ספטמבר - אוקטובר


25.10.21

כל הריגת ערבי היא הגנה עצמית

ביום חמישי התפרסמו שתי ידיעות משפטיות, לכאורה בלתי קשורות, שדווקא כן קשורות בעבותות ושופכות אור עצוב על חשכת ההוויה הקרויה "מדינת ישראל".

בבוקר פרסם "הארץ" שבג"ץ דחה את בקשת משפחתו של יעקוב אבו אל-קיעאן, שנורה למוות בידי שוטרים בכפר אום אל-חיראן ב-2017, לפתוח מחדש את תיק החקירה נגד השוטרים המעורבים בתקרית. זאת, על אף שקבע שהפרשה "אינה שעתה היפה של המשטרה, בלשון המעטה" ושאבו אל-קיעאן חף מפשע למרות שהמשטרה טענה לאחר התקרית כי הוא מחבל.

בג"ץ נימק את החלטתו בכך ש"האירוע המבצעי ארך שניות בודדות, בחשכת לילה, באווירה של חוסר ודאות האופפת את המעורבים כולם" ולפיכך: "ייתכן כי השוטר היורה באפלה בעודו חש או מבקש למנוע סכנת חיים לו או לחבריו ישגה בדרך התנהלותו". לגבי הטענה שאל-קיעאן מת בסופו של דבר מאובדן דם משום שלא הוגש לו טיפול רפואי, נאמר כי "בהינתן הכאוס ששרר בזירה ובהיעדר גורם מסדר ומארגן של האירוע, ייתכנו גם מחדלים בטיפול בנפגעים בזירה".

בערב פרסם "הארץ" כי פרקליטת מחוז מרכז הודיעה לחשודים בהריגתו של מוסא חסונא בזמן מבצע "שומר החומות" כי החליטה לסגור את התיק הפלילי נגדם מחוסר אשמה. למה חוסר אשמה? קודם כל, משום שבדיקת נשקו [של החשוד העיקרי] "לא איפשרה לקבוע בוודאות כי ביצע את הירי הקטלני לעבר חסונה" ובכל מקרה: "בפרקליטות קיבלו את טענת חמשת החשודים כי ירו מתוך הגנה עצמית... העובדה שניסו שוב ושוב להזעיק את המשטרה, שנוכח ריבוי האירועים לא הייתה מסוגלת לתת מענה למצב הקשה בשטח, הוסיפו אף הם לתחושת האי-ודאות והפחד. מכלול נסיבות אלה הוביל לחשש קונקרטי וממשי מפני פגיעה ולמסקנה שהירי שבוצע מתוך הגנה עצמית".

כבר התרגלנו לכך שיהודים, בכל תצורה שהיא, ההורגים במהלך "אירוע מבצעי" (הפגנה, מבצע, מלחמה וכו') ערבים, בכל תצורה שהיא, אינם מועמדים לדין, או מזוכים או מקבלים עונש מגוחך בשלל תירוצים עלובים. "מצלמות האבטחה לא פעלו"; "הבדיקה הבליסטית לא איפשרה..."; "למחסנית כדורי הגומי השתרבב כדור חי", וכאלו. אבל עכשיו, פתאום, פעמיים באותו יום, יוצאים הקליעים מהגופות כמו מרצע מן השק. שהנה, שתי ערכאות שונות לגמרי, בשני אירועים שונים, ובזמנים שונים, מקבלות את אותה החלטה בדיוק, כאילו נכתבה על-ידי אותו אלגוריתם או בוט, לאמור: "היה חושך, בלאגן, חוסר ארגון, אי-ודאות, ולכן סביר שהיהודי חשש ולכן ירה בערבי והרג אותו מתוך הגנה עצמית".

הייתכן שמערכות אכיפת החוק בישראל, מהמשטרה ועד בג"ץ, חורצות את הדין לא לפי מה שאירע בשטח, אלא לפי הנרטיב הציוני? לאמור, בכל מקרה הערבי הוא התוקפן והיהודי הוא המותקף, ולכן כל הריגה של ערבי היא הגנה עצמית. לא יכול להיות, נכון? ובכל זאת, אולי כדאי לשנות את החוק כך שייאמר בו ש"כל הריגה של ערבי בידי יהודי היא הגנה עצמית, אלא אם יוכח אחרת" (כמו במקרה של אלאור אזריה, בגלל הצילומים).


18.10.21

אנחנו מתנגדים לכיבוש. הסיני. בטיבט

סאלי רוני, הסופרת האירית המצליחה, ששני ספריה הראשונים תורגמו לעברית והצליחו גם בארץ, הודיעה שלא תאפשר לתרגם לעברית את ספרה החדש Beautiful World, Where Are You. לטענתה, "המערכת הישראלית להפרדה ושליטה גזעית נגד הפלסטינים עונה להגדרה של אפרטהייד לפי החוק הבינלאומי", ולכן "אני פשוט מרגישה שזה לא נכון עבורי, בנסיבות הקיימות, לחתום על חוזה עם חברה [הוצאה לאור] שלא מביעה הסתייגות פומבית מהאפרטהייד ולא מביעה תמיכה בעם הפלסטיני".

הודעתה של רוני עוררה כמובן מהומה קלה בארץ, וקוממה עליה לא רק את חוגי הימין הדתי והלאומני למיניהם, שקמו עליה לקללה כצפוי, אלא במפתיע גם לוחמי זכויות אדם ומתנגדי כיבוש לכאורה מ"השמאל". אחד מהם הגיב למשל ב"הארץ" לאמור: "הוציאה לי את החשק לקרוא את ספרייה, למרות שיש משהו בטיעונה על ישראל".אבל אם לדעתכם "יש משהו" במה שהיא אומרת; אם אתם מסכימים עם רוני שתחת שלטון ישראל מתקיים משטר של אפרטהייד כלפי הפלסטינים; אם אתם בעד זכויות-אדם ונגד הכיבוש; אז למה בעצם אתם מתרגזים על סופרת אירית שאומרת את זה ושלא מסכימה בשל כך שידפיסו פה את ספריה? איפה פה הבעיה? מה לא בסדר במה שהיא אומרת ועושה? מה בדיוק הטענה שלכם נגדה?

הבוטה כנראה מבין המתנפלים על רוני היה מבקר התרבות של "וואלה", עמית סלונים, שכותרת מאמרו זעקה בגדול "סאלי רוני אנטישמית". לא פחות ולא יותר. בראשית מאמרו דווקא משבח סלונים את יצירתה של רוני ואומר עליה שהיא "כתבה כמה מהדיאלוגים הפנימיים הכי חכמים של העשור האחרון". "מדובר בתופעה", הוא מוסיף, "אישה צעירה שגורמת לצעירים לרוץ לחנויות הספרים ולרוקן את המדפים, וכל זה עם רומנים על הניואנסים הקטנים של החיים האמיתיים". אלא שאת ספרה החדש, מוסיף סלונים, "לא נוכל לקרוא בעברית כי היא מסרבת לאפשר למו"ל ישראלי לתרגם את ספרה", וזה אומר, לדעתו, ש"סאלי רוני היא מטומטמת או אנטישמית". ומאחר ש"מטומטמת היא לא", כי היא הרי סופרת מצוינת, אז מסקנתו של סלונים ברורה וחד-משמעית - "היא פשוט אנטישמית".

אבל למה? למה רק אלו שתי האפשרויות שנותרו מכל הבליל הזה - מטומטמת או אנטישמית? למה בעצם היא לא מסכימה שהספר שלה ייצא בישראל בעברית? איך היא נימקה את זה? למה אתה לא מספר לנו מה היא אמרה, סלונים? תחת זאת אתה מונה את מיטב עוולות העולם, שסאלי רוני הזאת, האנטישמית, מתעלמת מהם לכאורה: רוסיה של פוטין ויחסה לאופוזיציה; מה שסין עושה לאויגרים המוסלמים; איסור ההפלות בטקסס וכו'. בכך בעצם מסתכמים הטיעונים של כל הישראלים, לא רק של סלונים, שיצאו נגד רוני - "ומה עם הכיבוש הסיני בטיבט?"

מי שטוען כך הוא גם תומך כיבוש וגם טיפש. תומך-כיבוש - כי אם הטיעון שלך הוא ש"כולם עושים את זה, אז גם אנחנו", אז אתה בעצם תומך בהמשך דיכוי העם הפלסטיני. טיפש - כי אתם באמת חושבים שישראל הזערורית יכולה להתנהג בברוטאליות נוראה כמעצמות ענק וזה יעבור כאילו כלום.


11.10.21

שובו של "הרצח הרומנטי"

לפני כעשרה ימים אירע בארץ מקרה רצח מחריד. על-פי החשד, אח פסיכיאטרי בשם אדוארד קצ'ורה, בן 49, רצח באכזריות את הנערה בת 17 ליטל יעל מלניק, שננטשה כשהייתה תינוקת ומאז טופלה במוסדות פסיכיאטריים כמתבגרת פגועת נפש. השניים הכירו במסגרת עבודתו של קצ'ורה בבית חולים פסיכיאטרי, ומאז התקיימו... או שמוטב אולי לומר שהגבר קיים עם הנערה יחסים.

איזה יחסים באמת? איזה יחסים באמת יכולים היו להתקיים, מחוץ ומעבר ליחסי מטפל-מטופלת, בין אח פסיכיאטרי בן 49 לבין נערה פגועת נפש בת 17? ומה נאמר על זה בתקשורת? שהם "היו בקשר", "בקשר זוגי", "בקשר אינטימי", ש"לחשוד ולנערה הייתה מערכת יחסים" ויש שהוסיפו "מערכת יחסים אינטימית". במקום אחד, רק במקום אחד, העזו וכתבו כי בצו ההרחקה שהוצא נגד קצ'ורה קודם לרצח "צוין כי החשוד מקיים עם יעל יחסי מין". וואלה!

היו גם לפחות שלושה כלי תקשורת שבחרו להגדיר את היחסים בין הגבר המבוגר לנערה במינוח שמסר להם כנראה מי מחוקרי או מדוברי המשטרה בפרשה הנוראה הזאת. ב-ynet כתבו שייתכן כי המניע לרצח הוא ש"הנערה שיתפה אותו בעובדה כי סיפרה על הקשר הרומנטי ביניהם והדבר הלחיץ אותו"; בכותרת המשנה של "ישראל היום" נאמר ש"במשטרה חושדים: העצור נלחץ כשהנערה סיפרה לו שהיא גילתה את הקשר הרומנטי ביניהם"; ב"הארץ" שלנו נכתב גם כן כי "מחקירת המשטרה עולה כי בין החשוד למלניק התפתח בעבר קשר רומנטי". ככה!

הנרצחת "על רקע רומנטי" יעל ליטל מלניק. צילום מהפייסבוק

מה קרה לכם? איך אתם כותבים, מפרסמים, דבר כזה? מה רומנטי ביחסים המעוותים, הנוראיים, המחרידים והרצחניים האלו? ומתי "בעבר" התפתח ביניהם  "קשר רומנטי"? כשהיא הייתה בת שש? ונגיד שזה מה שאמר לכם איזה שוטר אידיוט, אז זה מה שאתם כותבים? אין לכם שכל משלכם? ואיפה העורכים? האומנם חוזרים הימים האפלים של המאה שעברה, שבהם הגדירו העיתונים כל רצח של אישה על-ידי בן זוגה או בן משפחתה כ"רצח על רקע רומנטי"? האם לא די עם זה כבר? הסתכלו בתאריך. השנה היא 2021.

קוראי וקוראות "הארץ", ייאמר לזכותם, אכן נזעקו בתגובות למאמר, לאמור: "איך אח שמנצל חולה זה קשר רומנטי?"; "הם לא ניהלו קשר רומנטי. הוא ניצל אותה מינית"; "קטינה מתמודדת נפש לא יכולה לנהל קשר רומנטי עם פסיכופת בן 50, אלא מדובר במקרה של ניצול. אנא מכם/ן, תקנו את הביטוי המזעזע הזה". אז אנא מכם, תקנו את זה. ולא רק הפעם. בכלל.

באשר למשטרה. הגיע כבר מזמן הזמן שכל שוטרי משטרת ישראל יועברו "סדרת חינוך" בנושא אונס ורצח נשים, ושלעולם לא תעלה עוד על דל שפתותיו או פתקאותיו של אחרון השוטרים המילה "רומנטי" בהקשר של רצח נשים. די כבר, יא דפוקים! ומילה אחרונה למחוקקים ולשופטים – מחקו מספר החוקים והפסיקו את השימוש בקשקוש הקרוי "צו הרחקה". מה, אתם באמת מאמינים שחתיכת נייר תמנע רצח או שכוּלה מדובר בכיסוי תחת? על מבודדי קורונה אתם שמים אזיקים אלקטרוניים ולגברים שמאיימים על בנות זוגם ברצח אתם נותנים פתק אזהרה? זה לא מכשיר משפטי. זה מכשיר רצח.


4.10.21

המשותף בית נפתלי בנט לאתגר קרת

ראש הממשלה החדש שלנו, נפתלי בנט, גם אם הוא טוב מקודמו, הוא כסיל ובער. כסיל כי הוא מצלצל להורי חייל פצוע וטועה בשם בנם ולא יודע באיזה בית חולים הוא מאושפז, ובנאום בעצרת האו"ם הוא תוקף את פקידי ממשלו ושכאלו. והוא בער כי כפי שאמר למראיין כשהתמנה לשר החינוך: "לא יצא לו" לראות אף מחזה של חנוך לוין. הייתכן שלשר החינוך בממשלת בריטניה "לא יצא" לראות אף מחזה של שייקספיר? שלשר החינוך בממשלת יוון "לא יצא" לשמוע אף שיר של תיאודוראקיס? לא לראות אף מחזה של לוין זה לא בורות. זו בערות.

ייתכן שגם על זיגמונד פרויד "לא יצא לו" לשמוע. כי באותו נאום בעצרת האו"ם, בנט גם הודיע לעולם ש"הישראלים לא קמים בבוקר במחשבה על הסכסוך", אלא "רוצים לחיות חיים טובים, לדאוג למשפחות שלנו ולבנות עולם טוב יותר עבור ילדינו". אלא שכל בר-דעת בעולם לא הבין מכך שאין לנו סכסוך עם הפלסטינים ולכן לא צריך לפתור אותו, כפי שראש הממשלה התכוון לומר, אלא בדיוק ההיפך: שבהחלט יש סכסוך ושהישראלים לגמרי מודעים לקיומו, אלא שהם אינם חפצים בפתרונו. הם חפצים ב"חיים טובים" לעצמם, שפירושם המשך השליטה הצבאית על כמה מיליוני בני אדם משוללי זכויות.

באמירתו זו גם ביטא ראש הממשלה דעה ישראלית מוסכמת לפיה "החיים" מתקיימים כביכול בנפרד, באיזו פלנטה או ממד אחרים, מן "הפוליטיקה". לכן, על-פי טמטום זה, ישנם הדאגה לפרנסה, למשפחה, לבריאות ולעתיד ילדינו, שאלו הם "החיים", המתקיימים לחוד מענייני הפוליטיקה - "הכיבוש", הפלסטינים וכל השטויות הללו - שאין בינם לבין עתיד ילדינו שום קשר. והרי בדיוק ההיפך הוא הנכון – עתיד ילדינו קשור ותלוי לגמרי בהמשך או בפתרון הסכסוך שלנו עם הפלסטינים.

מתברר שדעה זו מושרשת כאן לא רק בראשי ממשלה והדיוטות, אלא גם במי שנחשבים "הוגי דעות" ו"ואנשי רוח". כך אמר הסופר אתגר קרת בסרט התיעודי "החלון הרביעי" על הסופר עמוס עוז: "יש סתירה מאוד חזקה בין כתיבה פוליטית לכתיבת פרוזה... ברגע שאתה לוקח את הכתיבה ועושה בה איזשהו קרדום לחפור בו... במקום לבוא ולעזור לאנשים לצלול לאיזשהו עומק של קיום אנושי... זה נראה לי כמו בגידה בכתיבה".

אתם רואים, בנט וקרט חושבים אותו דבר בניסוחים קצת שונים. בנט גורס שאין קשר בין "החיים" לבין "הפוליטיקה", ואילו קרת פוסק לא רק שהפוליטי הוא מחוץ לאנושי, אלא שהפוליטי סותר את האנושי. שקיומו של הפוליטי, בספרות ובמציאות, לא רק שמפריע, אלא לגמרי משבש את היכולת "לצלול לאיזשהו עומק של קיום אנושי" עד כדי בגידה בספרות ובאנושות.

למה מה? יצירות שיש בהן דעה פוליטית – כמו למשל "1984" של אורוול, "גרניקה" של פיקאסו או "הדיקטטור הגדול" של צ'פלין – הן יצירות פחות מעמיקות או אנושיות מ"לשבור את החזיר" של קרת? שלא לדבר על כך שהספרות הישראלית הקאנונית (עוז, יהושע, גרוסמן, שלו) היא כולה קרדום לחפור בו כדי להלל, לשבח, לפאר ולקלס את המפעל הציוני. אז מה לכם כי תלינו?


27.9.21

גם אנחנו קצת טליבאן


"טליבאן יאפשר לנשים ללמוד באוניברסיטה", דיווח אתר "וואלה" ומיד השבית את השמחה - "אך הארגון יאסור על שיעורים מעורבים עם גברים - כך אמר השר להשכלה גבוהה [זאב אלקין האפגני – ק.נ] מטעם הארגון הקיצוני". כן, כן, איזה קיצוניים, מטורללים, קנאים ומיזוגנים נוראים טליבאן האיסלמיסטים האלה, הא? וואלה?! אבל למה? וכי בישראל שלנו, היהודוניסטית, המודרניסטית והפלורליסטית להפליא זה לא גם כן קצת ככה?

הנה, ראו מה מספר לנו אותו "וואלה" בידיעה אחרת מלפני שלושה חודשים: "בג"ץ אישר את ההפרדה המגדרית במוסדות ההשכלה הגבוהה" ברוב של שלושה (השופטים הגברים מלצר, הנדל ואלרון) נגד שניים (השופט פוגלמן והשופטת ברון). נו, אז מה בדיוק ההבדל בין החכמים הגדולים של טליבאן באפגניסטאן לבין השופטים העליונים בישראל?

אבל זה לא רק השופטים העליונים המיושנים שלנו. הנה ידיעה נוספת, הפעם מ"הארץ" משבועיים קודם לכן - "אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית החליטה לאפשר הפרדה בין גברים לנשים באירועים שהיא עורכת". בקיצור, טליבאן זה לגמרי כאן.

הגיע אכן הזמן להפשיט את שני המושגים הללו בהקשר הזה שלהם - "הפרדה" ו"הפרדה מגדרית", מהקישוטים והעדיים הצבעוניים השקריים שהם עטויים ועדויים בהם. "הפרדה" בהקשר הזה, "אפרטהייד" בלשון האדונים הלבנים בדרום-אפריקה, או סגרגיישן בשפת הגזענים האמריקאית - היא תיאור מילולי שקרי שנטבע כמובן על-ידי האדונים המפרידים לפעולה שהמילה הזאת מתארת בכל השפות.

הפעולה שהמילה הזאת מתארת היא לא באמת הפרדה – אלו לכאן ואלו לכאן ("אנחנו פה והם שם", כמאמר אהוד ברק) - מסיבות של ביורוקרטיה, נוהל או נוחות. לא ולא. בכלל לא. זו לא פעולה של הפרדה סתם. זו הפרדה (באוטובוסים, במוסדות הלימוד, בכל מקום) בין הנעלים והעליונים לכאורה (הלבנים, הגברים, הנוצרים, היהודים וכו') לבין הנחותים והתחתונים לכאורה (השחורים, הנשים, היהודים, הערבים וכו'). זו הפרדה שנובעת מאפליה ומטרתה לשמור ולהנציח את האפליה הזאת לעולמים. זו לא הפרדה. זו אפללה.

אם למשל הייתה מדינה כלשהי בעולם שבה באוניברסיטה כלשהי היו מפרידים בכיתות הלימוד בין רוב התלמידים - הנוצרים או המוסלמים לא משנה - לבין התלמידים היהודים, זה היה נראה לכם בסדר? אז מה ההבדל בין זה לבין מה שקורה כאן או במדינת טליבאן?

ובקשר לסוגת "ההפרדה המגדרית" של האפללה, הרי שזוהי לא רק צורה מגעילה במיוחד של אפליה, אלא שזו גם אפליה שכל כולה הטרדה מינית. שכן הסיבה לכך שגברים דתיים (חרדים יותר או פחות) מסרבים להיות במחיצת או בסביבת נשים, היא שהדבר עלול לדעתם לעורר בהם, באדונים האומללים, את "יצר הרע", כלומר את יצר המין (איך הוא רע, אם הוא זה שיצר אתכם מלכתחילה?), ובגללו האדונים הגברים של הדת היהודית מתייחסים לנשים כאל אובייקט מיני "מסוכן", ותו לא.

את תפיסת העולם המעוותת הזאת אישר בית המשפט הגבוה לצדק (מה זה צדק? צדק זה כלב-ים לידו) של מדינת ישראל. וואו, איזה יופי פה וכמה נאור, הא?

 

20.9.21

החזירו את הילד

מדובר באחד הפשעים החמורים ביותר בספר החוקים. העונש על-פי החוק הישראלי על חטיפת ילד מחזקתו החוקית הוא עד 20 שנות מאסר. זה מעשה הפשע שביצע שמואל פלג, כשחטף, ביודעו שמדובר בפשע, את נכדו איתן בירן בן השש, ניצול התרסקות הרכבל, מחזקתה החוקית של דודתו, איה, בהתאם להחלטת בית המשפט באיטליה. החטיפה הזו נוגדת כל חוק ואמנה הנהוגים הן באיטליה והן בישראל.

על מעשה הפשע הזה לא יכסו מילים יפות או התייפחויות, כנות או מבוימות, מול מצלמות הטלוויזיה. גם העובדה שהחוטף הוא סבו של הילד היא חסרת משמעות לצורך העניין. לכן על החוטף ומשתפי הפעולה עמו להחזיר את הילד ללא דיחוי, כמה שיותר מהר, ומרצונם החופשי לחזקת דודתו באיטליה. ואם לא, אז בהוראה של בית משפט ישראלי. אין כאן שום מקום להתחכמויות, התפלפלויות או עיכובים.

אלא שהתקשורת הישראלית, ברובה המכריע, משתפת פעולה עם הפושעים. הן בכך שהיא מכבסת את הפשע במילים כמו "טרגדיה" ו"משפט שלמה", וכמובן בהעניקה "זמן מסך" לרוב לסב החוטף ושותפיו לפשע, כאילו היו איזה צדיקים שעלינו להבין לנפשם; שפעלו אולי לא בדיוק לפי החוק, אבל "מתוך כאב",  "לטובת הילד" (איך חטיפת ילד מביתו היא "טובת הילד"?) מתוך הגשמה כביכול של איזו "צוואת הורים" בלתי קיימת, וכל מיני דברי הבל וזבל שכאלו.

כל הוויית העוולה הנוראה שביצעה המשפחה החוטפת הפושעת, ושהתקשורת הישראלית נותנת לה הכשר, מצויה בשלוש המילים ששיגר הסבא שחטף את הילד מדודתו, אחות אביו של איתן בירן, לאחר שנחת עם הילד על אדמת ישראל – "איתן חזר הביתה". מה זה "חזר" ומה זה "הביתה" במשפט הקצר הזה? הדודה איה מסרה את הילד לסבו לכמה שעות, בהתאם לצו המשמורת של בית המשפט, ומשבושש להחזירו בזמן הנקוב - פירשה את המסר ששלח לה החוטף שהנה החזיר סוף-סוף, אומנם באיחור, את הילד "הביתה", כלומר אליה. אבל כשיצאה מביתה לקבל את פני הילד, התברר לה שהסבא חטף אותו לישראל.

הפירוש של "חזר הביתה", מבחינת החוטף, הוא שהילד חזר לכאורה למשפחתו ולמדינתו "האמיתיות". אבל זהו מיצג שכולו שקר ורמיה. ביתו האמיתי של איתן בירן -  אלא אם בית המשפט באיטליה או איתן בבגרותו יחליטו אחרת -  הוא בית דודתו, אחות אביו, באיטליה. שם גדל ושם הוא חי, עד שנחטף.

במיצג השווא הזה מובלעות שתי הנחות כוזבות, שהתקשורת הישראלית כנראה מסכימה עמן: האחת היא שילד "שייך" לאמו ולא לאביו, ולפיכך אם ההורים נספו, אזי הבית "האמיתי" של הילד שהתייתם הוא אצל הדודה מצד האם ולא אצל הדודה מצד האב, וזאת למרות שהדודה מצד האב היא זו שטיפלה בו מיום האסון וגם קיבלה את החזקה עליו כדין. השנייה היא האקסיומה הציונית, לפיה ביתו האמיתי של כל יהודי, קל וחומר של יהודי יתום, הוא ישראל. וזאת למרות שביתו האמיתי של איתן בירן היה ועודנו איטליה, המדינה בה חי כל חייו.

החזירו את הילד לביתו, לבית דודתו באיטליה. לא מחר ולא מחרתיים. עכשיו. מיד.

 

13.9.21

לא תברחו מזה

הנקודה הרגישה שלנו במה שאנחנו מגדירים "ביטחון ישראל" כחלק ממלחמת הדיכוי שלנו בעם הפלסטיני, הוא לא מחבלים מתאבדים ולא הרג חיילים ולא רצח ילדים, אלא הפגיעה באגו הלאומי שלנו ובתחושת העליונות שלנו, אדוני הארץ, על הילידים הפלסטינים בכול התחומים - השכלי, המוסרי, הטכנולוגי, הצבאי ובמה לא. בהכול. והנה באו ברצף שני המאורעות "הביטחוניים" האחרונים - הרג הצלף בראל חדריה שמואלי בידי פלסטיני ובריחתם של ששת האסירים הפלסטינים מהכלא השמור ביותר בישראל - הציפו את פגיעותו של האגו האדנותי הציוני והניבו שלל רב של תגובות מטורללות ומוטרפות.

וכי למה קמה הזעקה הכל-כך מרה במקרה על הריגתו של חדריה שמואלי? הרי זה לא ש"מחבל" שחט ילד בשנתו. הפלסטיני הרג חייל ישראלי שהיה שם כדי להרוג אותו. ככה זה במלחמה, לא? כל צד מנסה להרוג את השני. לרוב מצליח הצד המוגן והחמוש להרוג בחסרי המגן הבלתי חמושים, כלומר אנחנו בהם, ולעתים רחוקות, פה ושם, גם הם הורגים בנו קצת. ככה זה במלחמה חד-צדדית ובלתי הוגנת. על כך קמה הצעקה - איך זה שמפקדי צבאנו מאפשרים להם להרוג אחד מאיתנו, מוגן וחמוש כמו טנק, בעת מה שצריך להיות שם זה שאנחנו נהרוג בהם? "כמו כבשים", כפי שאמר האב השכול.

לא חלף זה רב וצץ עניין הבריחה הנועזת והמפתיעה לעילא של ששת האסירים מכלא גלבוע של היהודים, אומת ההיי-טק, הביטחוניסטים המצוינים מסדרות הטלוויזיה, ממציאי "כיפת ברזל", הגאונים זוכי פרס נובל. ועוד בערב ראש השנה שלנו. כל-כך משפיל בעיניים ישראליות. הרי, הבה נודה על האמת, הבריחה הזאת היא לא מפגע או פיגוע ביטחוני. לא באמת נשקפת סכנה לישראל ולביטחונה מההימלטות הזאת. הפגיעה היא אך ורק באגו הציוני. איך זה שישה פלסטינים מחוריינים עושים לנו דבר כזה? ומה עושים עכשיו?

בינתיים, בימים שבין הבריחה ללכידה, ראו מה הציעו המנהיגים, המומחים והפרשנים המופלאים שלנו לעשות בעניין הזה של בריחת "המחבלים" (הם מחבלים בדיוק כמו שהיו מנחם בגין ויצחק שמיר, והרבה פחות פושעי מלחמה משהיה אריק שרון): הימין הקיצוני יצא לגמרי ממעט הדעת שעוד נותרה בו. ח"כ איתמר בן-גביר טען שהבריחה היא בגלל "שנותנים למחבלים תנאי כליאה של חמישה כוכבים". הוא אף הניח על שולחן הכנסת תיקון לפקודת בתי הסוהר לפיה "כל מי שיוגדר כאסיר ביטחוני המשתייך לארגון טרור שנלחם במדינת ישראל, לא יסופק לו בשר מכל סוג שהוא, ובכלל זה עוף או דגים". בדיוק ככה, צודק, אם הם לא יאכלו דגים ייפסקו גם הבריחות וגם הפיגועים.

עמיתו של בן-גביר, ח"כ בצלאל סמוטריץ', גרס שהכל הבריחה קרתה בגלל "תנאי הכליאה המפנקים להם זוכים מחבלים בכלא הישראלי". קרני אלדד כתבה ב"ישראל היום" ש"המדינה היא אסירה והם [האסירים הביטחוניים] עושים מה שהם רוצים" וקראה "לאפס [מלשון אפס] את התנאים של המחבלים", יען כי "נגמרה הקייטנה". וואלה? אם זו כזו קייטנה, למה שלא תשלחי לשם את הילדים שלך?

גם תגובות מגוחכות, מצחיקות ומטורפות אחרות לא חסרו. יחצ"ן הצמרת רני רהב פסק בטוויטר ש"במדינת חוק לא בורחים מהכלא!" (ממש ככה, עם סימן קריאה) והפרופסור למשפטים עמנואל גרוס, שיצא נגד קביעתו של גדעון לוי ב"הארץ" שהבורחים הם "לוחמי חופש", קבע נחרצות שהמונח הזה שמור ל"אזרחים המתקוממים נגד שלטון כיבוש ופוגעים בלוחמיו, כלומר בצבא". בכך, הגדיר את הפלסטיני שירה והרג את חדריה שמואלי כ"לוחם חופש", קביעה שכנראה הוא עצמו מסתייג ממנה נחרצות לא פחות.

הפרשן המדיני "השמאלני" של ynet, אטילה שומפלבי, צייץ בטוויטר שהוא "מקווה שהלוחמים שרודפים אחרי המחבלים שברחו יודעים שידיהם לא קשורות ושיש להם תמיכה מלאה. ירי בזמנכם החופשי, לוחמינו, רצוי ישר לפלג העליון. בהצלחה". וישראל הראל כבר התחרפן לגמרי כשקבע כאן, ב"הארץ" שלנו, כי "כדי לכבות את הבערה הנוכחית והבערות בעתיד, עלינו להבעיר את השטח". ומה זה אומר? "לצאת עתה למבצע דוגמת חומת מגן'' כדי "להוציא את האויב משיווי משקל לשנים רבות, ובמאמץ לא רב, אם רק נאמין שאפשר, אפילו לתמיד". זו גם שיטה טובה למנוע את שריפת היערות בישראל לשנים רבות ואולי גם לתמיד – לשרוף בעצמנו את כל היערות וזהו - יותר לא יהיו שריפות יערות בארץ. איזה מוח יהודי יש לנו. לתפארת.

השר לביטחון פנים שלנו, עמר בר-לב, איש מפלגת העבודה "שוחרת השלום" יצא לביקור עבודה באחד מבתי הסוהר שבהם התעוררו "מהומות" בעקבות הרעת התנאים של האסירים אחרי הבריחה מכלא גלבוע. הוא דיבר עם המפקדים ועם הסוהרים, ועם מי לא דיבר בכלל? עם מישהו מבין האסירים. למה מה, הם חתולים? תרנגולים? הם אמנם פלסטינים, אבל הם בני אדם. אולי גם להם יש משהו להגיד שכדאי שכבוד השר ישמע מפיהם?

אורי משגב, עמיתנו כאן ב"הארץ", יצא לכאורה נגד העיוורון הישראלי וקבע שהסיפור האמיתי פה זה הסיפור הפלסטיני. אלא שמסקנתו היא שיש "להתעמת בעיניים פקוחות עם נושאי הליבה שעומדים בבסיס האירועים: המצור בעזה, ירושלים, הכיבוש, בעיית האסירים". אבל גם זהו עיוורון. הסיפור האמיתי אינו זה. הסיפור האמיתי הוא שוויון. עד שאנחנו, היהודים, לא נוותר על העליונות הפריבילגית שלנו בארץ הזאת (מה שקרוי בפינו "מדינה יהודית") - לא יכון כאן שוויון מלא, אישי ולאומי בין יהודים לפלסטינים, ולא תנוח ולא תשקוט הארץ לרגע. לא תברחו מזה. כמה מבין היהודים מוכנים לכך כיום? אפילו לא אלפית האחוז. אז בינתיים תמשיכו להרוג ולמות. אבל תפסיקו כבר לבכות.

 

5.9.21

המציאוּת היא סאטירה

סאטירת הדגל של "קשת" היא בכלל לא תוכנית החיקויים "ארץ נהדרת" - זו שמודיעה לצופים מראש את מי הולכים לחקות כי ברור שהחיקויים כה דלים שבלי שיגידו לנו מי זה לא נדע לזהות אותו. סאטירת הדגל של "קשת" מתרחשת באתר האינטרנט שלה "מאקו" במדור "סלבס". והנה לכם משם דוגמית מופלאה לטקסט סאטירי נוקב, חריף, שנון ומצחיק מאת יפעת הללי אברהם, שכותבת בלשון רבים:

"הערב (ה') ציפי רומנו תעמוד מתחת לחופה בפעם השנייה בחייה יחד עם בת זוגה, נועה משש. השתיים התארסו באירוע מרגש בחודש יוני האחרון, ומאז אנחנו מחכים בציפייה ליום המרגש בחייהן... ורגע לפני שאנחנו מתחילות לבכות מהתרגשות – גילינו את המחיר המטורף של אירוע השנה...  ציפי ונועה יינשאו הערב באירוע מרגש עם 350 מוזמנים... האירוע ייערך בקונספט צרפתי קלאסי ועל ההפקה הופקדה המפיקה סינגה. עלות עיצוב האולם - שיעוצב בניחוח פריז של המאה ה-19 - תעמוד על כ-150 אלף שקלים.האורחים ייהנו מארוחות מפנקות עליהן הופקד השף דניאל רחמים, שהיה אחד המתמודדים האהובים בתוכנית "משחקי השף". המנות יוכנו ממיטב חומרי הגלם הטריים המשלבות אוכל מקומי שורשי לצד השראות מודרניות באווירת ביסטרו צרפתי, והמחיר בהתאם: מנה לסועד תעלה לציפי ונועה 450 שקלים, ול-350 האורחים - לא פחות מ-157 אלף שקלים... ציפי ונועה ישלמו על החלק המוזיקלי לא פחות מ-70 אלף שקלים לפני מע"מ (והנחת סלב). כמובן שאין חתונה בלי אאוטפיטים מפציצים, ובזמן ששתי השמלות של נועה עלו 16,400 שקלים, ציפי הסתפקה בחליפה של איב סאן לורן שעלתה לה עשרת אלפים שקלים חדשים. על האיפור והשיער של השתיים הוציאו 6,000 שקלים, ולצלמים הן ישלמו לא פחות מ-28 אלף שקלים. חתונת השנה של ציפי ונועה תעלה לא פחות מ-437 אלף שקל(!) לפני מע"מ והנחות סלב. אם יש לכם תוכנית להגיע הערב לחתונה של השתיים – ממליצים להכין צ'ק שמן במיוחד".

קולע וקורע. שימו לב לשפה המיופזפת (מזויפת ומיופייפת) המחקה בלעג משעשע את שפת הדיבור המתיילדת שפשתה בארץ כקורונה ביום שרב; וגם לאופן הפוסט-אירוני הכאילו-מעריץ הלועג בבוז חינני דקיק לאצולת הממון הנובורישית שכולה רהב וראווה; וכמובן לחזרתיות הנלעגת על סופרלטיבים "מפציצים", המייצרים כביכול יש מאין מלא-כלום, כמו "אירוע מרגש, אירוע השנה, חתונת השנה, קונספט צרפתי קלאסי, ניחוח פריז המאה ה-19 (כנראה ריח של צואת סוסים) ושכמותם; ובעיקר - לזעקה המרה, הכואבת, העטופה לכאורה בממתקים מילוליים מאופרים בצבעי מאכל של תהילה חלולה, מול בזבוז הכספים האיום ונורא לנוכח מצבם הכלכלי העגום של ניצולי שואה, נכים ועניים בישראל, שהגיעו עד פת קרואסון.

נכון, גם הסאטירה הזאת, כאחותה ה"נהדרת", נגועה באנטי-מזרחיות (דווקא רומנו ומשש הן קראו לדמויות המושמות כאן ללעג...) ובלהט"בופוביה קשה (למה דווקא שתי נשים נישאות בפארודיה הלעגנית הזו?), אבל לא נורא. העיקר הבריאות ושנה טובה. וגם זו סאטירה. כי איזו בריאות ואיזה טובה, הא?