ולאחיותיי היהודים יש פצעים כואבים לא פחות. שישה מיליון יהודים הושמדו באכזריות. חיילים וחיילות נשלחו לשדות קרב ולא חזרו הביתה. אנשים נרצחו בפיגועים. אזרחים ואזרחיות נפלו קורבנות לשנאה. אולי הגיע הזמן שנכיר האחד בטראומה של השנייה?  אולי זה הזמן לריפוי? אולי ריפוי ייתן לנו את הכוח להעז, לעשות שלום, שלום אמיץ, לחיות ביחד, ערבים ויהודים, נלמד לסלוח, נגדל דור בריא יותר".

"... אולי זה הזמן להפסיק להדיר נשים מוחלשות, גרושות, אלמנות, נשים כי הן נשים? אולי זה הזמן להפסיק את ההומופוביה וההשתקה של החברה הלהט״בית הערבית ובכלל? אולי זה הזמן להפסיק לדכא את השונה? ... איך אפשר לחיות במדינה דמוקרטית שיש בה אזרחים סוג ב', מודרים ונרדפים בשל בהיותם ערבים, אתיופים, רוסים, מזרחים, שחורים, לסביות, גייז, טרנסים? ... הארץ הזו שייכת לכולם וזו האחריות שלנו ללמוד לחיות כאן ביחד. כי אם לא נמצא את החיבור, יהיה כאן תוהו ובוהו"

קריאת הלב הזו להכרה בכאב של האחר ולריפוי משותף; הושטת היד הזאת לחיבוק ולשלום; הזעקה האנושית הזו לשוויון ולאחווה, היו צריכים להתקבל כאן על ידי כולם - יהודים וערבים, בפוליטיקה, בתקשורת, בכל מקום - בחיבוק גדול ובצהלה עצומה. אבל בפועל כאילו כלום. כאילו לא נאמרו הדברים הללו מעל במת הכנסת ולא היו מעולם.

פה ושם מעטים, מעטים מדי, התרגשו, שמחו ושיבחו. אבל הרוב, הכאילו הנאור, שתק. כאילו שבזה שהם "מרשים" לערבייה הקטנה לדבר חופשי "בכנסת שלנו", זו כבר מחווה נועזת מצדם לשלום. בימין קפצו כרגיל לדום מתוח כדי לנאץ את מראענה-מנוחין על שהשוותה לכאורה, אנטישמית שכמותה, בין הנכבה העלובה שלהם לשואה המפוארת שלנו.

אוי, אלוהים, כמה שאנחנו דפוקים.