הרואים בעננים
איורים: נטלי בטלהיים
כנרת-זמורה-ביתן. 2014
לְמַרְגְּלוֹת הָרֵי בְּרַכְיָהּ הַנִּשָּׂאִים, בְּעֵמֶק רְחַב יָדַיִם, שׁוֹכְנִים שְׁלוֹשָׁה כְּפָרִים. הַכְּפָר עֵין עוֹד, הַכְּפָר נִיר פּוֹרִים וְהַכְּפָר עַמּוּדֵי יְלָלוֹת. כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה, רָאשֵׁי הַכְּפָרִים וּנְבִיאֵיהֶם יוֹצְאִים בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן הַמְּעֻנָּן לִצְפּוֹת בָּעֲנָנִים וְלַחֲזוֹת בָּהֶם אֶת עֲתִידָם. מָה יִרְאוּ שָׁם הַפַּעַם? הָרוֹאִים בָּעֲנָנִים הוּא מָשָׁל חָכָם וּמְלֵא הוּמוֹר עַל הַשְּׁאֵלָה הַנִּצְחִית - הַאִם הַנְּבוּאָה מַגְשִׁימָה אֶת עַצְמָה?
18.6.23 - פתאום משום מקום מישהי, תמר שם שמה, כותבת לי היום, כנראה בשם משפחה, ש"הרואים בעננים" הוא ספר ילדים הכי לטעמנו שנכתב אי פעם בעברית.
עזרי קידר: אחלה ספר!
16.2.22 - קם בבוקר, מציץ בטלפון. מכתב מפתיע ומרנין מאישה שאיני מכיר בשם תמר (השם המלא שמור במערכת), שאני מקצר אותו לכמה שורות - "היי קובי. רציתי להודות לך על אחד מסיפורי הילדים היפים בעיני שנכתבו בעברית, "הרואים בעננים". אתה כותב שנון ומצחיק ובכל קריאה מחדש של הסיפור אני משתאה מהיופי"
לקניית הספר באתר ההוצאה לחצו כאן >>> הרואים בענננים. כנרת
עטרה אופק. אתר 'מרמלדה': ספר ילדים שנון
בספרי ילדים עם אג'נדה, לעתים קרובות מדי האג'נדה פוגמת בטעמו של הסיפור; אבל סופר מתוחכם וקצת שובב יידע להסוות אותה ככה שהספר לא יאבּד מחנו ויהי כיף לקרוא אותו. קובי ניב, למשל, כתב כאן מותק של סיפור שמראה איך הכול תלוי בעין המתבונן, ואיך אותו אירוע עשוי להתפרש לאחד כאִיום הקורא למלחמה – ואילו לאחר כאות מבשר טוב המזמין חגיגה. זה המשל, והמשל אקטואלי בכל עת. הספר מתאר מה קורה בשלושה כפרים שכנים, שראשיהם נוהגים לצפות מדי שנה בחשרת העננים הנקשרת מעל האזור כדי לקבוע את העתיד הצפוי להם בלֵיל המַים משָמיים: בכפר עמודי-יללות חוזָה מגידת העתידות כי דובי ההרים יורקי האש יגיעו לחטוף את בנותיהם; בכפר ניר-פורים (שלכל תושביו קוראים ניר פורת) קובע החוזה בעננים כי שֵׁדֵי הגשם השחורים יבואו לגזול מהם את אש הנצח; ואילו בכפר עין-עוד חוזים הנביאים שמחה גדולה והילולה, כרמז לנישואיה המיוחלים של בת המנהיג. בכל כפר מתכוננים התושבים לקראת הבאות, ובלילה המיועד נפרשת כפולת עמודים לרווחה ומציגה את סופם הטרגי-קומי של שני הכפרים רואי השחורות, לעומת נשף החתונה הצוהל שנערך בכפר האופטימי. בין השורות מובלע כמובן גם לגלוג עליז על חוזים ונביאים באשר הם ועל שטיפות מוח המוניות, כשבנוסף מצליח ניב, כיאה לאחד מחלוצי הפמיניסטים המוצהרים בארצנו, להשחיל גם אג'נדה פמיניסטית – במלה אחת בלבד! זה קורה בכפר האופטימי, בטקס הנישואין של הניצול היחיד מהכפר השכן לבת המנהיג, שבסיומו "היו השניים לגבר ואשה" (תודו שזה יפה). ואם ישאל הקורא (כמוני) איך ייתכן שבכפר האופטימי לא שמו לב בכלל מה מתרחש בינתיים בשני הכפרים השכנים, הריהו מוזמן לנחש בעצמו או (מוטב) לשוחח על זה עם הדור הצעיר (אני לפחות מצאתי כמה תשובות מעניינות, גם אם לא תמיד מסַפּקות). הציורים מלבבים, עם בלונים של טקסט משעשע.
