20.10.25

בנימין נתניהו ינצח גם בבחירות הבאות

חושבני שלא ממש אסתכן, אם אקבע כאן כבר עתה בפומבי ובנחרץ שאם בבחירות הבאות – שמועדן עוד רחוק ושעד אז הכול לכאורה יכול להשתנות אלף פעם, אבל זה לא יקרה –בנימין נתניהו יעמוד בראש מפלגת הליכוד, הוא ינצח, והוא זה שירכיב את הממשלה הבאה. ואמנה ואפרט את כל הסיבות והסימנים שאני רואה לכך, שחיבורן מוליך, לדעתי, למסקנה הבלתי נמנעת הזאת.

ראשית, החזרת החטופים וסיומה כביכול של המלחמה ב"ניצחון" שכולו שקר, וב"הסכם שלום" בין ארה"ב, קטאר, מצרים וטורקיה. חזרת החטופים החיים כשלעצמה, שנכפתה על ממשלת ישראל על ידי הנשיא טראמפ, היתה – כך נדמה היה לרגע קט כשקרתה – גם חזרתה של ישראל היפה, הסולידרית והמרגשת. אלא שכבר באותו יום, ובכל יום מאז, חוזרת אחוות הרגע היפה ההיא ונדרסת ונרמסת על ידי הממשלה ועושי דברה, כלא היתה.

מטרות המלחמה המוצהרות של ישראל – השבת החטופים היתה רק מס שפתיים – היו חיסול החמאס ושלטונו, פירוז הרצועה, השגת שליטה צבאית של ישראל על כל הרצועה, גירושם של מאות אלפים ויותר פלסטינים מעזה והקמתם שם של התנחלויות ומלונות ובתי קזינו. שום דבר מזה לא הושג. חמאס לא חוסל והוא מחזיר לעצמו בימים אלו את השלטון בכל חלקי הרצועה שצה"ל נסוג מהם, וכמובן שהוא לא מתפרק ולא יתפרק מנשקו, אלא אך יוסיף ויצבור עוד נשק וכוח.

וכי מי יפרק את החמאס מנשקו במנהרותיו? טוני בלייר ופקידיו? חיילים טורקים? זו הרי בדיחה. אף מדינה בעולם, בטח לא ארצות הברית הטרמאפיסטית, לא תשלח את חייליה לעשות זאת. העובדה שישראל גם לא הסכימה להקמת כוח אפקטיבי, שיהיה בו מרכיב פלסטיני כלשהו, שישלוט ברצועה, וגם אולצה על ידי טראמפ להפסיק את הלחימה ולסגת ממרבית השטח שכבשה ברצועה, הותירה חלל ריק, שאיפשר רק פתרון אחד – חזרתו של חמאס לשליטה ולשלטון. עכשיו מאיים טראמפ על החמאס שאם לא יתפרק מנשקו, תחדש ישראל את המלחמה "ברגע שאני אתן אות לכך", כאילו (אבל זה לא בכאילו, זה באמת) ישראל היתה מדינת חסות נרצעת של ארצות הברית. אבל גם אם טרמאפ ייתן אות כזה, ישראל אינה יכולה עוד לחדש את המלחמה, אין לה כבר, בכל המובנים, כוחות לכך.

אז המלחמה לא הסתיימה ב"ניצחון מוחלט" אלא בכישלון מוחלט. והנה, הפלא ופלא, בעוד שההשערה התקשורתית המקובלת כאן היתה שבתום המלחמה, ובנינו ובנותינו ואנחנו עצמנו נשוב כולנו לגבולנו, יתחשבן עם ישראל עם נתניהו ואחריותו לטבח 7 באוקטובר ויזרוק אותו לכל הרוחות, זה לא קרה אלא דווקא ההפך בכל הסקרים שנעשו לאחר "סיום המלחמה" מספר המנדטים של הליכוד בראשות נתניהו עולה ופורח, והאופוזיציה, מתברר, לא תוכל להקים ממשלה, כמה לא מפתיע, בלי הערבים.

והסיבות לכך הן רבות, אבל העיקרית בהן גלויה וזועקת לכל עין מתבוננת – לפי הסקרים הללו רבע מכלל היהודים אזרחי ישראל, כל יהודי רביעי, מתכונן להצביע עבור האחראי לטבח 7 באוקטובר ולמלחמת השמד הכושלת שניהל לאחריה. ויתרה מכך – מרבית עם ישראל, כולל כל מתנגדי נתניהו האיש, תמך והשתתף במלחמה הזאת שניהל. ועוד יותר מכך – רובם המוחלט של יהודי ישראל (גם נפתלי בנט, "התקווה" החדשה-נושנה), הם ימניים ודתיים, שלא רואים שום אפשרות להשלים עם הפלסטינים, אלא רק לגרשם ולהשמידם. החילוניים הליברלים פה הם מיעוט ההולך ונכחד, והדמוגרפיה לא פועלת לטובתם, וכמעט כל הצעירים המצטרפים לקהל הבוחרים הם ימניים ודתיים מהוריהם. אז מהיכן תביא האופוזיציה פתע פתאום מספיק מצביעים להביס את נתניהו?

שלא לדבר על זה שבעצם אין אופוזיציה. ולמי שעוד היה ספק, אז הדברים הובהרו מעל לכל ספק במופעו של טראמפ בכנסת, שבו התחנפנו ראשי האופוזיציה (לבד מהדמוקרטים והערבים) למלך המושיע טראמפ ולשוליית הוד-ישועתו נתניהו. כי האופוזיציה היהודית-ציונית אומנם מתנגדת לנתניהו האיש ואשתו (למרות שהם כולם – לפיד, ליברמן, אייזנקוט, גנץ ובנט, לבד מגולן, כיהנו בממשלותיו, ובתפקידים בכירים) אך תומכת באופן מוחלט במדיניותו, בטח "הביטחונית". אז למה שאזרח כלשהו יצביע לחיקויים של המקור, כשהחיקויים עצמם תומכים במקור?

ולא רק שאין אופוזיציה בכנסת, אלא שאין גם שום אלטרנטיבה, בציבוריות הישראלית היהודית כולה, לנתניהו ולמדיניות "ניכנס באימא שלהם, נהרוג את הילדים שלהם, נהרוס להם הבתים, נכרות להם את הזיתים, נכלא אותם בהמוניהם בתנאים איומים, וככה נביא שלום" של ממשלתו. אין, גם לא באופק הנראה לעין, שום מנהיג או מנהיגה פוטנציאליים, שמציעים ללכת בדרך אחרת, שאינה של אלימות ותוקפנות ושל מלחמת נצח של כיבוש, השמדה וגירוש. אז למה להצביע לבנט ולפיד כשנתניהו וסמוטריץ' עושים זאת טוב יותר?

ואם אתם חולמים שנתניהו פתאום יתפטר לו וניפטר ממנו, אז גם זה לא יקרה. למה? בגלל המשפט שלו, עוד "הצלחה" מסחררת של המחאה האופוזיציונית הרל"ביסטית-קפלניסטית שסינדלה את נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, המאפשר לו להפוך את המשפט לקרקס ולחמוק מהרשעה ומעונש. כך שכל עוד המשפט נמשך, ימשיך נתניהו לאחוז בכל כוחו בקרנות המזבח של ראשות הממשלה.

ועוד לא דיברנו על זה שלקראת הבחירות, כשייאלץ בנט האמיתי להופיע ולתמרן את הבוחרים בין דעותיו המדיניות המשיחיות (ההבדל בינו לבין סמוטריץ' הוא רק בגודל הכיפה) לבין יכולותיו הפוליטיות (מפלגה של שבעה אנשים הוא לא הצליח לנהל), ואז ינסוק מטה בסקרים מ-22 ל-14, ואיזנקוט, כמוהו כגנץ, יירד אל מתחת לאחוז החסימה, ונתניהו יקמבן איכשהו את כניסת "הציונות הדתית" לכנסת דרך "הליכוד", ובבחירות עצמן יקבלו המפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית 65 מנדטים, האופוזיציה הציונית 45 מנדטים והערבים 10. אז נחשו מי יהיה ראש הממשלה הבא? ביבי, ביבי, רק ביבי!

13.10.25

הערבים אותם ערבים, הים אותו ים, והיהודים אותם מטומטמים

בשבוע שעבר הופיעה בכל כלי התקשורת ידיעה לא ממש מרעישה, שכותרתה האחידה היתה ש"ראשי האופוזיציה נפגשו". יופי להם. אלא שזו כותרת שקרית ומטעה. וכי מי השתתף בפגישה הזו? ראש האופוזיציה ו"יש עתיד" ח"כ לפיד, יו"ר "ישראל ביתנו" ח"כ ליברמן, יו"ר "כחול-לבן" (או איך שהיא לא נקראת עכשיו) ח"כ בני גנץ, יו"ר "הדמוקרטים" שאיננו ח"כ, יאיר גולן, ושני יו"רים של מפלגות שאינן קיימות אלא רק בסקרים – גדי איזנקוט ונפתלי בנט. כלומר, זו לא היתה פגישה של ראשי האופוזיציה, אלא פגישת ראשי המתיימרים להקים את הממשלה הבאה.

ועוד שקר אחד, חמור בהרבה, החקוק בסלע באתוס הישראלי, הוטמע בכותרת הזאת. שהרי האופוזיציה בכנסת ישראל מורכבת, לבד מהמפלגות שכונסו ב"ישיבת ראשי האופוזיציה" הזו, גם משתי מפלגות ערביות – רע"מ וחד"ש, שלהן עשרה חברי כנסת, יותר מאשר לגנץ, איזנקוט ובנט גם יחד. אז למה הם לא הוזמנו? התשובה קלה ונחרצה – כי הם ערבים. כלומר, הכותרת הנכונה היתה צריכה להיות "ראשי האופוזיציה היהודית (או למצער – הציונית) נפגשו". אז למה כל כלי התקשורת פרסמו את הכותרת השקרית? כי הם רצו להסתיר את העובדה שהפוליטיקה הישראלית גזענית, או כי הם עצמם גזענים? גם, אבל בעיקר כי גם הם, כמו הפוליטיקאים ומרבית הישראלים, לא סופרים את הערבים, לא מתחשבים בקיומם, וחפצים לנהל את הפוליטיקה והמדינה הישראלית "בלי ערבים".

וה"בלי ערבים" הכאילו מובן מאליו הזה של "ראשי האופוזיציה" וכלי התקשורת היהודים כאן, אינו מכוון רק ל"בלי ערבים" במרחב הפוליטי, אלא יותר מכך: "בלי ערבים" בארץ ישראל בכלל. והרי, תודו גם אתם, שאם היהודים בישראל יישאלו בסקר "ההייתם רוצים שבמטה קסם הפלסטינים ייעלמו מחיינו ומארצנו?", הרי שהתוצאות שעמית סגל המחייך היה מציג לנו היו בערך "כן – 84%, לא יודעים – 12%, לא -4%"

בינינו לבין הפלסטינים מתקיים סכסוך דמים (בעיקר שלהם, אם תבדקו את המספרים) כבר למעלה ממאה שנה, וכל הזמן הזה אנחנו הישראלים כלל לא מכירים בעצם קיומם כצד בסכסוך. הם הורגים בנו ואנו בהם, אבל מבחינתנו הם לא צד בסכסוך, המתרחש לכאורה בינינו לבין עצמנו, או בינינו לבין אלוהינו. וכך אנחנו "מנהלים" כל השנים הללו את הסכסוך, בתקווה שהם איכשהו יואילו וייעלמו (בעזרת אלוהינו, צדקתנו וצבאנו) ויעזבו אותנו לנפשנו. וכשהם לא "מתנהלים" כנדרש והורגים בנו מעבר למכסה המותרת, אנחנו מתעצבנים והורגים בהם פי שבעים ושבעה. ובכל זאת הנבלות עדיין כאן.

שהרי במהלך מלחמת השמד שאסרנו עליהם אחרי הטבח שעשו בנו ב-7 לאוקטובר, צהלו ושוררו מנהיגנו שהנה, במלחמת הנס והגאולה הזו נצליח הפעם לגרש מעזה לפחות מיליון אם לא שניים מן הפלסטינים, ולהקים שם במקומם ריביירה והתנחלויות לרוב. והנה המלחמה מסתיימת לה ולא כלום. הערבים אותם ערבים, הים אותו ים, והיהודים אותם מטומטמים.

הפנטזיה הציונית, בטח זו הציונית-דתית השולטת כעת בכיפה, היא גירוש מרבית הערבים הפלסטינים מעל אדמת ארץ-ישראל השלמה וכינונה של מדינה יהודית טהורה מן הים עד הנהר, כפי שנאמר. והנה המשימה הזאת כשלה וכושלת ואין לה תוחלת.

במקטע המלחמה הזה לבדו הרגנו, בהערכה, כ-70 אלף עזתים, 3.5% מאוכלוסיית עזה, מתוכם 56,000 אזרחים, 2.6% מהאוכלוסייה, אזרחים, ובהם כ-23,500 ילדים, 1.1 מהאוכלוסייה. ואל ייקל הדבר בעיניכם. לו היו נהרגים במלחמה כלשהי אחוזים כאלו מבינינו, הרי שהיו נהרגים בסך הכול כ-345 אלף בני אדם, כמניינם של כל תושבי פתח תקווה ורמת השרון גם יחד, מתוכם כ-255 אלף אזרחים, כמספרם של כל תושבי נתניה, וכ-85 אלף ילדים, כמניין כל תושבי בית שמש. וכמה אלפי טונות TNT השליכו טייסנו הגיבורים על האוכלוסייה העזתית חסרת המגן? ההערכה מדברת על 70 קילוטון, פי שניים מעוצמת שתי פצצות האטום שהטילו האמריקאים על הירושימה ונגסקי גם יחד.

ובכל זאת הפלסטינים עדיין כאן ופנטזיית ה"בלי ערבים" שוב התרסקה על סלע המציאות.

נו, אז אולי הגיע כבר הזמן שתבינו שאי אפשר לנו כאן "בלי ערבים"? ואם כך, אוסיף ואף ארחיק לכת, אולי כדאי לנו ללכת בדיוק בדרך ההפוכה – לא "בלי ערבים", אלא דווקא "עם ערבים", ולחלוק איתם את החיים בארץ המשוסעת והמדממת הזו במשותף? לא יותר טוב, מאשר להמשיך ולהרוג אלו באלו עד שנושמד גם הם וגם אנחנו? מה אתם אומרים? מעדיפים לדבוק בהשמדה, נכון?

6.10.25

מתנגדים לביבי ולממשלה, אבל לא לג'נוסייד שישראל עושה בעזה

לקראת עוד הפוגה מסתמנת במלחמת מאה ומשהו השנים בינינו לבין הפלסטינים, בדקתי מי מן הפוליטיקאים היהודים הציונים, בכנסת ומחוצה לה, המתנגדים בשצף-קצף לנתניהו ולממשלתו ושואפים להחליף את שלטונם, הביע ולו הסתייגות, שלא לומר התנגדות, לטבח, שלא לומר לג'נוסייד, שישראל מבצעת בשנתיים האחרונות ברצועת עזה. ובכן, התשובה קלה – אין ממש כאלה.

ולמה הם לא מתנגדים? קודם כל כי "אין בעזה שום טבח ובטח לא רצח-עם", וחוץ מזה "הם התחילו", ובכלל "אין בעזה שום חפים מפשע", וגם "ככה זה במלחמה", וכל הטיעונים שאתם מכירים, ואולי אפילו מסכימים איתם.

אבל העובדות הן שבמלחמת השמד שישראל מנהלת נהרגו למעלה מ-60 אלף בני-אדם, רובם המוחלט אזרחים, יותר מ-50% מהם נשים וילדים, נהרסו כ-70% מהבניינים ברצועה, ויותר ממיליון בני אדם הפכו לפליטים. אבל לא רק הפוליטיקאים, אלא גם רוב הציבור היהודי בישראל, לא רק שלא מסתייג מהמעשים הללו, אלא לגמרי תומך בהם, אבל מתעצבן כשקוראים לזה ג'נוסייד. מה פתאום ג'נוסייד? זה גלידת תותים, אתם לא רואים?

כך לדוגמה, השחקן יוסי מרשק. הוא לכאורה לא מהזן המאוס הזה של הפוליטיקאים. כי הוא לא רק יורק אש וגופרית על ביבי וממשלתו, אלא יוצא מדי פעם גם נגד מה שאנחנו עושים לפלסטינים בעזה. וכך בהפגנה נגד המלחמה של תנועת "עומדים ביחד" שהנחה לפני כחודשיים הוא פנה לממשלה וזעק מולה "אנחנו לא ניתן לכם להרעיב בשמנו, להרוג בשמנו ולהקריב בשמנו את הבנים והבנות שלנו".יפה. אלא שפתאום, שבועות ספורים אחרי כן, התהפך מרשק ויצא בטור דעה מצולם זועף וזועם נגד יוצרים ואמנים מחו"ל שיצאו בעצומות שדרשו, לכאורה כמוהו, מממשלת ישראל להפסיק את המלחמה, את הטבח, את הג'נוסייד, שהיא עושה בעזה.

"תראו אותם", הוא פונה בעצם אלינו, לועג ובז להם ולשכמותם, ותוך כדי כך יורה גם לעצמו ברקה, "הם לא רק אמנים, יש להם עמדה נוקבת. הם פוליטיים, ולא רק פנים יפות וחלולות". אבל זה הרי בדיוק מה שאומרים עליך מתנגדיך כאן בארץ, אז אתה מסכים איתם? ומה, כל האמנים והיוצרים הם רק פנים יפות וחלולות, ואין, או אסור, שתהיה להם דעה במשהו שמחוץ למקצועם, כמו מלחמות ופוליטיקה? ולנגרים ובנקאים מותר שתהיה דעה בפוליטיקה, או רק בשולחנות והלוואות? ואתה לא שחקן יפיוף וחלול? אז מה אתה מבלבל לנו את המוח נגד ביבי והממשלה, הא?

ונניח שאתה צודק, שהם באמת כמוך, סתם יפים וחלולים, ואין להם מושג על מה הם מדברים, אבל זו לא תשובה לטענות שלהם. הם לא טענו שאתה סתם חלול ויפה והם לא. הם טענו שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה וקראו לישראל להפסיק לטבוח בעזתים. אז למה אתה לא עונה על הטענות שלהם, ובמקום זה תוקף את מראם? אם אתה מכחיש את טענותיהם, תביא עובדות. ואם אתה תומך בג'נוסייד, תגיד את זה במפורש, אל תתבייש.

"אי אפשר להאשים אותי בימיניזם או פאשיזם. אני בז ומתעב את הממשלה הנבערת והעלובה שלנו, שאנשיה התחתית של התחתית של הקיום הישראלי", מעיד על עצמו מרשק, אבל "איפה אתם? חבורה של צבועים, מול אזרחים שוחרי שלום שיצאו לרקוד במסיבה ונחטפו על רקע שיוכם הדתי?". רגע, רגע. זה על רקע שיוכם הדתי או הלאומי, או שאתה לא יודע מה ההבדל? ולפי מה אתה קובע שהמשתתפים במסיבת הנובה היו שוחרי שלום? כי הם היו ישראלים? כי הם אוהבים לרקוד? והרי מרבית המשתתפים במסיבה שירתו מן הסתם, בסדיר ובמילואים, בצה"ל, ונטלו חלק (כמוני, לצערי) בדיכוי ועושק העם הפלסטיני. שוחרי שלום שכמונו.

ועוד משהו על המסיבה ההיא, שמרבית הישראלים, וכמוהם מרשק, עדיין לא מבינים – לקיים "מסיבת טבע" ענקית שכזו במרחק קילומטרים ספורים מהגדר של רצועת עזה, שהייתה אז בית הכלא הגדול בעולם, שבו אסורים בתנאים קשים מנשוא יותר משני מיליון בני-אדם, זה לא "טבעי" ולא "חופש" ולא "שלום" ולא "סבבה". זה כמובן לא מצדיק את הטבח המזוויע שנעשה בהם. אבל תביטו לפעמים גם קצת, טיפ-טיפה, במראה.

בהמשך סרטונו מאשים מרשק את האמנים חותמי העצומות נגד הטבח ש"אין לכם שום עניין בשלם באזור ואין לכם עניין בטובתם של הפלסטינים", ושלהבדיל ממנו הם בכלל לא יודעים את העובדות, וש"העובדות לא מעניינות אתכם, מעניינים אתכם רק הלייקים".

ממש במקרה, בעת שאני כותב את המאמר הזה, מתפרסם סקר של "וושינגטון פוסט" שנערך בקרב יהודי ארצות הברית באשר ליחסם למה שעושה ישראל בעזה, ואלו התוצאות – "61% מהנשאלים סבורים שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה ו-39% אף הגידו את פעולותיה בעזה כ'רצח-עם'. מנגד כמעט כל הנשאלים- 94% - סבורים שחמאס ביצע פשעי מלחמה נגד ישראל". אז מה, מר מרשק, גם יהודי ארצות הברית, כמו אמני העולם, "לא יודעים את העובדות ומחפשים רק לייקים?"

ודבר נוסף אפשר ללמוד מהסקר הזה, כפי שמוכיחים יהודי ארצות-הברית – אפשר גם לגנות באופן נחרץ את טבח החמאס ב-7 לאוקטובר וגם לגנות את הג'נוסייד שעושה ישראל מאז ברצועת עזה. זה לא סותר. שני הדברים הם בלתי נסבלים ובלתי נסלחים.

ומי שאינו אומר מילה בגנות רצח העם שאנחנו עושים בעזה, ובוודאי מי שמגנה את המגנים את הג'נוסייד שמבצעת שם ישראל, פירושו אחד – שהוא, גם אתה, יוסי מרשק, כמו ביבי וממשלתו, וכמו האופוזיציה היהודית-הציונית, וכמו בנט, וכמו כל עם ישראל – תומך בו. ככה, פשוט וברור ועלוב ועצוב.

29.9.25

עמית סגל ואברי גלעד מודים: 

אללה הוא אכבר מאלוהים

המשבר העצום שבו נמצאת ישראל, שאנחנו רק רואים וחשים את קצה קרחונו המתקרב ובעיקר אנחנו עוצמים עינינו מלראותו – כפי שמוכיחה בחירתו של השיר "ועוד יותר טוב" כשיר השנה בכל תחנות הרדיו – בכל זאת בוקע סדקים בצדקת אמונתנו ודרכנו.

כך, למשל, בשידור מארה"ב, חוסה תחת מטריה, מסתתר מהגשם או מאלוהים שלא ישמע אותו חלילה, דיווח לנו עמית סגל כממתיק-סוד, אחרי שהתברר שניסיון ההתנקשות במנהלי המשא ומתן מטעם חמאס בקטאר כשל, למה זה קרה: הנהגת חמאס היתה בחדר המשא ומתן, ואז הם החליטו ללכת להתפלל. הם השאירו את הטלפונים בחדר, וזה החדר שישראל תקפה. זאת אומרת שבכירי החמאס היו בחדר תפילה כמה מטרים ליד ולכן הם ניצלו. ומסקנתו של סגל היא שזה "מראה כמה התרגלנו לטוב, שכול החיסולים תמיד מצליחים, אבל האמת היא שלפעמים ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא כזה קטן"

אבל רגע, רגע, רגע. עמית סגל, על פי כיפתו, הוא מן המאמינים שיש ליהודים אלוהים, שהוא לא רק כל-יכול אלא ש"הכל נהיה בדברו". האם הוא גם מאמין שאלוהים שלנו הציל את החמאסניקים הרשעים מטילי הטייסים היהודים האמיצים? הייתכן כדבר הזה? או שאולי, עולה וצצה שאלה טורדנית וכופרנית, אללה, האלוהים של המוסלמים, הוא אכן אכבר מהאלוהים שלנו, היהודים, והציל מידינו הזכות והצודקות את החמאסניקים המוסלמים המנוולים הרשעים?

שהרי אם, נרחיק לרגע בדמיוננו, היה קורה ההיפך – שטיל אויב היה משוגר לחדר בו היו מכונסים בכירי הציונות הדתית, נניח, אלא שממש כמה דקות קודם הם היו יוצאים מהחדר, ומשאירים בו את טלפוניהם, כדי להתפלל בבית הכנסת הסמוך, וכך היו ניצלים, איך היו כלי התקשורת שלנו מגיבים? "נס גדול היה פה", היו זועקות הכותרות וצוהלות, "אלוהים איתנו!" ו"אלוהים של היהודים הוא אכבר מן אללה של המטומטמים", וכיוצא באלו.

אז מה, סגל, אז הנס שקרה לחמאס בקטאר מוכיח שאללה הוא אכבר מאלוהים, או מה?

סדק דומה נתגלה גם באמונתו של אחיו לחשק היהודי של סגל, החילוני שומר הגחלת היהודית אברי גלעד, שכתב במדורו ב"ישראל היום" תחת הכותרת המצחיקולה "חלאל עמוק" את הדברים הבאים: "אני צופה בסרטון של איזה מוסלמי אדום זקן צבוע עומד מול חנות בשר בטקסס ומפגין נגד מכירת חזיר. הוא אומר למצלמה: בקרוב לא יהיה פה שום דבר ממה שהם מוכרים, הכל יהיה חלאל, ואם לא מוצא חן בעיניהם – הם יכולים לעזוב. וזאת תמצית כל הסיפור. בחסות האסלאמופוביה הדמיונית הם נכנסו, השתקעו, התרבו, ועכשיו רוצים להשתלט על הכל. הם יודעים איך לשחק למערבים החלושים והמבולבלים בראש, ותחת הדגל המכוער של 'פלשתין', שהוא בעצם דגל הח'ליפות המוסלמית הגלובלית, הם דוחקים החוצה את בעלי הבית ולוקחים הכל. יש עוד רבים במערב שקונים את זה, מפחדים להיות מואשמים באסלאמופוביה ומעדיפים לעוור את עצמם, לנקר את עיניהם שלהם, רק שלא יגידו שהם פוביים. אבל מה לעשות, הם חולים. פוביה קשה מהאמת. מקווה שיחלימו כשהראש שלהם עוד מחובר לגוף". ככה.

אז כמה דברים. ראשית, מה אכפת לך מה איזה ג'ינג'י משוגע אומר בטקסס? וכי חסרים אנחנו ג'ינג'ים משוגעים, יהודים ואחרים? שנית, מה, אתה לא יודע איפה אתה חי? היש עוד מדינה בעולם כישראל, הכופה על אזרחיה מסיבות דתיות שלא לראות כדורגל (חטא איום מאין כמותו) כמה וכמה ערבים בכל שנה? אז אתה מהן לדבר על כפיה דתית מוסלמית שכולה הזיה של הג'ינג'י המשוגע ושלך? שלישית, מה אכפת לך שכל העולם יאכל חלאל, שהרי חוקי החלאל דומים להפליא לחוקי הכשרות, וידידך עמית סגל, למשל, אך ישמח שכך יהיה, לא?

אבל הכי חשוב: זה שג'ינג'י מוסלמי מטורף מאיים באיזשהו חור בטקסס שבקרוב חוקי השריעה בכלל, והחלאל בפרט, ישלטו בעולם, אכן אומר שהם ישלטו בעולם, כמו שאתה חושש, בהתקף חרדה מעורר חלחלה לגבי שפיותך? ובאמת מה, אללה שלהם חזק מאלוהים שלנו, היהודים הטהורים הצודקים והקדושים? אללה יצליח להנחיל את תורתו לעולם כולו, ואלוהים האחד והיחיד שלנו ייתן לו ככה לעשות? מה, אללה חזק מאלוהים?

אח, אלוהים, אלוהים. איך נפלו שני אלה, סגל וגלעד, על במותיך חלאל. והנה, נהייתי פתאום גם אני מצחיקול. עונש מאלוהים.

22.9.25

• שונאים יהודים, אבל אוהבים את ישראל

צ'רלי קירק המנוח היה אדם נקלה, חלאת "עליונות לבנה" דוחה. לא שהיה צריך, חלילה, לרצוח אותו בשל כך, אבל זה מה שהוא היה – חלאה, אבל הוא אהב את ישראל. הוא, למשל, היה נגד הפלות, גם אם מדובר בילדה בת 12 שנכנסה להריון כתוצאה מאונס. הוא אפילו אמר ש"הפלה יותר גרועה מהשואה", מהשמדת ששת מיליוני אחינו היהודים. אבל הוא אהב את ישראל.

וכן, הוא היה אנטישמי. הנה, לדוגמה, שני דברים שאמר על יהודים: "יהודים שולטים במכללות, בעמותות, בסרטים, בהוליווד, בכל זה"; "מנגנון המימון הראשי של מדיניות רדיקלית, גבולות פתוחים, ניאו-ליברלית, קוואזי-מרקסיסטית, מוסדות תרבות וארגונים ללא מטרות-רווח – הם תורמים יהודים". הוא שנא יהודים. אבל הוא אהב את ישראל.

ולכן הרוב המוחלט של הישראלים אהבו ובטח אוהבים עכשיו, בדיעבד, אחרי שנודע להם מי ומה הוא היה, את צ'רלי קירק, לכאורה בגלל שהוא אהב את אותנו, את מדינת ישראל.

אבל למה באמת אנחנו אוהבים אנטישמים שאוהבים אותנו? שהרי צ'רלי קירק הוא לא האנטישמי היחיד שאהב אותנו, ולכן לכאורה אנחנו כל כך אוהבים אותו. הרי גם הנשיא טרמאפ, למרות חתנו היהודי, הוא אומנם קצת אנטישמי, אבל אוהב את ישראל עד מאוד, ולכן אנחנו כל כך אוהבים אותו, כאילו היה משיחנו.אז הנה, לדוגמה, גם שתי אמירות אנטישמיות של טראמפ, אחת בטרם נשיאותו: "יש לי רואי חשבון שחורים... בחורים שחורים סופרים את הכסף שלי! אני שונא את זה. האנשים היחידים שאני רוצה שיספרו את הכסף שלי הם בחורים נמוכים שחובשים ירמולקות (כיפות באמריקאית) כל יום". השנייה נאמרה על ידו כבר כנשיא ב-4 ביולי האחרון: "תחשבו על זה: אין מס ירושה, אין מס עיזבון, אין צורך ללכת לבנקים וללוות מהם, לפעמים מבנקאי מצוין, ובמקרים אחרים, משיילוקים ואנשים רעים". שיילוק הוא שמה של דמות היהודי המלווה בריבית הרשע במחזהו של שייקספיר "הסוחר מוונציה", שהפך מאז בפי אנטישמים לשם נרדף, כפי שעשה כאן גם טראמפ, לבנקאי יהודי מנוול ומרושע.

ונשאלת לכן השאלה, האם אנחנו, הישראלים, אוהבים את האנטישמים הללו, ועוד רבים כמותם, רק בגלל שהם אוהבים את ישראל, או שיש באהבה הזו גם דבר מה נוסף, סמוי? האם הימין הישראלי, דהיינו כמעט כל היהודים כאן, אוהבים אנטישמים-אוהבי-ישראל כטראמפ וקירק ושכמותם, למרות האנטישמיות שלהם, כי הם אוהבים את מדינת ישראל? או שאנחנו אוהבים אותם לא רק בשל אהבת ישראל שלהם, אלא כי מרבית הישראלים מזדהים עם תורת "העליונות הלבנה", כולל האנטישמיות, שלהם?

שהרי מראשיתה היו בציונות מסרים דומים לאלה של שונאי היהודים. כך, למשל, קראו שני הצדדים ליהודי אירופה "לכו לפלסטינה!" – האנטישמים כדי להיפטר מיהודיהם, והציונים כדי לברוח מרודפיהם. אבל שתי התנועות הציעו פתרון זהה לחלוטין – יהודים לפלסטינה.

מתוך כך גם התבסס בתורה הציונית, במעין הסכמה לתורה האנטישמית, מושג "שלילת הגלות", שהגיע לשיאו במאמרו המכונן של ק. שבתאי "כצאן לטבח", נדבך יסוד בלימודי השואה בבתי-הספר בישראל עד למשפט אייכמן, שלימד אותנו, הצברים הצעירים דאז, לבוז לניצולי השואה ולהתייחס אליהם כ"אבק אדם", כמאמר בן-גוריון, וכ"סבונים", זאת לעומתנו, העזים והאמיצים ושאר בלבולי הביצים. ועד היום, בעיקר בעדה הציונית-דתית, הביטויים "גלותיות" ו"יהודי גלותי" הם גידופים מקובלים ונוראים. שהרי אנחנו לא "יהודים גלותיים", בטח לא "פרוגרסיבים", כזיגמונד פרויד ופרנץ קפקא ואלברט איינשטיין וסטנלי קובריק ובוב דילן וארתור מילר ולאונרד כהן ועוד כמה מאות "יהודים גלותיים" אחרים שזכו בנובל. אנחנו לוחמים עזים ומצביאים דגולים, ורק אצלנו צמחו עופר וינטרים ודויד זינים מופלאים.

ואין זה מקרי אפוא כלל ועיקר שכל הימנונים המטורללים אצו רצו להביע הוקרה לפועלו של הגזען האנטישמי צ'רלי קריק, כשהמטורלל מני אסייג אף הגדיל לעשות והגדירו כ"חסיד אומות העולם", לא פחות, ואילו מצד שני הגדול בתורה "הצל" יואב אליאסי גידף את השחקנית האמריקאית היהודייה האנה איינבינדר, שגינתה בטקס האמי את ישראל על רצח העם שאנחנו עושים בעזה וקרא לה "יהודייה גלותית פרוגרסיבית", לא פחות.

שהנה, תורתם תורתנו. ושנה טובה.

15.9.25

מה היא באמת "הציונות האמיתית"? [ב]

בבית הספר לימדו אותנו שאדמת הארץ נגאלה, כלומר נקנתה, מאפנדים ערבים וכך הוקמה המדינה. אלא שזה לא נכון. רק 7% מאדמות החלק של ארץ ישראל המנדטורית שהפך למדינת ישראל, היו קודם לפרוץ המלחמה בבעלות יהודית. שאר אדמות המדינה החדשה נגאלו על-ידי גירוש כ-750 אלף התושבים הפלסטינים שהתגוררו בה וגזל אדמותיהם.

הכפר הפלסטיני אלנַעַאני (או נַענֶה), שמופיע ברשומות עותומאניות כבר במאה ה-16, שכן סמוך לקיבוץ נען, שהוקם ב-1930 על אדמות שנקנו מתושבי הכפר. בין הקיבוץ היהודי לכפר הערבי שררו יחסים תקינים ואף ידידותיים כביכול. אולם ב-14 במאי, עם ההכרזה על הקמת המדינה, כותר הכפר, שמנה אז כבר כ-3000 תושבים, על ידי כוח מחטיבת גבעתי, והכפר נכנע ואף הסגיר את כמה עשרות הרובים שהיו ברשות תושביו. לפיכך נשארו התושבים לכאורה בשלום בכפרם.

צילום-אוויר של הכפר נענה, 1947, ארכיון הפלמ"ח

ב-10 ביוני נכבש קיבוץ גזר הסמוך על ידי הליגיון הערבי הירדני וערבים מרמלה, וכשלושים ממגיניו נפלו בקרב. בעקבות כך הגיעו לנענה כמה חברים בכירים מקיבוץ נען, שהיו מיודדים עם תושבי הכפר, וסיפרו להם – דבר שהיה שקר מוחלט ומכוון – שנודע להם ש"כוחות הפורשים" (אצ"ל ולח"י) עומדים לנקום בתושבי נענה על הטבח בגזר, וכי מוטב להם, לביטחונם, לפנות את הכפר לתקופה של שבועיים, עד יעבור זעם. תושבי נענה אכן עזבו כולם את הכפר, ואז נהרסו כל בתי הכפר עד היסוד, והתושבים לא הורשו עוד לשוב אליו לעולם. כיום קבורות הריסות הכפר תחת גבעת חול עצומה בין מטעי עצי הפרי של קיבוץ נען.

סיפור דומה, מוכר יותר, התרחש גם בגליל העליון. שם נכנעו בסוף 1948 שני כפרים פלסטינים נוצריים, איקרית ובירעם, לכוחות צה"ל ללא שום התנגדות, ואז הורה להם הצבא לעזוב את כפריהם למשך שבועיים "מסיבות בטחוניות", וכך עשו. שלוש שנים לאחר מכן פנו התושבים העקורים לבג"ץ וזה הורה לממשלה להתיר להם לחזור לכפריהם. בתגובה הוציא להם צה"ל "צו גירוש" בדיעבד מ-48' והרס את כל בתי איקרית. שוב פנו המגורשים לבג"ץ, אך זה דחה את ערעורם, ובחלוף שנתיים, ב-1953, הפציץ חיל האויר את בתי הכפר הנטוש בירעם, בתוך שטח ישראל, והרס אותם לחלוטין. מאז הוקמו ועדות שדנו וגם בג"ץ שב ודן ושום דבר כמובן לא נשתנה – לתושבים לא ניתן מעולם לחזור לכפריהם, ואדמותיהם חולקו בין הישובים היהודים השונים שהוקמו עליהן.

ואני מספר את הזוטות הללו כדי להראות שזו היתה השיטה הציונית מאז ומתמיד, כי כזו היא הציונות: גירוש, בכל דרך שהיא, של התושבים הפלסטינים בארץ ישראל מבתיהם והריסתם עד היסוד, כך שלא יהיה להם, ולכאורה לכן גם לא יותר להם, לאן לחזור, וכך לשדוד אדמותיהם ולחלקם בין היהודים ואת המגורשים להפוך לפליטים.
וגם עכשיו, בגדה ובעזה, זו אותה שיטה, אותה אסטרטגיה: גירוש ביריות ובהפצצות של כל הפלסטינים מבתיהם ומאדמתם והריסת עריהם עד היסוד, כך שלא ייוותר ולא יותר להם לאן לחזור, ולהפוך אותם שוב לפליטים, ועל הריסות בתיהם ואדמתם השדודה להקים התנחלויות ובתי מלון והיכלי קזינו, כדבר השם וטראמפ וכחזון הנביאים.

וזוהי, ואין אחרת, הציונות האמיתית.

8.9,25

מה היא באמת "הציונות האמיתית"? [א]

רבים מהכותבים כאן נגד השלטון הנוכחי – ביבי, סמוטריץ', בן-גביר, הליכוד, החרדים והפסיאודו-אופוזיציה– ונגד מעשיה של מדינת ישראל תחת השלטון הזה וגרוריו, עושים זאת לא רק בגלל שפעולת אלו הן עוולות מטומטמות והרסניות, אלא גם, ואולי אף בעיקר, שלדעתם הן נוגדות, ישמור השם וירחם, את הציונות. יעני אורי משגב ויוסי ורטר (דוגמיות אקראיות) הם ציונים ואילו נתניהו, כץ, סמוטריץ' ובן-גביר הם לא.

והרי ביבי והסמוטריצ'ים טוענים בדיוק אותו דבר אבל ההפך – שדווקא יאיר לפיד ויאיר גולן ועיתון "הארץ" הם לא ציונים, אלא ליברלים מזורגגים, ואילו הם ציונים מבטן ומלידה ובזרוע נטויה. וההם עונים לההם שלא ולא ומה פתאום, שההיפך, שהם, רק הם. הציונים האמיתיים, האורגינליים מדגניה, ושהשניים הם בכלל לא ציונים, אלא זיופים ממאוריטניה.

הציונות, זה מוסכם, היא האידיאולוגיה שעל בסיסה קמה התנועה הפוליטית שהקימה את מדינת ישראל, שמגדירה עצמה לפיכך, מערש תקומה, כמדינה ציונית, קרי שהמשטר בה ציוני, כפי שהמשטר בברית המועצות היה קומוניסטי ובאיטליה של מוסוליני פאשיסטי.

ניקח אכן את הקומוניזם כדוגמה, אולי נוכל לגזור מתולדותיו גם משהו על הציונות שלנו. לכאורה, כאידיאולוגיה, הקומוניזם, ממש כמו הציונות, היה סבבה. אם לפשט את שתי האידיאולוגיות, אז הקומוניזם דגל בשוויון, חירות, אחווה וצדק לכל האנשים, ובדומה, הציונות דגלה בהקמת בית – שכולו שוויון, חירות, אחווה וצדק – ליהודים ואף לאחרים.

אמה מה? בתוך שנים מעטות בלבד מהתממשותו כמדינה (ברית המועצות הקומוניסטית התקיימה כולה כ-70 שנה, בערך כשנות אדם), הפך הקומוניזם, על שאיפותיו הנאצלות, למשטר טוטליטרי דכאני ורצחני מהנוראים שהיו בתולדות האדם, וכך נשתמר בתודעתנו.

ואכן, היום אנחנו זוכרים את הקומוניזם לא לפי מה שהתיימר להיות, אלא כפי שהיה באמת. הוא התיימר ליצור עולם שכולו טוב, ובפועל יצר עולם שכולו דיכוי, הרס והרג. ולפיכך דומה שאין לך אדם (לבד אולי מעופר כסיף ועוד שניים-שלושה) שיתגאה היום שהוא עדיין קומוניסט, או "קומוניסט אמיתי", שכן מי שמצהיר היום על עצמו כקומוניסט, ועוד אמיתי, נתפס בעינינו, ובדין, כאדם שסמי הזיה אכלו את מוחו ונשתבשה עליו דעתו.

הנמשל ברור: "הציונות האמיתית" לפיכך היא לא מה שהיא התיימרה להיות, אלא מה שהיא הפכה להיות. מה שהיא עכשיו, בפועל, בשטח, במציאות. לא ביומרות ולא בחלומות השווא, כלומר באשליות. וזה לא משנה כלל ועיקר – אם כי זו שאלה מעניינת, גם לגבי הקומוניזם וגם לגבי הציונות – אם מה שהן הפכו להיות היה ב-DNA ההזוי של היומרות, או שמשהו קטנטן בדרך (סטלין או ביבי, בהתאמה) השתבש והפך את החלום לחלום בלהות. ולכן כל הנשבעים בשמו של "החלום הציוני", שהיה ואיננו עוד ולא ישוב עוד לעולם, עושים שקר עמוק בנפשם.

הציונות היא לא מה שרצינו שתהיה, אלא היא מה שהיא, ואין אחרת, וגם לא תהיה. הציונות היום, בדומה למה שקרה לקומוניזם – כמובן שלא באותה מידה, ואנחנו עדיין בחיתולינו – היא משטר דכאני ורצחני, וכל מי שקורא לעצמו "ציוני" מכריז על עצמו כחלק מזה.

1.9.25

גם "בלי פוליטיקה" זה פוליטיקה. ועוד איך פוליטיקה

שוב ושוב אנחנו שומעים דרישות נחרצות מחוגי השלטון הימין-דתי-קיצוני על מלא, כמו גם אזהרות ואיומים בענישה ופיטורין, כלפי עובדי הוראה, מורים ומורות ומרצים ומרצות בבתי-ספר, במכללות ובאוניברסיטאות, שעליהם לעסוק במלאכתם "בלי פוליטיקה", כלומר שאל להם ונאסר עליהם "להכניס פוליטיקה" לתוך מערך הלימוד שהם מורים לתלמידיהם. מצטיין בכך בעיקר שר החינוך יואב קיש.

והרי אין לך דבר שטות והבל גדולים מזה, כי אין וגם לא יכול להיות כדבר הזה. כל מה שבני אדם אומרים ועושים, וגם מה שהם לא אומרים ולא עושים, הוא פוליטי. אין דיבור ומעשה, ואין שתיקה ומחדל, שאינם פוליטיים. האם, למשל, האופן שבו מלמדים לפי הנחיות משרד החינוך, את כלל התלמידים בבתי הספר בישראל, את ההיסטוריה של הקמת המדינה, שאיננה כוללת בתוכה את "הנכבה" – את גירושם במהלך מלחמת 1948 משטחה של מדינת ישראל המתהווה של כ-750,000 פלסטינים, החרבת כ-600 מכפרים וגזל כל אדמותיהם – ואף לא את המילה "נכבה", איננה מעשה פוליטי?

לא להזכיר את ה"נכבה" זה לא פוליטיקה, וכן להזכיר את ה"נכבה" זה כן פוליטיקה? לא. גם להזכיר וגם לא להזכיר את ה"נכבה" שניהם מעשים פוליטיים. ולכן כשקיש דורש ממורים ומרצים ללמד בשיעוריהם "בלי פוליטיקה", הוא מתכוון – כנראה מתוך חוסר הבנה על מה הוא מדבר – שאסור להם ללמד פוליטיקה השונה מזו שגורס השלטון. כך שהדרישה השלטונית של "בלי פוליטיקה" היא מעשה דיכוי של חופש המחשבה והביטוי.

אבל זה לא רק קיש. אלה גם כלי התקשורת. ההחלטה לשדר בטלוויזיה בימים אלו – שבהם גם כמה עשרות ישראלים חטופים, וגם עשרות אלפי ילדים פלסטינים בעזה, מורעבים ונרצחים – תוכניות ריאליטי, ובראשן "מאסטר שף", גם היא פוליטיקה.

וכי מה, להתעלם ולהעלים מהצופים את מה שקורה בעזה זה לא פוליטיקה, אבל להתרעם ולהתריע על מה שקורה בעזה זה כן פוליטיקה? אולי כדאי באמת שב"מאסטר שף" יתנו למתחרים כמשימה לבשל מאכל נפלא ממוצרים שמקבלים חטופים או ילדים בעזה ביום – נגיד משהו כמו חצי פיתה, כף אורז וכוס מים מלוחים. ואז, זה פוליטיקה או לא פוליטיקה?

ונרחיק עדותנו למחוזות ההפרדה הגזעית בארצות הברית והאפרטהייד בדרום אפריקה, ששבקו אך לפני כמה עשרות שנים. האם מורה בבית ספר אז, באלבמה או ביוהנסבורג, שהיה מלמד כל ימיו מבלי לומר מילה על המשטרים הגזענים הנוראים הללו, היה בסדר בעיני קיש ובעיניכם, כי הוא לימד כמו שצריך, "בלי פוליטיקה"? ואילו מורה שהיה מביע ולו הסתייגות קלה, בשיעור אחד, מהמשטרים הבזויים שהוא ותלמידיו חיים בהם, פסול בעיניכם כי הוא "הכניס פוליטיקה" לשיעור שלו? כי כן, לחיות במשטר רשע כלשהו, מבלי לומר עליו מילה, זו בהחלט אמירה פוליטית, בוהקת ונחרצת, של תמיכה ברשע הזה.

ודוגמה אחרונה, דמיונית. מעשה בגוי גרמני, ארי בלונדי, בברלין בשנת 1942, שלחש לשכנו, גוי ארי תכול עיניים, "ראית שלקחו אתמול את דוקטור פרידמן ואשתו והילדים, כן?", ותכול-העיניים מיד נזף בו, "לא, לא, לא. בלי פוליטיקה", ומיהר כמובן להסתלק.

אז ככה גם כאן, "בלי פוליטיקה".