2016 - 2018



21.4.16

ליל הסגר

זה לא על באמת, זו רק סתם מעשייה כזאת לחג, אתם יודעים, פסח, חג החירות וכל זה. אבל נניח לצורך סיפור המעשייה שאתם גרים לכם, באושר ובעושר יחסיים, בבניין דירות מהודר, ובחצר האחורית שלכם דרים בפחונים ומלונות הפועלים הישמעאלים, שבונים, משפצים, מנקים ומתחזקים לכם את הבניין, על דירותיו ודייריו.

והנה גם השנה, כשמגיע האביב ופורץ לכם "חג החירות", קודם כל אתם לוקחים ארבעה בנים חסונים, מלבישים אותם מדי קרב ונותנים בידיהם כלי זין שקיבלתם מתנה מאמריקה, ושמים אותם בפתח החצר לשמור פן ייצאו הפועלים ממאורותיהם ויטמאו לכם את החג ואת החירות. ואז אתם לובשים בגדי חג, ובאים גם כל הדודים והדודות, ואתם מתיישבים מסביב לשולחנות חגיגיים עמוסים בכל טוב, ממררים קצת על היותכם קורבנות תמיד מסכנים וחוגגים את חג החירות, חירותכם שלכם ורק שלכם, בשירת "עבדים היינו" אדירה ובזלילה עד פקיעה.

אלא שכל הכאילו־מעשייה הזאת היא לא מעשייה בכלל. זה קורה באמת, במציאות, פה, בישראל, כל שנה, בחג הפסח — היהודים כולאים את הפלסטינים בכפרי המסכנות שלהם ומטילים עליהם סגר, ואז מתפנים לעלוץ ולבלוס את החירות בליל הסדר.

אם אתם מאמינים שהסיפור הזה של יציאת מצרים, עם משה רבנו בתפקיד קליוסטרו הקוסם הגואל, התרחש באמת, אז בסדר. אבל רק שתדעו שהרצחנות של בצלאל סמוטריץ' היא ילד קטן על יד זו של כותב ההגדה. הנה, תקראו מה שאתם קוראים בהגדה בחג החירות הזה: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו... שפוך עליהם את זעמך וחרון אפך ישיגם... ותשמידם". אבל אם אתם רואים, כפי שראוי, בסיפור יציאת מצרים משל על השאיפה לחירות, שבה "הארץ המובטחת" היא לא רמאללה ופתח תקוה, אלא החירות, כפי שראו זאת אכן העבדים השחורים במטעי הכותנה בדרום ארצות הברית, אתם קצת בצרות עם עצמכם. 

הבה נלך לאחור ונראה בספר "שמות" איך בכלל התחיל הסיפור הזה של יציאת מצרים: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה". ואז קם אחד מעם העבדים הערבים — סליחה, העברים — משה שמו, "ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול".וויי־וויי, משה רבנו מחבל, טרוריסט. ולו היה חייל או שוטר או אזרח מצרי רואה אותו בטח היה מנטרל אותו ואז "א.א. הוצאות להורג" היה גם יורה לו כדור בראש ליתר ביטחון, שהרי "הקם להורגו השכם להורגך". לא ככה, מצרים יקרים?

ובעיתוניכם "מצרים היום" ו"פפירוסים אחרונים" בטח היו כותבים איזה כפוי טובה הטרוריסט הזה, משה, "שגדל אצלנו כמו נסיך ועכשיו קם ותוקע לנו סכין בגב, הנבלה". בקיצור, יהודים יקרים, איך שלא תחביאו את האפיקומן, האמת היא שהיום, לא בימים ההם, אלא בזמן הזה, הערבים הפלסטינים הם העבדים ואנחנו, היהודים הישראלים, המשעבדים.ועד שלא תהיה חירות לפלסטינים לא תהיה חירות גם לנו. כי ככה זה עם החירות. זה או שיש לכולם, או שאין לאף אחד. וחג שמח, כמובן.


13.7.16                        

בזכות עומר אדם 

זכותו של הזמר עומר אדם, כמו זכותו של כל אדם, להאמין במה שהוא רוצה ולקיים מצוות של איזו דת שבאה לו, כולל הדת היהודית. ואם הוא החליט, מסיבות של אמונה דתית, שבמקרה שלו היא יהודית, שהוא אינו מופיע, כלומר – אינו עובד, בשבת, זו זכותו המלאה. מדובר בעניין אישי שלו, בינו לבין עצמו, שאינו פוגע בשום ציבור ובאף אדם. אדרבא – אם יש מי שנפגע מכך, הרי זה רק הוא עצמו, שהרי ברור,  גם לו עצמו, שאם הוא היה מחליט להופיע בשבתות, הוא היה מרוויח פי עשרים ממה שהוא מרוויח עכשיו. 

וכשם שזכותו של אדם להימנע מלהופיע בשבת, כך זכותם של אמרגנים פרטיים, כמו אלו שמפיקים את הפסטיגל, להחליט שבגלל שהם רוצים שאדם יהיה כוכב המופע שלהם, שהפסטיגל בחנוכה בשנה הבאה לא יתקיים בשבתות, אלא רק בימי חול וחול המועד. ולא רק שאין כאן שום בעיה או פסול, משום סוג שהוא, אלא שכל שוחרי זכויות-אדם באשר הם, מהודו ועד כוש, ויפן ועד מיקרונזיה, יהיו דתיים או חילונים לחצאין או למהדרין, צריכים היה במקרה זה להתייצב חוצץ ולעמוד איתן על זכותם של אדם ושל אמרגני הפסטיגל לנהוג כפי שנהגו. 

והנה, הפלא ופלא, וכמה לא מפתיע, שמיד עם פרסום ההחלטה הלזו של אדם והפסטיגל, צצו להם מתנגדים וזועקים "גוועלד! כפייה דתית! אימאל'ה, הדתה!" ובראש החמורים הקופצים בראש הללו התייצבה תנועה הקוראת לעצמה "ישראל חופשית", שחזונה הוא, כך כתוב באתר שלה, "כינון חברה ישראלית המקיימת פלורליזם תרבותי ודתי במדינת ישראל, תוך שמירה על זכויות הפרט, על ערכי הדמוקרטיה ועל עקרונות הציונות כפי שנכתבו במגילת העצמאות". נו, אז אפילו לפי העקרונות האלו של עצמם, אם הם קראו אותם במקרה, הם היו צריכים, שלא לומר מחוייבים וחייבים, להתייצב לצידם של אדם ואמרגני הפסטיגל, בטח בשם הפלורליזם הדתי והתרבותי, והשמירה על זכויות הפרט והדמוקרטיה ובלה-בלה-בלה. 

תחת זאת יצאה תנועת "ישראל חופשית" הזאת בקריאה להורים להחרים את הפסטיגל, ובגלל שהפסטיגל, כלשון הודעתה, "לא יתקיים לראשונה בהיסטוריה בימי שבת", אף הוסיפה התנועה והחריפה, "אנחנו קוראים לכם, ציבור חילוני, לא ללכת לפסטיגל גם בימי ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי ושישי". תגידו, אתם דפוקים או מה? הפסטיגל הוא הפקה פרטית של מופע בידור מסחרי המתקיים בחופשת חג החנוכה. זה לא אירוע ממלכתי. לא חג לאומי. לא  קודשי האומה. לא מורשת ישראל. זה אפילו לא רכבת ישראל. זה מופע בידור. אז הוא חייב להתקיים בשבת? אסור לו לא להופיע בשבת? במי זה פוגע? למי זה מפריע? מה זו האווילות הזו? ועוד לכתוב, בטח תוך כדי קריעת בגדיכם, שמופע הבידור האווילי הזה "לא יתקיים לראשונה בהיסטוריה ביום שבת". מה אתם מתכוונים? שמאז חורבן בית-המקדש הפסטיגל התקיים תמיד בשבת, ועכשיו הדוסים האלו הורסים לנו את זה? אתם מנסים לכפות על אדם שומר מצוות לחלל שבת, בשם איזה מורשת מטומטמת, מפעילים כפייה דתית בשם השמירה על זכויות האדם, ועוד קוראים לעצמכם "ישראל חופשית"? בחייכם, שחררו אותנו מכם. 


18.7.16

דתי זה לא אנושי ולא מוסרי 

בכל פעם, ויש הרבה פעמים כאלה, ברוך השם, כשמתברר שאדם דתי עושה, ועוד בשם הדת, מעשים נוראיים, נתעבים, מזוויעים, מעוררי-פלצות, לא-אנושיים להחריד, בלתי-מוסריים בעליל – עולה הפליאה בקרב החילוניים שבנו לאמור "מה זה?! איך זה יכול להיות?! איך ייתכן שאדם דתי, שמאמין באלוהים וכל זה, גונב כספי-ציבור, מתעלל באשתו ובילדיו, מתנקש בראש-ממשלה, שוחט נערה בשנתה, רוצח הומואים במועדוניהם, טובח אנשים דתיים בתפילתם, אלוהים", הם שואלים, "איך אדם מאמין מסוגל לעשות דברם שכאלו, זה הרי לא אנושי ולא מוסרי, איך זה יכול להיות?!" 

ובפליאה הזאת נחבאות שתי טעויות גסות. קודם כל, אין שום אלוהים – לא של יהודים, ולא של מוסלמים, ולא של נוצרים ולא של תרנגולים - ולפיכך אין לאדם חילוני מה לפנות, לא בבקשה ולא בטרוניה ולא בכלום, אל יישות דמיונית לא קיימת, שהאמונה בקיומה היא לא רק הבל, אלא גם מפיצה הרס וקטל. והטעות השנייה החבויה בפליאה הזאת היא המחשבה, או האמונה, שהצליחו תועמלני-הדת לנטוע במוחותינו כאילו יש קשר כלשהו בין דת לבין אנושיות ומוסר. ובכן, לא, אין שום קשר כזה. דתי זה לא אנושי ולא מוסרי. דתי הוא מי ששומר את החוקים, ההוראות והתקנות שציווה כביכול האל-הגבר-גבר האחד והיחיד שאין בלתו, שיש שלושה כמותו – אחד ליהודים, אחד לנוצרים ואחד למוסלמים – אבל רק אחד מהם הוא האמיתי, מסלעי בזלת אורגינל מארץ-הקודש, ושני האחרים, אפילו שהם נראים ממש כמו האמיתי, הם בעצם זיוף עלוב מפלסטיק מסין, שרק שוטים, נשים וכלבים מסוגלים להאמין שהוא האלוהים האמיתי. 

והאלוהים-הגבר האחד והיחיד והאין בלתו האמיתי הזה נתן לנו את חוקותיו באמצעות שליחו הגברי האחד והיחיד שאין בלתו גם הוא, וגם פה יש שלושה – משה, ישו ומוחמד, על פי סדר הופעתם – אבל גם כאן רק אחד מהם הוא זה עם החוזה והחזון המקורי ושני האחרים הם כמובן מתחזים, שכל מה שהם אומרים זה סתם שטויות; ממש כמו בחומוס, שיש את אבו-שוקרי האמיתי, האורגינל והמקורי, ולך תדע מי זה מי. והשליחים הללו המשיכו והעבירו את חוקותיהם, במשך אלפי ומאות בשנים לכל מיני נציגי-משנה גברים – רבנים, כמרים ושאר ירקות שכאלו – ואלו ממשיכים וקובעים ופוסקים מה ההוא, האל הגבר האורגינל, האמיתי, זה מהבזלת, לא אחד מהמזוייפים השניים מפלסטיק, התכוון או ציווה שנעשה ולא נעשה. 

ודתי, אדם דתי, הוא מי שממלא אחר שרשרת ההוראות הגבריות המופרכות והמטופשות האלו לאורך כל הדורות ועד עצם היום הזה. ולפיכך אין למה שעושה או לא עושה אדם דתי שום קשר לא לאנושיות ולא למוסר. אדם דתי לא פועל מתוך אנושיות או מתוך קוד מוסרי כלשהו. אדם דתי פועל מתוך ש"כך ציווה האל". זה ותו לא. ולכן, אם הוא מאמין שהאלוהים שלו, האמיתי כמובן, ציווה להשליט את דתו ואת מאמיניו  על הארץ או על כדור הארץ, אז האדם הדתי, המאמין בכך, יפעל בכל דרך כדי לממש את הציווי הזה – יגנוב, יתעלל, ירצח, יטבח וכל מה שצריך. 

ואת האנושיות והמוסר לכו חפשו במקום אחר, לא בדת.


27.9.17                  

יסולקו הכיפות מצה"ל

ונפתח בהבהרה: הן הכותרת והן המאמר אינם קוראים לסילוק חובשי-הכיפות מצה"ל, אלא לסילוקן של הכיפות מעל ראשיהם של החיילים הדתיים המשרתים בצה"ל. 

מנהג חבישת הכיפה, הן בטקסים דתיים ובוודאי בחיי היום-היום, הוא אכן מנהג, ואיננו לא ציווי, ולא מצווה, ולא חובה דתית, המעוגנת בהלכה כלשהי, לא בתורה וגם לא בתורות שהתווספו עליה במהלך הדורות. פה ושם, במהלך ההתדיינות ההלכתית לדורותיה, היה איזה רב אמר שאין זה נאה לעסוק במלאכות קודש בגילוי ראש, ומתוך כך היו רבנים שהורו לעסוק במלאכות אלו בכיסוי-ראש, אבל היו גם פוסקים שפסלו את הפסיקות האלו. כך או כך, בסופו של דבר נשתרש המנהג, המנהג ולא המצווה, שעל פיו יהודי מאמין הולך תמיד עם כיסוי ראש. 

אבל בשום מקום ובשום פנים לא נאמר או נפסק שכיסוי-הראש הזה חייב, במובן הדתי, להיות דווקא כיפה. למה, מי שחובש מגבעת או שטריימל או קסקט הוא פחות יהודי ממי שחובש כיפה? אדרבא, אם אומנם ההלכה מחייבת כיסוי ראש, אז חבישת כיפה ננסית כמעשה השר בנט היא הפרה גסה של ההלכה, ממש כאילו הייתה מצווה להתכסות בלילה בשמיכה, והשר בנט היה מתכסה בממחטה.

אז המצווה ההלכתית, אם יש כזו, היא כיסוי ראש ולאו דווקא חבישת כיפה. וברור לכל מי שעוקב קצת אחרי תולדות הכיפה, משחורה לסרוגה ובחזרה, והתפלגויותיה לפי צבעים, גדלים ושנצים, שהכיפה איננה סמן דתי, כי אם סממן חברתי מעמדי השתייכותי. 

בצה"ל מונפקים לכל החיילים שני כיסויי-ראש תקניים – כומתה למדי אלף וכובע-עבודה לבגדי-עבודה. יתכבדו אפוא החיילים הדתיים המשרתים בצה"ל לחבוש לראשם בעת שירותם את אחד משני כיסויי-הראש הצה"ליים הללו, ובכך תבוא "מצוות" כיסוי-הראש שלהם לידי כיסוי מלא. ואת הכיפות יואילו וישימו לראשם בעת חופשות ועם שחרורם. 

העובדה שעל פי פקודות מטכ"ל "חייל המקיים אורח חיים דתי רשאי לחבוש כיפה בכל גודל וצבע, ללא כל כיתוב" יוצרת בצה"ל, המתיימר להיות "צבא העם" בלתי-מעמדי בעליל, שני מעמדות ברורים: מעמד גבוה או נעלה, הקושט ומסמן עצמו ככזה בתכשיטים (כיפות) צבעוניים כרצונו, ומעמד נמוך או נחות, שנאסר עליו באיסור חמור לקשוט עצמו באביזר צבעוני כלשהוא (בנדנה? צעיף? צמיד?). 

"אדם החובש כיפה משייך את עצמו לקבוצה מסויימת", מבאר אתר אינטרנט דתי את המנהג, "ולמעשה, חבישת כיפה כמוה כחבישת כומתה בצבא - שתיהן ממחישות את ההשתייכות למסגרת, כפיפות לחוקים, וקיום הקודים של הקבוצה. יהודי החובש כיפה הוא כחייל בצבאו של בורא העולם".

וזה הדבר החמור מכל בהתרת חבישת כיפות בצבא – שיש בה משום חתירה נגד עצם מהותו וסמכותו, שכן החיילים חובשי הכיפות מכריזים בכך, ברשות ובהתרסה, שהם קודם כל חיילים "בצבאו של בורא העולם", ורק לאחר מכן חיילים בצבא ההגנה לישראל. אם יסיר צה"ל את הכיפות מראשי חייליו הדתיים הוא יודיע בכך להם, ולכל עם ישראל, שבעת שירותם הצבאי החיילים הדתיים הם חיילים בצבאה של מדינת ישראל וסרים אך ורק למרותו. בבית, באזרחות, הם יכולים להיות חיילים "בצבאו של בורא העולם" כמה ואיך שבא להם. אבל לא בצבא. 


1.11.17  

די כבר עם השטות של גיוס החרדים [א] 

דומה שאין שום דבר המעסיק את החברה הישראלית, במשך עשרות בשנים באובססיה מטורפת, יותר מעניין גיוס החרדים לצה"ל, הידוע גם בשמו המכובס "השוויון בנטל".  מאות אלפי מאמרי וזעקה ובלהה קורעי לב נכתבו, רבבות נאומים חוצבי-לבבות נישאו, מפלגות נושאות לפידים קמו ונפלו על הגיוס הזה, ממשלות התנודדו ונסדקו עורות כסאותיהם, חוקים נחקקו בסלע ובוטלו בשקל, ועדות ועוד ועדות ישבו והפליצו והמליצו ובתי משפט, מקטון ועד עליון, דנו והרהרו וערערו ופסקו, ומה יצא מכל זה? כלום. הכול נשאר כשהיה. החרדים לא התגייסו ולא מתגייסים וגם לא יתגייסו לצבא. נקודה. 

נכון, מדי פעם ישנה הצגה תקשורתית מתוזמרת של 14 חרדים שהתגייסו לנח"ל החרדי, וחדשות על חייל חרדי שבשכונה שלו צעקו עליו וקיללו. אבל העובדה היא שבמהלך כל השנים - עם כל הנאומים והמאמרים והמפלגות והוועדות והתימרונים ורוב הלהט ומרבית הלהטוטים והחוקים והתקנות - אחוזם ומספרם של החרדים המתגייסים לצה"ל לא השתנה כהוא זה כל השנים הללו ונותר בדיוק אותו דבר, מלבד סטיות שוליות פה ושם לפה ולשם. 

אבל למרות זאת, למרות שכל בילבולי הביצים על גיוס החרדים, לא מעלים ולא מועילים ולא כלום, בכל זאת ממשיכים הזועקים מרה בצעקת גיוס החרדים, בחינת ייהרג הוא ובל יעבור עבור הציונים. וכי למה בעצם? מה בדיוק מפריע לכם בזה? הרי הצבא לא זקוק לחיילים החרדים. יש לו, גם ככה, יותר מדי חיילים. ואם יתגייסו אכן החרדים בהמוניהם, כצעקתכם, הרי צה"ל יצטרך לשנות את כל אופיו, כדי שהללו יוכלו לשרת לפי אמונתם, וזה מה שהצבא צריך? זה מה שאתם רוצים? והרי אם זה יקרה, אתם תזעקו "הדתה" עד לב-השמיים, נכון? אז תפסיקו כבר לבלבל בשכל עם "השוויון בנטל". 

ובכלל, את כל המצב המטופש הזה, שבו החרדים גם לא מתגייסים, וגם מקבלים תמיכה כספית עבור לימודים לכאורה בישיבה באותה עת עצמה שבה בנינו ובנותינו כולם כביכול נושאים בעול הביטחון, את כל האיוולת הזאת, אנחנו (הרוב החילוני, המסורתי והדתי) הבאנו על עצמו. זה אנחנו שאמרנו לחרדים "אם תלמדו בישיבה לא תתגייסו לצבא", אז הם כולם לומדים כביכול בישיבות, ומקבלים מאיתנו קצבאות. אנחנו הם אלו שכופים עליהם לרמות אותנו ואז כועסים עליהם שהם מרמים אותנו. אנחנו פה גם הטיפשים, גם הרמאים, גם המרומים וגם המטומטמים. 

אבל לאיוולת הזאת יש מוצא מאוד פשוט – לבטל כליל, בחוק, את חובת הגיוס גם לגברים שמסיבות דת ומצפון אינם חפצים בכך, בדיוק כפי שנוהג החוק בנשים. מה שיקרה אז הוא דבר נורא פשוט – מספר החרדים המתגייסים לצה"ל יישאר לפחות כפי שהוא עתה, וכפי שהיה תמיד. מספר הלומדים בישיבות, והתקציבים הזורמים אליהם יקטנו משמעותית. וכל הגברים המשוחררים הללו, משלא יצטרכו יותר לרמות כאילו הם לומדים בישיבות, יצטרפו למעגל העבודה, וזה הרי כאילו מה שאתם רוצים, לא ככה? 

כי כמו שאנחנו נוהגים, מרמים את עצמנו לדעת, ומנסים לכפות בכוח על החרדים את הגיוס לצה"ל, לא נשיג ולא כלום, כפי שכבר הוכח שוב ושוב כל השנים הללו. אז אולי די? 


6.11.17     

די כבר עם השטות של גיוס החרדים [ב]

מאמרי כאן בשבוע שעבר שקרא למתן פטור מגיוס לחרדים (ומטעמי דת ומצפון בכלל) עורר בקרב הקוראים החילוניים בעיקר את התגובות האוטומטיות של "אבל למה שהבן שלי ישרת בצבא והבן שלהם, לא?". 

וזעקה תמה ואף צודקת זו ראויה בהחלט לתשובה. ולתשובה שלושה חלקים: א. ולמה שהבן של ראש הממשלה, שגוזר עלינו מלחמות, ישרת בדובר צה"ל והבן שלכם כנהג טנק? ב. ולמה בנות מסורתיות ודתיות-לאומניות מקבלות פטור משרות, והבנות שלכם חייבות בשירות?  ג. ובכל מקרה, תחשבו קצת, אפילו דקה מספיקה - הרי ברור שחרדים שאינם חפצים בכך, וזה רובם המוחלט, לא ישרתו בצבא לעולם. וכי מה תעשו להם? תכריחו אותם? תקצצו בזקניהם ופאותיהם ותגייסו אותם? הרי אתם לא מסוגלים אפילו להביא אותם ללשכת גיוס כדי שיקבלו שם פטור משירות. אז למה אתם נלחמים בשצף-קצף שכזה על דבר שלא תוכלו לעולם להשיג? זה לא קצת מטומטם? 

לא, זה לא קצת מטומטם. זה מאוד מטומטם. אז אולי בכל זאת תנסו דרך אחרת, לבד  מלנסות לכפות עליהם, בחוק כאילו, להתגייס, ביודעכם שזה לא יקרה אף פעם? והרי מה שמרגיז בעניין גיוס החרדים, זה לא שהם לא מתגייסים, אלא שהם גם לא מתגייסים, וגם מקבלים בתמורה לאי-גיוסם, משכורת חודשית כאברכים, יותר משהבנים והבנות שלכם מקבלים שהם משרתים בצבא, נכון? אז לא מה אתם לא מחפשים את הפתרון שם? נגיד בהעלאת המשכורת למשרתים בצה"ל לכדי פי שניים מקצבתו של אברך בישיבה, הא?

אבל הדבר היותר מעניין בתגובות למאמרי מן השבוע שעבר, הגיע, כלומר – לא הגיע, מן המגזר החרדי. שהרי לכאורה היו צריכים החרדים כולם לתמוך ולשתף ולקלס את מאמרי הנ"ל, שכן הוא קרא למה שהם כביכול רוצים – שחרור מוחלט וגמור מהצבא, לא? אז לא. אפילו לא טוקבק, שלא לדבר על שיתוף המאמר או בכלל התייחסות אליו, מכיוונו של המגזר החרדי כולו, מקטון ועד גדול, לא נראתה ולא נשמעה ולא צויצה ולא כלום. וזה לא שהם לא קוראים "הארץ" ולא מגיבים. כשזה נצרך להם, הם מגיבים גם מגיבים. 

וזה גם לא מקרי, שהרי העם החרדי הוא עם ספונטני כמו העם הצפון-קוריאני. אף חרדי לא הביעה תמיכה במאמר, כי החרדים לא באמת רוצים שלא לשרת בצבא. מה שהם רוצים זה שיימשך המצב הקיים, שבו הם כאילו חייבים לשרת, אבל מקבלים פטור וקצבאות תמורת אי גיוסם ולימודים לכאורה בתמורה בישיבות. המצב הקיים משרת אותם, את עסקניהם ורבניהם, ולכן הם יעשו הכול כדי לשמר אותו מכל משמר.

לכן, כל החילוניים שצועקים "שוויון בנטל" ו"למה הבן שלי צריך לשרת והם לא", מלבד שהם מאדירים בכך את משנתו האווילית של יאיר לפיד, הם כולם, אתם כולכם, בעצם משמרים את המצב הקיים, שבו רוצים החרדים. בגללכם, בגללכם ובזכותכם, ממשיכים וימשיכו, עד שתקבלו שכל, החרדים לא להתגייס ולקבל מכם תמורת זאת שכר, שהבנים והבנות שלכם שמשרתים בצה"ל לא זוכים לו. אבל אם אתם ממש מתעקשים על זה בכל מאודכם, אז זה כנראה מה שימשיך להיות.


10.12.16

עקדת יצחק וישמעאל

ושוב ושוב עולה השאלה האם לכת המתנחלים הקנאית, שכולנו - מראש הממשלה ועד זנב חתולו של אחרון האזרחים - עושים כדברה, יש בכלל תוכנית מדינית לפתרון מה שקרוי אצלנו "הבעייה הפלסטינית", או שהם סתם סומכים על האלוהים שלהם? אז הנה, אך לאחרונה שטחו שניים ממוליכי הכת, שר-החינוך בנט וחבר-הכנסת סמוטריץ', את תוכניתם המדינית-צבאית המנומקת והסדורה. 

כמנהגו מדי ערב שבת, העלה גם לפני כשבועיים שר החינוך בפייסבוק את פרשנותו לפרשת השבוע, וכה אמר על עקדת יצחק, כשהוא מדבר כאב אל בתו היושבת מצטלמת לידו וכמובן גם, בהיותו שר החינוך, כ"אבא" של כל ילדי ישראל: ”בזכות ההקרבה והמוכנות להקרבה של אברהם,  אז עד היום הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. העובדה שאברהם, בשביל היהדות, בשביל האמונה, בשביל הקדוש ברוך הוא, היה מוכן לאבד את היקר לו מכול, לאורך כל הדורות של העם היהודי, כדי לשמור על היהדות, הרבה פעמים יהודים איבדו את חייהם, בשואה, לפני השואה, דווקא בשואה פחות רלוונטי, כי גם אם היית מוכן לעזוב את היהדות שלך הרגו אותך, ולפני זה, וגם פה, בארץ ישראל, כדי לשמור על הארץ שלנו, אנחנו צריכים לפעמים ללכת להגן על הארץ ולסכן חיים". 

נפתלי רבנו ובצלאל אבינו צופים לנו עתיד שחור

איזו מן אהבה היא זו, לדעת השר, שתלויה במוכנות שלך לשחוט את הילד שלך? האם לומר לבת או בן זוגך "מותק, אני מוכן לשחוט עבורך את הבן שלנו", זאת הבעת אהבה? והאומנם בזכות המוכנות ההיא של אברהם אבינו, מאז אכן אלוהים ממש אוהב אותנו? עד כדי כך הוא אוהב אותנו ששחט - לא חלילה בעצמו, אלא באמצעות שליחים - שישה מיליון מאיתנו? או שמא שר החינוך של מדינת ישראל חושב ששחיטת ששת מיליוני היהודים בשואה היא בעצם ההוכחה הכי ניצחת לאהבתו של אלוהים אותנו? והאומנם השואה, שבה נשחטו מיליוני ילדים יהודים, התרחשה "כדי לשמור על היהדות"? ככה שר החינוך של מדינת היהודים מסביר לעצמו ולבתו ולילדינו כולנו את פשר השואה – כמעשה הקרבה של היהודים "כדי לשמור על היהדות"? ואז גם מגיע הלקח והמסר, לבתו שלו וכמובן לכול ילדי ישראל, מעקדת יצחק ומהשואה – כדי לשמור על הארץ שלנו צריך (לפעמים. לא כל שבוע) לסכן ולהקריב חיים, כלומר – לשחוט אתכם, ילדים.

ואכן, ביום שישי זה שטח הגאון השני של "הבית היהודי", חה"כ בצלאל סמוטריץ', פה ב"הארץ" שלנו, את המשנה המדינית-צבאית שלו לפתרון "הבעייה הפלסטינית", משנה הנובעת מאותה פרשנות סוטה של התורה – "כשיהושוע בן נון נכנס לארץ הוא שלח שלוש איגרות ליושביה – הרוצה להשלים ישלים, הרוצה ללכת יילך, הרוצה להילחם יילחם. הבסיס לאסטרטגיה שלו הוא: אנחנו כאן, באנו, זה שלנו... מי שרוצה ללכת, ויהיו כאלה שיילכו, אני אעזור לו... הם יילכו כמו שהלכו ב-48... מי שלא יילך, או שיקבל את השלטון של המדינה היהודית ואז יוכל להישאר כאן, או שלא, ואז נילחם בו ונביס אותו... כמו שעשינו ב-48, נלחמו וניצחנו" 

התוכנית המדינית של כת המתנחלים היא אפוא חדה וברורה – תמותו. אתם ובנינו. ואז הכול יסתדר.


  9.4.18                        

"דין חובת כיבוש ארץ ישראל" 

כתבה כאילו זניחה בתוך בליל "חדשות עשר" של ערב החג השני האירה באור יקרות עוד ''רב גאון'' מקן הצרעות הממאיר של הכיפות הסרוגות, מכללת "בני דוד'' בעלי – הרב אליעזר קשתיאל, ראש ישיבת בוגרי הצבא במוסד. 

וייאמר בבירור – כותב המאמר צפה בשיעורו המלא של הרב קשתיאל ב"דין חובת כיבוש ארץ ישראל", ושום דבר המובא כאן מפיו לא הוצא משום הקשר. 

ראשית קובע הרב קשתיאל כי על פי דין "מותר לפתוח במלחמה, מלחמת רשות, קל וחומר מלחמת מצווה... אפילו בשבת". ו"מה מקור ההיתר לפתוח מלחמה בשבת?", הוא שואל וגם משיב "אנחנו לא בסכנה. אף אחד לא מאיים עלינו. אף אחד לא מאיים על אף יהודי. אנחנו לא מותקפים בכלל. אלא שאנחנו עסוקים בכיבוש... והכיבוש דוחה שבת. לא פיקוח נפש דוחה שבת. כיבוש דוחה שבת." 

"חובת כיבוש עלינו", מבאר-מצווה הרב למאזיניו, "גם אם לא היו יורים עלינו, גם אם לא היו יורים עלינו אפילו כדור אחד, גם אם תושבי עזה... היו כל הזמן רק מגישים לנו רק פרחים עם מכתבי אהבה עם ציורים של לבבות, היינו מחוייבים לפתוח במלחמה בשבת כדי לכבוש את ארץ ישראל... זאת ארצנו, ארצנו הקדושה. הקב"ה הבטיח לנו את הארץ הזאת וציווה עלינו לרשת אותה... גם אם אף. אחד לא היה מאיים עלינו בכלל בכל האזור וכולם היו אוהבי ישראל, מצוות כיבוש עלינו, חובתנו לכבוש את ארץ ישראל, זאת ארצנו." "נקודת המוצא", מדגיש הרב, "היא לא בגלל שהאויבים רשעים ולא בגלל שהם מאיימים עלינו ולכן אין לנו ברירה. לא. גם אם הייתה לנו ברירה ולא היו מאיימים עלינו בכלל, זו מצוות עשה, חובה גמורה, לכבוש את ארצנו." 

ומה הם גבולות אותה ארץ ישראל שלנו? "חבל עזה היא ודאי וודאי ארץ-ישראל... רש"י, הגאון מוילנה והכוזרי אומרים שהיא עד נחל מצרים, הכוונה עד לדלתא של הנילוס... הקב"ה לא יניח ולא ישקוט עד שאנחנו נכבוש את כל ארצנו הקדושה. אז הוא יביא לנו אויבים מפה ואויבים משם, שמתנהגים בצורה לא הגיונית בכלל... כל זה שיש אויבים מסביב, כל זה כדי לרמז לנו שיש פה עוד שטח שלא כבשתם... מטרת העל היא לכבוש את ארץ ישראל. גם אם היום לא יירו עלינו אף טיל מאזור הצפון, אנחנו מן הדין, מצד התורה, חייבים לכבוש לפחות עד ביירות... הטורקים מעצבנים אותנו. למה הם מעצבנים אותנו? למה הם נגדנו? הקב"ה מרמז לנו אתם צריכים להגיע לשם. החיזבאללה יירה עלינו לא סתם, כי יש שם נחלת אשר, מחכה לנו שם". 

"עיקר מטרתה של המדינה, עיקר ערכו של צבא הגנה לישראל זה בתור צבא הכיבוש, זה צבא כיבוש", מסכם וקובע הרב קשתיאל, ואף מוסיף תקווה לעתיד, "בעזרת השם בקרוב יבואו לפה מיליוני עולים חדשים, לא ירחק היום והצפיפות תעלה על גדותיה ולא תהיה ברירה - נצטרך קצת להתרחב פה, כי לא יהיה מקום". 

אז מה? האנטישמים צודקים, הא?


 28.6.18    

האקטים המיניים של הרב אלי סדן 

ונפתח בבדיחה: אחד פסיכי בא לפסיכיאטר, הפסיכיאטר מצייר לו בית, אומר לו 'מה זה?', ההוא אומר (נשמור הפעם על שפה מכובדת) "איבר מין נשי", מצייר לו עץ, אומר לו "מה זה?', ההוא אומר לו ''איבר מין נשי'', מצייר לו שמש, אומר לו 'מה זה?', ההוא אומר לו ''איבר מין נשי'', וככה כל מה שרופא-הנפש מצייר לו, ההוא אומר "איבר מין נשי". בסוף הפסיכיאטר אומר 'חבוב, יש לך בעיה, אתה סוטה, אתה רואה בכל דבר איבר מין נשי'', אז ההוא מסתכל על הפסיכיאטר ואמר לו "אני פסיכי?! אני סוטה?! אדוני, זה אתה ציירת את כל איברי המין הנשיים האלו!" . 

לכאורה הדמות של "הפסיכי" הזה קיימת רק בבדיחה. אבל הנה הפתעה, מתברר שיש איש דומה לו גם במציאות -  הרב אלי סדן, ראש המכינה הצבאית הדתית-לאומית "בני דוד" (המלך ההוא מסיפור בת-שבע ואוריה החיתי) שבהתנחלות עלי, וחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. 

בסרט על המכינה ששודר לאחרונה בתוכנית הטלוויזיה "המקור" שאל הכתב את הרב סדן לדעתו על התרבות החילונית, למשל קולנוע, והרב סיפר שהוא הלך פעם לסרט, ''רשימת שינדלר''. אבל "אחר-כך מאוד הצטערתי", הוא אמר לכתב, "סרט שכולו רוצה לדבר על השואה, אבל לא יכול שלא להכניס לסרט תמונות נוראות של אקטים מיניים". 

סליחה, אבל על איזה "תמונות נוראות של אקטים מיניים" בסרט '''רשימת שינלדר'' מדבר כבוד הרב? הכתב לא שאל אותו, אבל אפשר לצפות בסרט ולבדוק. קשה אומנם להיכנס למוחו של הרב המלומד ולהבין מה הם לדעתו "תמונות נוראות של אקטים מיניים", אבל ננסה -  פה ושם רואים ונשיקות; יש כמה שניות של "אקט מיני" מסורתי כששני הפרטנרים לבושים; רואים בסרט גם שדיים של נשים, מיעוטן במיטות גברים ורובן במהלך סלקציות במחנה; ויש גם קטע אחד, שאולי אליו התכוון הרב, שבו מפקד המחנה הנאצי עורג על המשרתת היהודייה שלו וחופן בתשוקתו, מבעד לשמלתה, את שדה, ולאחר מכן מכה אותה באכזריות. וזהו. 

זה כלל ה"תמונות נוראות של אקטים מיניים" לכאורה, או שלא לכאורה, ב''רשימת שינדלר". אורכם הכולל, של כל "האקטים המיניים" הללו גם יחד, הוא כדקה אחת, שישים שניות, מתוך סרט בן שלוש ורבע שעות שכולו, אכן, שואה ועינויים ורציחות ללא סוף, ולבסוף גם רווח והצלה. 

אבל הרב סדן, ממש כמו "הפסיכי" בבדיחה, כל מה שהוא ראה וזוכר ויש לו לומר על סרט בן שלוש שעות ורבע על השואה שהוא צפה בו, שיש בו, אוי לנו כי נפלו השמיים על ראשינו, שישים שניות של מה שהוא רואה ומתאר כ"תמונות נוראות של אקטים מיניים". 

אבל זה עוד לא הכול. שהרי הרב סדן, בהיותו יהודי מאמין לעילא, מבסס ודאי את אמונתו העמוקה על ספר הספרים של העם היהודי, הלא הוא התנ"ך, על התורה הקדושה שניתנה מיד האלוהים (האמיתי. לא מראדונה) למשה רבנו ולעמו ישראל, מאז ועד בכלל. 

ונוסיף ונאמר – הקטע המתואר על מעשה מפקד המחנה הנאצי במשרתת היהודייה שלו אינו "אקט מיני". זה (לפחות תחילתו של) מעשה אונס. ומעשה אונס, עם כל הכבוד לכבוד הרב, אינו "אקט מיני". אונס הוא אקט, שלא לומר אקציה, של אלימות, לא של מין, אדוני. לבד מזה, מן הסתם הרב סדן יודע, או לפחות אמור לדעת, שהאכזריות הרצחנית הנאצית בשואה כללה גם מעשי אונס נוראים בנשים יהודיות. אז מה? להראות בסרט, בריאליזם בוטה מוחלט ומקורב, עשרות מעשי רצח של גברים ונשים זה לא "תמונות נוראות"? אבל להראות, במרומז ובעדינות יחסית, רבע מעשה אונס באישה, זה בעיני הרב סדן חטא בל-יכופר של להראות "תמונות נוראות של אקטים מיניים"? איפה הבן-אדם הזה חי? באיזה עולם נפשי מעוות הוא מהלך? זה מה שיש לרב סדן לומר על הסרט הכי מפורסם והכי מצליח שנעשה על השואה? שיש בו "תמונות נוראות של אקטים מיניים"? הוא נורמלי, האיש הזה? 

שר החינוך נפתלי בנט מעניק את פרס ישראל למפשפש בציצים הרב אלי סדן

הבה ונערוך אפוא הצצה חלקית וחפוזה בשלוש "תמונות נוראות", לשיטתו ולתפיסתו של סדן, מתוך רבות המתוארות בתורה הקדושה ובתנ"ך בכלל באופן מילולי ולא חזותי (כי הקולנוע עוד לא הומצא אז) "של אקטים מיניים", על פי תורת שינדלר של הרב סדן: בבראשית פרק י"ט אונסות בנות לוט את אביהן והרות לו. ובפרק ל"ח מסופר על אישה בשם תמר המתחפשת לזונה כדי שחמה יהודה, בן יעקב אבינו, אבי שני בעליה האחים, ער ואונן, שאלוהים הרג בשל כל מיני עוונות, שהולך כנראה קבוע לזונות, ישכב איתה ויכניס אותה להריון, וכך הווה, ותאומים נולדים לה, פרץ וזרח. כל אלו, כבוד הרב, אינן בגדר "תמונות נוראות של אקטים מיניים?" 

"ותזנה עליו פילגשו ותלך מאיתו אל בית אביה", מסופר על איש אחד בשופטים פרק י"ט, שהולך כעבור זמן לבית אביה להחזירה אליו, ובסופו של דבר מצליח בכך. בדרכם חזרה לביתם הם לנים בבית איש זקן במקום ושמו גבעה. "והנה אנשי העיר בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמור הוצא את האיש אשר בא על ביתך ונדעהו", כלומר נאנסהו. אבל הזקן מגן על אורחו ומציע למתדפקים את בתו הבתולה ואת פילגשו של אורחו "וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם". בסופו של דבר הוא מוציא אליהם את הפילגש ,"וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה". אחרי הדברים האלו לקח האיש את גופת פילגשו וביתר אותה "לשנים-עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל". 

אז מה אתה אומר, הרב סדן, אלו לא "מראות נוראים של אקטים מיניים"? אז למה ואיך זה שהתנ"ך הוא, בוודאי בעיני הרב, ספר קדוש שעל פיו יש לנהוג, ואילו ''רשימת שינדלר'' הוא סרט טמא שעליו יש לירוק? מוזר קצת, לא? 

בהמשך כתבת הטלוויזיה שאל הכתב את הרב סדן גם על ספרות חילונית, וזה ענה ואמר "קראתי בכוונה כמה ספרים של עמוס עוז. זה מלא מיניות". ווואיי, זה באמת כמו הבדיחה הזאת על "הפסיכי'' שרואה בכל מקום ודבר איברי מין נשיים. משל למה הדבר דומה? שהיה מתבקש מאן דהוא לכתוב את תולדות חייו של כבוד הרב, והיה חוזר לרבו שלו ואומר "חיים מעניינים, אבל מלאי מיניות. שנים-עשר ילדים יש לו. אלוהים, הצילו!" 

באמת, הצילו.  


  10.7.18                 

מה זה הטימטום הזה?

בשנים האחרונות, בבואנו לבקר במהלך שבוע הפסח קרובים או מכרים שאושפזו בבתי-חולים, מפשפשים המאבטחים בציציותינו לבדוק לא רק אם טמנו במותנינו חגורת נפץ, אלא גם שמא מצוי בכלינו, חלילה, שמץ שניצל או חומוס לשאינם אוכלי קטניות. ואם מוצא המאבטח בכלינו דבר מאכל חמץ לכאורה, הרי הוא מורה לנו להשאירו אצלו, אחרת, הוא מזהיר אותנו, לא ייתן לנו להיכנס למתחם בית-החולים. 

הנוהל הזה הוא לא רק בלתי-חוקי בעליל, שכן למאבטח אין שום סמכות לעצור בעדנו מלהיכנס לבית-החולים גם אם אנחנו אוחזים בלחמנייה עם שיפודי שרימפס, אלא זה גם נוהל מטומטם לגמרי, שכן המאבטח חסר כל יכולת או סמכות לקבוע מהו חמץ. וכי מה הוא יעשה אם נגיד לו "אבל הלחמנייה היא מקמח מצה, אחי"? ומה עם שיפודי השרימפס? פה אין שום בעיה. כי הוראות הרבנות לבתי-החולים הכפופים לכשרותם, המורות לבתי-החולים שלא להכניס בפסח שום דבר חמץ, אינן דורשות כלל מניעת הכנסה של דברי מאכל טרפים, לא בפסח, ולא בכלל. למה? ככה. 

ומדוע נמנע מאזרחי ישראל הלא יהודים לאכול חומוס בפיתה בבית-חולים ציבורי רק בגלל שזה אסור על יהודים? וכי בחודש הרמאדאן, למשל, שבו המוסלמים צמים כל יום מזריחה עד שקיעה, נאסר על יהודים בבתי-החולים לאכול בימים, אלא רק בלילות? ואחינו היהודים החיים או נמצאים במהלך הפסח בגולה, וחלילה נופלים למשכב או נפגעים בתאונה, הם לא מתאשפזים בבתי-חולים שם, שהטריפה והחמץ הם לחם חוקם?

אז מה זה הטימטום הזה פה, במדינת ישראל, של מניעת הכנסת חמץ בפסח לבתי-החולים? ולמה בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, צריך בכלל לדון בסוגיה האווילית הזאת? ואיפה באמת הבעיה? הבעיה, כך הודיעה המדינה לבית-המשפט, היא במגשים. שמא יניח האורח את השניצל בפיתה שהביא על אחד ממגשי האוכל שהוכשרו לפסח, ואז כשיחזור המגש הטמא למטבח, יחמיץ בפרורי הלחם שלו את המטבח כולו, ואנה אנו באים, אה? אז למה שלא תשתמשו במהלך חג הפסח בחמגשיות ולא במגשים, כמו שעושים בבית-ראש הממשלה כל ימות השנה? יכלו השופטים לשאול את המדינה, אבל לא שאלו. למה? ככה. 

לפיכך הבטיחה המדינה לשלישיית השופטים המכובדים הנדל, פוגלמן וגרוסקופף כי תשקול בכובד-ראש העסקתם של "מאבטחי כשרות", שהם, ולא המאבטחים הרגילים, שיבצעו בעתיד את בדיקת הכשרות בכליהם של הבאים בפתחי בתי-החולים בחג הפסח. בקיצור, לא רק שהנוהל המטומטם לא יבוטל, אלא שהוא יוכפל, ונצטרך בפסחים הבאים לעבור בפתחי בתי-החולים שתי בדיקות רצופות – אחת ביטחונית והשנייה כשרותית. וחוץ מזה, חוץ מזה שהבדיקות ייארכו ויעצבנו עכשיו פי שניים, שום דבר הרי לא ישתנה. וכי מה יעשה "מאבטח הכשרות" אם יגיד לו הנבדק שמדובר בלחמנייה מקמח-מצה? האם בידיו יהיו כלים או מכשירים אחרים, או אולי כלב-גישוש שיוכשר לכך, לבדיקת חמצות הלחמנייה משיש היום למאבטח הביטחוני? ומה יעשה "מאבטח הכשרות" אם הנבדק יתעקש בכל זאת להיכנס עם הלחמנייה החשודה לבית-החולים? יתקע בשופר? ירעיש ברעשן? ישפריץ על העבריין באקדח המים הקדושים של הרבי שלו?

 נו, לא די כבר לאיוולת הזאת? 


17.9.18          

תנו לראות כדורגל ביום כיפור

היום בערב ייפתח שלב הבתים בליגת האלופות בשורה של משחקים מרתקים כמו למשל אתלטיקו-מונאקו וליברפול- פ.ס.ז'. אבל מאזרחי ישראל תימנע, באקט אלים של הורדת שאלטר הטלוויזיה של כל המדינה, האפשרות לצפות במשחקים הללו בערוצי הטלוויזיה הפרטיים, שהם משלמים עבורם במיטב ובהרבה מכספם, כי מישהו (הממשלה? הכנסת? שר התקשורת? שרת התרבות והספורט? הממונה על הטלוויזיות והמקררים?) החליט  לחייב את כלל אזרחי המדינה, כנראה בתוקף איזשהי סמכות, שלא לראות הערב טלוויזיה בכלל וכדורגל בפרט כי ליהודים יש היום איזה חג נורא קדוש, או משהו כזה. 

והרי רבע מאוכלוסיית ישראל הם בכלל לא יהודים, וכרבע מכלל היהודים עצמם הם חילונים גמורים, כלומר - כמעט ממחצית מאזרחי ישראל, כארבעה וחצי מיליון בני-אדם, החג הזה אינו נוגע להם, ובכל זאת המדינה מונעת מהם, בכוח השרירות והכוח שבידה, לשבת מול הטלוויזיה ולצפות בכדורגל כאחד האדם. היש עוד מדינה בעולם, טוטליטארית כדמוקרטית, שמונעת באורח קבע מאזרחיה לצפות בכדורגל בטלוויזיה בגלל יום חג או אבל כלשהם? אין דבר כזה. אולי ביום מותם של סטאלין ודיקטטורים אחרים מסוגו נמנע מן האזרחים לראות כדורגל, אבל גם במשטרים אכזריים שכאלו מניעת הצפייה מתרחשת אולי פעם בכמה עשרות שנים, ואילו אצלנו ארבע פעמים (יום כיפור, יום הזיכרון, יום השואה ותשעה באב) בכל שנה. 

האם זו, כפי שיש ויטענו "ייחודה של המדינה היהודית"? וכי במה ייחודה? בכך שהיא כופה על אזרחיה מה ייראו ומה לא ייראו בטלוויזיה? מה בדיוק יהודי בזה? ומה זה מפריע ליהודי כלשהו הרוצה לשמור ולדקדק בכל מצוות החג הקדוש הזה או אחר, לצום או לאכול קרקרים או לכרכר סביב קברים, שאנשים אחרים, גם יהודים, ובוודאי מי שאינם יהודים, יישבו באותו זמן בבתיהם, לא בפרהסיה חלילה, וייראו כדורגל בטלוויזיה? האם אלוהים לא נענה לתענית ותפילות החג של יהודים השומרים כהלכה על מצוותיו, גם אם מרבית שכניהם לא עושים כך? אז מה זה השטויות האלו של הכפייה הנוראה הזאת?

ובכלל, מה באמת ההבדל, מבחינת חילול הקודש כביכול, שאלו בבקשה את האלוהים או הרבנים שלכם, בין יהודי ובטח לא-יהודי שמחמם לעצמו ביום כיפור נגיד נזיד במיקרו או עושה לעצמו טוסט, לבין יהודי או לא-יהודי שצופה בכדורגל בטלוויזיה? למה, אם כבר רוצים שתהיה לנו מדינה יהודית כמו שצריך, לא מנתקים לכולנו ביום כיפור את החשמל לבתים – אבל לא למוצבי צה"ל ובתי-חולים חלילה – בכלל, שלא רק שלא נוכל לראות כדורגל בטלוויזיה, אלא שגם לא נוכל לעשות טוסט או לגלוש באינטרנט? רגע, ומה עם להחרים לנו את כל הסוללות לכל החג, שגם לא נוכל לדבר או לגלוש במכשירים הניידים? האומנם, לפי איזו דת ועל פי איזו הלכה, צפייה בכדורגל בטלוויזיה ביום כיפור היא עבירה חמורה יותר מקליית לחם בטוסטר או צליית צלע חזיר בתנור? 

אתם נזעקים ומתלוננים על הדתה, כי מלמדים את הילד בבית-ספר איך לומר קידוש או קדיש, אבל מקבלים עליכם מרצון את הכפייה הנוראה הזאת של מניעת צפייה בכדורגל ביום כיפור? נו, באמת.   


10.10.18          

הדרת נשים זו הטרדה מינית

איך נגדיר הטרדה מינית? זוהי פעולה תוקפנית ופוגענית של (לרוב, אבל לא בהכרח ולא רק) גברים כלפי נשים, הנובעת מתוך התייחסות אל נשים לא כיצורי-אנוש, אלא כאובייקטים מיניים, שלא נבראו אלא כדי לעורר את יצריהם המיניים של הגברים ולהוליד להם ילדים, ותו לא. הפעולה התוקפנית הפוגענית הזאת מתקיימת בשלל צורות. ישנה זו הגופנית, של המגע, כמו למשל לחפון לפתע ישבנה של אישה, או לתחוב לשון בפיה וכיוצא באלו. ישנה גם הטרדה מינית מילולית, תוך שמירת נגיעה, כמו לומר למישהי  ''מותק, מה זה בא לי לתקוע אותך", או "תראי לי בקשה שד, חמודה" ודומיה. ויש גם הטרדה מינית התנהגותית, ללא שום מגע ובלי אף מילה, למשל לשרבב מול בחורה לשון בתנועות של ליקוק, או לנסוע במכונית בחלון פתוח וראש בחוץ, במקביל לאישה הצועדת לתומה ברחוב, גם בלי להגיד מילה, גם בלי לעשות תנועות מגונות בידיים ובלי לצעוק "רוצה שאני יעשה לך טובה, נשמה?". גם זו הטרדה מינית. וכל מי שהיה פעם אישה ודאי חווה זאת על בשרו.

ומהי "הדרת נשים"? הדרת נשים היא פעולה תוקפנית ופוגענית כלפי נשים – סירוב ללחוץ יד אישה מושטת; התנגדות לשבת ליד נשים במטוסים והעברתן ממקומן; הקצאת מקומות ישיבה מיוחדים לנשים באחורי אוטובוסים; דחיקת נשים לשולי אירועים מאחורי גדרות ופרגודים; יציאה מופגנת ממופעים שבהן נשים שרות; אילוץ נשים לכסות ראשן, כתפיהן  ובירכיהן; ועוד שפע בלתי-מוגבל, שרק הולך ומתעצם, של פעולות תוקפניות ופוגעניות קשות כלפי נשים. 

וכל כך על שום מה? לא בגלל שנשים הן טמאות או בזויות או נחותות, חלילה, בראייתם של המדירים, שאף רואים בכל אישה, לכאורה מתוך כבוד, "בת מלך" לכאורה. אלא מתוך כך  שלראייתן נשים אינן אלא פות מהלך ("שיער באישה ערווה", "קול באישה ערווה" - כל דבר באישה ערווה, בעיני הסוטים הללו), שכל ייעודן עלי אדמות היא לעורר ולספק לגברים את "יצר הרע" (כך הם קוראים ליצר המין, שבאמצעותו ובזכותו הם נוצרו) ולהסיט ולהפריע לפיכך ליהודי המאמין בעבודת הבורא שהיא מהות בריאתו, ולכן אסור  לשבת לידן ויש להרחיקן מן הציבור ומן העין, וכל החרא שמנינו לעיל. 

"הדרת נשים" היא אפוא הטרדה מינית אחת גדולה. כי אין הבדל בין גבר הלוטש עיניו בברכיה של אישה באוטובוס לבין גבר הדורש ממנה לכסות את ברכיה או זורק לה איזה סמרטוט כדי שתעשה כך. אדרבא. הלוטש עוד עלול לחטוף קללה או סטירה ואפילו תלונה במשטרה, ואילו המעיר והמכסה כל שיקבל על זה זה מקסימום פרס ישראל. אם היהודים הדתיים למיניהם (ואין כאן הבדל בין חרדים לסרוגים) אינם יכולים לשלוט ביצרם מול אישה שרה או חשופת ברכיים, שישתו במטותא מים, ייטלו גלולות לשיכוך היצר, או יקשרו לעצמם את הזין לרגל. 

כן, כך יש לומר להם זאת, בבוטות ובגסות, בדיוק כפי שהם דוברים ונוהגים. במדינה נאורה כל הדרות הנשים היו נאסרות על-פי חוק כהטרדות מיניות. כאן זה כמובן לא יקרה. אבל לפחות נאמר, כל עוד מותר, את הדברים כהווייתם.