ונעבור לגיגית הפרסומות



שובו של המזרחי הנלעג

במשך שנים רבות, ואולי בעצם עד עצם היום הזה (אני לא ממש עוקב בדבקות) הפרזנטורים של כל הבנקים היו תמיד גברים אשכנזים. רק לבנק הבינלאומי היה פרזנטור מזרחי (שגולם בידי השחקן אסי כהן), אבל הוא לא היה באמת פרזנטור של הבינלאומי, אלא מה שקרוי "הפרזנטור השלילי", כלומר פרזנטור של בנק אחר, פיקטיבי, שהם קראו לו 'אימפריה', שתפקידו בשליליותו להדגיש את חיוביותו של הבנק הבינלאומי. ואיך מציגים בישראל מישהו שלילי? עושים אותו מזרחי, טיפש, לא תרבותי, בור, נלעג. עכשיו הבינלאומי דופק תזכורת נוסטלגית לפרסומת הגזענית הנוראה ההיא. אז הנה אני דופק לכם אותה, את כל הפרסומת ההיא במלואה. בבקשה, תהנו.

וכולה מה?

הזמר עידן חביב (שאני מכיר מ'הישרדות'. כן, גם לי יש חולשות) "והקומיקאית עדי חבשוש המגלמת את סיגל הצמאה" (אין לי מושג מי זאת, אבל זה מה שקראתי באיזשהו מקום) שרים ורוקדים ומפזזים עם עוד אנשים וילדים בפרסומת חדשה. וכולה מה? התשובה בתחתית התמונה.

תפקיד האישה - להזין גברים [נסיכים]

אישה צעירה (ובלונדינית, כרגיל) קמה מן המיטה יעני באמצע הלילה, לבושה בגדי-שינה ושערה כפרוע, ומדברת אלינו, משכנעת אותו, לאמור "בארבע בבוקר גם לי ולנסיך שלי לא קל", ואז ממליצה לנו על מזון מלאכותי כלשהו לתינוקות "ואנחנו בחרנו ב..." ורואים אותה מאכילה את התינוק (הלבנבן כאימו) ושניהם מאושרים ותקנו, תקנו.

אבל רגע. אם כבר "משחררים" את האם מחובת ההנקה, אז למה היא עדיין אחראית על ההאכלה? למה, איפה האבא? שוב בשליחות סודית באיראן? וכשהיא אומרת "אנחנו החלטנו" למי היא מתכוונת? לה ולאבא, שבכלל לא נמצא בתמונה, או לה ולתינוק? ולמה זה תינוק ולא תינוקת? האם זה מקרי?

לא. כי בפרסומות, כמו בחיים (של המפרסמים והפירסומאים) כמעט תמיד, וגם במקרה הזה, וזה לגמרי לא מקרי (זה לא סרט תיעודי!) תפקיד האישה הוא להזין את הגבר, שלא במקרה היא גם קוראת לו "הנסיך שלי". כן, הנשים תפקידן להזין את הגברים הקטנים, הנסיכים, כדי שיגדלו ויהפכו למלכים ויוכלו אז לצאת למשימות סודיות באיראן או בפקיסטן, כשאשתם נשארת בבית ומאכילה את הדור הבא של המלכים, וחוזר חלילה.

חיימיקו העממיקו

חידה קשה - כשצריך למכור משהו יעני זול, פשוט, עממי, שקשור למטבח או לאוכל, איזה סלב יביאו לפרסם את זה? א. חיים כהן. ב. חיים כהן. ג. חיים כהן? והתשובה היא...  יפה, ניחשתם נכון - ד. כל התשובות נכונות. חיים כהן. ותיראו, תיראו מה כתוב שם למטה, מה הוא אומר בפרסומת, חיים כהן? "בכל פעם שאני עושה קניות בחצי חינם". חחח. אומר זאת בפשטות זולה ועממית - אם חיים כהן עשה אי-פעם קניות בחצי חינם, אני רבע עוף בחצי שקל אצל רמי לוי, שגם הוא, כמובן, שם בדוי של חיים כהן. יאללה, ביי.

נפתחה עונת המין האוראלי

כל שנה, עם בוא הקיץ ועימו עונת מכירות המשקאות הקלים והארטיקים למיניהם, פוצחים הפרסומות בחגיגה עליזה של מין אוראלי במסווה של ליקוק שלגונים ובליעת אורנג'דות. השנה התחילה במצווה (כמה שעקבתי) חברת שטראוס בפרסומת ליוגורט החדש והצרפתי יעני של יופלה. הנה:

ולכל אלו המזדעקים עכשיו ואומרים עלי "איזה סוטה, בכל דבר רואה מין אוראלי. כולה יש פה סתם בחורה תמימה שאוכל יוגורט", אז אני עונה "אה, כן, אבל זה לא סרט תיעודי. זו פרסומת מבויימת. אז למה בחרו דווקא בחורה שתאכל יוגורט ולא ילד או בחור או זקנה? ולמה הבחורה הסתמית והתמימה יעני הזאת מרוחה בלק ובעיקר בליפסטיק אדומים? בגלל שזה יופלה דובדבנים? או שככה כל אישה מתמרחת לפני שהיא אוכלת יוגורט?" המשך בגלידות, ארטיקים ומשקאות קלים יבוא בקרוב.

מה זה החארטה הזה?

פרסומת חדשה למשחת שיניים קולגייט, על כמה חשוב החיוך, ולכן כמה חשוב לצחצח בקולגייט כלשהו, ש... הנה תראו מה כתוב - "כמלבינה שיניים עד 3 גוונים". אבל מה זה "כמלבינה"? זה כמו מלבינה? כאילו מלבינה? ועל איזה 3 גוונים של לבן הם מדברים? בסולם ריכטר? בסולם הצבעים של טמבור? של קולגייט? מה זה החארטה הזה?

המטומטמת חוזרת

מסורת זה מסורת. במשך שנים הפריזנטור השלילי (זה של המחחרה)  של חברת הביטוח 9,000,000  (מבית איי.די.איי.) הייתה הפקידה המטומטמת (בגילומה של שני כהן) של סוכן הביטוח שוקה (ולא חלילה שוקה עצמו). עכשיו חוזרת "ביטוח ישיר" (מבית איי.די.איי) עם פריזנטור שלילי חדש, (זה שלא עובד אצלנו, חלילה), והפתעה - זו שוב אישה. איזה יופי, הא?

ALIVE מבית HUGO BOSS - וואלה?!

מתוך ויקיפדיה: "הוגו בוס היה חבר המפלגה הנאצית החל משנת 1931. בין השנים 1932-1945 עיצבו פרופ' קרל דיביטש וולטר הק את המדים השחורים לאס אס וייצורם נעשה בידי חברת הוגו בוס. במלאכה הועסקו גם עובדי כפייה. הוגו בוס עיצב וייצר גם את החולצות החומות עבור האס אה, פלוגות הסער הנאציות". אז מה, מתאים לכם.ן הבושם הזה?

קולאז' של הומאז' לקילומטראז'

זה עונת הבשמים כנראה עכשיו, כי הטלוויזיה מלאה פרסומות לבשמים. אולי זה האביב, אולי הבחירות, אולי כי צריך לקנות בפסח מתנות. לא משנה. אבל איך עושים פרסומת לבושם? שהרי בבושם מה שקובע זה הריח, ולטלוויזיה אין לא טעם ולא ריח. אז מה עושים? לוקחים דוגמנית ומוליכים אותה, בעיכוס או על גב סוס, בסיטואציה "מיוחדת" -בין מזרקות, על מדרגות, משחקת פינג-פונג עם ברדלס -ולבסוף איזה קריינ/ית שלוחש/ת בקול סקסי (יותר, יותר מפתה, שושנה!) איזה שם במבטא צרפתי או אנגלי, משהו שנגמר בבון או דון או בז' סופית -  קורדון, לורבון, חלמון, הומאז', קולאז', מיראז', ברווז', מטראז'. ויאללה, מכרנו.

אורי גלר מטריד נשים

בפרסומת החדשה של מאסטרכארד אורי גלר, גבר בן 75, מטריד ארבע נשים (ואף לא גבר אחד) צעירות, כדי למכור להם את המוצר החדש (משהו כמו לשלם בלי לגעת, בלי לגעת אבל עם להטריד). זה לא מטריד אתכם, אתכן, הפרסומת הזאת?

גם בכלים הם יותר מבינים

אחותי, שתהיה בריאה, אמרה לי פעם "אתם, הגברים, איך שאמרו לכם שגם אתם צריכים לעשות כלים, ישר הלכתם והמצאתם מדיח|". ולמה נזכרתי בזה פתאום? כי חזרה הפרסומת לפיירי, שבה שני גברים, גברי (חה-חה) ואהרוני, מסבירים לאישה איך צריך לעשות כלים. כי הסמכות, בכל דבר - בפוליטיקה, בכלכלה וגם בכלים - היא תמיד גברית.

די להשפלות

נניח שהייתם רואים פרסומת שבה גבר עומד בחצר מניף בקבוק בירה ומאחוריו אישה אוכלת חסה, נגיד, ואז הוא היה אומר למצלמה "זו אשתי והיא בלתי, וזאת בילדה, אחלה בירה בווארית", זה היה מרגיז אתכם, מקומם, כי זה פוגע בנשים, משפיל אותן, נכון? נכון. אז אם להשפיל נשים זה מקומם, אז למה להשפיל גברים זה סבבה? על מה אני מדבר, על הפרסומת לתנור-אפיה, שבה רואים אישה במטבח ומאחוריה גבר נגיד (יש כמה ואריאציות) שותה קפה, ואז האישה אומרת "זה בעלי והוא בלתי, וזה (היא מצביעה על תנור-אפיה) תנור-אפיה בילד-אין של (שם החברה). אז חוץ ממשחק המילים העלוב, פרסומאים יקרים, אולי תיצרו פרסומות שאינן משפילות לא גברים ולא נשים. מה, אי אפשר בלי זה?

מה אתם כל כך שמחים ומאושרים? זה לא שמצאתם סוף סוף אהבה או זכיתם במאה מיליון דולר בפיס. כולה איזה הנחה קטנה בביטוח רכב או משהו, לא?

ואתם, מה אתם רוקדים?

זהו. אכלנו אותה. כל הפרסומות הם אותו דבר. כולם רוקדים ושרים ולא משנה מה הם מוכרים - ביטוח רכב, חותך ירקות, מתווכי דירות,  כולם רוקדים ושרים. יאללה, פרסומאים, זה השיא שלכם? רוקדים ושרים ומוכרים, יאללה, תתקדמו.

ואתן, למה אתן רוקדות?

כולה סודה. אפילו לא שמפניה. שלא לדבר ששוב, כרגיל בפרסומות, הנשים רוקדות לחלילו של הגבר, אלא מה?

ליום האישה - גאווה של שיפחה

לכבוד יום האישה הבינלאומי, חה-חה, שיגרה חברת מוצרי הניקיון טאצ' תשדיר פרסום, כשבו אילנית לוי (מלכת היופי, הדוגמנית, מגישת הטלוויזיה ואשתו של) אומרת למצלמה, לנו, בעיקר לנשים שבינינו, את הדברים הבאים: "לפעמים אני מנקה בגלל שחשובה לי ההיגיינה. לפעמים אני מנקה מתוך שיעמום. לפעמים אני מנקה כי אני פשוט חולת ניקיון. אבל אני אף פעם לה מנקה כי אני אישה".

מה את אומרת, אילנית? וכי למה חשובה לך ההיגיינה ולבעלך כנראה לא? ולמה כשמשעמם לך את מנקה, והוא רואה כדורגל? ולמה את חולת ניקיון? מה זה כל הדברים האלו? זה אזורים שיש במוח של האישה ואין במוח של הגבר? או שאולי זו הבנייה שעוברת אישה, ילדה, נערה, שגדלה בבית ובמשטר פאטריארכלי, שאומרים לה כל הזמן "היגיינה זה הדבר הכי חשוב לאישה" ו"משעמם לך - אז תנקי את הבית", "ואישה חולת ניקיון זה האישה הכי הטובה". אז את לא מנקה כי את אישה? את מנקה באבוהה כי את אישה, רק בכלל שאת אישה, אישה שחונכה להיות שיפחה, ואת, ולא הוא, מנקה. את מבינה? ובסוף הפרסומת עוד אומרת לוי "ואם מישהו חושב שנשים צריכות לנקות אז הגיע הזמן שהוא ינקה מעצמו את האבק". "כן, בטח", אומר לעצמו למראה התשדיר כל גבר מן הזן הפאטריארכאלי, "שתגיד מה שהיא רוצה, העיקר שהיא מנקה", וינער מעל כתפו את הקשקשים ויישב לראות כדורגל.