מרץ - אפריל


26.4.21

בית המשפט העליון לעליונות יהודית

בעיר נוף הגליל, לשעבר נצרת עלית, יש כ-43 אלף תושבים. כ-70% מהם, כלומר כ-30 אלף, הם יהודים, וכ-30%, כלומר כ-13 אלף הם ערבים. לפי אתר העירייה באנגלית (חוץ מעברית יש רק באנגלית, כנראה לשימוש התושבים הסקוטים והאוסטרלים בעיר, אבל אין אתר בערבית) יש בעיר שבעה בתי ספר יסודיים ממלכתיים, וחמישה בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים וחרדים, ועוד שתי חטיבות ביניים ושני תיכונים. כלומר בסך הכל 16 בתי ספר, כולם כמובן בעברית, עומדים לרשות 30 אלף היהודים, דהיינו בית ספר לכל אלפיים נפש יהודי, ואילו ל-13 אלף הערבים אין אפילו לא בית ספר ערבי אחד.

ואכן, כבר בשנת 2013 הגישו תושבים ערבים בקשה רשמית לעירייה להקמת בית ספר יסודי ממלכתי ערבי בעיר, אך זו נדחתה. ההורים עתרו לבית המשפט המחוזי, שם טענה העירייה שלפי סקר שערכה אין ביקוש לבית ספר שכזה, ולפיכך אין צורך להקים בית ספר שכזה. בית המשפט קיבל את טענת העירייה ודחה את העתירה.

ההורים, בתמיכת אגודות שונות לזכויות האזרח, עתרו לבית המשפט העליון, ובשבוע שעבר דחה גם הוא, ברוב של שניים (אלרון וגרוסקופף) נגד אחת (ברק ארז) את הערעור, והשאיר את החלטת המחוזי על כנה. בנמקו את החלטתו קיבל למעשה השופט גרוסקופף את טענת חוסר הביקוש של העירייה, וקבע כי המערערים "לא הצביעו על תשתית המלמדת כי לעת הזו יש ביקוש מינימלי להקמתו של בית ספר ממלכתי-ערבי בעיר נוף הגליל".

אבל שופטים נכבדים, בשתי הערכאות - אתם בתי משפט, לא משרדי אוצר או כלכלה, או בורסה לניירות ערך או בתי ספר. עניינכם הוא לא היצע וביקוש, אלא זכויות האזרח. ואם אתם מאשרים מצב שבו ל-30 אלף יהודים בעיר יש 16 בתי ספר ול-13 אלפי ערבים אין אפילו אחד, אתם או דפוקים בשכל או גזענים חשוכים או שניהם כאחד. יתרה מזו - הובאו בפניכם, על ידי העותרים, נתונים נוספים, לפיהם מתוך כ-2,500 תלמידים ערבים המתגוררים בנוף הגליל רק כמה עשרות לומדים בעיר, וכל השאר, כמעט כולם, לומדים בבתי ספר ערבים, רובם פרטיים, מחוץ לעיר. ועוד יותר מכך, וגם זה הובא לידיעתכם - שיש גם הבדל עצום, זועק לשמיים, בין השקעת העירייה בתלמידים יהודים לבין השקעתה בתלמידים ערבים. שהנה, בכל תלמיד הלומד בעיר (כלומר יהודי) משקיעה העירייה כעשרת אלפים שקלים, ואילו בתלמיד הלומד מחוץ לעיר (כלומר ערבי) משקיעה העירייה פחות מאלף שקלים.

אפילו השופט העליון גרוסקופף נאלץ לקבוע שהמצב "אינו תקין", אך יחד עם זאת באופן בלתי סביר בעליל, השאיר בפסק דינו את המצב על כנו. על כך ענתה לו, ולשותפו לדעה השופט אלרון, השופטת דפנה ברק ארז בפסק דין המיעוט שלה, לאמור: "חבריי מעלים על נס את חובת השוויון, אולם לעמדה עקרונית זו צריך להיות ביטוי מעשי, שכן אחרת, במה הועילו חכמים בתקנתם".

והשופטת כמובן צודקת בכל מילה, ובדבריה אלו מבטאת לא רק את מה שקרה בהליך המשפטי המביש הזה, אלא מה שקורה במדינת ישראל בכלל - להלכה אנחנו יעני ניצן הורביצים נאורים, בפועל אנחנו בצלאל סמוטריצ'ים חשוכים.

 

19.4.21

אלאור אזריה פושע מלחמה?! ואריק שרון מה?

אז אלאור אזריה שירה והרג מי שאנחנו קוראים לו "מחבל" גוסס (איש בזירה, אגב, לא הגיש לו שום עזרה רפואית), ונשפט ונידון על כך למאסר, וישב והשתחרר, וכמו שאנחנו אומרים תמיד "שילם את חובו לחברה", פתח בשבוע שעבר קונידיטוריה. נו, אז מה? למה יצא קצפם של אנשים נאורים לכאורה על הקרואסונים של אזריה? איפה פה הבעיה? לאסיר משוחרר אסור לאפות או למכור עוגות?

לא. הבעיה לכאורה, לדעת הקוצפים, היא ש"ישראל היום" ראיין את אזריה על פתיחת הקונדיטוריה שלו בגיליון יום העצמאות שלו, ובכך טיהר והכשיר לדעתם את המעשה שביצע אזריה והפך אותו לגיבור לאומי. ואם זה היה בגיליון פסח, אז זה היה עושה אזריה ללוחם חירות? נו, אולי די כבר עם השטויות האלה? אלאור אזריה הוא פושע מלחמה זוטר, אחד הקטנים, שלא לומר הזעירים בפושעי המלחמה של ישראל לדורותיהם, ועל היחס של איזה עיתון אתם כה זועפים עד שיוצאים לכם שפריצים של קצפת מהאוזניים ואספרסו כפול מהביל מהנחיריים?

ניקח לדוגמה ארבעה פושעי מלחמה קודמים ובכירים בהרבה: אריק שרון ומאיר הר-ציון (מתים) ואהוד יתום וחגי סגל (חיים), ונבדוק איך התייחסה ומתייחסת אליהם החברה והתקשורת הישראלית כולה, ולא רק בימי חג ומועד.

בפעולת קיביה ב-1953, שעליה פיקד שרון, נטבחו בבתיהם כ-40 אזרחים, רובם נשים וילדים. בעקבות טבח אלפי הפלסטינים במחנות סברה ושתילה ב-1982 פסקה ועדת חקירה ממלכתית ששרון, כשר ביטחון, אחראי להתעלמות מסכנת הטבח והמליצה לפטרו ושתיק הביטחון "לא יופקד יותר בידיו". איך הגיבו על פשעי המלחמה הללו (והיו עוד) החברה והתקשורת הישראלית? האם נתנו לשרון לפתוח בשקט קונדיטוריה? חס ושלום, מה פתאום. בחרו בו לראש הממשלה והיללו ושיבחו את דמותו המופתית המופלאה תחת כל עץ רענן, כולל הצילום המפורסם עם הטלה האחוז באהבה, לפני השחיטה, על כתפיו.

הרמטכ"ל דיין עם פושעי המלחמה שרון והר-ציון

מאיר הר-ציון, שהוכתר רשמית – לא במשתמע ולא בקרואסון, אלא בעיתונים ובספרים - כ"גיבור ישראל", רצח חמישה בדואים חפים מפשע כנקמה על רצח אחותו שושנה בידי בדואים אחרים, ולא הועמד על כך לשום דין. מישהו בתקשורת צייץ אי-פעם איזו מילה? השפריץ קצפת? שפך חלב? שום כלום. אהוד יתום שרוצץ גולגולותיהם של שני "מחבלים" שהיו בשביו וזכה בחנינה - האם זה צרם למי מכם שהוא הגיש בתוכניתה של יעל דן "השמאלנית" בגלי צה"ל, פינה על פינות חמד בארץ ישראל? רק הקונדיטוריה של אזריה ב"ישראל היום" ביום העצמאות, זה מה שמוציא אתכם פתאום מדעתכם?

וחגי סגל, הטרוריסט, איש המחתרת היהודית, שהורשע ונידון למאסר ושוחרר, והוא עכשיו עורך עיתון בישראל, זה לא מפריע לכם? אבל כשכתבו על האסיר המשוחרר אזריה פעם אחת בעיתון אחד, זה מה שמציק לכם בחיים? דווקא לאזריה אתם נטפלים? איזה היגיון יש בזה? או מוטב לשאול – מה זה השיגעון הזה? ואולי, מתגנבת לה כאן מחשבה אבישי בן-חיימית, גם הריגת ערבים זו פריבילגיה של "ישראל הראשונה", כלומר של אשכנזים?

 

12.4.21

ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל

בשבוע שעבר צייץ ח"כ בצלאל סמוטריץ' ש"ערבים שלא יכירו בכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל (הוא לא התכוון לאזרחי ישראל, אלא לעם היהודי) לא יישארו כאן", כלומר יגורשו או יומתו (לביטוי "לא יישארו כאן" יש יותר ממשמעות אחת). התבטאותו הנלוזה הזו של האדון סמוטריץ' עוררה סערה זוטא בקרב בני המיעוטים הליברלים שעוד נותרו כאן, שזעפו על כך שהוא מאיים, כלשונם, באופן גזעני על הערבים (אזרחי ישראל? או רק כאלו שאינם כאלה? או גם וגם?) שיגורשו מהארץ.

אלא שעל האקסיומה היצוקה מאורניום מעושר העומדת בבסיס ציוצו של סמוטריץ', שלפיה "ארץ ישראל שייכת לעם היהודי", לא קם כל חולק או מפקפק. שהרי הדיבר "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" הוא כאן בגדר אקסיומה מדאורייתא, מקובלת ומוסכמת כבטון מזוין מכף רגל עד ראש על כל היהודים, הציונים, החיים בארץ ובתפוצות, וכמובן גם על רובכם ככולכם. אלא שהאקסיומה הזאת היא כל כולה דבר הבל ושקר חסר ממשות ומשמעות, שאין לו על מה לסמוך, לא לוגית, לא משפטית, לא מוסרית ולא כלום. וכל שלוש הרגליים שעליהן היא נסמכת הן פחות מכרעי תרנגולת בגריל.

ראשית, אין בכלל ישות כזאת "ארץ ישראל". נכון, מדובר בכברת ארץ באזור המזרחי של אגן הים התיכון, שברוב השפות נקרא כבר אלפי בשנים "פלסטינה" ואנחנו קוראים לו ארץ ישראל, אבל היכן היא אותה "ארץ ישראל"? מאיפה ועד היכן היא משתרעת? מגדרה עד חדרה? מן הים עד הירדן? מהנילוס עד לחידקל? ואם אתם אומרים לעצמכם עכשיו משהו כמו "כן, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אבל למען השלום אנחנו מוכנים לוותר לערבים על יהודה ושומרון", אז גם סמוטריץ', היו בטוחים, חושב כמוכם ומוכן למען השלום לוותר לערבים על עיראק ואפילו על מצרים.

שנית, מה פירושו של דבר שארץ או כברת ארץ שייכים לאדם או לעם כלשהו, ועוד לעם שרובו בכלל אינו יושב בה? האם איזה טייקון יכול למשל לקנות לעצמו מדינה קטנה, נגיד את לוקסמבורג, ואז לומר "לוקסמבורג שייכת לי"? נשמע לכם? ולמי שייכת צרפת? לעם ההוגנטי (סתם המצאתי) או לאזרחי צרפת? ואירלנד או איטליה שייכות לאירים או לאיטלקים, כולל המהגרים שחיים בהן, או גם לעשרות מיליוני האירים והאיטלקים וצאצאיהם באמריקה ובארגנטינה, שהם רבים מאלו החיים בארצות מוצאם?

ואולי אתם מאמינים, כפי שמאמין סמטוריץ', ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" בתוקף ההבטחה האלוהית מן התורה? אבל אתם הרי אינכם דתיים ולא מאמינים בשום אלוהים, אז על מה אתם נסמכים כשאתם אומרים "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל"? על ההיסטוריה, נכון? שפעם, לפני 2,000 שנה, היתה פה משהו דמוי ישות מדינית יהודית. ועכשיו, אנחנו היהודים, הרי זה כה פשוט, רק חוזרים לארצנו ההיסטורית. אתם, שרובכם אינכם כלל ועיקר צאצאיהם של היהודים ההם, חוזרים לארץ "שלכם" אחרי 2,000 שנה - נשמע לכם כטיעון הגיוני. אבל זה שהפלסטינים רוצים לחזור לארץ "שלהם" אחרי 70 שנה, נשמע לכם טיעון מופרך לחלוטין והזוי לגמרי, נכון?

וכמובן שהשימוש בפועל "שייכת" על-ידי סמוטריץ' והציונים, הוא לא רק מתוקף ההבטחה האלוהית וההיסטוריה היהודית. יש לו משמעות וחשיבות, להלכה ולמעשה, הרבה מעבר לזה. כי אם ארץ ישראל, שבתוכה נכללת כמובן גם מדינת ישראל, שייכת ליהודים, זאת אומרת שכל מי שאינו יהודי וחי פה הוא לא באמת ולא יהיה לעולם אזרח בה. כי הארץ הזו, ונמשיל אותה לרגע לבית דירות, שייכת ליהודים, ואילו הערבים הם רק דיירי משנה כאן, בשכירות. ולכן ניתן לפנות (קרי לגרש) אותם מדירותיהם בכל רגע נתון, לפי צרכיו או גחמותיו של בעל הבית, היהודים. זו פירושה של "השייכות" הזאת, ואין בלתה.

הרגל השלישית של האקסיומה השקרית של "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", הלא היא העם היהודי. היא מופרכת עוד יותר מהשתיים הקודמות. כי גם אם נניח שיש בכלל דבר כזה (וזה לא משנה כי כל העמים הם מומצאים), הרי איך ייתכן שכברת ארץ כלשהי תהיה "שייכת" לעם או לאנשים שאינם חיים בה ולא היו בה מעולם, ואינה שייכת לאנשים (ערבים, פלסטינים) שחיים בה, הם ואבותיהם, לא רק כל ימיהם, אלא מדורי דורות? רק בתקופה הקולוניאלית, שחלפה כבר מן העולם אבל לא מן הארץ, היה יכול להתקיים לכאורה מצב שבו ארץ או כברת ארץ, למשל הודו או קונגו, היו שייכות בכאילו לעם הבריטי או הצרפתי. רובם ככולם לא חיו ולא ביקרו בימיהם בארצות האלו, אלא רק שלטו בהן בכוח הזרוע.

אז לא מן המסקנות הגזעניות של סמוטריץ' אתם אמורים להזדעזע ולהתנער, אלא מן האקסיומה הקולוניאלית, האדנותית והגזענית שעל פיה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל". כי ארץ ישראל לא שייכת לעם היהודי. היא לא "שייכת" בכלל. ארץ ישראל היא בפועל, והיא גם צריכה ויכולה להיות, ומוטב לכולנו שתהיה, ביתם של שני העמים החיים בה – העם היהודי-ישראל והעם הערבי-הפלסטיני. איך בדיוק הם ידורו בה יחדיו, זה בצד זה, אלו בתוך אלו - אנחנו, כולנו, החיים פה, צריכים לסכם בינינו לבין עצמנו.

כל עוד עם ישראל מאמין בכך ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", אזי המסקנה המעשית הנובעת מכך היא אכן זו של סמוטריץ'. אם תמשיכו לדבוק באמונתכם זו, הרי בעוד כמה שנים (6, 26, 46), תמצאו עצמכם, אתם או בניכם או נכדיכם, עוסקים במלאכת הגירוש או ההריגה, כחזונו של סמוטריץ', כשאתם אומרים לעצמכם ואולי אפילו שרים (איפה נעמי שמר כשצריך אותה?) "אנחנו עושים דבר נורא, אבל אין ברירה, אין ברירה". יאללה, בהצלחה! 


5.4.21

לא היה גירוש, ואני מצדיק אותו

בהמולת אחרי הבחירות נבלע כלא היה סרט התדמית הכמו-תיעודי על אהוד ברק. הוא שודר בשבוע בעבר ב"קשת 12" ועיקרו היה ראיון, כמעט מונולוג, בן כשעה וחצי, בו שטח ראש הממשלה לשעבר ממיטב הגותו.

חבל. כי ברק הוא אחד המנהיגים הישראלים היחידים שיש לו הסתכלות טיפה מורכבת על המציאות, ולו רק מעצם הכירו בכך שגם "לצד השני", ולא רק לנו, יש רגשות, אהבות, מכאובים, רצונות, שאיפות ואפילו יכולות. אלא שגם הוא, עם כל הפיכחון והמורכבות לכאורה של הסתכלותו על המציאות, לוקה באופן חמור בראיית עולם יהירה וילדותית מעוורת, כמו כל מי שגדל על ברכי הציונות הצבאית, ולפיה ניתן כאילו לפתור כל בעיה בהטעיה, הפתעה ושתי מכות גרזן טובות.

ניקח, למשל, את השקפתו של ברק על הנכבה, גירוש הפלסטינים במלחמת 48'. כמובן שהמילה "נכבה", וגם המילה "גירוש", אינם מוזכרים כלל על ידו בעניין זה. תחת זאת הוא משתמש בצמד-המילים הנוראי "הם נעלמו" ובמילה המכובסת "פינוי". במהלך מלחמת 48', רק להזכיר, "נעלמו" מכאן כ-700 אלף איש, שהיוו את רוב מניינם של הפלסטינים שהתגוררו בשטחים שהפכו למדינת ישראל.

עצם העובדה שמנהיג "מפוכח" אינו מסוגל לקרוא לילד בשמו, אלא כמו ילד קטן קורא ל"גירוש" בתואר "פינוי", מורה על ליקוי המאורות שבו לוקה ברק. שהרי ההבדל בין "גירוש", שבו אתה מגורש מביתך בלי רכושך, תוך סכנת חיים, אל הלא-נודע, בלי דיור חליפי וללא כל פיצוי, אינה דומה כלל ועיקר ל"פינוי", שבו אתה מועבר באופן מסודר, עם כל רכושך, בלי שום סכנה שנשקפת לך, למקום דיור חליפי, קבוע, וגם זוכה בפיצוי כספי.

בסרט "מה היה קורה אילו?" מספר ברק כי שאל פעם את יצחק רבין מה אירע בלוד ב-1948. רבין סיפר לו שלאחר כיבוש העיר "יגאל אלון נסע לדוד בן-גוריון לשאול אותו מה לעשות עם הערבים בלוד". בשיחה שנתקיימה בנוכחות אנשים נוספים שאל אלון את בן-גוריון כמה וכמה בנוגע לעניין, אבל לא קיבל תשובה. רק בתום השיחה, במסדרון, כשבן-גוריון ליווה את אלון החוצה והם היו רק שניהם, "אז בן-גוריון בקולו הקצת הצווחני", מספר ברק את שסיפר לו רבין, "ועם תנועת יד, אמר לו: 'תעשו מה שצריך'". "עם הדבר הזה", המשיך ברק, "חזר אלון מהמטה וההנחיה שבאה בעקבות זה היתה להוציא את הערבים משם".

דוד בן-גוריון ויגאל אלון

"ולמה אותו דבר לא קרה בגליל? הרי כל מרכז הגליל מלא ערבים", שואל ברק בסרט וגם עונה ומסביר כי מפקד הכוח שכבש את נצרת, חיים לסקוב, שהיה רחוק מתל-אביב, שלח מברק ובו שאל מה לעשות בערבי העיר. "והמטה הכללי", המשיך ברק, "לא יכול היה לענות אלא את התשובה המתבקשת על-פי דיני המלחמה". בתמונה נראית תשובתו בכתב של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון - "אל תרחיקו אנשים מנצרת".

"במלחמת השחרור היה ניסיון להימנע מהוראות מפורשות", המשיך ברק, "לא תמצא שום הוראה מתועדת של בן-גוריון, שום פקודה מפורשת של בן-גוריון, או של המטה הכללי, שמורה מה לעשות. אבל בהחלט היתה אווירה שהצדיקה, שאנשים הבינו אותה, שהמלחמה הזאת היא מלחמת קיום, שהיא נכפתה עלינו, ושבמסגרת הזאת לא תהיה ברירה, בלי שזה דובר במפורש, ובחלק מהמקומות לפנות את התושבים הערבים".איזו מלחמת קיום?! הרי ברק אפילו לא אמר פעם אחת שהפלסטינים שפונו (ואנחנו יודעים שהם פונו, כלומר גורשו, לא "מחלק מהמקומות" אלא כמעט מכל מקום) ירו או אפילו ירקו על הלוחמים היהודים. וגם ברור ש"המפונים" היו רובם זקנים, גברים, נשים וילדים חפים מכל עוון. אז למה לא היתה ברירה, כפי שטוען ברק, לפנות בחלק מהמקומות את הערבים, אם לא מדובר באיום קיומי, כי אם באיום דמוגרפי? כלומר, בטיהור אתני?

ברק לא נותן לעובדות, כפי שהוא עצמו מוסר אותם, לבלבל אותו חלילה. הוא מסכם ופוסק לאמור: "מי שאומר שהיתה תוכנית כזאת (לגרש מתחומי ישראל המתהווה את הפלסטינים) לא אומר אמת". מצד שני, ברק הוא הרי אדם מורכב ולכן הוא מיד מוסיף: "וגם מי שאומר שלא היתה כוונה כזאת באוויר, גם הוא לא אומר אמת".

אדון ברק, הרי אתה עצמך סיפרת לנו לפני רגע שהיתה גם היתה תוכנית כזו, שנוסחה בידי בן-גוריון והמטה שלו והורדה לשטח כפקודה ברורה – לגרש כמה שניתן, כמה שיותר, פלסטינים מהשטחים שנתפסו בידי צבא ישראל, אבל מבלי שהדברים יתועדו, בכתב או בתמונה או בהקלטה. מה, זאת לא תוכנית, אדוני הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר, מר ברק? העובדה שמנסים להסתיר את התוכנית אומרת שאין תוכנית? או שאולי הסתרת התוכנית היא דווקא חלק מהתוכנית? ואיך לדעתך, מר ברק, "היתה כוונה כזאת באוויר" מבלי שהיתה תוכנית כזאת? איך נוצרה כוונה כזאת, אם לא היתה הוראה כזאת? מה זה, איזו פריחת הדרים עם ריח של פינוי שעבר דרך נחירי אפם למוחותיהם של החיילים בשטח ובגללה בוצעו הפינוי, הגירוש והטיהור האתני הזה? עד כמה יכול אדם מבוגר, ראש ממשלה לשעבר, לעצום עיניו מראות ולשקר לעצמו כאילו היה תינוק?

המראיין רן טל מקשה בנקודה זו קצת. "והיום?", הוא שואל, "איך אתה רואה את זה היום?". וברק עונה במלוא הנחישות: "היום אני רואה את זה... אין לי... אין לי הרהורים ופקפוקים לגבי הצידקה של המדיניות בן-גוריון". הלו אהוד, לפני רגע, ממש לפני שנייה, אמרת שלא היתה מדיניות כזאת, אז איך זה עכשיו אתה מצדיק מדיניות שלא היתה? יש פה איזה פירכה לוגית קטנה, אתה לא חושב? 


29.3.21

מבקרי הטרוריסטים

בבחירות האלו נפל דבר בישראל. לא, לא כניסתם של ניאו-נאצים לכנסת ולא העובדה שבנימין נתניהו ייאלץ להקים ממשלה עם שני עריקים מ"תקווה חדשה" זו או אחרת. כל זה כבר היה לנו. הפעם התחוללה מהפכה, אותה הנהיג בנחישות ובתבונה ד"ר מנסור עבאס, שהוציא את ערביי ישראל מעבדות לחירות, מן הגטו הפוליטי בו היו שרויים במשך למעלה מ-70 שנה, אל המרחב הפוליטי הפתוח הכלל-ישראלי.

עד היום היה נוח לשני הצדדים הפוליטיים, ליהודים וגם לערבים, המצב שבו הערבים לא באמת חלק מהמשחק הפוליטי הציוני, הישראלי. אבל עכשיו זה נגמר. והשינוי הוא לא זמני ולא חולף. המהפכה הזאת היא כאן כדי להישאר, לתמיד, ובסופו של דבר היא תיאלץ את החברה הישראלית לשנות את דמותה, את זהותה, את מהותה.

עד כמה רועמת המהפכה והתדהמה יעידו שני דברים: ראשית, התבהלה שאחזה בכל חלקי הגוף הפוליטי הציוני, מבצלאל סמוטריץ' הימני-קיצוני ועד יאיר גולן היעני-שמאלני, מן האפשרות שערבים יהיו חלק מהממשלה. והדבר השני, המשעשע והמלבב, הוא הופעתו הפתאומית באולפן "חדשות 12" של פרשן פוליטי ערבי, מוחמד מג'דלה, לצד כל האברמוביצ'ים, הסגלים והביסמוטים. יותר מ-40 שנה יש בישראל טלוויזיה ומעולם לא ישב פרשן ערבי בפאנל פוליטי, אלא רק כל מיני אהוד יערים וצבי יחזקאלים שהסבירו לנו מה הערבים חושבים. ופתאום. רק מפציע עבאס ומיד מופיע מג'דלה.

אבל הקרב לא תם, כמאמר השיר, אלא רק מתחיל. כי בבחירות שעברו, איך שנשקפה "סכנה" שתקום ממשלה חלופית לממשלת נתניהו בתמיכת הערבים, מיד קפצו שניים מ"מתנגדי ביבי", יועז הנדל וצבי האוזר, להציל אותו. אמנם הם מתעבים אותו, אבל את הערבים הם מתעבים יותר. האם ומי יהיו אלו הפעם?

ודבר שני - מיד, כאוטומטים שהופעלו בלחיצת כפתור, קפצה להקת כתבי "חדשות 12" כאילו היתה כאחד הבן-גבירים והמציאה לנו עדויות ותמונות הממחישות שמספר 3 ו/או 4 ברע"ם ביקרו טרוריסטים בכלא, מה שפוסל אותם, לדעת המקהלה, מלתמוך בממשלה. מדובר באנשים שיודעים ששניים מראשי ממשלות המדינה שבה הם חיים, מנחם בגין ויצחק שמיר, היו בעברם טרוריסטים למהדרין. שלא לדבר על החזן הראשי של מקהלת מבקרי הטרוריסטים, עמית סגל, שהוא עצמו בנו של טרוריסט לשעבר.

טרוריסט ובנו, מבקר מבקרי טרוריסטים

זה, כמובן, לא פוסל את סגל מלהיות פרשן או סנדלר. אבל האם אי-פעם הוא גינה או הסתייג מפעולות הטרור הרצחניות של אביו וחבר מרעיו? מעולם לא. ולמה? כי הוא היה תינוק בן שנתיים כשזה קרה. כך הוא אומר. וזה נכון. אבל עכשיו, כשסגל כבר ילד גדול בן כמעט 40, מה הוא חושב על מה שהם עשו אז? מגנה? מסתייג? לא. הוא שותק. כלומר, מגבה בשתיקתו את הטרור שלהם. והאיש הזה ולהקתו מעזים לפסול אנשים מלתמוך או לכהן בממשלה בגלל שהם ביקרו טרוריסטים בכלא. למה, סגל, אמא שלך לא ביקרה את אביך הטרוריסט בכלא? ואם כן, אז זה פוסל אותה למשהו? ברור שלא. קל וחומר לגבי ח"כ, גם אם שמו עבאס ולא סגל או אברמוביץ' או ביסמוט או גולן.


22.3.21

מחר מחליטים: נתניהו או ביבי

ונפתח, הפתעה הפתעה, בשלושה דברים טובים בקשר למה שנראה כתחילת ההתגברות על המגפה, על ולתפארת מדינת ישראל: 1. לראש הממשלה, שהוא כנראה זה שהצליח לשכנע את מנכ"ל פייזר שישראל מתאימה להיות מעבדה לכל העולם. 2. למשרד הבריאות ולקופות החולים, שאחרי תקלות קטנות בהתחלה, ניהלו ומנהלים את מבצע החיסונים למופת. 3. לאזרחי ישראל, שרובם ככולם, אזרו עוז, למרות שהם היו פחות או יותר הראשונים בעולם, והלכו והתחסנו בהמוניהם. מה שמגיע, מגיע.
לכל ה"רק-לא-ביבי" המזדעקים עכשיו "ביביסט, שופר, חצוצרה, כינור, קונצרטינה" - בבקשה, תרגיעו. כמו שעמוס עוז יכול להיות, נניח, סופר לא רע ואבא רע לאחת מבנותיו; כמו שציוריו של פיקאסו היו נפלאים למרות שהיה, כך אומרים, חרא בן אדם; כך גם בנימין נתניהו. כבן אדם הוא בהחלט לא מציאה וניהולו את משבר הקורונה היה זוועה, אבל מבצע החיסונים שהנהיג הוא ברכה. אין כאן שום סתירה וגם אין בקביעות הללו, בין אם אתם מסכימים להן ובין אם לאו, משום המלצה איך ולמי להצביע בבחירות. הבריטים, למשל, זרקו את וינסטון צ'רצ'יל מהשלטון מיד אחרי שהציל אותם מתבוסה לנאצים, שהיו נגיף קטלני טיפה יותר מהקורונה, והעלו לשלטון מישהו אחר במקומו. נו, אז מה? אז כלום.

ובאשר לבחירות מחר, גם בעניין הזה תרגיעו. כי זה ממש לא משנה אם תצביעו עבודה או מרצ או גנץ או לפיד או סער או זליכה. ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל יהיה, מה שלא תצביעו ואיך וכמה שלא תהפכו או תקשקשו את החביתה, בנימין נתניהו. למה? התשובה פשוטה להפליא. כי בעוד שלנתניהו יש ויהיו כמה וכמה אפשרויות להקים ממשלה בראשותו, הרי שלאף אחד מהמועמדים המתייצבים לכאורה מולו – לפיד, סער, בנט וליברמן – אין וגם לא תהיה שום אפשרות להקים ממשלה בראשות מי מהם. לא ביחד ובטח לא לחוד.כי מה, בנט או ליברמן (וגם האחרים) יסכימו להקים ממשלה עם או בתמיכת הרשימה המשותפת של הערבים?! בחיים לא. הם, בטח בנט, אבל גם סער ומרעיו, יעדיפו אלף ביבי על וואחד טיבי. ובלי הערבים, זאת האמת ואין בלתה, אין שום אפשרות להקים ממשלה אלטרנטיבית לממשלת של נתניהו. תפסיקו כבר לרמות את עצמכם בעניין הזה.

הדיכוי, הכיבוש, העושק והגירוש של הפלסטינים הם לא איזה פנצ'ר קטן בגלגלי הציונות. הדיכוי, הכיבוש, העושק והגירוש של הפלסטינים הם לא תקלה חולפת בכנפי החזון הציוני. הדיכוי, הכיבוש, העושק והגירוש של הפלסטינים הם הגלגלים, הכנפיים והמהות של הציונות. והם לא יחלפו ככה סתם, פתאום, משום מקום, בגלל מילה טובה או תקציב קטן או איזה טריק או איזה שטיק.

לכן, בשל הגזענות הציונית המובנית שלהם, אין למתנגדי ביבי שום סיכוי נגדו. וביבי ירכיב את הממשלה הבאה, כנראה גם עם בנט וגם עם סער וגם עם סמוטריץ' (אבל בלי בן גביר). במקרה הכי גרוע, מבחינתו, הוא יהיה ראש ממשלת מעבר עד לבחירות הבאות. אבל איך שלא תהפכו את זה ומה שלא תצביעו – נתניהו, ביבי, ולא אף אחד אחר, יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל.

15.3.21

משל השייטת והזפת

על-פי מקורות זרים (אפשר כבר לקצר לעפמ"ז?) שעיקרם אתרו של ריצ'רד סילברסטין, יהודי אחד מסיאטל ששם לו למטרה לפרסם כל דבר שאסור לפרסום בישראל, הרי שאסון הזפת האקולוגי בחופי ישראל נגרם מכך ששייטת 13 שלנו פוצצה קצת מיכלית בשם אמרלד ששייטה בסמוך לחופינו בדרכה מאיראן לסוריה, "אך הפיצוץ גרם לנזק גדול מהצפוי ולדליפת ענקית של נפט גולמי". האם זה נכון? אי אפשר לדעת. לא כל מה שהיהודי הזה מפרסם הוא נכון. וישראל הרשמית? לא מגיבה. שותקת כמו דג מוכה זפת. אז מה זה בעצם אומר?

גם אם נניח שהסיפור הזה לא כך היה ולא כך קרה, כדאי בכל זאת שהוא ישמש לנו כמשל על השימוש הלא-מושכל שישראל עושה בכוחה הלא-פרופורציונלי כדי לפתור לכאורה כל בעיה, וגם מפיצה אותו ברחבי העולם לצרכים אסטרטגיים ו/או כלכליים. אלא שהשימוש הרחב וחסר ההבחנה הזה בכוחנו עלול לצאת מכלל שליטה, כמו שקרה במשל השייטת והזפת, ואז יפעל פתאום כוחנו נגדנו וסופו שיטביע, חלילה, את ספינתנו.

כי גם אם סיפור השייטת והזפת הוא רק פנטזיה הזויה של איזה יהודי גלותי, הרי שהיו כבר דברים מעולם. למשל כשסיירת מטכ"ל התאמנה בצאלים (עפמ"ז) כדי להרוג בטיל את נשיא עיראק, סדאם חוסיין, בעת זה ישתתף בהלוויה של קרוב משפחה, אבל במקום להרוג את סדאם, הטיל הרג בטעות חמישה מחיילינו. מי שיצא לו לצפות בסדרה "אויבים" ב"כאן 11", ומומלץ לעשות זאת, נוכח לדעת שבכל פעם שעלה לשלטון מנהיג ערבי חדש כלשהו באזורנו, התגובה הראשונית של קברניטי ביטחון ישראל היתה שצריך להרוג אותו, והם גם הכינו תוכניות והתאמנו לזה.

אבל חוץ מזה שאנחנו מפציצים ומפוצצים כל דבר שמפריע לנו, אנחנו גם מוכרים את "הפצצות החכמות" שאנחנו ממציאים לכל מיני ידידים מפוקפקים בעולם שמשלמים לנו בהרבה כסף, נפט ובריתות צבאיות. כך למשל, כפי שנחשף בכתבתו של איתי אנגל ב"עובדה", ישראל מכרה לאזרבייג'אן בין השאר רחפנים "מתאבדים" שמתפוצצים על כל מי שמפריע לאזרים. הפעם היו אלו ארמנים.אזרבייג'אן היא בעלת ברית אסטרטגית שלנו והיא גובלת באיראן. עפמ"ז, לישראל יש שם גישה לשדות תעופה צבאיים, שמהם ניתן להגיע לכל מטרה באיראן. אזרבייג'אן גם מספקת לנו מלאן נפט והכל לכאורה סבבה. אלא שכל הברית הזאת בנויה על איש אחד, אילהם אלייב, שליטה היחיד כבר כמעט 20 שנה ובנו של השליט היחיד הקודם.אולי אתם לא זוכרים, אבל פעם כבר היתה לישראל ברית אסטרטגית כזו בדיוק, של נפט ונשק, עם מדינה איסלאמית אחרת באזור ההוא, איראן, שגם בראשה עמד אז שליט יחיד, השאה מוחמד רזא פהלוווי, שגם הוא ירש את השלטון מאביו. השאה הודח וכל התשתית הגרעינית שבנינו לו, עפמ"ז כמובן, משמשת עכשיו את אלו שהדיחו אותו כדי להגיע לפצצה שעלולה לפנות נגדנו. האם לא יכול לקרות אותו דבר באזרבייג'אן? האם שושלת אלייב תשלוט שם לנצח? האם אין סכנה שכל הרחפנים המתאבדים שאנחנו מוכרים לו יתפוצצו יום אחד עלינו ועל בנינו?

אתם בטוחים שהמנהיגים שלנו יודעים מה שהם עושים?

 

8.3.21

התשובות יפות, אבל לא זו השאלה

בשבוע שעבר יצא קצפם של שניים מהכותבים כאן, צבי בראל ויאיר אסולין, נגד המצב שהביא לכך שבג"ץ הכיר בגיור שאינו אורתודוקסי לצורך חוק השבות. כל אחד מהם אף הציע פתרון משלו ליישוב הבעיה, שהם לא אמרו בעצם מהי. בראל הציע לבטל את חוק השבות, המיותר לדעתו, ואז ממילא יירד לכאורה עניין הגיור מן הפרק. אסולין הציע, והוא לא הראשון, להפריד את הדת מהמדינה, ואז לא ידון יותר בית משפט אזרחי בענייני הלכה, והוקוס-פוקוס שלום על ישראל.

אלא שבראל ואסולין, שכתבו בהחלט יפה, אמורים לדעת שהפתרונות שהם מציעים בלתי ישימים בעליל. "הפתרונות" האלו הם עצמם חלק מהבעיה הכוללת שבה שניהם לא טרחו או לא ההנו לדון, והיא הגדרתה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית". כי ללא ביטול הגדרתה, ובמשתמע ביטול התקיימותה, של ישראל כ"מדינה יהודית", ימשיכו כל הרעות החולות הללו - חוקי הגיור, חוק השבות ואי-הפרדת הדת המדינה - להתקיים, ושום דבר לא יזיז אותם ממקומם המאובן הנוכחי, ולו כזית דפוק.בראל טוען שחוק השבות התייתר, וזה נכון. 

חוק השבות נוצר בזמנו כדי שישראל תוכל לשמש כמדינת מקלט ליהודים הנרדפים בשל יהדותם. אבל הצורך הזה כבר לא קיים. יהודים אינם נרדפים יותר בשל יהדותם, אלא, אם בכלל, בשל סיבות קצת אחרות. אז למה אנחנו ממשיכים עם החוק הזה? כי המטרה האמיתית שלו היא לנצח באמצעותו, דמוגרפית, את הפלסטינים. אבל מפעל מילוי כברת הארץ הקטנה הזאת ביהודים צפופים בקרב פלסטינים צפופים, ולצופף אותם עוד ועוד, הוא פצצה מתקתקת, סכנת נפשות של ממש.חוק השבות הוא לא רק מיותר, כי אם נושא בחובו סכנה לקיומנו. חוק השבות הורג אותנו. "הפירצה בנתב"ג" חיה וקיימת מכוח חוק השבות שמאפשר לאלפי חולי קורונה להיכנס חופשי לישראל, שהם כאילו אזרחים בה אבל לא באמת חיים בה. אבל, חוק השבות לא רק הורג אותנו במובן הזה, אלא שהוא גם מהווה סכנה לעתידנו. שהרי אם האנומליה שהוא יוצר מתוקף היות ישראל "מדינה יהודית" תימשך, אחוז המתעלקים החרדים על המדינה יגדל עד כדי איום על קיומה - הכלכלי, החברתי, הביטחוני ובכלל. לא החרדים אשמים בכך. שהרי יש קהילות יהודיות חרדיות גדולות גם במדינות אחרות, למשל בארה"ב, בבריטניה ובצרפת. האם גם שם, במי מן המדינות הללו, החרדים מתעלקים על המדינה? לא. ממש לא. מה שאומר שמי שאשם כאן היא המדינה, לא החרדים.

והאם ניתן להפריד בישראל, כחזון אסולין, את הדת מן המדינה? לא ולא. משתי סיבות. האחת היא אכן הגדרת ישראל כ"מדינה יהודית", שכל עוד היא כזאת לא ניתן להפריד או לבדל את הדת היהודית ממנה. והסיבה השנייה היא שהמפלגות החרדיות, שאף גוש פוליטי לא יכול להקים ממשלה בלעדיהן, ושכוחן אך יגדל מעצם התעצמות כוחם הדמוגרפי, לא יתנו לזה לקרות. הדת לא תופרד מהמדינה, חוק השבות לא יבוטל והגיור יוכר רק לפי ההלכה, עד שישראל לא תבטל את הגדרתה והתקיימותה כ"מדינת יהודית". וזה כמובן לא יקרה. כך שחבל להשחית מילים.

 

1.3.21

רק דבר אחד אולי ישכנע את מתנגדי החיסון

ונתחיל בהכחשה גורפת: מתנגדי החיסון הם לא כת. הם הרבה כתות שחולקות אותה אמונה. ככה זה בכל כת ודת. למה, הסונים והשיעים שהורגים אלו באלו, לא מאמינים באותו אללה ובמוחמד נביאו? גם הדת היהודית היא בעצם פדרציה של כתות, של חסידים וליטאים מאוקראינה ועד קזבלנקה, שמאמינים באותו אלוהים וחוגגים אותם חגים.

אין באמת שום הבדל בין כת לדת. רק בפז"ם. כך שאם מתנגדי החיסון יחזיקו מעמד כמה מאות שנים, אז דוכס פרדס-חנה יכיר בהם כדת ויבנה להם בתי כנסיות ויחלק להם תשמישי קדושה (מחצלות, נרות ריחניים וגראס) מתקציב מועצת החכמים המקומית. ולמה אתם קוראים להם "מתנגדי חיסון"? הם בכלל לא מתנגדים. מה פתאום, חס ושלום. הם מהססים, הם בררנים, הם ספקנים, הם חוששים (חלק מלשון חשש וחלק מלשון חשיש), הם דחיינים - אבל בשום אופן לא מתנגדים, מה פתאום מתנגדים?

זה כמו בבדיחה הישנה ההיא. אחד, שונא קומוניסטים, הולך לכיכר העיר, שם מפגינים קומוניסטים, כדי לצעוק עליהם, לקלל אותם ואף להכות בהם. פתאום מגיעה למקום משטרה ומתחילה להכות בכולם באלותיה. "אבל למה אתה מכה אותי?" מזדעק גיבור הבדיחה בפני השוטר המכה אותו, "אני אנטי-קומוניסט". אז עוצר השוטר ממכותיו ואומר לאיש "לא אכפת לי איזה קומוניסט אתה", וממשיך להפליא בו את מכותיו.

אז אתם אותו דבר. אתם לא מתחסנים. וזה לא משנה איך אתה קוראים לעצמכם, או אם אתם כן או לא קומוניסטים או ביביסטים. בקיצור, לנסות לשכנע בטיעונים הגיוניים מתנגדי חיסון להתחסן, זה כמו לשכנע דתיים שאין אלוהים. ניסיתם פעם? מן הסתם... הצלחתם פעם? מעולם לא. אז פה זה בדיוק אותו דבר. כי לשני סוגי העממים הללו - המאמינים באלוהים ומתנגדי החיסונים - יש בדיוק את אותו מנגנון הגיון פרנואידי בלתי ניתן לערעור.

מעשה בפרנואיד אחד, יוסי נקרא לו, שלקה בפיצול אישיות. כשהיה פונה לימין היה נפוליאון וכשהיה מביט שמאלה היה צ'רצ'יל. יום אחד הפסיכיאטר שלו, שכשל עד אז בכל ניסיונות הריפוי, פנה אליו בייאושו: "אבל יוסי, אתה הרי אדם אינטליגנטי ומשכיל, אז איך זה יכול להיות שאתה גם נפוליאון וגם צ'רצ'יל? הרי הם חיו בהפרש של 200 שנה זה מזה". "הא", נתן בו יוסי מבט עצוב ונוקב, "גם אתה קראת את הספרים שלהם".

עכשיו לך תסתור את זה. ואולי בכל היוסי הזה צודק? אולי באמת כל ספרי ההיסטוריה שקראנו שוכתבו על-ידי היסטוריונים קומוניסטים או אנטי-קומוניסטים? מה, לא יכול להיות דבר כזה? בטח שיכול להיות. ואולי באמת יתברר שלחיסוני הקורונה יש תופעות לוואי קשות לטווח הארוך, ובעוד 50 או 60 שנה כל אלו שהתחסנו ימותו מדום לב או מסרטן או מאי-ספיקת כליות או מהשד יודע מה, הא?

רק דבר אחד יכול אולי לשכנע את מתנגדי החיסון להתחסן, וזה שחברות התעופה, כשייפתחו השמיים, ידרשו תעודת מתחסן מכל מי שרוצה לעלות לטיסותיהן. אז נראה מי ממתנגדי החיסון הוא אכן בן אדם רציונלי, שימהר להתחסן ולטוס, ומי הם המאמינים האמיתיים והנאמנים שייהרגו ובל יטוסו. נחיה ונראה. 

כמעין המשך למאמר פרסמתי ב-18.3 בפייסבוק את הפוסט הבא: 

ושוב צדקתי. לפני שבועיים וחצי פרסמתי ב'הארץ' תחת הכותרת "רק דבר אחד אולי ישכנע את מתנגדי החיסון", מאמר שבו טענתי, בלעג מר יש לומר, שלנסות לשכנע את מתנגדי-החיסון שיתחסנו זה כמו לנסות לשכנע אנשים דתיים שאין אלוהים. שזו מלאכה לבטלה. ובסוף המאמר אמרתי ש"רק דבר אחד יכול אולי לשכנע את מתנגדי החיסון להתחסן, וזה שחברות התעופה, כשייפתחו השמיים, ידרשו תעודת מתחסן מכל מי שרוצה לעלות לטיסותיהן". על המאמר הזה זכיתי למטר של מאות קללות על כל הספקטרום הצר שבין ביביסט לפשיסט. והנה, עוד טרם יבש הדיו, כמו שנהוג היה פעם לומר, מן המאמר, וכבר הוכחה צדקתי. שהנה היום מודיעה ב"ישראל היום" הכוהנת הנוקשה של כת מתנגדי-החיסון הקדושה, אורנה בנאי בכבודה ובעצמה, "אני אתחסן". וכל כך למה? לא בגלל ש"אחיה, אביתר, חטף את הקורונה קשה מאוד, ויחד איתו חלו אשתו, חמשת ילדיו, האחות של אביתר ושלה והוריהם. כולם נדבקו", חלילה, אלא בגלל שהיא קיבלה תפקיד ראשי בהצגה חדשה ועל כן "אני אלך להתחסן כי אני רוצה לעלות לבמה ואני מבינה שזה תנאי הכרחי כדי לחזור לשגרה". בקיצור, אמרו לה שאם היא לא תתחסן, היא לא תוכל לשחק בהצגה, אז היה מתחסנת. איי רסט מיי קייז. ויום טוב שיהיה לכם.