2019 - 2020
14.1.19
גלית דיסטל-אטבריאן מציגה: מנטאליות של עבדים
הסופרת כלת פרס ספיר מטעם עצמה, גלית דיסטל-אטבריאן, יהודיה ממוצא פרסי, בעלת טור דיעה שבועי ב''ישראל היום", שבו היא בעיקר מהללת, משבחת, ומלקקת לראש הממשלה בנימין נתניהו, פרצה לפתע בשבוע שעבר בהצהרה דרמטית בעמוד הפייסבוק שלה – "הגבר האשכנזי יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסיה האנושית". על מה נסמכת קביעתה המיזוגנית והגזענית הכה נחרצת? בפוסט לא נאמר על כך דבר. לא הובאה שום מובאה, ולו עלומה, אפילו לא מעבודה סמינריונית במכללה מזויפת. כלום. הקביעה נכתבה כעובדה שאין עליה שום עוררין, וזהו.
אז למה לא שמענו על זה עד עכשיו שום דבר? כי "ממצאי המחקר הזה הושתקו ומי שמעז לציין אותם דינו הוא מוות", לא פחות, הסבירה דיסטל-אטבריאן, ו"מי שאשם בכל זה הוא היטלר. היטלר לקח את העניין הזה של "עליונות הגזע" למקומות מאוד בלתי-נעימים [הכוונה לדכאו, טרבלינקה ואושוויץ – ק.נ.] ומאז אף אחד לא מעז לרמוז על שוני שנובע מסיבות גנטיות. במקום זה כולם מדברים על זה שכולם שווים, אבל זה שקר".
קודם כל נקווה שהגברת דיסטל-אטברייאן לא תוצא אכן להורג, כחרדתה, על שפרסמה את "האמת" האסורה הזאת [אולי בגלל זה היא טרחה למחוק מהר מאוד את הפוסט הזה מהעמוד שלה], אבל לבד מהיבט הפתולוגי בדברים שהיא כתבה, שהדיון בהם מקומו אחר, יש לדברים שהיא כתבה, וודאי בהקשר להערצתה את הגבר האשכנזי בנימין נתניהו כראש ממשלה, היבטים פוליטיים חברתיים מעניינים שראוי דווקא לדון בהם.
דיסטל-אטבריאן עם ידיד אינטליגנטי (וגם בן של ראש ממשלה)
שהרי מכלל ההן הזה שכאילו "הגבר האשכנזי יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסיה האנושית", נובע גם כלל הלאו - כלומר שכמעט כל מי שאינו גבר יהודי אשכנזי, דהייינו כל הנשים, יהודים מזרחים, נשים מזרחיות [למשל הגברת דיסטל-אטבריאן], גויים בכלל, ערבים, שחורים, סינים, יפנים, צרפתים, קנדים, אוסטרלים - 80% מאוכלוסיית העולם, 6 מילארדי בני-אדם, הינם נחותים באינטליגנציה שלהם מכ-3.5 מיליון גברים יהודים אשכנזים שקיימים בעולם, ומהווים רק חצי אלפית מאוכלוסייתו.
אבל נעזוב את העולם ונתרכז בישראל. כי אולי יש בפוסט המעוות הזה של דיסטל-אטבריאן, שהיא מצד אחד לכאורה אישה ומזרחית גאה ולוחמנית, ומצד שני מעריצה נרצעת של הגבר האשכנזי נתניהו, כדי להסביר אכן את סוד כוחו באוכלוסיות הללו.
ידוע הדבר, ועל כך יש דווקא מחקרים רבים שהיטלר לא אסר לפרסם, שבני דור שני ושלישי לעבדים, על אף שהשתחררו מכבליהם הפיסיים, הפנימו את "משוואת הדיכוי", של אדוני הוריהם וסביהם, שעל פיה הם אכן נחותים מן המדכא, הגבר, הלבן, האשכנזי, שהוא אכן יותר אינטליגנטי מהם, "יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסיה". ואכן, במשך כל השנים עד כה, הקפידו מתפקדי וחברי מרכז הליכוד, שרובם המוחלט מזרחים, לבחור תמיד אך ורק גבר אשכנזי נערץ למלוך עליהם – מנחם בגין, יצחק שמיר, אריק שרון ולאחרונה בנימין נתניהו.
זה לא שהמזרחים המדוכאים שנשתחררו קמו ונטלו את מוסרות השלטון לידיהם. אלא שמאז המהפך ב-1977 ועד היום המזרחים בוחרים לעצמם מי יהיה "האדון הלבן הטוב" שישלוט בהם. וגם הפעם, בבחירות הללו, זה יהיה גבר אשכנזי מסוים, "יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסיה האנושית", ושמו בנימין נתניהו.
1.5.19
לקחי השואה: אם לא נשמיד – נושמד
בכל יום שואה אנחנו פוצחים בנאומים ודקלומים, בשירות ופזמונים, על "לקחי השואה", שהם בעצם לקח אחד המתעצם עם השנים – רק כוח, אזרחים ותלמידים יקרים, רק כוח. רק כוח, רק מדינה יהודית ריבונית, עם צבא חזק, עם טנקים ומטוסים וצוללות וטילים ימנעו כל פגע ואסון וקטסטרופה - אלו "לקחי השואה" שלנו, לקח אחד ויחיד, שכל החולק עליו "חבל שהנאצים לא הרגו גם אותו". ותחת דגלה זה של הציונות אנחנו מאוחדים, על כל פלגינו ומפלגותינו, מקצה יצהר ואיתמר בואכה שדרות רוטשילד – רק כוח, רק כוח. אנחנו חוזרים על המנטרה הזאת בלי סוף, מנגנים אותה ללא הרף על כל מיתר, תוקעים בה בכל חצוצרה ושופר, הולמים אותה על כל פח ותוף, מזמרים לה שירי הלל בימי אבל ובערבי שמחה – העולם הוא אכזר, ואין ברירה, בעולם כזה, אלא להיות חזקים ולהתגייס לגולני ולגבעתי, ולרכוש כמה שיותר תותחים וטנקים ומטוסים ופצצות וצוללות. להתחזק, להתעצם, רק כוח. כוח ועוצמה. עוצמה אדירה.
ושיאם של "לקחי השואה" הללו הם מסעות הקודש, הצליינות, החונכות, של נערי ונערות ישראל העומדים בפני גיוסם, עטופים בטליתות דגלי הכחול-לבן, אל מחנות השמדת היהודים (והצוענים, והפולנים, והשבויים הרוסים, אבל מי סופר אותם) על אדמת פולין. וכי מה מלמדים אותם שם? ששיגעונות גדלות ועליונות בשילוב גזענות נוראה ושנאת-עמים עלולים להוביל, חלילה, להשמדת עמים? לא. מלמדים אותם שם, בשטח – שיראו בעיניהם, שיריחו באפם, שיצטמרר עורם, שירעד גופם, שיפעפע בדמם – את אותו "לקח שואה" בלעדי שהפך לכל מהותנו - רק כוח. ולהיות חזק. חזק. כי רק החזק שורד. והחלש מוכחד. מושמד. רק כוח. טנקים ומטוסים. והתגייסו לצנחנים.
אבל מה באמת הם מפנימים שם, במחנות הללו? שבעולם הזה, כמו שמראים להם אותו, יש אכן רק שתי אפשרויות – או שאתה חלש (יהודי, צועני, שבוי חסר-מגן) ואז אתה מושמד, או שאתה חזק (חייל, נאצי, חמוש, אכזר) ואז אתה שורד. נכון? זה או זה או זה. אז מה אתם חושבים שהילדים שלנו לומדים מזה, אם זו הברירה שאנחנו מעמידים בפניהם – מה עדיף להיות, יהודי חלש ואומלל חסר-מגן או חייל נאצי מזוין ואכזר, הא?
וזה מצליח. זה מחלחל. זה אוכל לילדים שלנו את הראש ושורף להם את הנשמה. "עדיף אלף מחבלים (קרי פלסטינים) מתים ולא שערה אחת של חייל צה"ל", אמרה כרזה של מפלגה שתכף תהיה בממשלה, ושאחד השרים מטעמה כבר פרסם ברבים את "תוכנית הדילול" שלו לפתרון הסופי של בעיית הפלסטינים בעזה. והבן של ראש הממשלה ואברי גלעד ועוד מטורללים כבר מציפים בתודעה שלנו את הידיעה כביכול שהנה המוסלמים כובשים ומשמידים את אירופה. ויום אחד, לא רחוק, לא רק בן-גביר וסמוטריץ' ויאיר ואברי יגידו את הדברים הללו. גם אתם, גם אתם, תחשבו כך ותאמרו כך ותכתבו כאן טוקבקים ש"עדיף שאנחנו נשמיד אותם מאשר שהם ישמידו אותנו, לא ככה?" בטח ככה. כי זה בעצם לקח השואה שלנו - עדיף להיות נאצים מאשר יהודים, לא ככה?
10.6.19
גזעני כל העולם - התאחדו
מה שיפה, במירכאות כמובן, בגזענות זה שכול הגזענויות בעולם הן אותו דבר. אין זה משנה אם זו גזענות של לבנים כלפי שחורים, של נוצרים כלפי יהודים, של יהודים אשכנזים כלפי יהודים מזרחים, של יהודים ישראלים כלפי ערבים פלסטינים, של סינים כלפי יפנים או של יפנים כלפי סינים וכן הלאה והלאה - בכול הגזענויות כולן, ללא יוצאות מן הכלל, הגזענים אומרים על המגוזענים פחות או יותר אותם דברים. המגוזענים (השחורים, היהודים, המזרחים, הערבים הסינים וכן הלאה) אומרים הגזענים (הלבנים, הנוצרים, האשכנזים, היהודים, הסינים וכן הלאה) הם מלוכלכים, בטלנים, עצלנים, מסריחים, שקרנים, רמאים, מטומטמים, בורים, חסרי-מוח, חמומי-מוח, גנבים, אלימים, רוצחים, ואתם כמובן יכולים בקלות להשלים כרצונכם את הרשימה כמיטב הגזענות שירשתם מהבית או ספגתם בבית-הספר.
וכמובן שכל גזען - לא חשוב מאיזה גזע, דת, עם או עדה – גם אומר תמיד את המשפט האלמותי המאפיין כל גזען, "אני לא גזען, אבל הם (מגוזעניו – השחורים, היהודים, הערבים וכולי) באמת כאלו – מסריחים, עצלנים, טיפשים, אלימים" וכול הקומפלט.
ויחד עם התכונות הרעות, וכאילו כדי להוכיח ש"מה זה אני לא גזען", שכמובן אך מוכיחה כמה אתה כן גזען, יש תמיד לגזענים, לכל הגזענים, שורה של "תכונות טובות", אותם תכונות טובות בדיוק, שהוא מונה במגוזעניו – השחורים, היהודים, המזרחים, הערבים וכיוצא באלו – "הם אנשים חמים, רגשיים, טובי-לב, יודעים לשמוח, ולרקוד, ולשיר, והאוכל שלהם מה זה טעים, קצת חריף, פיקנטי מדי, אבל טעים", וכדומה. אבל כשאתה אומר את זה, זה בכלל לא מוכיח שאתה לא גזען. אדרבא, זה דווקא מוכיח שאתה גזען. כי "התכונות הטובות" הללו לכאורה (החום, טוב-הלב, השמחה והסמבוסק) הם חלק אינטגרלי מההסתכלות הגזענית המתנשאת של הגזען על מגוזעניו.
אבל יש לגזענות, לכל גזענות, בכל העולם, עוד מרכיב אחד חיוני וקטלני, וזוהי המיניות - העודפת, המתפרצת, העדיפה - המאיימת על בנותינו ועל עצם קיומנו, של המגוזענים האלו עם הריקודים והשירים והחריף של קופי-האדם הפראים הקמאים שהם, על פנינו בני-האנוש המתורבתים, המשכילים, המנומסים, העדינים, קוראי-הספרים המנגנים בצ'לו. עובדה מרה ועצובה היא שכל הגזענויות הממוסדות המתועבות ביותר, מהקו-קלוקס-קלאן באמריקה, דרך הנאצים באירופה, האפרטהייד בדרום-אפריקה ועד להב"ה שלנו ועד בכלל – אסרו מלחמה-שערה, בחוקים וברציחות, על יחסי-מין בין זכרי המגוזענים, שכן הללו מחללים, בטומאת זיקפתם וזירמתם, את "בנותינו הטהורות", ישמור האל, שימותו.
הנה לנו שתי דוגמאות עדכניות, כאילו הפוכות וסותרות, של גזענות שכזאת, כאן, אצלנו. כותב מרצה בטכניון, פרופסור יצחק (צחי) בירק – "בעיית עזה היא התפוצצות אוכלוסין, הנובעת משילוב קטלני ולא בר קיימא בין ילודה ברמה של חולדות לבין שירותי בריאות ומזון בסיסיים המסופקים על ידי האו"ם ומונעים את תמותת התינוקות כמו באפריקה ואצל חיות". על כך "עונה" לו, בלי קשר, כאילו מהצד השני, אבל בעצם מאותו צד של המתרס הגזעני, לא-פרופסור אחד אייל זייגמן, לאמור – "חרדים פרזיטים אוהבים להשריץ. בגלל זה כל אישה חרדית אחרי הלידה הראשונה צריך לכרות לה את הרחם".
אז יאללה, רבותי, צחי ואייל ובכלל, גזעני כל העולם – התאחדו.
22.7.19
מתי אנחנו חשים בסכנת חיים?
הבה נשים זאת מיד על השולחן – סלומון טקה נורה ונהרג כי הוא היה שחור. לו היה טקה יהודי לבן, בכל גוון שהוא, ואפילו היה עושה את כל הדברים שהמשטרה מספרת על טקה – עישן חשיש, היה שיכור, קילל, חטף טלפון מילד וזרק אבנים על שוטר – אף שוטר לא היה יורה בו, ובטח שלא היה יורה בו למוות. וכדי להבין זאת לא צריך לחכות לתוצאות של שום חקירה. כל מה שצריך זו טיפת יושרה, קמצוץ שכל ישר, קורטוב הבנת מציאות, ובעיקר עובדות, מוצקות ובוהקות.
בבקשה, קוראים יקרים, הנה לכם אתגר - הבו לנו ולו מקרה אחד, רק אחד, בעשרים השנים האחרונות, שבו שוטר או חייל ישראלי ירה למוות באדם שלא היה ערבי או שחור. אין, ככל הזכור, אף לא מקרה אחד כזה. לא מתנחל, לא חרדי, לא אשכנזי ולא מזרחי, כלום. אפילו לא אחד. לא שיכור, לא חוסם כבישים, לא גנב טלפונים, ואפילו לא מיידה אבנים על שוטרים או על חיילים. שום כלום. אף לא אחד. בעשרים השנים האחרונות כל מי שנורה, נפצע ונהרג, בידי שוטר או חייל ישראלי, היו ערבים, במאות, או שחורים, בעשרות. ואף לא לבן אחד, גם לא מזרחי. אז מה אתם אומרים? מה זה אומר? שבעשרים השנים האחרונות כל החשישניקים, חוסמי הכבישים, גונבי הטלפונים, השיכורים, האנסים, הרוצחים, ומיידי האבנים היו כולם רק ערבים ושחורים? אף מתנחל לא השתכר? שום רוסי לא גנב?! אף מרוקאי לא זרק אבן? אף חרדי לא אנס?! אף אשכנזי לא רצח?! זה הרי לא הגיוני, נכון?
אז מה בכל זאת? התשובה טמונה במשפט קצרצר שמופיע תמיד בכותרת-המשנה בכל מקרה של ירי והרג של פלסטיני או אתיופי, ושעל פיו השוטר או החייל שירה והרג "חש בסכנת חיים". אבל מה זה "חש בסכנת חיים"? זה הרי לא משהו אובייקטיבי. זו תחושה סובייקטיבית לגמרי. כי נניח שאתה וחבר תעמדו באותו מקום וילדים יזרקו עליכם אבנים, הרי יכול להיות שהוא יחוש בסכנת חיים ויברח משם, ואילו אתה תחשוב שמדובר במשחק ילדים ותצחק לך. לא ככה? ולא רק שהתחושה של סכנת חיים היא סובייקטיבית, אלא שהיא גם לחלוטין תלוית הקשר פוליטי-חברתי. כך למשל כל יהודי ישראלי – אזרח, מורה, חייל, שוטר, נהג או שופט - שמולעט מינקות עד מוות ב"חינוך" ובתעמולה ציוניים אדנותיים וגזענים, לעולם יחוש, באופן טבעי לכאורה, הרבה יותר "סכנת חיים" כשנערים ערבים או שחורים ישתו לשוכרה או יזרקו עליו אבנים, מאשר כאשר נערים יהודים לבנים יעשו אותו דבר בדיוק, ישתו לשוכרה או יזרקו אבנים. כי ככה, לכך, אנחנו כולנו מחונכים ומכוונים.
ולכן, לכן כה ממהרים שוטרי וחיילי ישראל, באותם מצבים בדיוק שהם נקלעים אליהם, לירות ולהרוג בקלות יותר והרבה יותר ערבים ושחורים מאשר יהודים בגוונים לבנים. כי כשערבים או שחורים זורקים אבנים, החיילים והשוטרים אכן "חשים סכנת חיים", ואילו כשיהודים בגוונים לבנים זורקים אבנים או אונסים ילדות, החיילים, השוטרים, העיתונאים והשופטים "מבינים" שזה בסך-הכול "מעשה קונדס", נכון?
27.1.20
התקבלנו למשפחת העמים הלבנים
הכינוס הזה בירושלים בשבוע שעבר, מה זה היה? נכון, קראו לזה כינוס "הפורום הבינלאומי לזכר השואה ונגד האנטישמיות" בהשתתפות "מנהיגים מכל העולם", אבל מה זה היה באמת? הרבה פעמים ניתן לעמוד על טבען האמיתי של התכנסויות על פי הרכב המשתתפים בהם. למשל, בכינוס שבו דנו ב"פתרון הסופי של בעיית היהודים" בווילה ואנזה ב-1942, השתתפו אך ורק פקידי ממשל וקצינים בכירים במשטר הנאצי ואף לא יהודי אחד. ואכן, "הפתרון" לא היה שילובם המלא של היהודים במדינה הגרמנית או הקמת אוטונומיה יהודית בבוואריה, אלא השמדתם של היהודים. בכינוס הקרוב בוושינגטון שבו ידונו ב"בתוכנית השלום של דונלד טראמפ בין הישראלים לפלסטינים" משתתפים רק ישראלים ואף לא פלסטיני. אז איזה שלום זה יהיה, לדעתכם? וכן הלאה וכיוצא בזה.
אז מי הרכיבו את משתתפי כינוס פורום השואה הבינלאומי בירושלים? האומנם השתתפו בו, כפי שהתהדרנו כולנו, "מנהיגים מכל העולם"? ממש לא. מבין 49 המנהיגים לא היה ולו שחור אחד, אפריקאי אחד, אסיאתי אחד, מוסלמי אחד, ערבי אחד, הודי אחד, סיני אחד, יפני אחד - שום דבר. רק לבנים ולבנים וגם כמה לבנות. כינוס נגד גזענות (ואנטישמיות היא סוג של גזענות) שכל כולו על טהרת הגזע הלבן, ושלא ניתנה בו בפועל דריסת רגל לשחור, או בן גזע "נחות" אחר. זו אפילו לא בדיחה, זו זוועה.
איזה שטויות אתה מדבר, אתם בוודאי אומרים עכשיו. פורום השואה הוא של מדינות אירופה בדיוק בגלל זה. באמת?! ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ארגנטינה הן באירופה? לא, לא, אירופה, אתם מתקנים, זה היה כינוס רק של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. וואלה?! ארגנטינה או ספרד לקחו חלק? ומה אם מדינות שכן היו לצד בעלות הברית, כמו למשל סין, הודו, נפאל, הפיליפינים, דרום אפריקה או ליבריה? אם ספרד יוצגה בכינוס, אז למה לא טורקיה? ובכלל, מה הקשר לבעלות הברית? הרי בכינוס השתתפו לא רק נציגי מדינות שלחמו בגרמניה הנאצית, אלא גם, נציגי מדינות שרצחו או השתתפו ברצח היהודים, כמו אוסטריה, צרפת, קרואטיה ועוד ועוד.
אז מה בכל זאת משותף לכל המדינות שהשתתפו בכינוס? כולן מדינות לבנות נוצריות. זהו, זה הכל, זו התורה כולה. וכל-כך למה? כי בכך מתגשם בעצם חלום הדורות הציוני - שאומות העולם הלבנות, המשמידות, אלה שרצחו במהלך שנות קיומן לא רק שישה מיליון יהודים אלא גם כמה מאות מיליוני שחורים, אפריקאים, אסייאתים, ילידים אמריקאים בשני צדי היבשת ואת מי לא, יכירו סוף-סוף בטעותן - הן לא היו צריכות להשמיד אותנו, היהודים, כי אנחנו בעצם חלק מהן, כמוהן, אפילו מעצמה כמוהן, אלא להשמיד את "הנחותים באמת", אלו שמגיע להם להישמד, אלו שבמקרה אף נציג שלהם לא נכח בכינוס נגד הגזענות, סליחה, ונגד האנטישמיות.
זה, ושום דבר אחר לא, היה טבעו של כינוס המנהיגים הלבנים הנוצרים מכל העולם "לזכר השואה ונגד האנטישמיות" בשבוע שעבר בירושלים. זה היה טקס קבלתנו למשפחת העמים הלבנים, המשמידים. וההמשך, הנובע מכך, עוד יבוא.
24.2.20
בבונים בסבבה ב"שנות ה-80"
ונפתח בדימיון מודרך: הסדרה הישראלית "שנות ה-80" נמכרת לתחנת טלוויזיה אירופית כלשהי, ומשודרת שם בדיבוב לשפת המקום, תוך שמירה מותאמת, על העילגות הנוראית והמבטאים הנלעגים של הדמויות בסדרה, וזאת תחת השם "זְ'וּיף" או "זִ'ידִי" (יהודים, בצרפתית ובפולנית) או "אוֹסְטיוּדֶן" (בגרמנית: "יהודי המזרח", כינוי-הגנאי של יהודי גרמניה – התרבותיים והנאורים בעיני עצמם, ליהודים מהגרים ממדינות ממזרח לגרמניה, כמו פולין ורוסיה, הפרימיטיביים והנחותים בעיניהם) – הייתה אז, ללא ספק, קמה סערה, בטח בארץ, שאין כמותה, הכיצד זה באירופה שלאחר השואה מעיזה תחנת טלוויזיה לשדר סדרה אנטישמית מזוויעה שכזו.
אבל בישראל, מדינת היהודים שלאחר השואה, משודרת בהצלחה כבר עונה חמישית, ולא בערוץ נישה מקומי הזוי באיזו עיר-שדה, אלא בתחנת שידור מסחרית כלל-ארצית, הסדרה הגזענית האנטי-מזרחית הבוטה הזאת, וכמעט שאין פוצה פה ומצפצף, אלא אדרבא – הלל ושבחים ורייטינג לרוב. כשגזענים ישראלים אשכנזים קוראים בראיון או בנאום לישראלים מזרחים בשמות גנאי משפילים, כמו למשל "בבונים", יוצאים הפוליטיקאים והאינטלקטואלים והמזרחים כולם מכליהם מרוב וזעם ומגנים, בצדק, את הדוברים כך ואת עצם הדברים. אבל כשישראלים מזרחים יוצרים (כותבים, מביימים, משחקים) סדרת טלוויזיה שבה מוצגים כלל המזרחים בישראל של "שנות ה-80" כמעין בבונים, כלומר – כמטומטמים, בורים, עילגים, רמאים, אלימים וכל שאר המרכיבים של "הנחות" הסטריאוטיפי בכל גזענות של המעמד השליט (למשל - הלבן, היהודי, הנוצרי, האשכנזי) כלפי המעמדות האתניים הנשלטים או הנמוכים מהם (בהתאמה - השחורים, הערבים, היהודים, המזרחים) זה עובר כאילו כלום לא קרה.
סבי סבות הטומאה בהסתכלות הגזענית במדיה הויזואליים בישראל על המזרחים, ש"שנות ה-80" הם נכדיו, הוא כמובן "סלאח שבתי" הגזעני לעילא, שהוליד את "סרטי הבורקס" הגזענים, שכל הישראלים, ובתוכם כמובן גם המזרחים, כל כך אוהבים. בסרטים הללו, שנעשו בידי אשכנזים, מוצגים המזרחים, כשבתחילה גם גילמו אותם שחקנים אשכנזים (כמו חיים טופול ויהודה ברקן), באופן גזעני, כפי שיוצריהם ראו אותם. בהמשך הדרך "הורשו" להיכנס לתפקידי המזרחים גם שחקנים מזרחים, שהבולט והידוע מכולם הוא זאב רווח, אבל "בתנאי" (בלתי כתוב, אבל ברור) שהמזרחי, רווח, ישחק את המזרחי לא כפי שהוא מכיר ומביא אותו מבית הוריו, אלא כחיקוי, ויותר נלעג כמובן, "כי למזרחי מותר", לשחקנים האשכנזים שגילמו לפניו את המזרחים.
הסרטים הללו, פאר התרבות העברית המתחדשת בארץ-ישראל, יצרו מעין מורשת, שדרך עדשתה, קיבעה את המזרחים, לפחות באופן הצגתם בקולנוע ובטלוויזיה, באופן הבורקסי הגזעני, כבבונים חמי-מזג חסרי-שכל טובי-לב ומיטיבי בישול ושירה. ובמובן זה הסדרה "שנות ה-80" מסמנת את שיא הצלחתו של התהליך, כשהדור השני למזרחים המהגרים מציג את הוריו, כפי שהציגו אותו האשכנזים הגזענים הישנים, כבבונים יעני חמודים. איך מתיישבת התקוממותם הצודקת של המזרחים נגד גילויי גזענות אשכנזים בשדות הפוליטיקה והתקשורת עם קבלת והטמעת ואף שיכלול אותה גזענות אשכנזית באופן שבו המזרחים מציגים ומקבעים את עצמם ביצירות תרבות כמו "שנות ה-80", קשה להבין. אבל עובדה. כאילו המזרחים אומרים, באופן לא מאורגן, כמובן, לאשכנזים הגזענים, נכון, אתם צודקים, אנחנו באמת בבונים, אבל לכם אסור להגיד את זה, רק לנו מותר, ובסבבה.
8.6.20
לא יצאנו מלבנון. גורשנו מלבנון
בימים אלו אנו חוגגים לא רק את המימונה של סיום הקורונה, אלא גם מלאת עשרים שנה למה שקרוי בפינו לרוב בשם "היציאה מלבנון", ואולי גם "הנסיגה מלבנון", בשנת 2000. וכרגיל בנסיבות אלו, עשרים או שלושים שנה אחרי, מתקיימים תחת כל עץ תקשורת רענן, טקסים מצולמים כמו-דתיים מרשימים ומפעימים, הכוללים מופעי דמעות ופרכוסים, של הכאות על החזה ומירוק חטאים, על כך ש"כל כך הרבה חיים צעירים נגדעו לשווא" ו"שהיינו שבויים בקונספציה שגויה", וחבל ומחדל ומוצב חרדל וכמו שאמרו חז"ל וכל זה.
תחושותיהם ומחשבותיהם של המשתתפים בטקסים התקשורתיים הללו, החושפים, גם אם כל כך במאוחר, את עומק השקר והטימטום שבו היו שטופים ושקועים בימים ההם, כנים כמובן לחלוטין, ובאים מעומק הכאב והלב. אבל למרות זאת, הם ואנחנו ממשיכים, גם עשרים שנה אחרי, לשקר לעצמם ולנו ולדבר על מה שהיו שותפים לו בשנת 2000 כעל "היציאה" או "הנסיגה" של צה"ל ושל ישראל מלבנון. אבל בשנת 2000 צה"ל לא נסוג מלבנון. צה"ל ברח מלבנון. ישראל לא יצאה מלבנון. ישראל גורשה מלבנון. לא "ארבע אימהות" ולא ראש הממשלה דאז אהוד ברק "הוציאו" אותנו מלבנון. החיזבאללה הוציא, כלומר גירש אותנו מלבנון, במלחמת גרילה ששברה את רוחנו ואת כוחנו, וברחנו משם כל עוד נפשנו בנו. לא יצאנו ולא נסוגונו. גורשנו וברחנו.
אותו דבר בדיוק קרה חמש שנים לאחר מכן ברצועת עזה בהתרחשות הקרויה בפינו עד היום בשם השקרי לעילא "ההתנתקות". למה, מה קרה שראש הממשלה אז, הגיבור הגדול אריאל שרון, שאך שנתיים קודם אמר ש"דין נצרים כדין תל-אביב", החליט פתאום "להתנתק" מנצרים ומכל רצועת-עזה, להחריב עד עפר את כל ההתנחלויות שם, שהוא אחד מאביהם מולידם, ו"לפנות" משם את כל המתנחלים ואת כל צבא ישראל שהיה שם כמעט ארבעים שנה? ההפך פושע-המלחמה (קיביה, סברה ושתילה) לכאורה לרודף שלום כביכול? מה פתאום? לבריחת ישראל מעזה, תחת הנהגתו של הגנרל המהולל שרון, אין שום קשר לשלום. ישראל ברחה מעזה, כמו שהיא ברחה מלבנון, כי החמאס גירש אותנו משם, בדיוק כמו שהחיזבאללה גירש אותה חמש שנים קודם מלבנון.
זה כל הסיפור, וזאת האמת לאמיתה. אבל, למרות שחלפו שנים רבות משתי הבריחות הבהולות הללו, אנחנו ממשיכים להתייחס אל שתי התבוסות הללו שלנו, כאילו לא היו ולא נבראו, כאילו לא שכנינו-אויבנו היכו בנו אותנו מלבנון ומעזה, כאילו אנחנו על דעת עצמנו, בגלל שפתאום יעני התפכחנו פתאום, עשינו את זה לעצמנו בעצמנו, סתם ככה, בלי קשר לזה שהם נלחמו והרגו בנו.
מחלת הנפש שלנו כה עזה וחמורה, שלא לומר אנושה, כדי כך שגם כששכנינו-אויבינו מכים בנו, אנחנו לא מכירים בקיומם, כאילו כל מה שקורה באזורנו, ואולי גם בעולם בכלל, תלוי רק בנו, ברצוננו ובהחלטותינו שלנו, רק שלנו. כי חוץ מאיתנו אין פה הרי אף אחד, לא עמים ולא אנשים, למה, אתם פה רואים מישהו? אה, זה שירה בנו עכשיו והרג אותנו? אה, זה סתם, סתם. זה לא הוא הרג אותנו. זה אנחנו בעצמנו, נתהרגנו.
בהקשר זה ממליץ לכם לקרוא כאן גם על ספרי > בזרוע נטויה ובעין עצומה
2.11.20
גזענות זה אנחנו
שפי פז, המוגדרת בוויקיפדיה "פעילה חברתית ישראלית", פרסמה לפני שבוע פוסט מזוויע. בפוסט רואים חמש תמונות, מצולמות די מרחוק, של שליחים שונים של וולט. פניהם של השליחים אינם ניתנים לזיהוי, אבל יש ביניהם מכנה משותף אחד ויחיד – הם כולם שחורי עור. אין להם לא סכינים או אקדחים שלופים בידיים ולא חגורות נפץ על הבטן. רק תיקי שליחויות על הגב ואופניים, כי הם רק עושים את מלאכת שליחותם ופרנסתם.מעל לתמונות הללו כתבה "הפעילה החברתית", פעילת הליכוד מדרום תל-אביב שפי פז, את הטקסט המזעזע ומעורר החלחלה הזה: "לפני שאתם מזמינים ארוחה דרך וולט תחשבו אם אתם רוצים שהשליחים האלה ידפקו לכם על הדלת".
גזענות נטו. בלי להתבלבל ובלי להתנצל. בלי אפילו לעשות פוזה של נימוקים ביטחוניים, של סכנה קיומית. בלי להיאחז, אפילו לא לכאורה, בקש מקושקש של תירוצים פליליים חסרי שחר (אחוזי הפשיעה, מגניבת נעל ועד אונס ורצח, בקרב העובדים הזרים בכלל והשחורים בפרט נמוכים ואינם שונים מאלה של מרבית האוכלוסיות האתניות, וגם מאזרחי ישראל החוקיים). סתם. רק בגלל שהם שחורים. בעיני פז וחסידיה המלייקקים ברור שכל השחורים הם עבריינים, פושעים, גנבים, שודדים, אנסים ורוצחים. כל השחורים. רק בגלל שהם שחורים.
לו היתה פז "פעילה חברתית" ניאו-נאצית בגרמניה או פעילה אנטישמית בארה"ב או בצרפת, מפרסמת תמונות של חמישה שליחים כאלה, שניתן בבירור לזהותם כיהודים (למשל חובשי כיפות סרוגות או מגבעות שחורות ועטורי פאות עם ציציות מבצבצות מהחולצות) וכותבת את אותו טקסט בדיוק, "לפני שאתם מזמינים ארוחה דרך וולט תחשבו אם אתם רוצים שהשליחים האלה ידפקו לכם על הדלת", וואה וואה ווי וואה מה שהיה קורה כאן.כל הכתבים הישראלים בארה"ב היו נשלחים דחופים לעיירה שבה התרחשה הפרשה המבישה ומפציצים אותנו בסדרת כתבות על "פרץ האנטישמיות החדש באמריקה" (שלא קשור כמובן בשום דרך לדמותו המופלאה של "אוהב ישראל" בבית הלבן); צבי יחזקאלי היה שב ומסתערב, עם אותה כיפה גדולה שחורה, משחר לטרף על "האנטישמיות האיסלמיסטית הכובשת את אירופה ומכניעה אותה"; כנסת ישראל היתה מתכנסת לישיבת הזדהות חגיגית עם "יהדות התפוצות העומדת תחת מתקפה אכזרית"; קבינט הקורונה היה מחליט כ"תגובה ציונית הולמת" לפתוח את כל בתי הכנסת, המקוואות והבסטות.
אבל כאן - אין כלום. לבד מסערה זוטא בדפי הפייסבוק של כמה שמאלנים אנרכיסטים תלושים, שום דבר. אף כלי תקשורת אפילו לא צייץ. אדרבא, הם ממשיכים להזמין את הגברת שפי פז להשתתף בשידוריהם, כאילו מדובר באשה לגיטימית ונורמטיבית. אף פוליטיקאי, משום אגף אגב, גם לא פוליטיקאי ממוצא אתיופי (גדי יברקן ופנינה תמנו-שטה, מה קרה לכם? איפה אתם? הלבנתם פתאום?), לא נזעק ולא אמר מלה. גם לא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד או השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, שכולם הצטלמו זה לא מכבר גאים, שמחים, מחייכים ומחובקים עם "הפעילה החברתית" שפי פז.
זה לא שפי ולא ביבי. זה כולנו. גזענים. נטו.
14.12.20
אבל לה-פמיליה יקרים, גם אתם ערבים
קשה מאוד להבין את ההתנגדות הזועמת והמתלהמת של אוהדי בית"ר ירושלים, מהקבוצה המתכנה "לה פמיליה", לשיתופם של שחקנים או בעלים ערבים בקבוצה, שהרי מרבית האוהדים הללו, ומרבית שחקני הקבוצה, הם עצמם ערבים. ואל תעלבו מזה שאומרים שאתם ערבים. ערבים זה לא עלבון ולא קללה. ערבים הם בסך הכול זן אתני, נקרא לו, של בני-אדם, כמו לטיניים או אפריקאים, למשל. ועצם היותם של בני-אדם מזן זה או אחר לא עושה אותם לטובים או חכמים או עצלנים או רשעים. בכל זן יש מכל הסוגים.
ומיהו ערבי? מי שנולד או מוצאו, כמו רובכם, מארצות ערב. מי ששפת אמו, כמו רובכם, (גם אם נעקרה מכם על ידי הציונים האשכנזים) היא ערבית. ערבי הוא גם מי שתרבותו היא ערבית. איזה סרט ראו הוריכם בטלוויזיה ביום שישי? סרט ערבי. וטקס החינה, למשל, והצהלולים. ועוד רבים ממנהגיכם, הם ערבים למהדרין. ואיזה מוסיקה אתם אוהבים? ואיזה אוכל אתם אוכלים? אז כן, אתם ערבים. ולגבי הדת, לא כל הערבים הם מוסלמים. יש ערבים נוצרים ודרוזים, וגם יהודים, כמוכם. ובכלל, שמונים אחוז ממיליארד וחצי המוסלמים החיים בעולם – כמו האינדונזים, המלזים, הפקיסטנים, הבנגלדשים, הטנזנים, האיראנים והטורקים - הם בכלל לא ערבים.
ועכשיו לעניין המראה, ההבדלה האהובה על גזענים כמוכם מכל הזנים והעמים. נניח שתיתנו לכל אדם בעולם - כזה שיודע לכאורה להבדיל לפי המראה בין ערבי לבין לבנבן - חפיסה של תמונות מעורבבות של הרב עובדיה, נסראללה, בנט, נתניהו, אמנון יצחק, שייח אחמד יאסין, איסמעיל הניה, קלמן ליבסקינד, איווט ליברמן, אופיר קריאף, אבו מאזן, אריה דרעי (עם המגבעת האשכנזית-ליטאית של ש"ס), אביחי מנדלבליט ושמעון פרס – ותבקשו ממנו לחלק אותם לערבים ולקוקז'נס-לבנבנים – באיזו ערימה אתם חושבים הוא ישים את היהודים המזרחים, עם הערבים או עם הלבנבנים? אתם הרי יודעים את התשובה, ובגלל זה אתם כועסים, בגלל זה אתם גזענים נגד ערבים. כי בגלל המראה שלכם והמנהגים שלכם לא רק שחושבים שאתם ערבים, גם מתייחסים אליכם (הגזענים הציונים האשכנזים) כאל ערבים. "מה אני, ערבי?", זו הרי קריאת הקרב הכי עלבונית שלכם. אז כן, התשובה היא כן, אתם ערבים, וזה בסדר. אין ולא צריכה להיות עם זה שום בעיה, לא לכם, בטח לא לכם, וגם לא לאף אחד אחר.
הצרה היא שחלק ממערך הדיכוי שהפעילו הציונים האשכנזים השליטים בשנות החמישים והשישים על הוריכם וסביכם הערבים היהודים שהגיעו אז ארצה, היה זילזול, לעג, בוז והוקאה של ערביותם, על כך שהם לכאורה טיפשים, בורים, עצלנים, כלומר פרימיטיביים. כמו ערבים. ולמרות שלכאורה אתם, ורבים מאחיכם הערבים היהודים בישראל, כועסים עד מוות על הדיכוי האשכנזי ההוא, הרי שאת מסריו דווקא הפנמתם היטיב ועמוק, ואתם לא רוצים להיות ערבים נוראים כמו שהם אמרו עליכם. לכן אתם שונאים ערבים. וזו בעצם שינאה עצמית. אבל אין לכם מה לשנוא את עצמכם. זה בסדר גמור להיות ערבים יהודים. אין ולא צריכה להיות לכם עם זה שום בעיה. ובהצלחה בדרבי הקרוב מול סכנין.
