נובמבר - דצמבר


6.12.21

תפקידה של מרצ - לטהר את השרצ

פה ושם צצים אנשים התוהים מה עושה מרצ בממשלה הנוכחית, הממשיכה ואף מכבידה ידה במלאכת "הכיבוש" של 67' - שלמעשה הינו המשכה של הנכבה מ-48' - והדיכוי של הפלסטינים בשטחים. שהרי, תוהים התוהים, מרצ היא מפלגה שחרתה לכאורה על דגלה את סיום "הכיבוש", והנה היא עושה בדיוק ההיפך מכך.

לא נכון, מה פתאום?! מזדרזים מנהיגי וחסידי מרצ לענות לתוהים התמימים, אתם מדברים שטויות. אתם מעדיפים ממשלה של בן-גביר וליצמן ורגב? (כאילו שבעניין ''הכיבושי'' יש הבדל) וחוץ מזה, הכי חשוב היה להעיף מהשלטון את נתניהו המושחת. ועוד יותר חוץ מזה, אנחנו רק מפלגה קטנה, ויכולת ההשפעה שלנו מועטה, אז בינתיים (ב-54 השנים שחלפו וב-82 שיבואו) אין לנו ברירה אלא לקחת חלק בכיבוש הזה. אבל אנחנו עדיין בהחלט נגדו ובעד הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל, אז תסתמו.

אבל האמת היא שמרצ תמיד תמכה בפועל בכיבוש, כולל בצורתו שנודעה בשם "הסכמי אוסלו", שאך נועדו להעביר את פעולות השיטור הכיבושי מידיים ישראליות לידיים פלסטיניות. אף ממשלה שמרצ ישבה בה לא הורידה ולו התנחלות אחת מעל אדמה פלסטינית. מעולם מרצ לא התנגדה בכנסת למלחמה או "מבצע" כלשהם נגד פלסטינים, אלא תמיד רק כשבועיים מתחילתם ולקראת סיומם. וכמובן שמרצ היא מתנגדת נחרצת לסרבנות שירות בצה"ל כהתנגדות לכיבוש שהיא כביכול מתנגדת לו. ולא רק זה, אלא שמצביעיה, בעשרות ומאות אלפיהם, שירתו ומשרתים בסדיר ובמילואים בגאווה לא-כבושה בצבא הכיבוש. יתרה מכך, סגן שרת הכלכלה מטעם מרצ הוא האלוף (במיל') יאיר גולן, שהיה שנים רבות קצין בכיר עד כדי סגן הרמטכ"ל בצבא הכיבוש הצה"לי.

פעם אחת בלבד, בשנת 2000, פרשה מרצ בראשות שר החינוך דאז, יוסי שריד, מממשלת אהוד ברק וזה לא קרה בגלל הכיבוש או השלום או הפלסטינים. זה קרה בגלל ששריד התנגד שימונה לו סגן שר מש"ס ושיינתנו תקציבים לזרם החינוך של ש"ס. ללמדך שהרבה יותר משמתנגדת מרצ לכיבוש היא מתעבת את ש"ס (את המזרחים? החרדים? החרדים המזרחים?) - מפלגה שהצביעה, אגב, בעד הסכמי אוסלו. פרישה זו של מרצ הביאה בסופו של דבר לפירוק ממשלת ברק ולעלייתו לשלטון של אריק שרון.

כי זו האמת. מרצ לא התנגדה ואינה מתנגדת לכיבוש, להיפך. היא משמשת לישראל כעלה תאנה לכיבוס הכיבוש והצגתו בעולם כ"נאור" לכאורה. זו שליחותה המדינית.

אך לפני שבוע קבעה בצדק מנהיגת מרצ לשעבר, זהבה גלאון, ש"נערי הגבעות הם זרוע של הממשלה". את מאמרה היא סיימה במשפט "אם ישראל אינה רוצה להיראות כמדינת אפרטהייד, המינימום שהיא צריכה לעשות הוא לעקור את גידולי הפרא של המאחזים". כלומר, לא לעקור מהשורש את מדיניות האפרטהייד של ממשלת ישראל, אלא רק את הניראות האפרטהיידית שלה. זה בסדר שנהיה מדינת אפרטהייד, אבל חלילה לנו שהעולם יווכח בכך. אז הבה נטשטש ונערפל. שהרי זה היה ונותר תפקידה ההיסטורי של מרצ – לטהר את השרצ.


29.11.21

משפט נתניהו - לא חשוב ולא מעניין

משפט נתניהו. שלושה שופטים. שלושה תיקים. ארבעה נאשמים. שישה סניגורים. 330 עדים. בקצב הזה הוא יסתיים, בהערכה אופטימית, בשנת 2037, כשנתניהו יהיה בן 88. זה הולך להיות המשפט הארוך, המתוקשר והיקר ביותר בתולדות ישראל, ובה בעת גם המשפט הכי חסר חשיבות והכי לא מעניין בתולדות האומה.

נתניהו כבר מזמן לא ראש הממשלה. הוא הועבר מתפקידו בלי שום קשר למשפטו, או בגלל שהעם מאס בשחיתותו לכאורה. הוא הועף מתפקידו כי כל הפוליטיקאים שהוא הוליך שולל ורימה במהלך תריסר שנות ראש-ממשלותו מאסו בו ובשקריו והעיפו אותו קיבינמט. שום קשר למשפט.

גם אחוז החושבים שנתניהו הוא המנהיג הגאוני ביותר שהיה לעם ישראל מאז משה רבנו, או לחילופין שהוא המנהיג החלאתי שהיה לעם ישראל מעולם, לא השתנה בשל העמדתו לדין, וגם לא ישתנה במהלך המשפט, בלי קשר למה שיקרה בו. מי שהעריץ אותו או בז לו עד מוות לפני המשפט, ימשיך לאחוז בדעתו הנחרצת גם במהלך המשפט, וגם לאחריו, בלי קשר לתוצאותיו.

נכון, יהיו קצת אנשים שישנו את דעתם. משהו כמו 0.034 אחוז מאלו שהעריצו את נתניהו ישתכנעו שהוא מושחת ו-0.043 אחוז שהיו בטוחים שהוא מושחת ישכנעו לגמרי שהאיש נרדף על לא עוול בכפו. אבל האם בשל 0.009 אחוז מדומיינים מגיע לנו כל הסבל הזה?

המשפט הזה הוא חסר כל ערך, חשיבות או משמעות. הוא חשוב רק לנתניהו עצמו, שכן הוא משאיר אותו בכותרות, ולכלי התקשורת, בעיקר לחדשות בטלוויזיה, שמדווחים ממנו באופן שוטף ושוצף כאילו זה מעניין מישהו, חוץ מאשר את נתניהו ואת גיא פלג. נו, באמת, כמה פעמים עוד אפשר לשמוע את הגיא פלגים משלושת הערוצים מקריאים, כמו מורה שמשעמם לה ועושה הכתבה, "קטעים נבחרים" מהחקירות, קודם במשטרה ועכשיו במשפט? האם לא די? הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינף?

"תובעת: מי אמר לך את זה? העד: הוא. התובעת: מי זה הוא? העד: פילצר. התובעת: פילצר אמר לך שפילבר אמר לו? העד: ההיפך. פילבר אמר שיגיד לפילצר. התובעת: שמה? העד: שתפוח-אדמה. התובעת: לוהט? העד: בהחלט". די, אלוהים, קצת רחמים.

המהדורה הבאה כבר נפתחת בפצצה: המיליארדר סילבר קנה לשרה נתניהו, באמצעות סיגל זינגר, תכשיט זהב בשווי 40 אלף דולר. מיד אחרי הפרסומות תהיה פה הדוגמנית אילנה דיין עם התכשיט והחשבונית. ואתה רואה את כל הפרסומות, מחכה לראות את דיין עם התכשיט המדובר על צווארה, אבל לא - יש לה רק צילום, מאתר האינטרנט של החנות, של תכשיט דומה וגם צילום של חשבונית. הלו, אתם שם, חדשות, כמה פעמים עוד תראו לנו צילומים של תכשיטים וחשבוניות? רילי, הבנט דה ג'ואיש פיפל ספארד אינף?

בקיצור, כלי-תקשורת, תעשו טובה, דווחו מעכשיו על משפט נתניהו כמו שאתם מדווחים על הריגת ילד פלסטיני בשטחים. עמוד 3 למטה, בקטנה - "נמשך משפט נתניהו. היום העיד העד ה-257, אליהו משהו, אולי משה". נסתפק בזה. תודה.


22.11.21

 יהיר, צדקן, שקרן, אלים וטיפש - הכי ישראלי שיש

דומה שהפרויקט הציוני התעכל עד תום וכל שנותר ממנו הן עצמותיו, גזענותו. הקריטריון היחיד שנותר כדי לקבוע מיהו הפושע ומיהו הקורבן בכל עניין הוא תעודת הזהות – הלנו הוא או לצרינו? כך מעצר של זוג יהודים-ישראלים שהתנהגו באופן מחשיד בטורקיה הוא חטיפה מזוויעה. לעומת זאת מעשה חטיפה ממשי, פלילי, שמבצע יהודי-ישראלי, סבא, סגן-אלוף שמואל פלג, מוצג בתקשורת כ"חטיפה" במירכאות והוא מרואיין כאילו היה גיבור לאומי רב-חסד ותושייה, משהו בין יהודה המכבי לטרומפלדור.

לא סתם הסבא החוטף נחשב פה לאיזה גיבור לאומי. הוא מבטא במעלליו את רוח הישראליות, את הישראליזם. 

ראשית, היהירות. המחשבה שתערים באופן נכלולי ויעני מתוחכם על בית המשפט ורשויות החוק באיטליה, ואז רשויות החוק בישראל יאפשרו לך, בדיעבד, להחזיק לנצח בילד. וכי למה בעצם? הרי לא היה מלכתחילה שום סיכוי שהחטיפה הזאת תעבור לך בשלום או תשאיר בידיך את הילד.

שנית, הצדקנות. הסב הוא צדקן במובן שהוא חושב שהצדק איתו. ככה זה, הוא צודק וזהו. ולמה הוא צודק, אפילו שהוא הפר את הסכמי המשמורת, ואת פסק הדין שניתן באיטליה, את אמנת האג? כי הוא יהודי, זה למה. כי הילד הוא "שלנו", של הצד של האמא, של מדינת ישראל. כי השואה והתקומה והאירוויזיון.

הסב הוא גם שקרן. הוא שיקר לאחות אביו של הילד, והוא ממשיך לשקר כשהוא אומר, גם אחרי ששתי ערכאות בישראל קבעו אחרת, שהוא לא חטף את הילד. והוא כמובן גם אדם אלים. חטיפה של ילד, גם בלי לסמם או להכות או לקשור אותו, היא מעשה אלים. שלא לדבר על כך שבעברו של האיש ישנה הרשעה, ולא כל אחד זוכה לזה, בגין אלימות כלפי מי שהייתה אשתו ועכשיו הפכה שותפתו לדבר עבירה.

אבל בעיקר, הסב שמוליק פלג הוא טיפש. התוצאה של מעשהו הפלילי תהיה ללא ספק הפוכה ממה שלכאורה, לדבריו, התכוון לו. שהרי אם כוונתו בחטיפת הילד הייתה לנכס את הילד לעצמו ולמשפחה ולהיטיב אגב כך עם הילד, שיזכה לחיות "במקומו "הנכון", הרי שבפועל הוא עשה והשיג בדיוק את ההיפך. ראשית, כי הילד פה הוא החשוב ומעשה החטיפה ומה שהתרחש בעקבותיה רק יוסיפו לחוויה הטראומטית הקשה שעבר. שנית, הרי עכשיו הסיכוי שהילד יינתן לסב למשמורת כלשהי על-ידי בית משפט כלשהו - התאפסה. אם יזכה לראותו זה רק באיטליה, לכמה שעות בחודש אולי, ותחת השגחה. וכל זה עוד לפני האפשרות שהוא יוסגר לאיטליה וידון למאסר.

כל זה היה ברור מראש. גם מדינה שמתנהגת כך כמעט בכל עניין, וזהו רמז דק, לא בדיוק תיצלח בדרכה.


15.11.21

עושקים זעירים ומיתות קלות ערך

אין מקום לדאגה. כשאומרים ברדיו ש"פועל בניין נהרג ב...", אתם לא מודאגים שמא זה הבן או הבן-דוד שלכם, נכון? אתם צודקים. בשבוע שעבר היו אלה עבד אל-רחמן עיד מהיישוב כאבול, חאלד אבראהים סמארהי מאזור בית לחם וסיף חנתולי מאזור ג'נין. אז אין מה לדאוג, הא?

הנה מבחן בגרות בגזענות מעשית: כמה שנות מאסר היה מטיל בית משפט בישראל על אדם, כלומר יהודי, שהיה יורה והורג אדם, כלומר יהודי, שניסה לגנוב את רכבו? שנה וחצי, שנתיים וחודשיים, שלוש שנים וחצי? אתם צודקים, כל התשובות נכונות. יפה. עברתם את הבחינה בהצלחה. מלבד "עונש" תשעת חודשי עבודות השירות שהטיל בית המשפט על אריה שיף, היהודי שהרג את "הפורץ הבדואי", הוא גזר עליו גם לשלם למשפחת ההרוג פיצוי בסך עשרת אלפים שקל על מותו. מה אפשר לקנות בעשרת אלפים שקל? בדקתי. מאזדה 3 מודל 2007. יאללה, תבלו.

רמי לוי הצדיק. גם הדליק משואה וגם מנסה לעזור לאזרח הקטן. אבל רודפים אותו, מסכן, ומתח הרווחים שלו נמוך מים המלח. אלא שחברת התעופה ישראייר שבבעלותו (היא ולא הוא) מרמה ועושקת את צרכניה באופן מכוון ושיטתי. מדוע אני אומר זאת בוודאות כזאת? כי אני אחד מעשרות ומאות העשוקים הללו, שלכולם עשתה ישראייר את אותו תרגיל מלוכלך. לפני כחצי שנה קניתי שלושה כרטיסי טיסה שונים בישראייר, ועשיתי, בשל צוק העתים, ביטוח ביטול השתתפות עצמית לכל אחת מהטיסות בישראייר עצמה. ואכן, מסיבות שונות, לפני כשלושה חודשים ביטלתי את הטיסות. אבל את הכסף בחזרה לא ראיתי. אין עם מי לדבר. רק השבוע, אחרי שורה של הבטחות שווא, הם החזירו לי פחות מ-20%. כנראה שרק בית משפט לתביעות קטנות יחזיר לי את שאר הכסף בעוד חודשים רבים. נקווה.

וכך גם חברות הביטוח. החברה (הפעם, בשל חששות, בלי שמות) שבה היה מופקד הכסף שלי לצרכי קבלת הפנסיה, הודיעה לי פתאום שהחל מהיום שבו הייתי אמור לקבל את הפנסיה החודשית אקבל סכום נמוך בכאלף שקל מהסכום שאותו הייתי צריך לקבל לפי כל החשבונות עד אז. ניסיתי להבין מולם למה ומדוע ואיך ומה פתאום, וכלום. הועבר לטיפול. בבדיקה. כל מיני כאלו. בסופו של דבר, אחרי נדנודים אין קץ, הצלחתי לגרום להם לשלם את הסכום שהם היו צריכים לשלם. אתם יודעים כמה זה אלף שקל ל-20 שנות פנסיה, נניח? כרבע מיליון שקל. ונגיד, רק נגיד, שחברות הביטוח עשו ועושות תרגילים דומים למשהו כמו "רק" חצי מיליון אנשים, שלא כולם דקדקנים-נודניקים כמוני, אתם יודעים באיזה רווח שנתי מדובר? בשישה מיליארד שקל!

אז למה אנחנו לא שומעים על כל אלה? כי בחדשות בטלוויזיה רודפים אחרי טכנאים וחשמלאים שמרמים לקוחות בכמה מאות או אלפי שקלים, אבל כל מה שהנוכלים הקטנים האלו ביחד גונבים בשנה, חברות הביטוח גונבות מכם בשעה. ולמה באמת החדשות בטלוויזיה רודפות אחרי נוכלים קטנים ולא אחרי נוכלי הענק? נו, למה? כי הגנבים הגדולים הם גם המפרסמים הגדולים. זה למה.

ואיפה הגשם, איפה?


8.11.21

מה אכפת לכם מי זה? מי זה?

כמיליון ישראלים, כך לפי הנתונים, צופים במקביל בשתי תוכניות הריאליטי המתחרות של תאגיד הטלוויזיה המסחרי הדו-ראשי "קרשת". אבל למה? למה כל-כך הרבה אנשים מתעניינים בדברים כל-כך לא מעניינים?מה אכפת לכם מי זה שם מאחורי המסכה, הא? אם זה מיקי או ניקי או ציקי, גולדברג או גולדשטיין? איזה עניין יש לכם בסלבים מהליגה השנייה ששרים לא-משהו? מה, בגלל שצדי צרפתי כמעט חוטף התקף לב כשמתברר שמאחורי המסכה נמצא לא משנה מי? בגלל שאופירה אסייג צועקת "אני מתה" בכל פעם שמתגלה שמאחורי הבננה או האיגואנה זוהי דנה או חנה אוחנה?

ולמה אתם צופים ב"הישרדות", הלעוס כמו מסטיק שהודבק מתחת לנעל, ומשעמם כמו המוות, ושכל הזמן חוזרים ומופיעים בו אותם אנשים, שנחצבו מאותו מכרה נטוש של ספורטאים, דוגמניות, פליטי-ריאליטי ומשפחת בוזגלו? הם הרי חוזרים ואומרים וצועקים כבר שנים את אותם דברים לא מעניינים. זה מסתכם פחות או יותר בשתי השאלות החשובות של החיים - "מי גנב את הברזנט שלנו?" ו"מי אכל את העכברוש שלי?"

וכי למה אתם מענים כך את נפשותיכם? למה? בגלל שזה חינם? זה לא חינם. זה עולה לכם, לכולנו, מאוד ביוקר. כי אם אתם חושבים שמטרת הטלוויזיה המסחרית היא לספק לכם בחינם בידור קליל ומטופש, כדי לדגדג לכם קצת לפני השינה את נפשכם המותשת מיום העבודה - אז אתם טועים טעות מרה. מטרת הטלוויזיה המסחרית היא לגרום לכם להגביר את צריכת המוצרים שהיא מפרסמת. דגדוגי ההבל של "הזמר במסכה", "הישרדות" ושאר תוכניות הזבל הם המוליך שלכם לשם. ואתם, אנחנו, כולנו, מממנים את זה. משלמים על זה.

כי אם נניח שחלקו של הפרסום בתקציבי הבנקים, חברות האשראי, הביטוח, התקשורת, רשתות השיווק, ענקיות התמרוקים ודומיהן, הוא 3% נניח, אז זה אומר שאתם משלמים 3% מתקציב הצריכה המשפחתי שלכם כדי לממן את תוכניות הזבל וההבל האלו, בין אם אתם צופים בהן הרבה, מעט או בכלל לא. זה מס שכולנו משלמים לתאגידים הגדולים. ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה ישראלית (לא כולל דיור) היא כ-12 אלף שקל, אז 3% זה 360 שקל בכל חודש. זה מה שכל משפחה ישראלית משלמת כדי לממן את "הזמר במסכה" ואת "הישרדות" ואת משחקי אברי גלעד ודני רופ. זה אפוא מהמסים הגבוהים שאנחנו משלמים.

ולא רק בכסף אנחנו משלמים על הבלי הטלוויזיה המסחרית, אלא גם בעתיד ילדינו. ראשית, כי הטמטמת האסקפיסטית הזאת משרתת את הכחשת הצורך החיוני בפתרון הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. שהרי אם לא ניצור תקווה לעתיד טוב לילדי הפלסטינים, גם עתיד הילדים שלנו לא יהיה משהו. ושנית, עידוד הצריכה הבזבזנית והמיותרת מזרזת את משבר האקלים, בדרך לאסון הקרב למין האנושי כבר בדור של ילדינו או נכדינו.

אבל אם חשוב לכם יותר לגלות שהזמר מאחורי המסכה הוא ציקי או קיקי גולדמן, או מה חושב נאור בוזגלו על מאור בוזגלו - אז אתם צודקים. תמשיכו ככה.


1.11.21

למה הבריחה מכלא גלבוע כל כך נכשלה?

אלן ג'יי סקוט, סופר הלום קרב ממלחמת וייטנאם, תיאר ב-1973 בספרו היחיד, Zibi Born for Free, סיטואציה מוזרה לכאורה. זיבי, גיבור הספר, הוא אסיר בכלא דבנפורט שנידון ל-66 שנות מאסר על רצח חוואי שהתעלל בו בעת שעבד אצלו כנער. הוא חופר במשך שנים מנהרה כדי לברוא מהכלא, ואכן, לילה אחד, אחרי שכבר ריצה 22 שנות מאסר, הוא מצליח לברוח.

אלא שאז, עם צאתו מהמנהרה, מתברר לזיבי שהוא נמצא בחצרו של כלא אחר, סאות'גייט, שאינו שונה כמעט במאום מהכלא שממנו ברח. רק צבע מדי האסירים, שעות הארוחות, והמראה והשמות של האסירים הסטריאוטיפים המאיישים את המתקן - הידען, השתקן, הסדרן, המלשן, הרכלן, הפלספן וכו' - שונים. גם מהכלא זה חולם ומתכנן זיבי לברוח, אלא שכעבור עוד 17 שנה מסתיים פתאום הספר, הכתוב כיומן, באמצעה של מילה, מבלי שניתן לכך כל הסבר. לקוראים לא נותר אלא להבין כי זיבי מת מסיבה כלשהי, אחרי 39 שנים בכלא וללא רגע אחד של חירות.

אין טעם שתחפשו את הסיפור הזה, שכתב איזה סקוט אחד מארה"ב. הוא כולו פרי דימיוני. אבל הוא מסביר להפליא מדוע בריחת האסירים לא מזמן מכלא גלבוע כל-כך נכשלה. הרי כל פלסטיני החי בטריטוריות הנשלטות משטרית וצבאית בידי כוחות ישראל, חי בעצם בסוגים שונים של מחנות מעצר ובתי סוהר. המחנה הקל והמקל ביניהם הוא מדינת ישראל, שבה הפלסטינים הם כאילו-אזרחים, עם זכויות כמעט כמו של היהודים, לבד מכך שהמדינה "שייכת" ליהודים ולא להם. עבורם, היא משמשת רק כמחנה מעצר זמני לקראת גירוש עתידי, אם תחליט המדינה (באמצעות איזה גנץ או סמוטריץ') שהם מהווים סכנה לקיומה.

שאר מיליוני הפלסטינים המצויים תחת שלטונה ושליטתה של ישראל חיים בשני בתי סוהר ענקיים - האחד ביהודה ושומרון, שהוא לכאורה כלא "פתוח" המנוהל על-ידי האסירים עצמם, אבל בפועל אין בו חור תחת של אסיר אחד שישראל אינה צופה בו, אינה יכולה לחדור בעדו או לפוצץ אותו. הכלא השני, כלא עזה, הוא הכלא הגדול בעולם, סגור ומסוגר. האסירים בו חיים בתנאים מזוויעים, במחסור בן שנים של מים, מזון, חשמל, תעסוקה ופרנסה, ותחת איום מתמיד של הפצצות מחריבות בתים והורגות אדם. חוץ מזה, מחזיקה ישראל באופן קבוע ומתמיד כ-5,000 אסירים פלסטינים "ביטחוניים" בבתי הסוהר שהיא מפעילה. אתם יודעים, כאלו עם חומות וגדרות ושומרים חמושים, כאילו שבתי הסוהר של יהודה ושומרון ועזה לא מוקפים גם הם בגדרות, חומות ושומרים חמושים.

לכן, כשיצאו זכריה זביידי ושאר הבורחים מפתח המנהרה מחוץ לכלא גלבוע, התברר להם, בדיוק כמו לזיבי, שהם בסך הכול עברו מכלא אחד לאחר. מסיבה זו, הם החליטו להיכנע ולהחזיר עצמם, כל עוד נפשם בם, לכלא גלבוע. שהרי בהחלט יכול להיות שהחיים שם נוחים וטובים יותר מהחיים בכלא החדש שאליו יצאו.