4.8.25

מתנגדי ההתנתקות צדקו. היא אכן היתה ניצחון הטרור

במאמרו הראשון באכסנייתו החדשה, "ישראל היום", במסגרת גיליון מיוחד המוקדש למלאת 20 שנה להתנתקות, מגלה עמית סגל את אמריקה – ההתנתקות היתה ניצחון הטרור.

ההתנתקות, למי שלא היה כאן כשזה קרה, לא התבצעה במסגרת או כחלק מהסכם עם ארגון או רשות פלסטינית כלשהי, אלא מהלך ישראלי חד-צדדי, של נסיגה, ליתר דיוק – בריחה, של ישראל מרצועת עזה, על צבאה והתנחלויותיה, תחת לחץ הטרור הפלסטיני הגובר שם, בעיקר זה של כוח חמאס העולה. וראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שהחליט על ביצוע ההתנתקות, עשה זאת משום שהגיע למסקנה שלאורך זמן מדינת ישראל לא תוכל לעמוד במעמסה, הצבאית והכלכלית, של החזקה מתמשכת של שלטון צבאי והגנה על איי התנחלויות בתוך אזור צפוף שבו כמעט מיליון פלסטינים, ולפיכך נכנע לטרור ועשה "ויברח" מכל רצועת עזה.

אבל סגל אינו מסתפק בקביעה "הנועזת" הזו, ומוסיף וקובע במאמר, בראייה רטרוספקטיבית לכאורה, ש"מתנגדי ההתנתקות צדקו בכל מילת אזהרה, ותומכיה טעו בכל מילות העידוד".

האמנם?

נתחיל בתומכים. גם פה סגל בהחלט צודק. כי אם לסכם בהכללה את דעותיהם, הרי שהם טענו ששחרורה כביכול של עזה מהכיבוש הישראלי במחווה של רצון טוב לכאורה יכול להוות מפנה ופתח לפיתוחה ושגשוגה של עזה "החופשית", עד כדי ריביירה סינגפורית ים-תיכונית פורחת, ומשם תקצר בצ'יק ובצ'אק הדרך לשלום.

אז שלושה דברים: כדי לפתוח במלחמה מספיק צד אחד, אבל לשלום, ממש כמו בטנגו, צריכים שניים, ופה אפילו לא היתה מראית-עין של שיתוף הצד השני ב"שלום" הזה שכפינו עליהם; אריק שרון מעולם לא היה שוחר-שלום, ומטרתו, לבד מהבריחה מעול כיבושה של עזה, היתה דווקא להכביד את עול הכיבוש ב"יהודה ושומרון", כדי למנוע כל אפשרות של הקמת מדינונת פלסטינית שם. והמטרה הזו היתה ועודנה מטרת הימין הלאומני והדתי, מאז ומעולם; וישראל לא באמת הסירה, במהלך הזה של ההתנתקות, את הכיבוש מעל רצועת עזה, אלא שינתה אותו מכיבוש בתוך השטח, לכיבוש, כלומר סגר, מצור, מסביב לשטח, כשלישראל שליטה מוחלטת בכל היוצא והנכנס לעזה, בים באוויר וביבשה, או בפשטות – עטיפת הרצועה ברצועת חנק.

נניח, למשל, שמדינת ישראל היתה נתונה תחת כיבוש רומני. ואז היתה ממשלת רומניה מחליטה לבצע "התנתקות", נניח מפתח תקווה – מוציאה את חייליה מהעיר, מפרקת את המושבה הרומנית ומעבירה אותה לכפר סבא, ואז מקיפה את פתח תקווה בגדר ובחיילים, ואוסרת על תנועה אווירת או ימית אל העיר. האם הייתם חושבים, במקרה כזה, שהרומנים שיחררו את פתח תקווה מעול כיבושם ועכשיו היא תהפוך להונג קונג של המזרח התיכון?

אז כמו שזה לא היה קורה בפתח תקווה, זה לא קרה בעזה, וקיבלנו לא שלום, אלא חמאס וטרור. וזאת אכן היתה טענתם העיקרית של מתנגדי ההתנתקות, שלא רק שהיא לא תמנע טרור, אלא שהיא תגביר את הטרור. וזה, לטענתם עכשיו, מה שהוכח ב-7 באוקטובר, ולפיכך טוען סגל נביאם במאמרו ש"מתנגדי ההתנגדות צדקו בכל מילת אזהרה" שלהם.

אך האמנם כך?

ראשית, אין לנו קבוצת ביקורת, ואין ולא יכול להיות לנו שמץ מושג מה היה קורה אם לא היתה מתרחשת ההתנתקות, והיו נמשכים שליטת צה"ל והקמת התנחלויות ברצועת עזה. הנחתם, הוודאית לכאורה, של סגל ועמיתיו לאמונה, שלולא ההתנתקות הטרור הפלסטיני היה חדל או קטן, אין לה לפיכך שום בסיס, וממש לא מובן מאליו שכך אכן היה קורה.

בין מדינת ישראל לעם הפלסטיני יש מלחמה, מלחמה לכאורה, כי כמאמר הילדים "זה לא כוחות". מדינת ישראל, המחזיקה כבר כשישים שנה את מרבית העם הפלסטיני תחת משטר כיבוש, היא מעצמה צבאית אדירה, עם טנקים ושיריוניות ומטוסי ומסוקי וספינות קרב וטילים מכל הגדלים והסוגים והמינים ומה לא. ואילו הכלי היחידי העומד לרשות העם הפלסטיני במלחמתו בכיבוש ובדיכוי הישראלי הוא הטרור. אין לעם הפלסטיני כלי אחר להילחם איתו מול ישראל על עצמאותו וחירותו לבד מהטרור. ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, אתם יכולים לספק להם כמה מטוסי קרב והם יוכלו גם להפציץ את בתיכם וילדיכם כמו שאנחנו עושים ללא הרף, בלי טרור. מסכימים?

ולבד מכל כל הנשק שבעולם שמדינת ישראל מפעילה נגד העם הפלסטיני על מנת לגרשו ולאבדו, פועלים בשמה גם טרוריסטים (ברוך גולדשטיין, עמירם בן-אוליאל, חגי סגל, ינון לוי ועוד). ועד שישראל לא תגיע להסדר עם הפלסטינים, שישים קץ לדיכוים ויאפשר להם חיים של חירות ושוויון, הטרור הפלסטיני יימשך, ואין לזה שום קשר לאיפה ואיזה ישוב יהיה או לא יהיה בעזה או בגדה. הטרור הפלסטיני הוא תוצאה ותגובה לנכבה, לכיבוש, לדיכוי, להרס ולהרג שאנחנו משיתים על הפלסטינים כבר כשמונים שנה. וכל עוד זה לא ייפסק, הטרור לא ייפסק.

ואם זה יימשך כך, לא רק שהטרור הפלסטיני לא ייפסק, אלא שהוא אך יגבר, כי הכתוב בתורה על בני ישראל "וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ", נכון גם לגבי הפלסטינים.

אבל טרור זה לא רק אופן לחימה, זו גם צורת משטר, המטיל אימה (טרור בלע"ז) על נתיניו, למשל כזו שהבעת מחאה כנגדו דינה מאסר ואף מוות, או שכולא את נתיניו ב"מלחמת נצח" קיומית נגד שלל אויבים העומדים עלינו בכל שעה ומכל עבר לכלותינו.

ולכן גם העובדה שעמית סגל הוא הפרשן הבכיר של התקשורת הישראלית, המצולמת והכתובה, היא ניצחון הטרור.

28.7.25

הג'נוסייד בעזה ב-2025 הוא המשכה של הנכבה מ-1948

במאמרו כאן של פרופסור דניאל בלטמן, היסטוריון של השואה וג'נוסייד, הוא תלה את הכחשת הג'נוסייד הישראלית בעזה ב"זהות קורבנית" שבנינו לעצמנו. וזו לדעתי שלי, שאפילו BA אין לי, אינה כלל ועיקר הסיבה הנכונה.

זה נכון שישראל מבצעת עכשיו בעזה ג'נוסייד בחלקו של העם הפלסטיני היושב שם. היא הורגת אזרחים, זקנים, נשים וילדים, ללא הבחנה ובעשרות אלפים. היא הורסת, ללא שום צורך מלחמתי-מבצעי, את מרבית בתיהם של תושבי עזה והופכת אותם לפליטים חסרי כל, וגם מרעיבה אותם. והחשוב מכל – ישראל עושה זאת מתוך כוונה, עליה חוזרים ומצהירים בפומבי שרי ממשלתה וכלי התקשורת שלה – למחוק את עזה, ותושביה, מעל פני האדמה. אלו הם כולם הקריטריונים לרצח-עם.

בפתח מאמרו סוקר בלטמן את מערך מנגנוני ההכחשה של השואה הארמנית על ידי ממשלת טורקיה, וכותב ש"מטרתו של מערך זה היא למנוע את השימוש במונח 'ג'נוסייד' לציון האירוע, ולהציע נרטיב חלופי שממסגר את הגירוש וההשמדה של הארמנים כצעדי תגובה הכרחיים נוכח איום ביטחוני פנימי, ולא ככאלה שהיו תוצאה של מדיניות מכוונת של השמדת עם", ומוסיף וקובע כי "ההכחשה היא חלק מרכזי בזהות הלאומית של טורקיה המודרנית. ממשלות טורקיה לדורותיהן הציגו את הרצח ההמוני כתגובה מוצדקת למרד מזוין של הארמנים, וטענו כי התחוללה מלחמת אזרחים שבה נהרגו ארמנים וטורקים כאחד, ולא בוצע רצח עם."

ואם התנהגותה של טורקיה בעניין רצח העם הארמני מזכירה לכם משהו, אז אתם צודקים, ועוד נחזור לזה.

בהמשך מאמרו מפרט פרופסור בלטמן גם אופני הכחשה של שואת היהודים, ומשם הוא מדלג פתאום על פני 80 שנות היסטוריה, ממלחמת העולם השנייה למלחמת ישראל בעזה, וטען פחות או יותר את שטענתי גם אני מעלה, שהנה גם אנחנו, מדינת ישראל, מבצעים היום בעזה ג'נוסייד, וגם אנחנו, משל היינו טורקים, מכחישים אותו.

והרי היו מאז תום מלחמת העולם השנייה עוד כמה מעשי ג'נוסייד בעולם, ואחד מהם, ולאו דווקא מהנוראים שבהם, אפילו התרחש כאן ב-1948, וביצענו אותו אנו, היהודים. זו הנכבה – גירוש כ-700 אלף פלסטינים מאדמותיהם והרס מוחלט כ-600 מיישוביהם, כדי להקים במקומם מדינה ליהודים, היא מדינת ישראל. האם לא שמת לב לזה, פרופסור בלטמן, אולי שכחת, או שמא אתה מכחיש את זה?

וברי לי שעכשיו שרובכם ככולכם נזעקים וקמים ומתקוממים וזועקים את הדיקלומים השקריים הרגילים שמלעיטים אותנו מרחם אימנו ועד לקברנו, של הכחשת הנכבה. ועל זה אתם מוסיפים עכשיו, ברוב זעמכם הקדוש, שהנכבה שלא הייתה גם לא הייתה ג'נוסייד.

אלא שהעברתה או גירושה של מרביתה של אוכלוסייה אתנית מסוימת משטח שנכבש במלחמה, ובנוסף לכך הריסת כל המקומות בהם התגוררו ומחיקת כל זכר לקיומם, נחשבת כג'נוסייד. והיסטוריון כבלטמן מן הסתם יודע זאת. ואשר לאלמנט הכוונה, שכביכול לא היה בנכבה, שכן אין אמירה או פקודה כתובה של מנהיגי ישראל אז לגירוש הפלסטינים, היום מקובל שגם אם אין בנמצא פקודה כזו, הרי שאם בפועל, בשטח, היה דפוס שיטתי נשנה ומתמשך בביצועה, הדפוס הזה מורה על כוונה. ומהבחינה הזו הנכבה, גירוש הפלסטינים מהשטחים שכבשה המדינה היהודית, היתה לגמרי מכוונות ומתוכננת, והכחשת הנכבה הגורפת של המדינה הציונית דומה להפליא להכחשת השואה הארמנית על ידי המדינה הטורקית.

בכל מקרה, היסטוריה, יודע גם מי שאינו היסטוריון, היא תהליכים. היטלר לא קם יום אחד והפך את גרמניה לנאצית, וההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא החלה ב-7 באוקטובר 2023, והאמת היא שגם הג'נוסייד שאנחנו עושים עכשיו בעזה, וגם הכחשתו, הם חלק מהתהליך ההיסטורי של הנכבה, שהחלה ב-48', ושלא נפסקה מעולם – ראו למשל את אירוע גירוש תושביו הבדואים של אום אל-חיראן בתחומי הקו הירוק והריסת כפרם, שבמקומו הוקם שם יישוב ליהודים, דרור שמו – ונמשכת עכשיו במלוא עוזה, היא והכחשתה, ברצועת עזה, כשמטרתה הסופית, כך נראה, הקמת מדינה יהודית, בלי ערבים, מהים עד הנהר.

21.7.25

לפי תורת סטרוק ודרעי, גם השואה היתה נס

לנתניהו ולאלוהים, כפי שאתם יודעים, יש הרבה דברים משותפים. כך, למשל, שניהם אחראים רק על הדברים הטובים שקורים לעם ישראל, ועל הדברים הרעים אחראים אחרים. השניים גם מטילים את אשמת הדברים הרעים שקרו לעם על העם עצמו, שלא עשה את הדברים כמו שצריך. שלא הניח תפילין, נגיד, או שהצביע לפיד. וזה גם כבר כמה אלפי שנים שאף אחד מהשניים לא הודה שטעה, שגה, התבלבל, ואולי עשה, חלילה, איזה משהו קטנטן לא נכון או לא טוב. נתניהו ואלוהים, מאז ומעולם, עושים לנו רק טוב.

אבל בכל זאת יש ביניהם כמה הבדלים קטנים. נתניהו, למשל, כשקורים לנו דברים רעים תמיד טוען שהידיעה לא הגיע אליו, כי אף אחד לא משך בכנף מעילו. אבל אלוהים אף פעם לא אומר דברים כאלו ולא כלום. וכי מה יגיד? הוא הרי כביכול רואה ויודע הכול. אז מה הוא יגיד, שהמלאך גבריאל לא נפנף לו בכנף כאות וסימן שמתרחשת שואה? בדיחה.

וההבדל הדק הזה בין נתניהו, שמאשים אחרים במחדלים, לבין אלוהים, שכלל לא אכפת לו מה אתם חושבים, הוא בזה שנתניהו זקוק לקולותיכם, ואלוהים לא שם עליכם קצוץ.

אבל מה, בעוד חסידי ביבי החכם באדם חשובים שהוא צודק, שזה בכלל לא הוא אחראי למשל למחדל טבח 7 באוקטובר, אלא אהוד ואהרון ויוסי ורונן וגלי ברק, הרי חסידיו של הגאון השני, אלוקים השליט שליט"א, בכל זאת קצת נבוכים ואף מתלבטים.

למשל, בעניין השואה ההיא – האמנם מיליון וחצי הילדים שהרגת זה בגלל שלגופם נתגלגלו נשמות חוטאים, כפי שאמר רבנו עובדיה שחיללו שבת או שלא שמרו, שלא נדע, נידה? והטבח הזה עכשיו בשמחת-תורה – האמנם, כפי שרמז הרב ינון מגל, זה בגלל שהקיבוצניקים בעוטף לא האמינו בך כמו שצריך? אז למה הרגת גם את שומרי השבת משדרות ואפיקים, שאף פעם לא אכלו חמץ בפסח וצמו בכל הכיפורים?

אבל אני לא מבין שום דבר, בגלל שגם אני חילוני אידיוט מדופלם. אלוהים אכן לא עשה ולא עושה ולא יעשה לעולם דברים רעים לעם ישראל, ואם הוא בכל זאת עושה דברים שנדמים לנו כדברים רעים, כמו באמת השואה ההיא והטבח הזה, אז זה רק כי בדרך זו הוא בעצם עושה לעם ישראל דברים טובים ונפלאים, ממש מעשי נסים.

הראשונה שעלתה על זה היתה השרה הצדקת אורית סטרוק, שהגדירה את טבח 7 באוקטובר כנס, שכן הטבח אילץ את ישראל להשיב מלחמה שערה, ולהרוג ולגרש מן הארץ כמה שיותר פלסטינים, ולהגשים את חזון האלוהים, כפי שנגלה לה בחלומה, ולקומם מחדש את ארץ ישראל השלמה ובית המקדש וממלכת דוד וכל הטרה-לה-לה. עכשיו קם לנו עוד צדיק, הרב אריה דרעי, ופסק כי טבח 7 באוקטובר "הציל את עם ישראל", שכן אם לא היה מתרחש בעת ההיא, אז הטבח שהיה עלול לבוא עלינו חודשיים או שנתיים לאחר מכן, היה עלול להיות ממש אסון. נס גדול היה פה, גדול מנס חנוכה.

נס גדול היה פה

וכך בעצם, על פי תורתם של סטרוק ודרעי ושכמותם, והם רבים כחול אשר על שפת הים של עזה, הרי ששואת יהודי אירופה היתה גם היא כמובן נס, נס גדול, ענק אפילו, שכן בזכות השואה, בזכות זה שנרצחו בה שישה מיליון יהודים, הסכימו הגויים להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, ושנס טבח 7 באוקטובר הוא המשכו שיקים כאן את מלכות ישראל השלמה.

שלושה נסים גדולים קרו אפוא ליהודים בדורות האחרונים: שני הגלויים והברורים הם נס השואה, שהביא להקמת מדינת ישראל, והשני הוא טבח 7 באוקטובר, שבימים אלה ממש מכונן מחדש את מלכות ישראל בארץ ישראל השלמה והקדושה. ולא נשכח, כמובן, גם את נס הקקי, שגרם ליהודי פשוט ומאמין צורך לחרבן בדיוק בעת התקפת הטילים האיראנים על ישראל, ובכך הציל את חייו. ללמדך שאלוהים הטוב והמיטיב שלנו שומר על עם ישראל כולו בהשגחה כללית, וגם על כל יהודי ויהודי בהשגחה פרטית. ונאמר הללויה.

ואסיים לפיכך בתפילה זכה ותמה – אנא ממך, אל חנון ורחום, עשה לנו עוד ועוד נסים, והרוג בנו כמה שיותר, כדי שהעומדים עלינו לכלותינו לא יהרגו אותנו יותר. תודה.

14.7.25

כשתסתיים המלחמה והעולם יראה מה שעשינו בעזה, נהפוך למדינה מצורעת

חסד גדול עשה ח"כ יאיר לפיד עם שארית חסידיו, כשפרסם כאן בשבוע שעבר מאמר אווילי להפליא נגד מי שהאשימו אותו שהוא כהניסט, או לפחות משת"פ לכהניזם, בשל תמיכתו בהדחת ח"כ איימן עודה מן הכנסת, והוכיח כמה שזה נכון.

המאמרים הללו נגדו, כתב לפיד, הוכיחו לו שוב כמה הוא צדק כשהקים את "יש עתיד", שכן "בדיוק בגלל זה צריך מרכז. אחרת רק הקיצונים ינהלו את הדיון". וחזר והצהיר ש"אני תומך בהדחת בחבר הכנסת איימן הודה בגלל סדרת התבטאויות בלתי נסלחות", כמו למשל "עזה תנצח", וזאת בזמן ש"ישראל נלחמת בארגון טרור אכזרי".

אלא שראשית, אמירותיו "הבלתי נסלחות", בעיני לפיד, של ח"כ עודה הן לחלוטין בגדר חופש הביטוי של חבר כנסת בישראל. ושנית, הביטוי "עזה תנצח" אינו תמיכה בטרור, שהרי ישראל, לפחות רשמית, אינה נלחמת בתושבי עזה, אלא בחמאס, ועודה הביע תמיכה לכן בשאיפת העזתים לנצח, כלומר להישאר בחיים, במלחמת השמד שמנהלת נגדם ישראל.

וכיצד המאמר שלך מוכיח שאתה אכן בגדר כהניסט או משת"פ של הכהניזם? ראשית, כי בתמיכתך בהדחת עודה אתה מוציא לפועל את מדיניותה של הממשלה הכהניסיטית. ושנית, כי במאמרך לא הזכרת, ולו במילה, שורה ארוכה של התבטאויות ח"כים כהניסטים שקראו לגרש ולהשמיד את אוכלוסיית עזה, כולל זקנים נשים וטף, אמירות שהן לא רק "בלתי נסלחות", אלא שהן גם בניגוד לחוק, הישראלי והבינלאומי, ולא קראת להדיח בשל כך מי מהם מהכנסת, אלא פעלת רק נגד "הקיצוני" כביכול, הערבי עודה.

כתבתי בשבוע שעבר שכל הציונים, ולפיד הוא אכן דוגמה טובה, הם בעצם כהניסטים. ציטטתי מעט ממאמרו של הימני הגאה אברי גלעד, שהכותרת של מאמרי זה שאתם קוראים עכשיו, היא תמצית מאמרו בשבוע שעבר ב"ישראל היום", שכך כתב בו: "יש משהו אחד שמפחיד אותי ממש – היום שאחרי המלחמה בעזה, היום שבו ייפתח הגבול והתקשורת הבינלאומית תוכל להיכנס, ולגלות שאין רפיח ואין עזה. שהמקום נראה כמו אחרי פצצת אטום, רק בלי הקרינה... מאז שדרזדן שוטחה על ידי כוחות הברית במלחמת העולם השנייה לא נמחק שום מקום על פני כדור הארץ באופן כל כך מוחלט כמו שאנחנו עשינו ועושים בעזה. אישית, אין לי שום בעיה מוסרית עם [זה שאנחו] הופכים את ערי האויב לאבק ... ההפך, אני מצדיע ללוחמים שהפכו להיות קבלני עפר".

.אבל, אז הוא מוסיף, "אבל צריך להתכונן לכך שהתמונות של המרחבים החרבים יציפו את אמצעי התקשורת ואת תודעת כל העולם ברמות קשות ביותר. אנחנו נצטרך לענות על שאלות עוינות ולהסביר למה מחקנו מעל פני האדמה את עזה ובנותיה", ואנחנו עלולים להגיע בשל כך "די מהר למצב של מדינה מצורעת לחלוטין", ואז אנשים כמוהו וכמו לפיד, ועוד ישראלים רבים, עלולים למצוא עצמם כשצווי מעצר של בית הדין הבינלאומי בהאג מרחפים מעל לראשיהם בשל תמיכתם ב"פשעי מלחמה".והנה לכם עוד סיבה למה אסור לנו בשום פנים ואופן לסיים אי פעם את המלחמה בעזה.

7.7.25

לא כל הציוניסטים כהניסטים. רק 96 אחוזים

הנמהלך המביש – הבלתי-חוקתי, הבלתי-מוסרי, הבלתי-נדרש והמטומטם-בעליל – של ועדת הכנסת להדחת ח"כ איימ עודה כבר זכה לתגובות זועמות ראויות, ביניהן כמה מאמרים שהתפרסמו כאן, אבל בכל זאת אני רוצה להוסיף לדיון נדבך משלי, כדי להעביר, בעצם להחזיר, את הכדור מהמגרש הפוליטי למגרש שלנו, של עם ישראל.

מה שקרה בוועדה מעלה שתי שאלות מטרידות שאנחנו נדרשים לענות עליהן. ראשית, על מה ולמה בכלל נדרשה ועדת הכנסת, לדון בדחיפות, בעת מלחמה, בסילוקו מהכנסת של עודה, שממילא כבר הצהיר שלא ירוץ לכנסת בבחירות הבאות? והשאלה השנייה, המטרידה עוד יותר – מדוע תמכו כל נציגי האופוזיציה היהודית-ציונית בוועדה (למעט "הדמוקרטים", שאין להם ייצוג בוועדה, וגם גינו פה אחד את ההחלטה) בהצעתה המבישה, הלאומנית, הפשיסטית והאנטי-דמוקרטית הזאת של הקואליציה, שהם עצמם מכנים אותה "כהניסטית, קנאית ומשיחית"?

הרי ברור שאיימן עודה הוא לא העניין. הוא, כשלעצמו, מעניין את חברי הכנסת, בוועדה ובכלל, כקליפת השומשום. המטרה של המהלך היא, כפי שכתב גדעון לוי, לסלק את הערבים הפלסטינים לא רק מעזה ומהגדה המערבית, אלא גם מכנסת ישראל וממדינת ישראל. האם חברי הכנסת מהאופוזיציה, שכל הסקרים מורים שלא יוכלו בבחירות הבאות להקים קואליציה ללא קולות הערבים, לא מבינים זאת כמונו? מבינים גם מבינים. אז למה הם הצביעו עם הקואליציה הכהניסיטית? סתם בגלל שהם במקרה, כולם, טיפשים? והרי מספיק שאחד משלושת חברי הכנסת מהאופוזיציה שהצביעו בעד היה רק נמנע, והצעת ההדחה לא היתה עוברת.

ושלא יהיה ספק: שלושת חברי הכנסת מהאופוזיציה שהצביעו בעד ההדחה ובכך גרמו לכך שההצעה תעבור בוועדה – עודד פורר מ"ישראל ביתנו", פנינה תמנו-שטה מ"המחנה הממלכתי" וסימון דוידסון מ"יש עתיד" – הצביעו כך בהוראה ובתיאום של ראשי מפלגותיהם, כדי שהצעת ההדחה תעבור (שני חברי כנסת נוספים בוועדה מטעם "יש עתיד", מירב בן-ארי ובועז טופורובסקי, אף שהיו יכולים להצביע נגד מבלי לשנות את החלטת ההדחה, בחרו תחת זאת, ביוזמתם או בהוראת ראשי מפלגתם, לברוח מההצבעה).

ואם להשתמש במטפורה של אברהם בורג, שאמר שאם היו שני אנשים טובעים, בן-גביר ואיימן עודה, והוא היה יכול להציל רק אחד מהם, אז הוא היה בוחר בעודה, הרי שסיעות האופוזיציה הציוניות-יהודיות בכנסת (למעט "הדמוקרטים") בחרו במקרה הזה, באופן ברור ובוטה, להטביע את עודה הערבי ולשאת על כפיים את בן-גביר וסמוטריץ' היהודים.

למה? שאלה טובה. אלא שהתשובה לה ברורה: כי למרות שהם כביכול מתנגדים לממשלה "הנוראה" הזאת, ככה הם עצמם אומרים, הרי שהם תומכים באופן גורף ומוחלט במדיניותה ובמעשיה. כלומר – בהריגת וגירוש כמה שיותר פלסטינים מכל ארץ ישראל.

וכי מה עושה כיום מדינת ישראל בעזה ובגדה המערבית? אנשי הימין בעצמם מעידים על כך: אברי גלעד כתב על הנעשה בעזה ש"אין רפיח ואין עזה. שהמקום נראה כמו אחרי פצצת אטום, רק בלי הקרינה... מאז שדרזדן שוטחה על ידי כוחות הברית במלחמת העולם השנייה לא נמחק שום מקום על פני כדור הארץ באופן כל כך מוחלט כמו שאנחנו עשינו ועושים בעזה". ואילו נדב שרגאי כתב בצהלת ניצחון על מה שקורה בגדה המערבית ש"בזמן שנלחמנו [בעזה] הריבונות ביו"ש צומחת מלמטה וההתיישבות מתרחבת באופן חסר תקדים. סמוטריץ' וסטרוק עושים היסטוריה, חוסמים הקמת מדינה פלשתינית ומממשים ציונות בלב ציון".

כלומר, מדינת ישראל מבצעת בימים אלו בשטחים הפלסטינים שבשליטתה מה שניתן לקרוא לו בהחלט "נכבה שנייה" (ויש הגורסים – ג'נוסייד) חמורה בהרבה מהנכבה הראשונה ההיא, של 48', וכל מפלגות האופוזיציה היהודיות-ציוניות (למעט "הדמוקרטים" המסתייגים) לא רק שלא מתנגדות לכך ולו בציוץ, אלא תומכות בכך בכל מאודן, וההצבעה בעד הדחת עודה היא רק גרגר זעיר בתמיכה הגורפת שלהם במעשה הנכבה הנוכחי.

שיטת הממשל בישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, כלומר הכנסת מייצגת את העם. מספרם של חברי הכנסת בכלל הסיעות שתמכו בוועדת הכנסת בהדחת עודה הוא 106, וזאת מתוך 110 כלל חברי הכנסת בסיעות היהודיות-ציוניות כולן. כלומר, לא כל הציוניסטים הם כהניסטים, אלא רק 96 אחוזים. 

ומי שזה מנחם אותו – ירוחם.