2016 - 2018
18.1.16
אין דבר כזה "מדינה יהודית"
בזמן האחרון מלאו הארץ ובעיקר "הארץ" מזדעזעים. אלו מזדעזעים מפסילת ספר שיש בו, לבושת מבושינו, אהבה בין יהודייה לפלסטיני, אלו מזדעזעים מכך שח"כ אמר שאם המדינה לא תהיה יהודית היא תהיה חלילה דמוקרטית, ועוד כהנה וכהנא זעזועים אין קץ. אבל חברים מזדעזעים יקרים, וגם אתן המזדעזעות, וכי על מה ולמה כה נזעקתם? האומנם אתם, להבדיל מן המזכירות הפדגוגית החשוכה לכאורה של משרד החינוך, בעד התבוללות? בחיים, הכוונה, לא בספרים. אתם באמת מוכנים לכך שבתכם או אחותכם היהודייה הזכה תתחתן, שלא נדע, עם ערבי מוסלמי פלסטיני זנוני וזדוני? או שמא, אם ייפול עליכם האסון הזה, תזעקו מרה ותגידו לה ש"בטח, מתוקה, כפרה, נשמה, אהבה זה הכי חשוב ואנחנו גם בעד שוויון, אבל זה לא טוב בשבילכם, בגלל המצב, והגזענות, לא שלנו, מה פתאום שלנו, של הסביבה, במדינה, והילדים, תחשבו על הילדים", אה?
ומה עם מדינה יהודית? אתם לא בעד מדינה יהודית? אתם נגד מדינה יהודית? אה, נכון, אתם צודקים, אתם בעד מדינה יהודית ודמוקרטית. עם וו החיבור בהא הידיעה. יפה מאוד. נהדר. מדינה דמוקרטית אנחנו פחות או יותר יודעים מה זה, אבל מה זה מדינה יהודית? צירוף המילים "מדינה יהודית" הוא אבסורד גמור. אין ולא יכול להיות דבר כזה. מדינה יהודית יכולה להיות בדיוק כמו שיכול להיות אוטובוס יהודי או משולש יהודי או קבוצת-כדורגל יהודית. וכי מה זה אוטובוס יהודי? זה אוטובוס עם ציציות? עם ברקסים שלא חורקים בחגים? שבפורים מתחפש למשאית-זבל? או שאולי אוטובוס יהודי הוא כזה שהבעלים, או הנהג, או שלפחות שני-שלישים מנוסעיו הקבועים הם יהודים? ומה זה משולש יהודי? משולש שיש לו פאות בצלעות? שאימא שלו שוות-שוקיים? שמכל זווית שלו רואים את בית-המקדש? וקבוצת-כדורגל יהודית מהי? כזו שבשעריה מותקנות מזוזות? שאינה משחקת בשבת? שהבעלים שלה יהודים? שאין בה ערבים? ואם אין בה ערבים, והיא כן משחקת בשבת?
ומה זה מדינה יהודית? כזאת שראש הממשלה שלה יהודי? שבממשלה שלה אין ערבים? שבתחנת הרדיו הצבאית שלה משדרים מוסיקה מזרחית? שמשחקים בה בשבת כדורגל, אבל עם מזוזות בשערים ובלי ערבים? ובאפודי-המגן שלובשים החיילים בצבא המדינה הזאת, היהודית, יש ציציות? ובתמונות של ציצי מותר להסתכל? גם בשבת או רק בימי חול? ובפורים המדינה היהודית מתחפשת לדמוקרטית? וראשי זרועות הביטחון במדינה היהודית הזאת מחויבים בכיסוי ראש כל הזמן, או רק בעת מילוי תפקידם?
אין ולא יכול להיות דבר כזה, מדינה יהודית. כי "יהודי/ת" זו הגדרה דתית, ולכן בהכרח "מדינה יהודית" פירושה "מדינה הלכה יהודית" ולא שום דבר אחר. וכמה שאתם חילוניים ודמוקרטיים ושוחרי טוב ושלום וכל הג'ז הזה, הרי בכל פעם שאתם אומרים שאתם רוצים שישראל תהיה "מדינה יהודית", אתם בעצם אומרים שאתם רוצים שתהיה כאן "מדינת הלכה יהודית", על כל המשתמע מכך. וזה אכן מה שאתם מקבלים. אז על מה בעצם אתם בוכים ומייללים? כי, כמאמר המשורר, בסוף כל משפט שלכם שמתחיל ב"מדינה יהודית" עומד, כמה לא מפתיע, יהודי עם כיפה ובקבוק-תבערה.
20.5.16
הפרופסורית ואדום-הצוואר
ערב יום העצמאות נדפס פה, במדור הדעות של "הארץ", מאמר גזעני מביש מאת פרופסור מיה בר-הלל בשם "מתדלקים", שגם זכה, למרבה הכלימה, בלמעלה מאלפיים שיתופים של הזדהות באתר העיתון. במאמרה סיפרה הפרופסורית כיצד נקלעה, כעדה, למריבת נהגים שגרתית למדי. אז במה זכתה המריבה הסתמית להגיע לכלל מאמר דעה?
הנה התשובה: ממכונית אחת "יצא, מבוהל, איש מבוגר, לבן שיער וקמוט", ואילו מהמכונית השנייה "פרץ, בהשאירו את הדלת פעורה, גבר בחולצה אדומה" והוא "חזר והטיח" במבוגר שהוא "נהג אשכנזי".
נו, אז מה? מה קרה? למה דבר עלבון עלוב שכזה זכה שפרופסורית נכבדה תכתוב בגינו מאמר מיוחד ליום העצמאות? אין לזה שום סיבה, מלבד הרצון העז, הצורך הדחוף, החיוני בעיניה כנראה, לומר לנו "תראו, תראו, את חיות-האדם המזרחים האלו, איך הם מתנהגים", הנה זה הם, הם הסכנה לדמוקרטיה, לחברה, לעתידה של מדינת ישראל. רגע, אבל על מה הייתה המריבה? הפרופסורית, שכה שמה לב לכל פרט, למן הדלת הפעורה ועד לאודם החולצה, מספרת שדווקא "את מה שאמר לא קלטתי", ורק שמעה שהצעיר צועק "נהג אשכנזי". בדיוק כמו הגזענים שלא מבינים ערבית, אבל שומעים ויודעים ש"הערבי קילל אותי". ואז, מספרת בר-הילל, היא התערבה במריבה, עולבת בצעיר המזרחי על שהוא עולב באשכנזים, ובכך הביאה לו את החורפה. "יאללה, יאללה, גם את!", נבח" - כך היא כותבת, נבח, משל היה כלב-חוצות - "עוד אשכנזייה. בטח גם אוהבת את סגן הרמטכ"ל שלך, ורוצה שיעמידו למשפט את החייל היורה מחברון. אתם כולכם... את כולכם נסלק מפה. נחזיר אתכם לפולניה. שם המקום שלכם ואנחנו נקים פה מדינה ספרדית". אז על זה המהומה? על זה המאמר? מה כבר פה קרה? באמת שום דבר. קצת צעקות וזהו.
אבל לא כך בעיני הפרופסורית שהינה "חוקרת במחלקה לפסיכולוגיה והמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית". שהנה כך היא מסיימת את מאמרה: המזרחי "אדום-החולצה", כך היא קוראת לו, "חזר שוב ושוב על אותם המשפטים, כשאודם חולצתו זולג לעבר צווארו", בעוד שהיא, הפרופסור האשכנזית, "הרהרתי בַאירוניה" - כך היא כותבת בהתנשאות נוראה, כאילו הייתה האירוניה מכשיר מתוחכם בלעדי של לבני-העור, להבדיל מאדומי-הצוואר - "בכך, שחוץ מזה שהוא טעה בכל, לגבי, הוא כמעט לא טעה בדבר"
מה זאת אומרת? למה מתכוונת המשוררת? מה בעצם המאמר הזה שלה רוצה לומר? פשוט מאוד – שאוי ואבוי לנו, האשכנזים המשכילים, הנאורים, החכמים שוחרי השלום והשוויון ממה שיעוללו לנו חלילה, אם לא נעצור אותם, המזרחים רפי-השכל וחמומי המוח.
הפרופסור מיה בר-הלל, היא גם חברת הנהלת "בצלם". לפיכך יש שהניח שהיא מכילה את האלימות הפלסטינית כלפי ישראל, הכוללת פיצוץ אוטובוסים על נוסעיהם ורצח ילדים במיטותיהם, כחלק ממאבקם, הלגיטימי בעיניה, נגד הכיבוש והדיכוי. אבל כשיהודי מזרחי אחד צועק עליה "תחזרי לפולניה", את זה היא לא יכולה להכיל, כאן פתאום היא לא מבינה שהזעם הזה, השנאה הזאת, נובעים מהדיכוי והתנשאות רבת-השנים שלה, פרופסור בתו של פרופסור, ושל בני דמותה ועדתה, כלפי היהודים המזרחים. איזו אירוניה, הא?
1.2.17
קרב המאסף של האדון הלבן
ב-20 לינואר עלה על בימת העולם מופע הענק "דונלד טראמפ נשיא", שמאז ועד לנפילתו יככב ללא הרף – מזעזע, משעשע ומתעתע - בכל בית, וילה, אוהל ופחון ברחבי תבל. אבל על מה זה השואו הזה? במה הוא עוסק? מה הסיפור? מה אומרות מילות השירים? מה מבטאים הריקודים? איזו "אידאולוגיה" משוררת מאחורי הקלעים ומשודרת מלפנים – קפיטליזם?! פשיזם?! פטריוטיזם?! קניבליזם?!
השבוע הראשון של המופע נתן לכל השאלות הללו תשובה בוטה. אין פה לא שמץ ולא גרגר של שום אידיאולוגיה. המחזמר "דונאלד טראמפ נשיא" עוסק בדבר אחד בלבד - בדיכוי אלים, ברוטאלי, נטול-חמלה ואחוז-אמוק, שלא לומר מוכה-טירוף, של הכוחות שנדמים לטראמפ וחבר מרעיו כמי שקמו בשנים האחרונות ממקומם "הטבעי" (בג'ונגלים, במדבריות ובמטבחים) – הלא הם השחורים, ההיספאנים, המוסלמים והנשים - ומעזים ברוב חוצפתם, משל היו בני-אדם, לקחת חלק או שותפות בניהול העולם, ומאיימים לקעקע את שלטון האדון הלבן, שניתן לו מכוח הטבע, הצדק, התבונה הטהורה ואלוהים.
ואלו לא רק מילות השירים, כלומר הצווים, שמזמר הנשיא טראמפ, זו גם הכוריאוגרפיה של המופע – יושב לו מול פני האומות, הנאורות והשחורות, בשידור חי בטלוויזיה העולמית, מאחורי שולחן המנהל הכול-יכול של כדור הארץ, הגבר הלבן אדון העולם, כשמאחוריו עומדים כגלמים נושאי-כליו הבכירים, כולם לבנים (ופה ושם גם לבנות) חיוורים כסיד, והוא חותם בזה אחר זה, בחתימה גדולה, תיאטרלית ומגלומנית, על הצווים, ואז מראה אותם למצלמה, לשליטים ולילידים, בחינת כה ציווה המלך, חתימה, נקודה.
כך לא מתנהג נשיאה של מדינה דמוקרטית. כך מתנהג, או ליתר דיוק – התנהגו, מושלי המושבות של המעצמות האירופאיות הקולוניאליות באסיה, באפריקה ובדרום-אמריקה; כך התנהגו ראשי ממשלות דרום-אפריקה של האפרטהייד; כך התנהגו בעלי חוות העבדים בדרום ארצות-הברית. ודומה שבדמיונו או בחזונו של טראמפ הוא באמת הוזה עצמו, ברוב שיגיונו, כבעל חווה של מטעי כותנה במאה ה-19, שבה השחורים עובדים כעבדים וכל שאר הגזעים הנחותים – היספאנים, נשים, מוסלמים – "יודעים את מקומם" ו"לא מרימים ראש". עכשיו הנשיא כבר מטפל כמעט בכל "הנחותים", אבל גם תורם של הכושים (הוא יוציא גם צו שיחזיר אותם לשמם "הנכון") צפוי להגיע. טראמפ אומנם כבר לא יכול להחזיר אותם לעבוד בכותנה, כי כבר לא צריך אותם שם, כי יש מכונות שקוטפות. אבל את כל הכושים הבטלנים המובטלים שרוצים "לשדוד את משלם המסים" (הלבן, כמובן) הוא יחזיר לעבוד, לא בקטיף כותנה, אלא בבניית כבישים וגשרים ומחלפים. יש לו תוכנית. ואם הם לא יעבדו, אז שימותו - או ברעב, כי לא תהיה יותר "רווחה", או מיריות "המשמר הלאומי", שיישלח לערים הסוררות "למגר את הפשע".
ולבסוף צריך גם להגיד מילה על "ברית הצוהלים" העולמית לבחירתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית – למן ולדימיר פוטין, דרך מארין לה-פן (מוטב כבר פוסי לבנה מכושון או ערבוש) ועד לחמורים הקופצים בראש נתניהו ובנט, שגם הקו "האידאולוגי" המחבר ביניהם עצמם ובינם לבין טראמפ הוא בדיוק אותו דבר – קרב מאסף על המשך שליטתם בעולם של האדונים הלבנים שאין בלתם. וזה, כמובן, ייגמר בדם.
15.2.17
אין שום דבר ייחודי בעם היהודי
משחר ילדותנו ועד ערש מותנו בציון מכורתנו אנחנו מלעיטים את עצמנו שוב ושוב ושוב שאנחנו, היהודים, נורא מיוחדים, הכי מיוחדים, צודקים ומופלאים ומה לא, מכל העמים. אבל האם יש הבדל, לבד בשפה ובשפם, בין קופאית בסופר באתונה, או מלצר בקפה בז'נבה, או רואת-חשבון בקיוטו, או סוחר-סמים בשיקגו, או מהנדס בניו-דלהי לבין קופאי, מלצרית, סוחר-סמים, רואה-חשבון או מהנדסת בפתח-תקווה או בראשון-לציון? האם למלצרים היהודים יש איזה ניצוץ אלוהי, להבדיל ממצית חד-פעמי, שאין למלצרים הגויים? האומנם לרועי-עיזים בני דת משה יש נפש הומייה יותר מלרועי-עיזים בני שבט זולו? היש לסוחרי-סמים בני-ברית הילה של קדושה שאין לסוחרי-סמים עכו"מים?
שטויות, שטויות עקומות בגללי עיזים סרוחים. אין שום דבר ייחודי לא באדם היהודי ולא בעם היהודי. אנחנו כולנו סתם, כפרטים וכעם, בדיוק כמו כולם - סתם בני אדם, סתם עם.
אבל הלו, הלו, אתם מזדעקים עכשיו נגד רוע הגזירה, איזה שטויות זה, הרי ברור וידוע שאנחנו לא רק לא סתם, אנחנו אפילו לא סתם מיוחדים, אלא אנחנו סופר-דופר מיוחדים. ואיך אנחנו יודעים? ראשית, זה ידוע. שנית, אלוהים בחר בנו מכל העמים, זה כתוב בתורה. וגם הנאצים, יש שיוסיפו עובדה, בחרו דווקא בנו מכל העמים להשמידנו, לא ככה?
וגם יש לנו גם הוכחות היסטוריות ומדעיות שאנחנו אכן טובים מכל העמים – למשל העובדה שאחוז היהודים שזכו בפרסי נובל גדול פי כמה מאחוזם באוכלוסיית העולם. אלא שהעובדה הזו לא מוכיחה כלל ועיקר שהיהודים מצטיינים בגלל הגנים המשובחים מאלוהים שלהם או מן המשניות שמלמלו ופלפלו אבותיהם. העובדה הזו מוכיחה דבר אחר לגמרי – שייחודם של היהודים נובע, או נבע, מדרך חייהם המיוחדת, כלומר - ייחודם של היהודים היה, ונותר, גלותם. ייחודם של היהודים הייתה צורת החיים הקרויה בפינו בבוז "גלות" - ושהתנועה הציונית שמה לה למטרה וגם די מצליחה – לבטלה ולהעבירה מן העולם.
אבל העובדה שהיהודים היו השבט או העם הראשון אולי בעולם, הרבה לפני ההמצאה הנואלת של הלאומיות, שביטל, גם אם לא מרצונו שלו, את הקשר הגורדי לכאורה בין קיומו של עם לבין ישיבתו ושליטתו בפיסת אדמה גדולה באזור מסוים בתבל, העובדה הזו היא, ולא אחרת, שורשו והורתו של הייחוד וההצטיינות היהודים. ובלעדיה, בלי הגלות, כל הייחוד היהודי הלזה כלה ומתפוגג ונעלם, כפי שאפשר לראות כל ערב בחדשות, כלא היה.
כי העובדה שהיהודים חיו להם פזורים ונודדים בין כמעט כל עממי תבל, דוברים עשרות ומאות שפות ומעורים באינספור הוויות ותרבויות, היא שהפכה את היהודים למיוחדים ולמצטיינים.
הציונות, החזרתנו הכל-כך נכספת ומהוללת להיות "ככל העמים", אכן החזירה אותנו להיות סתם עם, ככל העמים, בלי שום ייחוד. אולי פעם, בגלות שהפכה כאן לקללה, היינו מיוחדים, אבל "לא עוד" כמאמר הציוני. עכשיו אנחנו – יהודי ישראל - סתם עם, עם רגיל, לטוב ולרע, סתם, כמו כולם. אלא ששיגעון הגדלות מקלקל כאן קצת את השורה. שהרי אלוהים יודע וההיסטוריה מוכיחה שעם קטן עם שגעון גדלות זה לא דבר מבשר טובות, לא לעצמו ולא לאנושות.
23.4.17
הגול העצמי של מירי רגב
שרת התרבות והספורט מירי רגב קבעה קריטריון חדש לבדיקת איכותם של יצירות, והוא מספר המזרחים המופיעים בה. עדיין לא הוחלט סופית מהו מספר המזרחים הנדרש, והאם זהו מספר מוחלט, נגיד מינימום שלושה מזרחים ליצירה, או שמא הם צריכים להוות אחוז מסוים, נניח שבעה-עשר אחוזים, מהדמויות, והאם גם מי שרק מוזכר ביצירה יוכר כדמות לצורך הספירה, או שהדמות צריכה להגיד מספר מינימלי של מילים, או לעשות מעשים, כמו לדוגמה לרצוח זקנה, כדי להיחשב כדמות?
עדיין לא ברור אפוא אם "רומן רוסי" של מאיר שלו אכן יוכרז ע"י משרד התרבות כיצירה בזויה, כי אין בו, לדברי השרה, אפילו לא דמות מזרחית אחת לרפואה, או שמא בכל זאת יוכר הספר כיצירה ראויה, שכן לטענת הסופר דווקא יש ב"רומן רוסי" דמות מזרחית אחת בריאה ושלמה, בוסקילה שמה. אז איך באמת נדע מי ומה? אין מנוס אלא להקים ועדה, שתקבע קריטריונים חדים וברורים לקביעת איכותה של יצירה על-פי מספר מזרחיה.
והרי אין מדד נפסד ומטומטם יותר לקביעת גזענותה, וכך גם את איכותה, של יצירה, על פי מספר הדמויות מהגזע הנחות לכאורה המופיעות בה. האם מספרם הרב של יהודים בספר אנטישמי, למשל, מוכיח על אי-גזענותה של היצירה, ולפיכך על איכותה הגבוהה? השאלה היא הרי לא כמה, אלא כיצד, מוצגים היהודים או הערבים או המזרחים ביצירה, כדי לקבוע אם היא אנטישמית או גזענית, ולפיכך טובה או בזויה.
אבל אם כבר סופרים ראשים של מזרחים, למה לבדוק רק ביצירות מדומיינות מן העבר? למה לבדוק רק את מספר המזרחים בספרים ישנים? למה לא לבדוק את מספר המזרחים היום, עכשיו, לא בספרים ובסרטים, אלא במציאות עצמה - בשלטון, בממשלה, בקבינט?
ראש הממשלה נתניהו ו"בכירי הליכוד" בתצלום תעמולה לבחירות. כמה מזרחים את סופרת בתמונה, הגברת רגב, ואם כבר, אז גם כמה נשים?
והרי השרה רגב, מזרחית גאה ולוחמת שכמותה, היא חברה בכירה במפלגת השלטון, שרבים מאוד ממצביעיה הם מזרחים. אז כמה דמויות של מזרחים יש באמת לליכוד בממשלה וכמה בקבינט? ראש הממשלה בישראל, מאז הקמתה, מכל המפלגות, כולל הליכוד, שהקים כמה וכמה ממשלות, תמיד היה אשכנזי, וזה נכון גם בממשלה הנוכחית, בה מכהנת הגברת רגב – ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו. חוץ ממנו, מתוך עשרה שרי הליכוד האחרים בממשלה הזאת שבעה הם אשכנזים (אלקין, אקוניס, ארדן, חיים כץ, ישראל כץ, לוין ושטייניץ) ורק שתיים, שתי הנשים היחידות בממשלה מטעם הליכוד, הן מזרחיות (רגב וגילה גמליאל).
שלא לדבר על התפקידים שניתנו לשרים. שתי המזרחיות היחידות מטעם הליכוד הן שרות במשרדים לא חשובים ולא נחשבים – זו בתרבות וספורט וזו בשוויון חברתי, כשמתחתן בסולם הנחשבות והחשיבות רק דרוזי אחד, איוב קרא, כשר ללא תיק. ומה בקבינט המדיני-בטחוני, שבו מתקבלות ההכרעות האמיתיות? ארבעת נציגי הליכוד (נתניהו, אלקין, ארדן וישראל כץ) וגם המשקיף מטעמה (שטייניץ) הם גברים אשכנזים. למפלגת הליכוד השלטת, בה חברה השרה סופרת המזרחים בספרים, מפלגה המתגאה במספר המצביעים המזרחים שלה, אין בקבינט אפילו לא מזרחי אחד (ועל הדרך גם לא אישה אחת לרפואה).
כי הסופר דמויות מזרחים (או נשים) בספרים, כבוד השרה, במומו פוסל, ובגדול.
4.5.27
לא חולשת עמנו ולא בכוחות עצמנו
לא מעט דברי הבל, שחץ ושקר יצאו מפי ראש-הממשלה בנאומו ערב יום השואה, שחלקם אף מקובלים כאן כאמיתות פלדה חותכות, ומן הראוי לנתץ אותם לאפר והאבק שהן שוות.
שלוש סיבות מנה נתניהו בנאומו להתחוללות השואה, לרצח ששת מיליוני היהודים, בעת מלחמת העולם השנייה – האנטישמיות, אדישות העולם, ו"החולשה של עמנו". אנטישמיות זה נכון. אדישות העולם זה לא מדויק, כי רוב עמי אירופה לא רק היו אדישים, אלא גם נטלו חלק ברצח ההמוני הזה. אבל "החולשה של עמנו" היא אחת משלוש הגורמים לשואה? הניתן לומר דברים נוראיים מאלו? היעלה על הדעת שמישהו, אפילו שר זוטר, יגיד שאונס נשים נגרם בגלל שלוש סיבות – הפאטריארכליות, אדישות המחוקקים ו"חולשתן של הנשים"?
חוץ מזה, האשמת היהודים שנטבחו בשואה ברציחתם שלהם "בשל חולשת עמנו" היא גם הבל עובדתי ושקר היסטורי. שהרי נניח שכבר היו לנו אז מדינה וצבא, האם היינו יכולים לעשות משהו כדי למנוע את רצח היהודים? הרי לא היו לנו אז מטוסים וטנקים וצוללות וטילים ופצצות אטום. אז איך היינו מונעים את רצח היהודים? באקדחי פרבלום? והרי מעצמות אדירות, במונחים של אז, ניגפו, הובסו ונכבשו בידי מעצמת העל הנאצית – פולין, צרפת וברית-המועצות; ש-24 מיליון מאזרחיה וחייליה נהרגו ונרצחו בידי הנאצים. ובסופו של דבר היו צריכים להתאחד שלוש מעצמות-על של אז – בריטניה, ארה"ב ובריה"מ – ורק אחרי מערכה קשה וממושכת הצליחו להכניע את גרמניה הנאצית. ואתה עוד מעז לומר שהיהודים נטבחו "בשל חולשת עמנו"? אין לך שכל? אין לך בושה?
והמסקנה של ראש-הממשלה מ"החולשה של עמנו" הזאת, מסקנה המשותפת לכל הציונים, היא שצריך להיות חזקים. אבל זו הרי המסקנה המשותפת לכל הלאומנים עלי אדמות. "החולשה של עמנו" בגלל אובמה כאילו, מוליכה את טראמפ לחזק את אמריקה עד סיפה של מלחמת עולם. "החולשה של עמנו" הגרמני שהביאה, לדעת היטלר, לתבוסת גרמניה במלחמת העולם ה-1, הוליכה אותו ואותם לאסון מלחמת העולם ה-2. "החולשה של עמנו" הפלסטיני, שהביא לדעתם לנכבה, מוליכה אותם, על פי אותו היגיון, למלחמת טרור בכל אמצעי ביהודים שכבשו וגירשו אותם.
מטס חיל האוויר מעל שרידי אושוויץ. צילום: דובר צה"ל
ולכן, המשיך ראש הממשלה בנאומו, אל המסקנה והמוסכמה המשותפת לכל הציונים, שהיא הלקח העיקרי לכאורה מן השואה – עלינו להגן על עצמו בכוחות עצמנו. אבל האמירה הזאת איננה יותר מאשר סיסמה נבובה, וגם אם נחזור עליה כל יום שואה ועצמאות, היא תישאר שקרית ולא-נכונה כשהייתה. שהרי מדינת ישראל לא הייתה יכולה, איננה יכולה, ולא תוכל גם בעתיד, להגן על עצמה, שלא לדבר יהודי התפוצות, אפילו לא רבע שעה, ללא הסיוע הצרפתי, הגרמני וכמובן האמריקאי בעשרות, אם לא מאות, מיליארדי דולרים וכלי-נשק המשוכללים בעולם.
וכשבכל לשכה בחיל-האוויר, בצבא ובמשרדי-הממשלה תולים את תמונות "מטס הגאווה" ההוא מעל אושוויץ החרבה כבר שבעים שנה, אנחנו צריכים לזכור שני דברים: קודם כל אלו חוכמה וכוח בדיעבד, ודבר שני - אלו מטוסים אמריקנים, שנבנו באמריקה, שנקנו באמריקה, בכסף אמריקני. ואם זה בעיניכם "בכוחות עצמנו", אז נתניהו הוא גם אלוף העולם בג'ודו. למה לא?
16.8.17
המהפך של 67'
במסגרת "החגיגות", לכאן ולכאן, במלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים, הוזנח לחלוטין השינוי המהפכני האמיתי שהביאה איתה המלחמה ההיא, והוא הצפתו הבלתי מבוקרת בן ליל של שוק העבודה הישראלי במאות אלפי פועלים זולים פלסטינים. עד לאותו רגע סוחף, התנהל השלטון בישראל, בכל תחום, באופן ריבודי-גזעני-מפלגתי-קולוניאלי למהדרין. השלטון, שאכן שלט אז בכול, היה כל כולו של מפלגות "השמאל" (בראשם מפא"י ועמם אחדות-העבודה ומפ"ם) האשכנזיות לעילא, כשספוחים אליהם המפלגה-הדתית-הלאומית-אשכנזית המפד"ל, ולעתים גם הימין הקפיטליסיטי, הציונים הכלליים, האשכנזים כמובן. הימין הלאומי ("חרות" של מנחם בגין), הקומוניסטים, הערבים והמזרחים לא רק שלא נטלו חלק בשלטון הפוליטי (עד אז כיהן בכל אחת מממשלות ישראל שר מזרחי אחד, מטעם מפא"י, כשר הדואר או המשטרה), אלא שהם גם נושלו ודוכאו בכל תחומי החיים, כמובן גם בשוק העבודה, שבו שימשו המזרחים כ"פועלים השחורים" (כולל בצה"ל, שם שימשו בעיקר בתפקיד מפקדה – נהגים, טבחים, מכונאים, וכדומה).
מלחמת ששת הימים טרפה את כל הקלפים. כניסתם של מאות אלפי הפלסטינים הכבושים לתפקידי "הפועלים השחורים" הזולים מאוד במקומם של המזרחים, גרמה למה שלא היה אפשרי עד אז – לקידומם של המזרחים במעלה הסולם החברתי-כלכלי. מנגרים, מכונאים, ופועלי-בניין, הם הפכו בן יום למנהלי-עבודה, לבעלי המוסכים והנגריות, ולקבלני בניין. לא המהפך השלטוני ועליית בגין לשלטון ב-77', עשר שנים לאחר מכן, הוא שהביא לשינוי במעמד המזרחים בחברה הישראלית, אלא ההיפך הוא הנכון – השינוי במעמד המזרחים, בעקבות המהפך בשוק העבודה בשל כיבושי 67' וביטול תלותם הכלכלית בשלטון (כמובן בתוספת ריסוק ההילה הביטחונית של השליטים המפא"יניקים במלחמת יום הכיפורים), הוא שנתן למזרחים לראשונה את היכולת לקבוע בכוחם שלהם מי יהיה האשכנזי שישלוט בהם. והאשכנזי שהם בחרו, ובוחרים מאז עד עצם היום הזה, בא גם הוא מקבוצת הדחויים והמדוכאים של שלטון מפא"י ההוא – מהימין הלאומי של מנחם בגין וממשיכי דרכו. השלטון בישראל, מאז התממש המהפך של 67' בבחירות 77', נתון מאז, למעט הפסקות קצרות, בידי קבוצות המדוכאים והדחויים של המשטר המפא"ניקי ההוא – המזרחים, בעיקר בתפקיד המצביעים (כי מבנה היסוד הציוני-גזעני לא באמת השתנה, וראש הממשלה נשאר, כשהיה, גם בשלטון הליכוד, תמיד אשכנזי); הימין הלאומי-האשכנזי כשליט העל האשכנזי החדש; בשותפות עם המפד"ל החדשה, הבית היהודי, שבניו הפכו, וגם זה בשל כיבושי 67', מדוסאלאך נלעגים משגיחי-כשרות לחלוצים ולוחמים עזי נפש.
ולכן כשהקבוצה המצטמקת של השליטים-האשכנזים-האדונים לשעבר (המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ) קוראת לחזרה לגבולות 67', וממשיכה להתרפק ולהכריז על רצונה לשוב ל"ארץ ישראל הישנה והטובה", מה שמבינים מזה, ובצדק, רוב הישראלים – המזרחים, הימנייים, הלאומיים, הדתיים – זה ש"השמאלנים" רוצים להחזיר את משטר הדיכוי האשכנזי-מפא"ניקי של פעם, שבו הם יחזרו להיות חוטבי-העצים ושואבי-המים, ולזה הם לא יתנו, כמובן, בשום אופן לקרות. ולכן המחנה המפא"יניקי-אשכנזי הקמל של פעם לא יחזור כבר לעולם לשלטון. שינוי או מהפך של ממש יכול להתרחש כאן רק אם יבוטל המבנה ההיררכיוני הלאומני-גזעני של החברה הישראלית, כלומר שתתבטל הציונות ותעבור מן העולם. אבל גם זה לא ממש הולך לקרות כאן בקרוב.
2.9.17
איום דמוגרפי כמו סבתא שלכם
הכרעת בג"ץ בסוגיית הפליטים האפריקאים מבקשי המקלט, המכונים כאן ברשעות בשם "מסתננים" — כינוי שניתן לפלסטינים שחדרו לישראל בשנות ה–50 למטרות גניבה (לעתים של רכושם שלהם שנשאר מאחור), חבלה ורצח — עורר את זעמם הקדוש של כל הגרשנים, למן ראש הממשלה ושרת המשפטים ועד לאחרוני הגופשטיינים והצללים.
גם פרשנו המדיני החדש של "ישראל היום", עקיבא ביגמן, נדרש לעניין, ותחת הכותרת הזועקת "שיקולים משפטיים מסכנים את עתיד המדינה היהודית", לא פחות ולא יותר, מפנה עמודו הראשון של העיתון את קוראיו למאמרו. "בישראל נמצאים כיום כ–40 אלף מסתננים המשתקעים בה, מתחתנים ומקימים משפחות, כך שנוצרת אט אט קהילה גדלה והולכת של תושבים לא חוקיים, העשויים להפוך לאיום דמוגרפי ולהעמיד בסכנה את עתידה של המדינה היהודית", כותב אכן ביגמן במאמרו.
ואם עד עכשיו פחדתם מהפצצה האיראנית, אז תעזבו שטויות, כי הנה לכם ממה שאתם צריכים לרעוד באמת. לאורך כל מאמרו לא מונה ביגמן ולו רעה חולה אחת, או סכנה אמיתית מצד הפליטים לחברה הישראלית, מעבר לעובדה המזוויעה, שהם "מתחתנים ומקימים משפחות", חיות־אדם שכמותם — למעט הטענה שהם "איום דמוגרפי".אבל מה זה בכלל "איום דמוגרפי"? למה מתכוונים אלו שמשתמשים בביטוי הגזעני הזה? ככל הנראה לכך, שהימצאותם בקרב החברה הישראלית של כמה רבבות שחורים שאינם יהודים עלולה לזהם ולטמא, חס וחלילה וטפו־טפו־טפו, את טוהר הקודש של העם היהודי בארצו, או בלשון נקייה יותר — שבגלל שהם "מתחתנים ומקימים משפחות" ומתרבים כמו זבובים, הם עלולים, הכושים עובדי האלילים הללו, לסכן את היותנו אנו, היהודים הלבנים המתורבתים, רוב בארצנו שלנו, ארץ ציון וירושלים, עליה חלמנו אלפיים שנה.
אז נגיד שכן, בסדר, נהיה גם אנחנו לרגע יהודים גזענים לעילא ולמהדרין. אבל איך 40 אלף "מסתננים" יכולים להוות "איום דמוגרפי" על 7.5 מיליון יהודים? הם הרי בקושי חצי אחוז מהאוכלוסיה היהודית בישראל. הרי גם אם כל אחד מהם יעשה 70 ילדים בשנה, שזה אפילו כושים לא יכולים, הם לא ישתוו למספר היהודים כאן גם בעוד אלפיים שנה.
ומה שמצחיק בכל זה, זה שכל האנשים הללו, כמו ביגמן, שרואים ב–40 אלף המסתננים "איום דמוגרפי המעמיד בסכנה את עתידה של המדינה היהודית", קוראים לסיפוח והחלת הריבונות הישראלית על שטחי יהודה ושומרון, המכילים בתוכם 2.5 מיליון פלסטינים, אבל בהם איכשהו הביגמנים למיניהם לא רואים לא "איום דמוגרפי" ולא דובונים, אפילו לא זבובים.
במאמר מוסגר ומודאג נעיר פה, שאם ממשלת ישראל והנוהים אחריה כל כך צורחים ונצרכים לגרש מכאן 40 אלף פליטים, אז רק תתארו לכם מה הם יצווחו ויצטרכו לעשות למיליוני הפלסטינים, אחרי שהם יספחו ויבלעו אותם לקרבם.
אז אין כאן, בעניין הפליטים האפריקאים, שום סכנה ושום איום, לא דמוגרפי ולא כלום. זו פשוט שנאת זרים גזענית מסריחה שבמסריחות. הפליטים האפריקאים הם "איום דמוגרפי" על ישראל בדיוק כמו שהסבתא היהודייה של ביגמן היתה "איום דמוגרפי" על המדינה שממנה גורשו, ברחו או באו הביגמנים לפלשתינה.
16.10.17
מג"ב האומה
מג"ב האומה, זו הכותרת שנתנו בחדשות ערוץ 10 לעוד כתבת יחצ"נות למשמר הגבול, ששודרה במהלך חג הסוכות, כנראה במסגרת המלחמה הקרה בין המשטרה לצבא על תקציבים ויוקרה. מן הסתם נבחרה הכותרת כדאחקה מתחכמת על שמה של התוכנית הסאטירית שלהם "גב האומה". אלא שהלא-מודע עשה גם כאן, כהרגלו, את עבודתו הסמויה, והגדיר בכותרת הזו היטב את תפקידו ומהותו של מג"ב – אכן, ובכל מובן, משמר הגבול הוא מגב האומה.
במסגרת הכתבה, יצא הכתב אלי ראכלין, כך הודיע לצופיו, לברר כביכול מהו סוד הקסם של מג"ב, שהביא לכך שעל כל מקום ביחידה מתחרים 12 מועמדים לגיוס, לעומת שישה מתחרים בלבד על מקום בצנחנים היוקרתית ורק חמישה על גולני האלמותית.ראכלין לא מצא את התשובה. הוא גם לא ניסה למצוא אותה. תחת זאת הוא הביא מהשטח המון מג"בניקים שאמרו למצלמה ש"אין כמו מג"ב" ו"הכי טוב זה מג"ב" ו"רק מג"ב".
סוד הקסם - כלומר תשובה לשאלה למה הבחורים והבחורות האלו חושבים "רק מג"ב" ומה נותן להם השירות במג"ב, ששירות בצנחנים או בגולני לא היה נותן להם – נשאר גם בסוף הכתבה סתום כבתחילתה, כאילו שבאמת מדובר כאן בסוד מיסתורי שפשרו לא נודע.אלא שהתשובה דווקא ניתנה בכל תמונה ובכל אמירה בכתבה. אבל את התשובה הזאת, הזועקת לשמים, הצליחו איכשהו הכתב ושולחיו שלא לראות.
הכל מכל הוא ראה והראה ושמע והשמיע שם, בכתבה הארוכה הזאת, חוץ מעובדה אחת קטנה, זעירה – שהוא, הכתב, אלי ראכלין, היה (היהודי) האשכנזי היחידי בכתבה. ואילו בין חיילי מג"ב שנראו, ובוודאי בין אלו שדיברו, לא נראה ולא נשמע אפילו יהודי אשכנזי אחד, לא מהאליטות החילוניות הישנות ולא מהאליטות חובשות-הכיפות החדשות. (כמעט) כל חיילי וחיילת מג"ב בכתבה, כמו גם (כמעט) כל חיילי מג"ב בכלל, הם בני ובנות השכבות התחתונות, הנמוכות ביותר, של החברה הישראלית – בדואים, דרוזים, צ'רקסים, יהודים בני עולים מאתיופיה ומהרפובליקות המוסלמיות של בריה"מ לשעבר, וגם מקומם של יהודים מזרחים, וכמובן נשים מזרחיות, כולם מן הפריפריה, לא נפקד.
וכשרואים את זה, ואי אפשר שלא, מבינים גם את סוד הקסם של המשיכה לשרת במג"ב של בני ובנות השכבות הללו. כי השירות במג"ב, ולא בצנחנים ולא בגולני, מספק להם את מגע האדנות היומיומי עם הפלסטינים, שבו הם והן, תחתיתה של החברה הישראלית, יכולים בהינף יד לקבוע גורלם של בני אדם, הנמצאים נמוך ונחות אפילו מתחתית הישראליות שממנה הם באים. והאדנות הזו יוצרת אצלם תחושת השתייכות עמוקה - שאין להם אותה בחייהם האזרחיים, שבהם גם הם מרגישים מבוזים ודפוקים, כמו הפלסטינים שעליהם הם רוכבים ופוקדים עכשיו - לחברה הישראלית, האדנותית, הגזענית והצודקת.
והחברה הישראלית מנצלת, יש לומר זאת במפורש, את הצורך העז והנואש הזה של בני ובנות המעמדות הנמוכים, ומשתמשת בהם ככלי, כמגב, לספיגת והרחקת הזעם הפלסטיני הכבוש מבניה ובנותיה יפי הבלורית והתואר.
ולפני שאתם מסתערים לכתוב תגובות זועמות, רק עוד שאלה קטנה – מי מקוראי וקוראות "הארץ" הנכבדים, בניהם או בנותיהם, שירתו, משרתים או ישרתו במג"ב? תודה.
11.1.18
גזענות גרועה משחיתות
תנועת ההפגנות המוצאי-שבתית נגד השחיתות לכאורה, ושמטרותיה האמיתיות הם הפלת שלטון נתניהו והבטחת מקום בכנסת לאלדד יניב ומני נפתלי, וששומרת כביכול על ניקיון כפיה ואינה טובלת ידיה בשרצים כדיכוי העם הפלסטיני או כגירוש פליטים אל מותם, מתגלה בנוסף לכל הצרות הללו גם כתנועה גזענית לעילא, קו-קלוקס-קלאן נגד שחיתות.
ב-28 באוגוסט תקף אחד מהמפגינים נגד שחיתות הללו מפגין-נגד יהודי חרדי בקריאות במיטב המסורת האנטישמית, לאמור "תוריד את השטיח מהראש, תגזוז את השערות". לאחר שפורסם הסרטון התנצל לכאורה המגדף האנטישמי ("סליחה, בטעות נפלט לי קצת אנטישימיות") ומארגני ההפגנות מיהרו לומר שמדובר במפגין בודד, ולא בתנועה. ב-26 בנובמבר הונפה בהפגנה כרזה עם תמונה של חברי הכנסת ביתן ואמסלם ולצידם, כהשוואה, תמונה של שני קופים, לאמור, כדבר הגזענות הקדומה של מחנה השמאל הנאציונאל-סוציאליסטי, "מצביעי הליכוד המזרחים הם בבונים", ואוי ואבוי לנו, עכשיו הם גם בכנסת. המארגנים לא מחו ולא קראו למפגין להסיר את הכרזה, וגם כשפרצה בעקבות הכרזה בתקשורת סערה, לא בדיוק טרחו המארגנים להתנצל, ורבים מן המפגינים גם "לא הבינו" מה גזעני בהשוואה הזאת, וחלקם כף הוסיפו חטא על פשע, כשהתבדחו לאמור "מה קרה? הקופים נעלבו?".
כמה עצוב ועלוב הוא שצריך להסביר לאנשים למה הכרזה הזאת, עם ההשוואה הזאת, היא גזענית, אבל כנראה שאין מנוס. תארו לכם, אפוא, מה הייתם חשים וחושבים אם בהפגנה נגד שחיתות בארה"ב, שבה מכל העמים היה בוחר אחד המפגינים להניף כרזה ובה תמונת שני סנאטורים יהודיים ולצידם תמונת שני חזירים. עכשיו זה גזענות או לא?
פרצי הגזענויות הבוטים הללו עוד היו נסלחים כי הם היו לכאורה בשולי המחנה, ולא באו מלמעלה, מן המארגנים. אבל הנה, בהפגנת ה-30 בדצמבר האחרון קרא מעל הבמה אחד הנואמים "הרשמיים", הממונה מטעם עצמו על איכות השלטון, אליעד שרגא, ליושב-ראש הקואליציה דוד אמסלם בשם התואר "רפה שכל", וקהל האלפים צהל והריע. וכי על מה ולמה דוד אמסלם, בעל תואר ראשון בכלכלה, ששימש בעברו כמנהל באגף התקציבים של המוסד לביטוח לאומי, הוא "רפה שכל"? האם הוא מקשקש כדרך קבע דברי שטות וטיפשות כמנהיגינו האחים החכמים יאיר לפיד או נפתלי בנט? ממש לא. האם יושבי-ראש קודמים של הקואליציה, כמו השרים זאב אלקין ויריב לוין, הם חכמים ממנו? בשום אופן. אמסלם הוא "רפה שכל" בעיני שרגא והמפגינים נגד השחיתות מסיבה אחת פשוטה – כי הוא מרוקאי שבחיים שלו לא הצביע למפלגות ואנשים שבזים ומטנפים אותו על זה שהוא מרוקאי.
נתניהו חשוד, עדיין בחזקת חשוד בלבד, בשחיתות. לעומת זאת, הגזענות של התנועה נגד השחיתות של נתניהו, היא לא בגדר חשד, ואיננה פליטת-פה וגם לא של שוליים או קומץ. הגזענות היא בשורשיה, בעומק נשמתה, במהותה, של התנועה הזאת, עוד פרי ביאושים של עץ הגזענות הענף והעבש של השמאל הנציונאל סוציאלסטי הישראלי. הגזענות, ולנו כיהודים יש קצת ניסיון וידע בעניין, היא מחלה ממארת וקטלנית הרבה יותר מכל שחיתות. שואת היהודים לא התרחשה בגלל שחיתות. אז יאללה, גזענים, לכו הביתה. תנו לשחיתות לנצח.
13.3.18
סלאח, אין עתיד פה, בארץ-ישראל
סדרת הטלוויזיה התיעודית המעולה, אך הלוקה בהבנת הנקרא, של דוד דרעי, "סלאח, פה זה ארץ-ישראל", ובעיקר התגובות הנסערות שעוררה, משני צידי המתרס הפוליטי-עדתי, מעוררים ייאוש עמוק, לא באשר לעברה של המדינה, אלא באשר לעתידה של ישראל.
את תגובותיהם הנזעמות אנשי מחנה הימין-הבורגני החילוני-אשכנזי (מרצ, העבודה ויש עתיד), בניהם ובנותיהם של השליטים האשכנזים מדכאי המזרחים (והערבים, דוד דרעי?) בשנות החמישים, ניתן לחלק לשלושה טיעוני-נגד מרכזיים: הראשון – הכחשה, בחינת "לא היו דברים מעולם", השני - גזירה שווה, כלומר "אז מה? גם אנחנו סבלנו כשבאנו לארץ", והשלישי – קפיטליזם טהור, לאמור "מתי כבר תפסיקו לבכות?"
שלושת הטיעונים הללו לא מחזיקים לא מים ולא נעליים. ונפתח במכחישים האומרים "לא היה ולא נברא, לא הייתה שום אפליה, בטח לא מכוונת, זה סתם שקרים ושנאת-אשכנזים". הנה, מוצגות בפני האנשים הללו, בבית, ישר לעיניים, הוכחות חותכות, בכתב, פרוטוקולים של ישיבות, ובעדויות, לא רק של הקורבנות, אלא גם של המקרבנים, וכלום. עיוורון מוחלט, יכולת מופלאה להביט במציאות ולא לראות אותה. אין חיה כזאת, ג'ירפה, לא הייתה ולא נבראה, שקר, שנאת-שימפנזים. לגבי "גם אנחנו סבלנו, גרנו באוהלים ואכלנו יתושים" וכל הנהי הזה – אתם לא רואים פה את ההבדל? אתם (ונכליל כאן, כמתבקש במאמר בעיתון) האשכנזים כשבאתם, הסבל, כמו שאתם קוראים לו, נבע מהקושי והמחסור של אותם ימים. לעומת זאת, הסבל של המזרחים שעלו או הועלו מצפון-אפריקה בשנות החמישים, נכפה עליהם על ידי השלטון הטוטליטרי של אז. ולא רק שאורח חייהם הדל והעלוב נכפה עליהם בדרכי הונאה ואלימות, אלא שגם מי שרצה וביקש להשתחרר מהכלא הזה שהוכנס לתוכו, השלטון איים עליו בשלילת דיור ופרנסה, בהוצאת הילדים מרשותו ועד כדי הרעבה. אז זה נראה לכם אותו דבר?
ו"מתי כבר תפסיקו לבכות"? אם ראיתם את הסדרה, לא יכולתם שלא להבין שתוצאות מעשי הדיכוי והאפליה של אז נמשכות עד היום. לא יכולתם שלא לראות שנקודת ההתחלה של עמיתיכם המזרחים לעבודה או לשכונה הייתה והינה עדיין נמוכה משמעותית מזו של הוריכם ושלכם, כמו למשל בכך שלהוריכם איפשרו לממש את ביתם כרכוש ולהוריהם לא נתנו מימוש כזה אפילו בגרוש, שאותם שלחו ללמוד חרטות ונגרות בזמן שאתם שייטתם לכם מעדנות אל האוניברסיטאות. אתם לא חושבים שהגיע הזמן ולו למעט אפליה מתקנת?
אבל, וכאן נעבור לצד השני של הניצים בעקבות הסרט, לצד הימני-הקנאי הדתי-מזרחי (הליכוד וש"ס), וגם תגובותיהם של הללו לסדרה ולמציאות בשנות החמישים והלאה המתוארת בסדרה, לוקות בהכחשה ואי-הבנה מרה של מה שקרה אז, ועדיין נמשך היום. הצלחתו של דיכוי גזעני אינה נמדדת אך ורק במדדים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ומדדים מוחשיים אחרים. היא נמדדת גם, ואולי בעיקר, בהצלחתו של המדכא הגזען (במקרה זה המיישב האשכנזי השליט, הקולוניאל האדון הלבן) לנטוע בקרב קורבנות הדיכוי הגזעני שלו את סולם ערכיו הגזעני, שעל פיו האדם הלבן, האשכנזי, נעלה אכן, מכל בחינה שהיא, על האדם השחור, על היהודי המזרחי, הנחות.
תמונה מתוך הסדרה "סלאח, פה זה ארץ ישראל"
ומהבחינה הזאת הדיכוי האשכנזי את המזרחים בשנות החמישים הוא הצלחה מסחררת. והמזרחים של היום (שוב, בהכללה), בניהם ונכדיהם של דור המדוכאים, קיבלו על עצמם והפנימו היטב את הדעה הקדומה שהשרישו בהם השליטים האשכנזים המדכאים, של אז ועד היום, שעל פיה המזרחים גם אינם יהודים "כהלכה" ובכלל יצורים נחותים, מכל בחינה, מאחיהם האשכנזים הנאורים, וזה כי הם דומים מדי, כמעט ממש זהים, לערבים. כי כיצד הגיבו באמת מאז ועד היום המזרחים (ושוב, זהירות – הכללה!) לדיכוי ולאפליה של האדונים האשכנזים את דור הוריהם כאילו כראקציה, כתגובה, לדיכוי ולאפליה הללו? גם כאן יש שלוש תגובות עיקריות, גורפות, ניכרות: לכאורה חזרו המזרחים אל מחוזות הדת והמסורת של "בית אבא" שממנה גורשו תחת שלטון הדיכוי הסוציאליסטי האשכנזי, כמו סיסמתה הראשונה והנושנה של ש"ס על "החזרת עטרה ליושנה".
אלא שהחזרה הזאת אינה חזרה כלל ועיקר, כי "החזרה בתשובה" המזרחית מתאפיינת לא בחזרה למסורת הדת הליברלית המזרחית, אלא דווקא למסורת הדת הנוקשה, הקנאית, הבלתי-מתפשרת, האשכנזית. כשלחזרה הלא-חזרה הזאת יש גם ביטוי בכיסויי הראש האשכנזים, כמו הכיפה הסרוגה והמגבעת הליטאית, שהמחזירים לכאורה עטרה ליושנה, חובשים לראשם. וכל זה בעצם כדי להוכיח כביכול ליהודים האשכנזים השליטים שבעצם אנחנו, המזרחים, יהודים טובים ממש כמותכם, האשכנזים. הדבר השני הוא שהמזרחים פיתחו, בעידוד השליטים האשכנזים כמובן, מנטליות מולדת לכאורה של "שנאת ערבים", והם הסירו ומסירים מעצמם על סממן ערבי. כמה אירוני הוא שדווקא מירי רגב, ראשת הזועקים על קיפוח ודיכוי המזרחים ותרבותם, היא המוליכה את החקיקה לביטולה של השפה הערבית כשפה מוכרת בישראל, ממש כפי שעשו השליטים האשכנזים, שהיא כביכול יוצאת נגדם אבל בעצם פועלת בשירותם, כשמחקו את שפת האם הערבית מלשונותיהם של המזרחים.
ולא רק זה, אלא שהמזרחים גם הפכו לחיילים הנאמנים ביותר, תרתי משמע, של דיכוי הקולוניאלי האשכנזי – ותנועת ההתנחלות בפרט, והציונות בכלל הן תנועות קולוניאליות לבנות – את הפלסטינים. והם עושים עכשיו במסירות לאחיהם הערבים לא רק מה שעשו להם ולאבותיהם, אלא פי שבעים ושבעה.
ואחרון אחרון ומאוד לא חביב – אחרי שכבר לפני ארבעים שנה, כמניין השנים בהם הלך עם ישראל במדבר, ניתן בידם הכוח להכריע מי ינהיג את ישראל, המזרחים ממשיכים, עד עצם היום הזה, לבחור בעצמם ולעצמם אשכנזי אחר אשכנזי, ואך ורק אשכנזי, כמנהיג, ואפילו לא רבע, שמץ, פירור, של מזרחי. ולא רק זה, אלא שהם מתייחסים אל האשכנזי שהמליכו על עצמם, מבגין ועד נתניהו, כמלך ומרעיפים עליו מופלטות ומנשקים כפות ידיו ועפר רגליו. למה מה, אחי המזרחים נפגעי האפליה, אתם באמת חושבים, כמו שלימדו אתכם השליטים האשכנזים, שאתם, המזרחים, לא שווים ולא מסוגלים להיות שום דבר חוץ ממסגרים ונגרים, ורק אשכנזים יכולים וראויים להנהיג אתכם ואותנו כולנו?
והייאוש למה? כי אם כך הם פני הדברים, אחרי שבעים שנה של מדינה, ביחסי אשכנזים ומזרחים, כשכולנו רואים בכולנו אחים יהודים בדם ולנשק, איזו תקווה יכולה להיות לנו שאי-פעם, באיזשהו עתיד נראה לעין, נגיע לשיח, לדיון של ממש, שלא לדבר על שלום ועל שוויון, עם אחינו בני-ארצנו הפלסטינים? והרי בלעדי השלמה איתם נחיה כאן לנצח על חרבנו, גם אם היא תהיה אטומית עם נצנצים זוהרים, עד שניפול עליה קורבן וחורבן.
29.5.18
ישראל לא תכיר לעולם בשואת הארמנים
"רצח העם הארמני, המכונה גם 'שואת הארמנים' היה רצח עם מכוון ושיטתי", כתוב בווויקיפדיה, ''שביצעה האימפריה העותומאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסייה הארמנית שבשטחה ... התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. לאחר סופה של מלחמת העולם האשונה המשיכו טורקים, כורדים ואזרים לטבוח בארמנים עד 1923. ההערכה היא שכמחצית מהאוכלוסייה הארמנית בטורקיה, בין מיליון למיליון וחצי ארמנים, נספתה" מדובר בעובדות היסטוריות מוכחות, שממשלות טורקיה ואזרביידג'ן מתכחשות להן מאז היום, כשהטענות העיקריות הן (בדומה לטענות מכחישי שואת היהודים) שאומנם מתו ארמנים רבים בשנים המדוברות, אלא שלא מדובר היה בהשמדה מכווננת, אלא שהמיתות הנוראות הללו הן תוצאות המלחמה, שהארמנים הם שהתחילו בה "והביאו את אסונם על עצמם" (גם הטיעון הזה מוכר לכם) ומהרעב והמחלות שנבעו ממנה.
מדינת ישראל, ארץ המקלט של פליטי שואת היהודים, לא הכירה בשואת הארמנים. אבל מדי פעם, כישראל וטורקיה מסתכסכות, קופצים מיני עלובי-נפש וקוראים להעניש את טורקיה על ידי הכרה ברצח העם הארמני. ורק חישבו לרגע כיצד אמורים להרגיש צאצאי הנרצחים בשואה הארמנית (או היהודית), כשרצח סביהם וסבותיהם משמש לכל מיני נבזים שכאלו כקלף מיקוח מדיני, לאמור "יחסים תמורת הכחשה, כולל ביצה קשה".
אבל זה לא יקרה. מדינת ישראל לא תכיר לעולם בשואת הארמנים. ויש לנו סיבות. ראשית, אין בכלל מה לדבר על ''שואת הארמנים''. כי ''השואה'' כבר רשומה על שמנו בטאבו. מקסימום אפשר אולי לדבר על רצח-העם הארמני, או "הטרגדיה הארמנית". דבר שני - ונגיד שנכיר מחר ב''רצח-העם הארמני'', ומחרתיים יתחלף המשטר הטורקי לידידותי יותר לישראל, אז מה נעשה? נחוקק חוק לביטול ההכרה וחידוש ההכחשה? ויש גם את אזרבייג'ן, המדינה המוסלמית הידידותית לישראל הגובלת באירן, שלפי מקורות זרים משדות-התעופה שלה מתוכננים להמריא ביום הפקודה המטוסים הישראלים שיפציצו את מתקני הגרעין האירנים - אז בשביל הכחשת-שואה ארמנית קטנה, נסכן את חיסולה של שואת היהודים הבאה? לא בא בחשבון.
ילדים ארמנים בשואתם
אבל הסיבה העיקרית והמהותית שלעולם לא נכיר בשואת הארמנים, היא החשש שמיד צץ שאם חלילה נעשה כך, עלול העולם, האו"ם, האיחוד האירופי, כל החארות האלו, להכיר בעקבות כך בנכבה הפלסטינית; להכיר בכך שישראל אחראית לגירוש 700 אלף פלסטינים מעל אדמתם והחרבת כ-600 מכפריהם עד היסוד, בעת מלחמת 1948 ולאחריה, ולקרוא אז לישראל, חלילה וחס ושומו שמיים, להחזיר את המגורשים הללו לאדמותיהם ובתיהם.
ואלו מכם הנוהגים לדקלם, כפי שלמדנו, ש"הפלסטינים (כמו הארמנים) הביאו את אסונם על עצמם" ו''שהם לא גורשו, אלא ברחו", הגיע הזמן לומר את האמת המרה - גם אם בעת המלחמה ההיא הפלסטינים ברחו ולא גורשו, הרי שבשוך הקרבות, בתום המלחמה, ישראל מנעה מהם בכוח לשוב לבתיהם. אז בכל שפה, עברית וטורקית וארמנית, זה נקרא גירוש. לכן ישראל תכיר באחריות הטורקים (והאזרים) לג'נוסייד הארמני רק לאחר שתכיר באחריותה שלה לנכבה הפלסטינית, מה שכמובן לא יקרה לעולם. וזה לא הכנסת ולא הממשלה. זה אתם, אנחנו, כולנו מכחישי הנכבה הפלסטינית. ואין עם מי לדבר.
20.6.18
הגזענות שלנו היא פרי הגזענות שלנו
כל ילד וילדה, בכל מקום ומכל סוג שבעולם, לא יודעים שהם בנים או בנות לעם סגולה או לגזע אדונים, ושבני-אדם שיש להם גווני עור שונים משלהם או שחובשים כיסויי ראש שונים מאלו שחובשים הוריהם, הם יהודים, ערבים, כושים, לבנים, מרוקאים, רוסים, הודים, צוענים ושאר עדות וירקות, ולכן, לפי השתייכותם הגזעית-לאומית-עדתית הם מטומטמים, מסוממים, מלוכלכים, רוצחים, רמאים, אנסים, גנבים וכל החרא הזה. יתרה מזאת, ותבדקו את זה על הילדים הרכים שלכם, ילדים בכלל לא רואים ש"האחרים" שונים מהם במשהו. צריך להראות להם את זה. ללמד אותם את זה. להגיד להם "אתם רואים את האיש ההוא עם הכובע המוזר הזה, יובלי ונועם? זה ערבי, יהודי, תורכי, רוסי, באסקי, והם כאלו וכאלו (רמאים, גנבים) ותיזהרו מהם, אל תלוו להם כסף, אל תקנו מהם, אל תתקרבו אליהם בכלל, הבנתם?". כי בני-אדם לא נולדים גזענים. צריך ללמד אותם להיות גזענים, לחנך אותם לגזענות. כי גזענות היא אינדוקטרינציה, היא מניפולציה.
וכל הרצאת הפתיחה הקצרה הזאת למה? כי לפני שבוע וחצי נאנסה בתל-אביב ילדה בת שש שירדה למכולת לקנות חלב. מקרה מזעזע, לפחות כמו תאונת האופנוע הקלה של האדמו"ר קושמרו באיטליה, שהיה צריך לכאורה להרעיש ולזעזע עולמות. אבל שמעתם על זה משהו? שמץ של משהו? רוב הסיכויים שלא שמעתם ולא כלום על המקרה הזה. וכי למה בעצם לא שמעתם על זה כלום או כמעט ולא כלום? בדיוק בגלל הגזענות הזאת, שכולנו חונכנו ומורגלים אליה ומוחותינו שטופים בה, אנו ובנינו ובנותינו וכמובן רוב רובם של כלי-התקשורת שלנו, שהגזענות היא להם מעשה יום יום, כדבר תורה מסיני.
נניח, לצורך הדיון, שמקרה האונס הנדון היה מתרחש בדרום תל-אביב ושהילדה בת השש שנאנסה הייתה יהודייה והאנס היא מבקש-מקלט אריתריאי, האם לדעתכם במקרה כזה הייתם שומעים על המקרה הזה? לא רק שהייתם שומעים, אלא שאוזניכם היו מצילות מרוב כותרות ענק וזעקות מרות בעיתונים, באתרי האינטרנט, במהדורות החדשות בטלוויזיה, ברשתות החברתיות, בכנסת ובוועדותיה, ובהפגנות רחוב סוערות. וכל אלו היו מתנבאים פחות או יותר באותה רוח: "הצילו! המסתננים האפריקאים אונסים את ילדות ישראל ואין מושיע. יסורסו! יגורשו!".
אבל כל זה לא היה כאן, ולא נשמעה אפילו צעקונת ''אויה" רפה. למה? ברור למה. מגזענות טהורה – כי במקרה הזה הילדה בת השש שנאנסה בדרום תל-אביב הייתה בת למבקשי מקלט אריתריאים, ואילו האנס היה יהודי כשר למהדרין, עבריין מין סדרתי (שהיה אמור להיות תחת השגחת השב"ס, אבל זה כבר סיפור אחר) בשם אבי גואטה. ורק כדי שנבין איזו מכונת מניפולטיבית משוכללת היא הגזענות, שמופעלת ופועלת עלינו בקביעות ובקלילות, תארו לכם שבמקרה הזה או דומה לו, איזשהו עיתון היה מביא את הידיעה הזאת תחת כותרת כמו "שוב יהודי אנס ילדה", או "עוד מקרה מזעזע של אונס ילדה בידי יהודי יוצא צפון-אפריקה", והרשתות החברתיות היו גועשות וסוערות אז לאמור "יסורסו הטריפוליטאים!", או "יגורשו התוניסאים בחזרה לאפריקה!" אז זהו. מה ששנוא עליכם, ככה תעשו את זה יותר לאחרים. זאת התורה כולה.
16.8.18
העתיד שלנו עמוק במצולות
אתם, אנחנו, השמאל, קוראי הארץ, מחנה השלום, שוחרי הדמוקרטיה – נקרא לעצמנו איך שאנחנו רוצים – יכולים לכתוב פוסטים ומאמרים, להפגין הפגנות ולהניף דגלים כמה שאנחנו רוצים. אבל המציאות שלנו ועתיד ילדינו נקבעים על פי חבר-הכנסת סמוטריץ', הסמן האידיאולוגי של 'הבית היהודי' ושל הממשלה, זאת ואלו שיבואו אחריה, ועדת המחרים-מחזיקים אחריו – בנימין נתניהו, נפתלי בנט, אבי גבאי, יאיר לפיד, שמעון ריקלין, אראל סג"ל, עירית לינור ובעצם מי לא.
שלום לדובר צה״ל האיש מהאגדות. לא מעניין אותנו מתחמים. ולא מחרטות. ולא עפיפונים. ולא ״מטרות איכות״. מעניין אותנו שתהרגו מחבלים וכמה שיותר עד שצעקת המשפחות שלהם תגבר על הרצחנות החולנית שלהם. לכן, אם תוכל בטובך מעכשיו פשוט לעדכן כמה הרגתם. ואם לא הרגתם, ההודעות שלך לא מעניינות
אז הנה לכם תוכנית השלבים של האדמו"ר סמוטריץ' לפתרון הסופי, לדעתו, של "בעיית עזה", כפי שפרסם בשבוע שעבר: 1- כיבוש מלא של הרצועה ולקיחת אחריות מחודשת של מדינת ישראל על הנעשה בה. 2 - גדיעת תקוות השיבה של תושביה לתחומי מדינת ישראל.גדיעת התקווה תהווה, כמובן, את הנדבך המרכזי במיגור הטרור (הנובע מאותה תקווה ונועד לממש אותה) 3 - דילול אוכלוסיית הרצועה והתאמתה לתא השטח ולפוטנציאל הכלכלי שלו באמצעות פיזור ושיקום הפליטים במדינות ערב או באירופה. במילים פשוטות - עידוד הגירה מאסיבי. לאחר שלא תהיה תקווה לשוב לישראל לא תהיה תוחלת להמשך הסבל והחיים הקשים (אין "מטרה מקודשת" שנכון לסבול ולהקריב למענה) ויהיה היגיון רב ברילוקשיין ובהתחלת חיים חדשים מעבר לים. "אין מטרה מקודשת שנכון לסבול ולהקריב למענה", סמוטריץ? מה אתה אומר?! ומה עם ארץ-ישראל לעם-ישראל? עליך לרבי שמעליך.
אבל הבה נבחן ברצינות מה פירושה המעשי, בשטח, בפועל, של התוכנית של סמוטריץ'? א - כיבוש מחדש של הרצועה, עם שני מיליון תושביה, ואחזקתה לנצח תחת כיבוש – מאות אם לא אלפי הרוגים בצד שלנו, רבבות אם לא מאות-אלפי נפגעים בצד שלהם; הסלמה אפשרית למלחמה גם מול חיזבאללה, לדוגמה, ואז מספרי הנפגעים אף ישולשו; וכמובן תיחזוק צבא כיבוש אדיר, עם יותר חיילים, שישרתו יותר זמן וגם יותר ימותו. ב – שכח מר סמוטרץ' להסביא לנו איך גודעים תקווה בת 70 שנה של עם לחזור לארצו. מן הסתם הוא מתכוון שעושים זאת בכוח. בדיכוי, בהרג, בגירוש, בטבח. כמו שכתב השבוע הסוטריץ'-משנה שמעון ריקלין לדובר צה"ל: "תהרגו מחבלים וכמה שיותר, עד שצעקת המשפחות שלהם תגבר על הרצחנות שלהם". ואם זה לא יילך (שהרי הערבים שמבינים, כידוע, רק כוח, כבר 70 שנה לא מבינים את זה שהם מבינים רק כוח), אז ביותר כוח, כמו למשל, בהשמדה המונית. נגיד כמו שעשו ליהודים בגלותם, ושכך אכן נגדעה תקוותם בת 2000 השנה לחזור לארצם. אם זו לא הייתה בדיחה, זה היה מצחיק. ג – ולמה מתכוון המשורר כשהוא אומר "דילול אוכלוסיה"? מה, להוריד כמה עשרות אלפים על ידי "יישובם מחדש" בפולין או בגיניאה המשוונית? ברור שלא על זה מדובר. הכוונה היא לדלל אותם לא בדרדלה, אלא בכמויות מסחריות. לסלק, לגרש, לעודד את הגירתם, אולי את הריגתם, של מיליון ויותר עזתים. זה נראה לכם ריאלי? כן, יש כמובן דרך לעשות זאת, אבל אסור להגיד אותה. זה מרגיז אותם, את הסמוטריצ'ים.
אז זה העתיד שמתכנננים סמוטריץ' ושכמותו להשית עלינו ועל בנינו – מלחמות נוראות, מיתות אינסופיות, דיכוי אכזרי, כיבוש נצחי. ועד לשמד והשמדה, אם לא תהיה ברירה. וכל זה בלי שום תקווה באופק, אלא אם יבוא המשיח. טוב, אז זה מה שנעשה עם שני מיליון הפלסטינים ברצועת עזה. ומה עם אלו של "יהודה ושומרון"? הרי גם שם יש איזה מיליון או שניים, לא? אל תדאגו. הנה סמוטריץ' בסוף מאמרו מרגיע אותנו, לאמור: "אם הגעתם עד לכאן וזה מזכיר לכם את עקרונות תכנית ההכרעה שפרסמתי ליהודה ושומרון - אתם לא טועים. סדנא דארעא חד הוא. הערבים אותם ערבים, הארץ אותה ארץ, והים אותו ים... ואם זה כך אז כנראה גם הפתרון הוא אותו פתרון".
ואם אתם שואלים עצמכם למקרא הדברים הללו – נו, ואחרי שנקריב את בנינו ונכדינו למען המטרה המקודשת הזאת של "ארץ ישראל לעם ישראל" של סמוטריץ' (שבעצמו אומר ש"אין מטרה מקודשת שנכון לסבול ולהקריב למענה", אבל זה כנראה נכון רק לגויים מטומטמים. לעם היהודי החכם בעולם יש הרי מלא מטרות קדושות שנכון לסבול ולהקריב למענן), מה יהיה עלינו, השמאלנים, קוראי הארץ, שוחרי השלום והדמוקרטיה?
אז גם בעניין זה אל תדאגו. כי גם לבעיה הזאת יש לסמוטריצ'ים פתרון. הנה מה שכתב תת-סמוטריץ' נוסף, אבישי עברי שמו, הפעם יעני חילוני המתחזה ל"מאגניב" המלהג את הגיגיו בתאגיד השידור הציבורי, במהלך ויכוח בפייסבוק עם אנשים שדרשו שם שוויון זכויות, לא יותר מזה, לערבים: "אנחנו מיעוט. אנחנו 6-7 מיליון עם הגב לים בתוך ים של מיליארד ערבים. לתת שוויון מלא בתוך הרצועה הצרה הזאת, שרק בה מותר ליהודים לחיות, זה אפילו לא כבשת הרש. זה טמטום מצחיק ברמה שרק שמאלן ישראלי יכול לחשוב עליו. זה אומר בעצם לתמוך באפרטהייד ובגזענות, להסכים למצב שבו לערבים מותר לשמור על אדמה נקייה מטומאה יהודית כשליהודים מותר לגור רק ברצועה צרה שבה חובה עליהם לתת שוויון מלא לערבים שדחקו אותם לגטו הזה. טוק אבאוט משת"פים. תתביישו לכם איך אתם מסוגלים לתמוך בנאציזם הזה. רשעים ארורים".
כלומר, כשיתגשם החזון, אפילו לפני בניין המקדש, כבר יזדרזו השליטים הסמוטריצ'ים, כשמוסרות השלטון יהיו בידיהם, להעמיד למשפט הסנהדרין (מה שהיה פעם בג"ץ) כל מי שיהן להביע תמיכה בשוויון זכויות לערבים וזאת על פי "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם", שעל פיו הורשע הצורר אייכמן ימ"ש. ואיזה עונש יושת עלינו, שוחרי השוויון, כלומר משתפי הפעולה עם הנאצים? לא חמישה חודשים כמו על המשוררת טאטור ולא שמונה חודשים כמו על הסוטרת תמימי, אלא עונש מוות, ממש כמו זה שהושת על אייכמן. הנה, קיראו את הפוסט שכתב עוד סמוטריצ'ון, רונן מאייר, לא דתי ולא מתנחל, אלא, לפחות לכאורה, ליברל תל-אביב מצוי, בעלים משרד פרסום משגשג: "בעוד כמה שנים ימריא מנתב"ג מטוס ובו ארגז עם שקיות ניילון שחורות. בתוך כל שקית יהיה אפר של אחד/ת מפעילי קרן עמלק שהוצאו להורג לאחר משפט שהתקיים בעקבות ממצאי ועדת החקירה הממלכתית, שחשפה את פשעי הקרן נגד העם היהודי ונגד הערבים הפלסטינים. באותו מטוס יהיה אדם שאי-שם מעל הים התיכון, יקום ויבעט בארגז, שיצנח אל מי הים. אני רוצה להיות האיש הזה".
אז הרי לכם העתיד שלנו – עמוק במצולות.
6.12.18
מדינת כל יהודיה
כולנו מכירים, מהטלוויזיה או מהחיים, את החנויות האלו שחלון הראווה שלהם מפעים ובפנים מוכרים סמרטוטים, את המלונות האלו שבאינטרנט נראים נפלאים ובמציאות הם זוועתיים, או שלפתע מתגלה (במצלמה הנסתרת של תוכנית צרכנות בטלוויזיה) במטבח של המסעדה הנהדרת שבה אתם תמיד אוכלים מסתובבים עכברושים חופשי בין הבשרים. אז ככה מדינת ישראל. לכאורה, בחלון-הראווה שאנחנו מציגים לעצמנו ולעולם, ושאנחנו גם משמשים בו בה בעת כניצבים-בובות (למשל, המאמר הזה הוא כאילו הוכחה לחופש הביטוי כאן), ישראל היא מדינת חוק דמוקרטית, המקיימת שוויון מלא לכל אזרחיה, ערבים כיהודים.
והרי זו בדיחה. כי כשנכנסים פנימה לחנות, ולמפעל מאחור וכן הלאה, מתברר שכל המדינת-חוק-דמוקרטית-שוויונות המוצגת בחלון-הראווה זו הצגה שקרית אחת גדולה. למשל – דמוקרטית. איך דמוקרטית אם כבר למעלה מחמישים שנה, מתוך כל שבעים שנות קיומה של המדינה, מיליונים של בני-אדם החיים בתחומה, בריבונותה, תחת שליטתה, אין להם זכות הצבעה לפרלמנט שלה? האם דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד, שבה רק הלבנים הצביעו לפרלמנט, הייתה דמוקרטיה? ואם יהודה ושומרון ועזה אינם תחת ריבונות ישראל, ובגלל זה הם לא מצביעים, אז מה עם 350 אלף ערביי מזרח ירושלים, שעליהם הוחלו הריבונות והחוק הישראלי - מדוע אין להם זכות הצבעה לכנסת? אם ל-450 אלף יהודי צרפת לא הייתה, חלילה, זכות הצבעה לפרלמנט הצרפתי, הייתם עדיין חושבים שצרפת היא מדינה דמוקרטית?
ולגבי החוק – לא רק שאין בישראל, בכל הגבולות שלא תשרטטו, שוויון בפני החוק ליהודים ולערבים, אלא שמתקיימות כאן מערכות חוק נפרדות ליהודים ולערבים, שדנות אותם, שגרים באותה כברת ארץ, לפי חוקים אחרים, וגוזרת את דינם אחרת, לא לפי מעשיהם, אלא לפי מוצאם – יהודים לקולי-קולא וערבים לחומרה רבה. ועכשיו לשאלה הקשה – מה זה אומר, עם או בלי חוק הלאום, שישראל היא ''מדינה יהודית''? של מי המדינה הזאת בעצם? א – של כל היהודים בישראל ורק שלהם. ב - של כל היהודים בעולם ורק שלהם. ג – של כל היהודים בישראל, וגם גם קצת (בעיקר בנבחרת הכדורגל) של ערבים החיים בה. ד - של כל יהודי העולם וגם קצת של הערבים (הרוקחים, הכדורגלנים והקופאיות בסופר) שחיים בה. ה – כל התשובות נכונות. רובנו, כלומר מיעוטנו הכביכול ליברלי, אומרים ש"מה זאת אומרת?! זה שזו מדינה יהודית, שזה ככה נכון וצודק וכך צריך להיות, לא אומר שלערבים פה אין שוויון מלא".
נו, באמת, הרי לא יכול להיות שאתם באמת מאמינים בשקר הזה היוצא מפיכם. הלא כל יהודי בעולם - ואתם יודעים זאת ומאמינים בזה ומצדיקים את זה - יהיה סוחר-בדים קולומביאני או אנס-ילדות צרפתי, יכול לבוא לישראל ולבנות פה את חייו ואת ביתו, בתמיכה ממשלתית נדיבה, מתי ואיפה שמתחשק לו, בעוד שפועל-בניין או רופא-ילדים ערבי ישראלי, לא יכול לבנות לעצמו בית בכפרו או למצוא דירה בעפולה (או בכפר-ורדים ובעוד כ-450 ישובים), והוא פה אזרח סוג ב' לנצח.
דוגמא מצוינת ועדכנית לעיוות השקרני הזה מתרחשת בשנים האחרונות דווקא בארצות הברית של אמריקה. לפני כמה שנים הקימו לעצמם מהגרים ישראלים החיים שם, שפעם נקראו בשם הגנאי "יורדים" ואילו "נפולת של נמושות", והיום מדינת ישראל והישראלים מלקקים להם את התחת ובעיקר את הדולרים, ארגון בשם IAC, המועצה הישראלית-אמריקנית, שמטרתה לכאורה לשמור ולחזק את הקשרים בין הישראלים החיים בארצות-הברית לבין מדינת ישראל. הכל טוב ויפה, אלא שעבורם, בכל פועלם, "ישראל" ו"מדינת ישראל" פירושה יהדות ויהודים בלבד. כאילו שאין כאן, שלא קיימים כאן, שלא גרים כאן, שחמישית מהאזרחים של ה"ישראל" הזאת, הם ערבים. כלום. בתוך המונח "ישראל" אין ולא יכולים להתקיים ערבים, שזו כנראה התשובה הנכונה לשאלה "של מי המדינה הזאת ולמי היא שייכת?". מדי שנה מקיימת ה-IAC הזאת כינוס עצום, בסוף השבוע האחרון זה היה בפלורידה, בהשתפות מאות דוברים – אנשי מימשל אמריקאים (השנה, למשל, נאם בו סגן הנשיא פנס), יהודים אמריקאים, אמריקאים מהגרים מישראל וכמובן גם ישראלים מישראל.
מרבית המשתתפים הישראלים, על פי רשימות המשתתפים בשלוש השנים האחרונות, הם כמובן שלל רב של אנשי ימין וימין קיצוני – יואב גלנט, אופיר אקוניס, מייקל אורן, ענת ברקו, ג'ודי ניר מוזס שלום, בועז ביסמוט, דני דיין, יועז הנדל, דורי גולד, דרור איידר, אראל סגל, ציפי חוטובלי, נפתלי בנט, אמילי עמרוסי, איילת שקד, בו-דרו ימיני, יולי אדלשטיין ועוד ועוד; אבל גם מי שמחשיבים עצמם אנשי שמאל נטלו ונוטלים חלק בחגיגה הזאת - למשל זהבה גלאון, מירב מיכאלי, יולי תמיר, סתיו שפיר ומאיר שלו. ואולם בין כל העשרות הרבות של הדוברים "הישראלים" בשלוש הכינוסים האחרונים של "המועצה הישראלית-אמריקנית" הזו לא הופיע ולא דיבר אף פעם ולו דובר ערבי ישראלי אחד ויחיד.
לאמור - והשמאל הציוני נותן לכך את הגושפנקא שלו - שישראל היא מדינה ליהודים בלבד, ואין בה מקום לערבים, אפילו לא לאחד. שהנה, לא מצאו המארגנים לנכון להביא אף פעם, אפילו לא כקישוט, ערבי אחד לרפואה – לא רופא, לא מדען, לא איש-רוח, לא פועל-בניין, לא רוקח, לא כדורגלן ואפילו לא קופאית בסופרמרקט. כלום. אה, לא. סליחה. היה דובר ערבי אחד פעם אחת, בכינוס של 2017. רופא. ד"ר קמאל אל- לאבווני. אבל הוא גולה מתנגד משטר סורי. כלומר, רופא ערבי סורי - תפאדאל, אבל רופא ערבי ישראל – על גופתנו המתה. וכן, הביאו פעם גם דרוזי. נכון, את איוב קרא. כאילו אין דרוזים אחרים בארץ. כאילו כל הדרוזים בישראל מתמצים רק באיש הזה. אבל הדרוזים הם רק 1.5 אחוזים מהישראלים ובכל זאת זכו לדובר. והערבים האחרים, המהווים 21% מאזרחי ישראל – אפס.
אז די כבר עם ההצגה הזאת של חלון-הראווה המזוייף הזה שאנחנו מציגים לעולם ובעצמנו מאמינים שהוא שיקוף של האמת. ישראל היא לא מדינת חוק ולא מדינה דמוקרטית והיא מדינה רק של יהודים, של כל היהודים בעולם, ולא של ערבים, של אף ערבים בעולם, גם לא של הערבים שהם כאילו אזרחי ישראל. רק כשיש מחסור בכוח-אדם במקצועות מסויימים, אז אנחנו מסכימים לתת שם דריסת רגל לערבים – ברפואה, ברוקחות, בקופאות בסופר ובעיקר בכדורגל, שהוא התחום היחיד בישראל שבו מתקיים אכן שוויון מלא ומוצלח, גם בנבחרת המייצגת של ישראל, של כל אזרחיה, יהודים וערבים, כמו שצריך להיות בכל תחום ובכל מקום.
