15.9.25

מה היא באמת "הציונות האמיתית"? [ב]

בבית הספר לימדו אותנו שאדמת הארץ נגאלה, כלומר נקנתה, מאפנדים ערבים וכך הוקמה המדינה. אלא שזה לא נכון. רק 7% מאדמות החלק של ארץ ישראל המנדטורית שהפך למדינת ישראל, היו קודם לפרוץ המלחמה בבעלות יהודית. שאר אדמות המדינה החדשה נגאלו על-ידי גירוש כ-750 אלף התושבים הפלסטינים שהתגוררו בה וגזל אדמותיהם.

הכפר הפלסטיני אלנַעַאני (או נַענֶה), שמופיע ברשומות עותומאניות כבר במאה ה-16, שכן סמוך לקיבוץ נען, שהוקם ב-1930 על אדמות שנקנו מתושבי הכפר. בין הקיבוץ היהודי לכפר הערבי שררו יחסים תקינים ואף ידידותיים כביכול. אולם ב-14 במאי, עם ההכרזה על הקמת המדינה, כותר הכפר, שמנה אז כבר כ-3000 תושבים, על ידי כוח מחטיבת גבעתי, והכפר נכנע ואף הסגיר את כמה עשרות הרובים שהיו ברשות תושביו. לפיכך נשארו התושבים לכאורה בשלום בכפרם.

צילום-אוויר של הכפר נענה, 1947, ארכיון הפלמ"ח

ב-10 ביוני נכבש קיבוץ גזר הסמוך על ידי הליגיון הערבי הירדני וערבים מרמלה, וכשלושים ממגיניו נפלו בקרב. בעקבות כך הגיעו לנענה כמה חברים בכירים מקיבוץ נען, שהיו מיודדים עם תושבי הכפר, וסיפרו להם – דבר שהיה שקר מוחלט ומכוון – שנודע להם ש"כוחות הפורשים" (אצ"ל ולח"י) עומדים לנקום בתושבי נענה על הטבח בגזר, וכי מוטב להם, לביטחונם, לפנות את הכפר לתקופה של שבועיים, עד יעבור זעם. תושבי נענה אכן עזבו כולם את הכפר, ואז נהרסו כל בתי הכפר עד היסוד, והתושבים לא הורשו עוד לשוב אליו לעולם. כיום קבורות הריסות הכפר תחת גבעת חול עצומה בין מטעי עצי הפרי של קיבוץ נען.

סיפור דומה, מוכר יותר, התרחש גם בגליל העליון. שם נכנעו בסוף 1948 שני כפרים פלסטינים נוצריים, איקרית ובירעם, לכוחות צה"ל ללא שום התנגדות, ואז הורה להם הצבא לעזוב את כפריהם למשך שבועיים "מסיבות בטחוניות", וכך עשו. שלוש שנים לאחר מכן פנו התושבים העקורים לבג"ץ וזה הורה לממשלה להתיר להם לחזור לכפריהם. בתגובה הוציא להם צה"ל "צו גירוש" בדיעבד מ-48' והרס את כל בתי איקרית. שוב פנו המגורשים לבג"ץ, אך זה דחה את ערעורם, ובחלוף שנתיים, ב-1953, הפציץ חיל האויר את בתי הכפר הנטוש בירעם, בתוך שטח ישראל, והרס אותם לחלוטין. מאז הוקמו ועדות שדנו וגם בג"ץ שב ודן ושום דבר כמובן לא נשתנה – לתושבים לא ניתן מעולם לחזור לכפריהם, ואדמותיהם חולקו בין הישובים היהודים השונים שהוקמו עליהן.

ואני מספר את הזוטות הללו כדי להראות שזו היתה השיטה הציונית מאז ומתמיד, כי כזו היא הציונות: גירוש, בכל דרך שהיא, של התושבים הפלסטינים בארץ ישראל מבתיהם והריסתם עד היסוד, כך שלא יהיה להם, ולכאורה לכן גם לא יותר להם, לאן לחזור, וכך לשדוד אדמותיהם ולחלקם בין היהודים ואת המגורשים להפוך לפליטים.
וגם עכשיו, בגדה ובעזה, זו אותה שיטה, אותה אסטרטגיה: גירוש ביריות ובהפצצות של כל הפלסטינים מבתיהם ומאדמתם והריסת עריהם עד היסוד, כך שלא ייוותר ולא יותר להם לאן לחזור, ולהפוך אותם שוב לפליטים, ועל הריסות בתיהם ואדמתם השדודה להקים התנחלויות ובתי מלון והיכלי קזינו, כדבר השם וטראמפ וכחזון הנביאים.

וזוהי, ואין אחרת, הציונות האמיתית.

8.9,25

מה היא באמת "הציונות האמיתית"? [א]

רבים מהכותבים כאן נגד השלטון הנוכחי – ביבי, סמוטריץ', בן-גביר, הליכוד, החרדים והפסיאודו-אופוזיציה– ונגד מעשיה של מדינת ישראל תחת השלטון הזה וגרוריו, עושים זאת לא רק בגלל שפעולת אלו הן עוולות מטומטמות והרסניות, אלא גם, ואולי אף בעיקר, שלדעתם הן נוגדות, ישמור השם וירחם, את הציונות. יעני אורי משגב ויוסי ורטר (דוגמיות אקראיות) הם ציונים ואילו נתניהו, כץ, סמוטריץ' ובן-גביר הם לא.

והרי ביבי והסמוטריצ'ים טוענים בדיוק אותו דבר אבל ההפך – שדווקא יאיר לפיד ויאיר גולן ועיתון "הארץ" הם לא ציונים, אלא ליברלים מזורגגים, ואילו הם ציונים מבטן ומלידה ובזרוע נטויה. וההם עונים לההם שלא ולא ומה פתאום, שההיפך, שהם, רק הם. הציונים האמיתיים, האורגינליים מדגניה, ושהשניים הם בכלל לא ציונים, אלא זיופים ממאוריטניה.

הציונות, זה מוסכם, היא האידיאולוגיה שעל בסיסה קמה התנועה הפוליטית שהקימה את מדינת ישראל, שמגדירה עצמה לפיכך, מערש תקומה, כמדינה ציונית, קרי שהמשטר בה ציוני, כפי שהמשטר בברית המועצות היה קומוניסטי ובאיטליה של מוסוליני פאשיסטי.

ניקח אכן את הקומוניזם כדוגמה, אולי נוכל לגזור מתולדותיו גם משהו על הציונות שלנו. לכאורה, כאידיאולוגיה, הקומוניזם, ממש כמו הציונות, היה סבבה. אם לפשט את שתי האידיאולוגיות, אז הקומוניזם דגל בשוויון, חירות, אחווה וצדק לכל האנשים, ובדומה, הציונות דגלה בהקמת בית – שכולו שוויון, חירות, אחווה וצדק – ליהודים ואף לאחרים.

אמה מה? בתוך שנים מעטות בלבד מהתממשותו כמדינה (ברית המועצות הקומוניסטית התקיימה כולה כ-70 שנה, בערך כשנות אדם), הפך הקומוניזם, על שאיפותיו הנאצלות, למשטר טוטליטרי דכאני ורצחני מהנוראים שהיו בתולדות האדם, וכך נשתמר בתודעתנו.

ואכן, היום אנחנו זוכרים את הקומוניזם לא לפי מה שהתיימר להיות, אלא כפי שהיה באמת. הוא התיימר ליצור עולם שכולו טוב, ובפועל יצר עולם שכולו דיכוי, הרס והרג. ולפיכך דומה שאין לך אדם (לבד אולי מעופר כסיף ועוד שניים-שלושה) שיתגאה היום שהוא עדיין קומוניסט, או "קומוניסט אמיתי", שכן מי שמצהיר היום על עצמו כקומוניסט, ועוד אמיתי, נתפס בעינינו, ובדין, כאדם שסמי הזיה אכלו את מוחו ונשתבשה עליו דעתו.

הנמשל ברור: "הציונות האמיתית" לפיכך היא לא מה שהיא התיימרה להיות, אלא מה שהיא הפכה להיות. מה שהיא עכשיו, בפועל, בשטח, במציאות. לא ביומרות ולא בחלומות השווא, כלומר באשליות. וזה לא משנה כלל ועיקר – אם כי זו שאלה מעניינת, גם לגבי הקומוניזם וגם לגבי הציונות – אם מה שהן הפכו להיות היה ב-DNA ההזוי של היומרות, או שמשהו קטנטן בדרך (סטלין או ביבי, בהתאמה) השתבש והפך את החלום לחלום בלהות. ולכן כל הנשבעים בשמו של "החלום הציוני", שהיה ואיננו עוד ולא ישוב עוד לעולם, עושים שקר עמוק בנפשם.

הציונות היא לא מה שרצינו שתהיה, אלא היא מה שהיא, ואין אחרת, וגם לא תהיה. הציונות היום, בדומה למה שקרה לקומוניזם – כמובן שלא באותה מידה, ואנחנו עדיין בחיתולינו – היא משטר דכאני ורצחני, וכל מי שקורא לעצמו "ציוני" מכריז על עצמו כחלק מזה.

1.9.25

גם "בלי פוליטיקה" זה פוליטיקה. ועוד איך פוליטיקה

שוב ושוב אנחנו שומעים דרישות נחרצות מחוגי השלטון הימין-דתי-קיצוני על מלא, כמו גם אזהרות ואיומים בענישה ופיטורין, כלפי עובדי הוראה, מורים ומורות ומרצים ומרצות בבתי-ספר, במכללות ובאוניברסיטאות, שעליהם לעסוק במלאכתם "בלי פוליטיקה", כלומר שאל להם ונאסר עליהם "להכניס פוליטיקה" לתוך מערך הלימוד שהם מורים לתלמידיהם. מצטיין בכך בעיקר שר החינוך יואב קיש.

והרי אין לך דבר שטות והבל גדולים מזה, כי אין וגם לא יכול להיות כדבר הזה. כל מה שבני אדם אומרים ועושים, וגם מה שהם לא אומרים ולא עושים, הוא פוליטי. אין דיבור ומעשה, ואין שתיקה ומחדל, שאינם פוליטיים. האם, למשל, האופן שבו מלמדים לפי הנחיות משרד החינוך, את כלל התלמידים בבתי הספר בישראל, את ההיסטוריה של הקמת המדינה, שאיננה כוללת בתוכה את "הנכבה" – את גירושם במהלך מלחמת 1948 משטחה של מדינת ישראל המתהווה של כ-750,000 פלסטינים, החרבת כ-600 מכפרים וגזל כל אדמותיהם – ואף לא את המילה "נכבה", איננה מעשה פוליטי?

לא להזכיר את ה"נכבה" זה לא פוליטיקה, וכן להזכיר את ה"נכבה" זה כן פוליטיקה? לא. גם להזכיר וגם לא להזכיר את ה"נכבה" שניהם מעשים פוליטיים. ולכן כשקיש דורש ממורים ומרצים ללמד בשיעוריהם "בלי פוליטיקה", הוא מתכוון – כנראה מתוך חוסר הבנה על מה הוא מדבר – שאסור להם ללמד פוליטיקה השונה מזו שגורס השלטון. כך שהדרישה השלטונית של "בלי פוליטיקה" היא מעשה דיכוי של חופש המחשבה והביטוי.

אבל זה לא רק קיש. אלה גם כלי התקשורת. ההחלטה לשדר בטלוויזיה בימים אלו – שבהם גם כמה עשרות ישראלים חטופים, וגם עשרות אלפי ילדים פלסטינים בעזה, מורעבים ונרצחים – תוכניות ריאליטי, ובראשן "מאסטר שף", גם היא פוליטיקה.

וכי מה, להתעלם ולהעלים מהצופים את מה שקורה בעזה זה לא פוליטיקה, אבל להתרעם ולהתריע על מה שקורה בעזה זה כן פוליטיקה? אולי כדאי באמת שב"מאסטר שף" יתנו למתחרים כמשימה לבשל מאכל נפלא ממוצרים שמקבלים חטופים או ילדים בעזה ביום – נגיד משהו כמו חצי פיתה, כף אורז וכוס מים מלוחים. ואז, זה פוליטיקה או לא פוליטיקה?

ונרחיק עדותנו למחוזות ההפרדה הגזעית בארצות הברית והאפרטהייד בדרום אפריקה, ששבקו אך לפני כמה עשרות שנים. האם מורה בבית ספר אז, באלבמה או ביוהנסבורג, שהיה מלמד כל ימיו מבלי לומר מילה על המשטרים הגזענים הנוראים הללו, היה בסדר בעיני קיש ובעיניכם, כי הוא לימד כמו שצריך, "בלי פוליטיקה"? ואילו מורה שהיה מביע ולו הסתייגות קלה, בשיעור אחד, מהמשטרים הבזויים שהוא ותלמידיו חיים בהם, פסול בעיניכם כי הוא "הכניס פוליטיקה" לשיעור שלו? כי כן, לחיות במשטר רשע כלשהו, מבלי לומר עליו מילה, זו בהחלט אמירה פוליטית, בוהקת ונחרצת, של תמיכה ברשע הזה.

ודוגמה אחרונה, דמיונית. מעשה בגוי גרמני, ארי בלונדי, בברלין בשנת 1942, שלחש לשכנו, גוי ארי תכול עיניים, "ראית שלקחו אתמול את דוקטור פרידמן ואשתו והילדים, כן?", ותכול-העיניים מיד נזף בו, "לא, לא, לא. בלי פוליטיקה", ומיהר כמובן להסתלק.

אז ככה גם כאן, "בלי פוליטיקה".