נובמבר - דצמבר
8.12.25
אנחנו בעד ערבים בממשלה. אבל אנחנו נבחר אותם, לא הערבים
במערכון "השר הערבי הראשון" של החמישיה הקאמרית ששודר ב-1996, לפני כמעט שלושים שנה, אחרי שראש הממשלה מברך את השר החדש על היותו השר הערבי הראשון, קם השר הערבי לומר איזה דבר תודה או משהו. אבל לפני שהוא אומר מילה ראש-הממשלה מבקש ממנו לנקות את החדר ולהעביר גם "איזה ויש קטן בשולחן", ועמיתיו השרים מצטרפים ומבקשים ממנו להביא לישיבה הבאה משמשים מהכפר וחומוס.
מאז כבר כיהנו בממשלות ישראל לא רק שר ערבי מוסלמי אחד, אלא אפילו שניים – ראלב מג'אדלה ממפלגת העבודה בממשלתו של אהוד אולמרט במשך שנתיים, ועיסוואי פרייג' ממרצ במשך שנה וחצי בממשלת בנט-לפיד. הקידמה, אפוא, כבר מאחורינו.
ועל שום מה אני מזכיר פתאום זוטות שוליות שכאלו? שהנה, כמו אחרי כל מלחמה, צצים להם עכשיו, כמו פטריות אחרי הגשם, מיני תנועות ועמותות שמבטיחות לנו שהם, רק הם, יביאו לנו את השינוי מתוך אחדות, או את האחדות מתוך שינוי. שיצליחו סוף סוף ליצור לנו מדינת ישראל טובה יותר, יפה יותר וטעימה יותר.
ואחת מפטריות הפנטזיה הפוסט-מלחמתיות הללו הקרויה בשם המשונה "הרבעון הרביעי", אכן מבטיחה, כמו כולם, הרים שגיאים וגבעות מוריקות. וכך כותב מייסדה ומנהיגה, ד"ר יואב הלר, במסגרת שרשור שאלות ותשובות, שבו הוא שוטח את הגותו החדשנית ועונה לשאלות ומענות של צייצנים מתעניינים – "ששת הערכים של הרבעון הרביעי הם: א. לכולנו אחריות משותפת. ב. מדינה יהודית ומרכז רוחני יהודי. ג. דמוקרטיה ליברלית לא רק בשיטת המשטר אלא גם בערכיה. ד. בית לאומי לעם היהודי. ה. החברה הערבית שותפה מלאה ושוות זכויות. ו. ישראל תהיה מדינת מופת", ואז עוד מוסיף, כיאה לדמוקרט ליברל, ושואל אל השואל בהתרסה ובלעג מה, "מה חסר לך?"
אלא שבהמשך, לאחר כל מיני טענות למה הם מחרימים או לא מחרימים את אלו ולא את ההם, או את ההם ולא את אלו, מבהיר פתאום הד"ר, הדוגל לדבריו בדמוקרטיה ליברלית ערכית, ובשותפות מלאה ושוות זכויות של החברה הערבית, וחברת מופת – כנראה בתשובה לשואל שהתרעם (מלשון רע"ם) על ש"הרבעון הרביעי" מחרימה את החברה הערבית – את עמדתו, שהיא כמובן גם עמדת התנועה, האמיתית לגבי הערבים, לאמור:
"ממש לא. הרבעון הרביעי יש לנו תוכניות מרחיקות לכת לשיפור מצבה של האוכלוסייה הערבית שנכתבו ביחד עם ההנהגה הערבית שלנו. אני מאוד רוצה ערבים בממשלה, אבל לא את המפלגות הערביות הנוכחיות, בטח לא כמנדט ה-61".
אז הנה חזרנו למערכון של החמישיה שלושים שנה לאחור. הדמוקרטים הליברלים החדשים והרעננים (כלומר – המיושנים והעבשים) שוחרי השוויון ושואפי המופת, אומרים לאזרחי ישראל הערבים, המהווים כ-20% מאזרחי המדינה, "אנחנו מאוד רוצים ערבים בממשלה, אבל אנחנו נבחר אותם, לא אתם", וגם זה רק בתנאי שלא תהיה לכם שום השפעה על שום החלטה, ושלא תהיו לנו פתאום "המנדט ה-61", חלילה וחס ושלום. אבל בהחלט תוכלו לנקות את מה שאנחנו צריכים ולהביא לנו בתמורה חומוס ומשמשים.
וכך יהיו לנו גם אחלה ממשלה דמוקרטית וגם חומוס עלא כיפאק. ומה חסר לכם? כלום.
1.12.25
אנטישמיות זה טוב ליהודים, כך חושבים הציונים
אחד מתפקידיו של בן כספית בעולם התרבות הפוליטית הישראלית הנרמסת ונרקבת הוא לשמש כ"אידיוט שימושי", שותפו הרדיופוני של ינון מגל והטלוויזיוני של עמית סגל, שני תועמלניה המשובחים והמצליחים של כת המתנחלים הקנאית העומדת עלינו לכלותנו בקרב החברה הליברלית-חילונית. בכך הוא מכשיר את דעותיהם המתועבות כשיח לגיטימי לכאורה.
הדברים מגיעים לעיתים כדי כך, שכספית, שוליית הקוסמים מגל וסגל, מתעלה לעיתים לפתע בדעות שהוא משמיע, גם על מוריו ורביו. הנה לכם כמה מהדברים שאמר כספית בתוכנית הרדיו המשותפת שלו עם ינון מגל לפני כשבועיים, ובה התפוצצה מורסתו הציונית כדי כך שאפילו מגל מצא לנכון ללעוג בשידור חי בפרצופו. הדברים מובאים כמו שנאמרו בשידור, על ידי שניהם, כשמדי פעם גם אני אומר את דברי.
"אני הייתי מצביע לממדאני", פתח כספית ואמר. "למה?", הרים לו מגל להנחתה שהוכנה כנראה מראש, ואכן כספית נענה לה מיד בדיצה - "לא כי אני בעדו. ברור שאני לא בעדו", הסביר כספית, אלא "כי אני רוצה שכולם יעלו ארצה. אני תומך ותיק ועקבי באנטישמיות. אני שמח שממדאני ניצח. כי אני בעד, אני רבין, אצלי היהודים, שיהיה [להם] רע". ואז מגל שואל אותו, תמה לכאורה, בלעג אירוני מר ואכזר, שכספית בכלל אינו מבין אותו, "אתה בעד פוגרומים בחו"ל?". וכספית, כמו טיפש מטופש אץ ליפול בפח היקוש הזה ועונה "אני בעד אנטישמיות. אני בעד שכל היהודים יבואו לפה". ככה ממש. באלו המילים.
הנה לנו יהודי ישראלי יליד הארץ, ציוני גאה, אדם בן-חורין לכאורה במדינת היהודים הדמוקרטית, ליהודים, היחידה בעולם, אומר על עצמו בריש גלי ובגאווה גדולה שהוא "תומך ותיק ועקבי באנטישמיות" ושב וחוזר על זה שוב, כאילו להדגיש את עומק טיפשותו הגזענית, "אני בעד אנטישמיות". הללויה! ולמה? כי "אני בעד, כמו רבין" שליהודים יהיה רע, "אני בעד אנטישמיות, אני בעד שכל היהודים יבואו לפה".
והנה יצא לו המרצע, שלא לומר המרצח, מן השק. שהרי הציונים, כולם – מרבין ועד כספית, מינון ועד עמית – רוצים אכן שכל היהודים יבואו לפה, למדינתם לכאורה האחת והיחידה. ואם היהודים הגלותיים המחורבנים לא רוצים לבוא, כי טוב להם איפה שהם חיים, ולמה להם באמת לבוא למדינה מחורבנת, שהסכנה בה לחיי יהודים היא הגדולה ביותר בעולם? אז אם הם לא מבינים מה טוב להם, חושבים הציונים האדוקים, והטיפשים שבהם, כמו מר כספית, אף אומרים זאת בקול רם, אז נכריח אותם לבוא. איך נכריח? נעודד את האנטישמיות. כי אנטישמיות זה טוב ליהודים, כי זה הופך אותם לציונים, והציונות, קיומה וקימומה של מדינת ישראל, היא כידוע, בעיני הציונים, הפתרון האמיתי הנכון והיחיד לבעיה היהודית. כי זה יגרום להם לבוא לפה, לארצנו הקדושה והנפלאה, ולכן אנחנו הציונים בעד אנטישמיות, וכמה שיותר אנטישמיות ככה יותר טוב. ואם היה מר כספית חי בתקופת השואה, מן הסתם היא שמח ועולץ על השמדת היהודים, שאין כמותה כדי לעודד את היהודים באשר הם לעלות לארץ ישראל שלנו, שלהם. אז יאללה, לשחוט!
ואז גם מסביר כספית ליהודי העולם, דרך מגל, למה כדאי להם לבוא לפה, בטיעון שאווילי ממנו כנראה לא שמעתם מימיכם: כי "זה המקום היחיד שהילד שלכם יתחנך בעברית". אבל הורים נורמליים, יהודים לא-ציוניים ובני אדם בכלל, לא אכפת להם ולא אמור להיות אכפת להם באיזו שפה הילד לומד, אלא מה הוא לומד. וכי מה, יותר טוב שיט בעברית מלימודים מעמיקים בצרפתית או באנגלית? אכן, כספית מדגים כאן טמטום ציוני למופת.
אבל גם בזה זה לא נגמר. "אתה יודע", הוא אומר למגל, "הייתי בכרתים לאחרונה, הייתי בסיישל, בכל מקום אתה מוצא את ההפגנות". הוא לא אומר אלו הפגנות, כי הרי ברור לו, כי זה הרי ברור לכולם כאן, שאלו הפגנות אנטישמיות. אבל האמת היא שאלו לא הפגנות נגד יהודים, אלו הפגנות נגד ישראל, על מה שהיא עשתה בחמישים ויותר השנים האחרונות לפלסטינים בכלל ובשנתיים האחרונות לפלסטינים בעזה.
ואז מגל מלהטט, שלא לומר מקרקס בכספית, ואומר לו ולמאזינים, מסכים כאילו לדבריו וממשיכם, "וכל ההפגנות האלו שאתה רואה בכל מקום. תבואו לפה. יש פה את ההפגנות האוטו-אנטישמיות, האוטו-אנטישמיות, אתה מבין? למה אתם צריכים אנטישמים? יש פה אוטו-אנטישימים". וכספית, אולי בגלל שהוא עצמו אוטו-אנטישמי, במקום להשיב למגל שמפגיני המחאה בארץ – שכספית כביכול תומך בהם – אינם אוטו-אנטישמים אלא מתנגדים לשלטון הבלהות של נתניהו והכהניסטים, לא מצליח להוציא מפיו אלא דבר שנינות עלוב ומפטיר "מפגיני עירך קודמים" ובכך נסתיימה לה השיחה.
אבל שני דברים חשובים בכל זאת למדנו מהשיחה המאלפת הזו – שהציונים והאנטישמים אחים לנשק המה, ושהטיפשות היא לא באמת משהו להתהדר בו.
24.11.25
אם החיים יחזרו למסלולם, נגיע שוב לאותו מקום. לעוד אסון
פתגם אוזבקי עתיק שהמצאתי הרגע אומר ש"אם החיים יחזרו למסלולם, אז נגיע שוב לאותו מקום". נגיד, לדוגמה, שנסעת במסלול שבסופו נפלה מכוניתך לתהום והתרסקה, רעייתך ושני ילדיך נהרגו, ורק אתה יצאת מזה איכשהו בחיים. בן-אדם נורמלי, לכשהיה קם ממיטתו ומאבלו, היה אומר אז לעצמו, "כוסומו, המסלול הזה מוביל לתהום, אז צריך או לבנות מעליו גשר, או לבחור מסלול אחר. אחרת, אם אחזור לאותו מסלול, אני שוב אתרסק לתהום, לא?"
בהחלט כן. אבל שניים מראשי "המחאה", משה רדמן-אבוטבול ושקמה ברסלר, שיתפו באחרונה ברשתות החברתיות קריאת קרב צוהלת, עם תמונת ישנה של הפגנה רבת משתתפים, לאמור – "חזרנו, לא נעצור עד שנחזיר את המנדט לעם ועד שנחזיר את המדינה למסלול!" – ושבו והבהירו מדוע תנועת המחאה שהם מנהיגים היא בדיחה עצובה.
אתחיל ב"נחזיר את המנדט לעם". אני מניח שכוונתם אינה להחזיר את המנדט הבריטי, אלא להחזיר את המנדט לנהל את המדינה, לעם. אבל רגע, מה אתם אומרים בזה? שהמנדט שניתן לממשלה הנוכחית להנהיג את המדינה לא ניתן לה כדין? שהממשלה נטלה את המנדט מן העם בשוד מזוין? או שאולי כוונתכם היא שהעם – הביביסטים והש"סניקים והבן-גבירים ושאר המכוערים, שבחרו בממשלה הזאת – הם בכלל לא העם הנכון שמסוגל לבחור הנהגה? שהעם האמיתי והנכון לבחירת הנהגה למדינת ישראל, בעלי המנדט לכך, הם אתם, הקפלניסטים, יפי-הבלורית והתואר והטוהר, כי אתם גם העם הנבחר (היהודי. בלי ערבים. בעניין הזה הקפלניסטים והביביסטים תמימי דעים) וגם העם הבוחר, ולכן מן הדין והצדק שהשלטון השדוד יוחזר לכם, נכון?
ובעניין של "להחזיר את המדינה למסלול" שאתם כה רוצים (ועוד עם סימן קריאה!), הרי הגענו לאן שהגענו – להפיכה המשטרית הפשיסטית, לטבח ה-7 באוקטובר, לרצח העם שביצענו בעזה ועוד מיני זוועות בדיוק בגלל זה. כי זה המסלול שבו הלכה המדינה, שזה אנחנו כולנו, הממשלה ואתם ושני העמים שאנחנו, אלו עם המנדט ואלו בלי המנדט. ותחת שתסיקו מכך שהמדינה צריכה להתוות לעצמה מסלול אחר, יען כי המסלול בו הלכנו הביא אותנו לפי התהום, אתם קוראים לנו להחזיר את המדינה למסלול, כלומר לדרך בה הלכנו וריסקה אותנו, ושאם נחזור ללכת בה נגיע כמובן שוב לאותו מקום, לעוד אסון.
אתם קוראים לנו לחזור למסלול שהוליך אותנו לאסון וכישלון: לדרך הכיבוש ודיכוי הפלסטינים, והדמוקרטיה ליהודים בלבד, והטיהור האתני, ושלילת השלום, כי כך נציל עצמנו מעוד אסון וכישלון? והרי כבר הלכנו בדרך הזאת וכשלנו בה נוראות. אז לזה אתם קוראים לנו לחזור? הדרך הכושלת הנושנה היא שתצילנו הפעם מכישלון? אתם לא חושבים שכדאי אולי להציע לנו, לכם, לילדינו, לילדיכם, מסלול אחר, שונה, חדש, כזה שיהיה בו ולו שביב זעיר של תקווה?
17.11.25
הרמטכ"ל ואלוף פיקוד מרכז לא מועלים בתפקידם. הם דווקא מצטיינים בו
רגזתי, ובעיקר נעצבתי, למקרא מאמר המערכת של עיתוננו "הארץ" בשבוע שעבר, שכותרתו היתה "הרמטכ"ל ואלוף פיקוד המרכז מועלים בתפקידם". במאמר נטען ש"שניהם אחראים לביטחון התושבים בגדה המערבית, מתנחלים ופלסטינים כאחד, ואינם פועלים בהתאם לכך", משום ש"באוקטובר תועדו בממוצע מדי יום יותר משמונה תקיפות שגרמו לפגיעות בגוף וברכוש של פלסטינים. מתחילת השנה כבר תועדו כ–1,500 תקיפות כאלו".
זה לא שהעובדות המצוינות במאמר אינן נכונות. הן נכונות להחריד ואף יותר מכך. בגדה המערבית הכבושה מתנהלת מאז 7 באוקטובר 2023 מערכה מתמשכת של פוגרומים מידי יהודים שמטרתה טיהור אתני של הפלסטינים המתגוררים שם, ושצה"ל לא רק שלא מונע אותם ולא מגן על קורבנות הפוגרומים, אלא שהוא מסייע לפוגרומיסטים, שחלקם אף חיילי צה"ל במדים, במלאכת פשיעתם.
ציוץ של רועי שרון, הפרשן הצבאי של כאן 11
אבל היכן כתוב או נאמר, כפי שנטען במאמר, בדין הישראלי או בפקודות צה"ל – להבדיל מדיני הכיבוש הבינלאומיים, שישראל אינה מכירה בהם ולא שמה עליהם – שצה"ל צריך להגן גם על פלסטינים ולא רק על יהודים? ובנוסף לכך, נניח אכן שזה כתוב באיזשהו חוק או פקודה, נו, אז מה? מה, עורכי "הארץ" אינם יודעים איך מתנהלים החיים?
הרי כולנו, כל בני האדם בתבל, גדלנו במערכות חינוך ובוודאי בצבא, או בישיבה. וכולנו, או כמעט כולנו, עבדנו ועובדים בארגונים הבנויים באופן היררכי ומתנהלים לכאורה על פי חוקים, צווים והוראות כתובים, ידועים, ברורים וחד-משמעיים. אלא שכולנו מבינים ולכן יודעים, מניסיוננו בחיים, שלא תמיד החיים מתנהלים על פיהם. שהרי בכל ארגון, יהא אשר יהא, לא החוקים הכתובים הם הקובעים, אלא "רוח המפקד", שאינה נאמרת ואינה כתובה, אבל כל העובדים או החברים בארגון יודעים היטב מהי, מבלי שנאמרה להם או נשלחה להם במייל, ומתנהגים ופועלים בהתאם לה.
כך, למשל, מעולם לא יצאה פקודה בכתב או בעל פה בארגוני "הליכוד" או "הקואליציה" שעל-פיה "אין לדבר סרה בשרה", ובכל זאת כל חברי הארגונים הללו מלקקים את ישבנה של הגברת נתניהו כאילו מדובר במצווה מן התורה. וכך למשל, יש כלי תקשורת, שיש בהם "רשימה שחורה", שאף אחד לא ראה ולא שמע אותה מעולם, של אנשים שבעל הבית או אחותו אסרו להזכיר בעיתונם את עצם קיומם, וכל העובדים יודעים את כל השמות ברשימה הכביכול לא-קיימת הזאת, וממלאים את הפקודה הסודית הזו בקפידה. ויש כמובן, לכל אחד ואחת מכם, דוגמאות לרוב מהבית בו אתם עובדים או משרתים.
ועכשיו נדבר על הנכבה, שהטיהור האתני המתבצע עכשיו בגדה הוא כמובן המשכה. לכאורה אין בנמצא עדויות על פקודה או הוראה, בטח לא בכתב וגם לא בעל-פה, שניתנה על-ידי הדרג המדיני והביטחוני הבכיר של מדינת ישראל שקמה אז, לגרש מהשטחים שכבשה ב"מלחמת העצמאות" את כל הערבים-הפלסטינים ולהחריב את כל כפריהם, כדי שלא יוכלו לשוב אליהם. והנה, הפתעה, בכל זאת זה קרה.
כ-750 אלף פלסטינים גורשו משטחי ישראל החדשה (או אם תרצו – ברחו, אבל אם לא ניתן להם לשוב בשוך הקרבות לבתיהם, בפועל הם גורשו) וכ-600 מכפריהם הוחרבו. על הנתונים הללו אין היום עוררין. אז איך זה, לדעתכם, אם לא היתה הוראה כזאת מלמעלה, איכשהו כמעט כל הכוחות השונים שפעלו כמעט בכל השטחים שנכבשו, גירשו משם כמעט את כל הפלסטינים, והרסו כמעט את כל כפריהם עד היסוד? מה, ממש במקרה, מבלי שקיבלו הוראה לעשות זאת, וללא כל תיאום שהוא, כל המפקדים והחיילים בכל הגזרות החליטו פתאום על דעת עצמם, בספונטניות מתואמת מופלאה שכזו, להבריח את כל הפלסטינים מכפריהם ולהחריב אותם? נו, באמת. הגירוש והרס הכפרים התבצעו כי זו היתה "רוח המפקד" והצבא הטמיע אותה ופעל לפיה. פשוט כך.
ואותו דבר קורה עכשיו בשטחים, בלי קשר לדין הבינלאומי או חוקי המדינה או פקודות הצבא. "רוח המפקד" עתה, בדומה ל"רוח המפקד" מתקופת הנכבה, היא לבצע טיהור אתני באמצעות פוגרומים בפלסטינים בגדה. לכן הרמטכ"ל ואלוף פיקוד המרכז אינם מועלים בשום תפקידם, אלא ממלאים את תפקידם כהלכה ובהצטיינות יתרה. וכל הכבוד לצה"ל.
10.11.25
אנחנו כמו החמאס, אבל אנחנו הלבנים התרבותיים הנעלים, ולכן הצודקים
ביצירת המופת הטלוויזיונית "במשמרת שלי" הצליח הבמאי אמנון רבי לפתוח ולשטוח בפנינו את דמותו הטראגית של ראש שב"כ לשעבר כרמי גילון, מי שבמשמרתו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ושהסרטן הפושה בגופו עומד עליו להמיתו. באמצעות סיפורו הטראגי של גילון האיש, מצליח הסרט גם לחשוף את הטרגדיה אליה נקלעה מדינת ישראל מאז הרצח, ששימש למחנה הקנאי שממנו בא הרוצח אמצעי להשתלט על מדינת ישראל ולהוביל אותה למלחמת נצח, חורבן והשמדה עצמית, כדרכם של קנאים מאז ומעולם.
אלא שבסרט נכלל מפגש מצולם מיותר וצורם, שבמובנים רבים שומט את שטיח טיעוניהם האנטי-מתנחליים העזים של גילון ושל הסרט, בין גילון למתנחל יהודה עציון, מי שפיקד ועמד עם חברו מנחם לבני, בראש "המחתרת היהודית" (שם מטעה ושקרי, שכן מדובר במחתרת של המתנחלים). גילון, כראש המחלקה היהודית בשב"כ אז, פיקד על חשיפתה ומעצרם של חבריה שניסו להתנקש בחיי ראשי ערים פלסטינים, והטמינו מטעני נפץ באוטובוסים פלסטינים, במטרה לפוצץ אותם על נוסעיהם, ובעודם עושים זאת נתפסו בידי שב"כ. גם בפרשת "המחתרת היהודית", כמו בפרשיות הטבח במערת המכפלה ורצח רבין, העתידים לבוא כהמשך למעשי הרצח של מחתרת המתנחלים, לא נעצר ולא נפלה שערה מזקנו של אף לא אחד מראשי או רבני המתנחלים שהכשירו את מעשי הטבח והרצח הללו.
יתר על כן, רק לאחר מעצרם של חבריה וחקירתם התברר שבמסגרת פעולות המחתרת תכנן עציון לפוצץ את כיפת הסלע, כדי להביא למלחמת בין ישראל והעולם הערבי, בה תנצח ישראל, ואז תכונן כאן מחדש את "מלכות ישראל" ותחדש את בית המקדש על הר הבית. לצורך זה אסף עציון מודיעין, הסתובב בלילות בשטח הר הבית, ולפי גזר דינו גם גנב לצורך כך מאות קילוגרמים של חומר נפץ. הפעולה, הפיגוע, לא התבצע בסופו של דבר, כפי שמעיד עציון בסרט, כי רבני המתנחלים לא נתנו לכך את אישורם. ומכלל הלאו ניתן להבין את כלל ההן – שהם נתנו את אישורם לשאר מעשי הטרור.
עציון עצמו נסוג מאז, לפחות בהצהרותיו הפומביות, מהכוונה לפוצץ את הר הבית כמעשה מחתרתי אלים, ומאמין עכשיו שהמדינה היא זו שצריכה להסיר, "לפרק את הבניין, אבן-אבן" כדבריו בראיון למעריב, "ולהעבירו למכה, מחווה למוחמד", כחלק מתהליך כינונה של "מדינתנו הראויה, מלכות ישראל, שתשתרע מני ים ישימונהו, והירדן באמצעה".
והנה, עם האיש הזה – שמעשי המחתרת שעמד בראשה, כמו גם מעשה הטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, שימשו ללא ספק כאבני דרך בשביל בו צעד יגאל עמיר בדרכו לרצוח את רבין – נפגש עכשיו גילון לצורך צילומי הסרט, כאילו מדובר במפגש נוסטלגי של שחקני כדורגל שלקחו חלק במשחק דרבי זכור לטוב מפעם, שבו "המחלקה היהודית" ניצחה, על חודו של שער, את "המחתרת היהודית". אלא שבמפגש המתקתק הזה הכשירו בעצם בדיעבד גילון והסרט, מתוך חוסר הבנה של משמעות מעשה המפגש, את רצח רבין.
אבל בכל זאת היה דובדבן אחד מתוק באמת בדברי עציון בסרט. אחרי שתיאר כיצד תיכננו את פיצוץ כיפת הסלע, ואף הכינו קלטת שתשודר לאחר מעשה, כמעשה מתאבדי החמאס, הוא נשאל "אתה מקליט סוג של קלטת התאבדות, אתה יודע שיהרגו חפים מפשע, זה יותר דומה או יותר שונה מחוליית חמאס שמתכננת פיגוע?". ועציון משיב, "הכל דומה והכל שונה. זה כמו לוח שח, כן? יש משבצות שחור, משבצות לבן. אותם כלים, אותה מערכת משחקת, יש חומרי נפץ יש פה ופה, עדיין זה שחור וזה לבן. זאת אומרת זה האויב וזה אנחנו".
זאת אומרת, והדברים נאמרים כאן בבוטות ישירה וזחוחה הישר מפי הגבורה של הקנאי העיוור: אנחנו וחמאס אותו דבר. הם ואנחנו דוגלים בדיוק באותו דבר – מדינה אחת – כל צד לעמו ובלי השני – מהים עד הנהר, ואנחנו גם משתמשים באותם כלים של מעשי טבח ופיגועים. אלא שעל לוח השחמט הג'נוסיידי-ג'יהדיסטי הזה אנחנו הלבנים, בני האור, המערביים התרבותיים המוסריים והנעלים, והם השחורים, בני החושך, הפראים הפרימיטיביים מהמזרח, ולכן אנחנו המוסריים והצודקים. זה הכל.
