8.3.21

התשובות יפות, אבל לא זו השאלה

בשבוע שעבר יצא קצפם של שניים מהכותבים כאן, צבי בראל ויאיר אסולין, נגד המצב שהביא לכך שבג"ץ הכיר בגיור שאינו אורתודוקסי לצורך חוק השבות. כל אחד מהם אף הציע פתרון משלו ליישוב הבעיה, שהם לא אמרו בעצם מהי. בראל הציע לבטל את חוק השבות, המיותר לדעתו, ואז ממילא יירד לכאורה עניין הגיור מן הפרק. אסולין הציע, והוא לא הראשון, להפריד את הדת מהמדינה, ואז לא ידון יותר בית משפט אזרחי בענייני הלכה, והוקוס-פוקוס שלום על ישראל.

אלא שבראל ואסולין, שכתבו בהחלט יפה, אמורים לדעת שהפתרונות שהם מציעים בלתי ישימים בעליל. "הפתרונות" האלו הם עצמם חלק מהבעיה הכוללת שבה שניהם לא טרחו או לא ההנו לדון, והיא הגדרתה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית". כי ללא ביטול הגדרתה, ובמשתמע ביטול התקיימותה, של ישראל כ"מדינה יהודית", ימשיכו כל הרעות החולות הללו - חוקי הגיור, חוק השבות ואי-הפרדת הדת המדינה - להתקיים, ושום דבר לא יזיז אותם ממקומם המאובן הנוכחי, ולו כזית דפוק.

בראל טוען שחוק השבות התייתר, וזה נכון. חוק השבות נוצר בזמנו כדי שישראל תוכל לשמש כמדינת מקלט ליהודים הנרדפים בשל יהדותם. אבל הצורך הזה כבר לא קיים. יהודים אינם נרדפים יותר בשל יהדותם, אלא, אם בכלל, בשל סיבות קצת אחרות. אז למה אנחנו ממשיכים עם החוק הזה? כי המטרה האמיתית שלו היא לנצח באמצעותו, דמוגרפית, את הפלסטינים. אבל מפעל מילוי כברת הארץ הקטנה הזאת ביהודים צפופים בקרב פלסטינים צפופים, ולצופף אותם עוד ועוד, הוא פצצה מתקתקת, סכנת נפשות של ממש.

חוק השבות הוא לא רק מיותר, כי אם נושא בחובו סכנה לקיומנו. חוק השבות הורג אותנו. "הפירצה בנתב"ג" חיה וקיימת מכוח חוק השבות שמאפשר לאלפי חולי קורונה להיכנס חופשי לישראל, שהם כאילו אזרחים בה אבל לא באמת חיים בה. אבל, חוק השבות לא רק הורג אותנו במובן הזה, אלא שהוא גם מהווה סכנה לעתידנו. שהרי אם האנומליה שהוא יוצר מתוקף היות ישראל "מדינה יהודית" תימשך, אחוז המתעלקים החרדים על המדינה יגדל עד כדי איום על קיומה - הכלכלי, החברתי, הביטחוני ובכלל. לא החרדים אשמים בכך. שהרי יש קהילות יהודיות חרדיות גדולות גם במדינות אחרות, למשל בארה"ב, בבריטניה ובצרפת. האם גם שם, במי מן המדינות הללו, החרדים מתעלקים על המדינה? לא. ממש לא. מה שאומר שמי שאשם כאן היא המדינה, לא החרדים.

והאם ניתן להפריד בישראל, כחזון אסולין, את הדת מן המדינה? לא ולא. משתי סיבות. האחת היא אכן הגדרת ישראל כ"מדינה יהודית", שכל עוד היא כזאת לא ניתן להפריד או לבדל את הדת היהודית ממנה. והסיבה השנייה היא שהמפלגות החרדיות, שאף גוש פוליטי לא יכול להקים ממשלה בלעדיהן, ושכוחן אך יגדל מעצם התעצמות כוחם הדמוגרפי, לא יתנו לזה לקרות. הדת לא תופרד מהמדינה, חוק השבות לא יבוטל והגיור יוכר רק לפי ההלכה, עד שישראל לא תבטל את הגדרתה והתקיימותה כ"מדינת יהודית". וזה כמובן לא יקרה. כך שחבל להשחית מילים. 


28.6.21

"הציונות הדתית" היא סכנה קיומית

הסיפור שנתקבע בתודעה הישראלית לגבי הסכמי אוסלו, בהולכת ראשי הממשלה אהוד ברק ובנימין נתניהו, הוא שמה שהכשיל אותם הם פיגועי התופת הפלסטיניים. האומנם? הסדרה התיעודית החדשה "הגורם האנושי" (HOT VOD) בבימויו של דרור מורה, מי שיצר בזמנו את "שומרי הסף" הנפלאה, שופכת אור חדש על הניסיונות הכושלים למצוא לפתרונות לסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והישראלי-פלסטיני בפרט, בנקודת מבטם של ארבעה מתווכים האמריקאים.

הארבעה - דניס רוס, מרטין אינדיק, דן קרצר ואהרון מילר - הם יהודים, כך שאם הם אולי קצת מוטים, זה בטח לא לטובת הערבים. למרות זאת, הם מציגים סיפור אחר מזה שאנחנו מספרים לעצמנו ונתקבע בתודעתנו כאמת מוצקה. בראייתם, שני המאורעות הקריטיים שגרמו לקריסת הסכמי אוסלו לא נעשו ולא נגרמו בידי הרשות הפלסטינית או חמאס, אלא בידי שני יהודים-ישראלים מבניה של "הציונות הדתית", עם או בלי מרכאות, זו שרואה בציונות וביהדות מטרה ומצווה אחת - יישוב ארץ ישראל. כלומר, גירוש, ו"אם לא תהיה ברירה" אז המתת כל הפלסטינים היושבים בשטח הקרוי בפיהם "ארץ ישראל" ("בינתיים", כמאמר בצלאל סמוטריץ'), שבעצם אין לו גבול.

ככל שהסכמי אוסלו התקדמו, עם כל הקשיים שעמדו בדרכם, קמו מקרב בניה של "הציונות הדתית" מי שעשו הכול, מתוך חירוף נפש וכדי הקרבת הנפש, כדי להכשילם ושחלילה לא ייכון שלום או אפילו הסדר בינינו לבין הפלסטינים שיסכל את "מצוות יישוב הארץ" הקדושה.ראשון פעל ד"ר סרן ברוך גולדשטיין, מתנחל מקרית-ארבע, מושא הערצתו של איתמר בן-גביר, הח"כ החדש מטעם נתניהו ו"הציונות הדתית". הסכמי אוסלו נחתמו בספטמבר 1993 ואך שישה חודשים לאחר מכן נכנס גולדשטיין למסגד שבמערת המכפלה בחברון וטבח שם 29 מתפללים מוסלמים. "לפני הטבח במערת המכפלה", אומר בסדרה דניס רוס, "לא היו פיגועי תופת. היו מדי פעם פיגועי יחידים. היו דקירות ואירועי ירי, אבל לא היו פיגועי תופת. רק אחרי הטבח במסגד במערת המכפלה הם החלו".

הצדדים הצליחו בכל זאת להתקדם ובספטמבר 1995 חתמו בוושינגטון ראש ממשלת ישראל רבין ויו"ר הרשות הפלסטינית עראפאת - בנוכחות נשיא ארה"ב קלינטון, נשיא מצרים מובארק ומלך ירדן חוסיין – על הסכמי אוסלו ב'. ב-5 באוקטובר אישרה הכנסת את ההסכם. ב-4 בנובמבר רצח בן "הציונות הדתית" יגאל עמיר את רבין, במעשה שהוביל לבחירתו של נתניהו לראש ממשלת ישראל, ולסתימת הגולל על הסכמי אוסלו ועל הסיכוי להסדר או לשלום עם הפלסטינים בדורנו.

מי שחושב שכל התהליך ההיסטורי הזה שהרג את השלום הוא יד המקרה, ואין בו יד או מחשבה מכוונת, שימשיך לשגות באשליות. העובדות הן, והן מוכחות שוב ושוב בכל רגע, שאם לא נעצור בעד "הציונות הדתית" - היא תמשיך ותגדע ותקטע כל ניסיון לשלום, לחיים משותפים ולחיים בכלל בארץ הזאת. וזו, סכנה קיומית.


2.8.21

הַתִּפְלֶצֶת כְּתִפְאֶרֶת

הקדוש ברוך הוא, כמה שהוא לא קיים, ככה הוא אוהב את בנו, יהודה משי-זהב, החרדי הקיצוני שהפך לסופר-ציוני, ואת עמו ישראל. הנה, רק הוחשד בתקשורת משי-זהב, מדליק המשואה וכמעט חתן פרס ישראל, כמי שבמשך עשרות שנים הטריד מינית ואנס ילדים וילדות וגם בגופות שלח ידו, מיד נזדרז הבורא שלא היה ולא נברא להסיט ממשי-זהב אהוב נפשו וממדינת ישראל הקדושה לו, את אש הגיהנום ולהצילם מתופת הביזיון.

ראשית, הלך והדליף לעיתון "הארץ" עוכר ישראל (נפלאות דרכי האלוהים, הא?) את דבר פדופיליותו של משי-זהב ובכך מנע מהמדינה את הביזיון שבמתן פרס ישראל לפדופיל ונקרופיל לכאורה. אחר-כך התיר למשי-זהב שלו לנסות ולשלוח יד בנפשו, מה שהוא בדרך כלל אוסר באיסור חמור על אנשיו. על כך הוסיף והרג 45 ממאמיניו האדוקים דווקא בהילולה לכבודו שלו בהר מירון השגיא. וכשחשש שגם הרצח ההמוני הזה זה לא יספיק כדי להשכיח את את דבר התועבה והנבלה של משי-זהב ומדינת ישראל, הזדרז הכל-יכול ופצח במבצע "שומר החומות", עם טילים מכל המינים ולכל הכיוונים, והרג בהם ובנו נשים וטף. בסוף זה באמת הצליח וסיפור יהודה משי-זהב נשכח כמעט כלא היה.

אבל זה כן היה. מלבד ההכחשות המשומשות הרגילות של איזה עורך דין לא נסתרו הדברים. משי-זהב, על-פי כל מה שהתפרסם, הטריד מינית ואנס ילדות וילדים במשך עשרות שנים. הדברים היו ידועים ככל הנראה למערכות אכיפת החוק ולאישים בכירים רבים, וכל הללו לא רק שלא נקפו אצבע, אלא אף הסתירו והשתיקו כל חשד או תלונה שהעז מישהו או מישהי להעלות נגד הקדוש הטהור והחסין מכול רבב משי-זהב.

שר החינוך יואב גלנט מבשר ליהודה משי-זהב על זכייתו בפרס ישראל. צילום: עודד קרני, לע"מ

וכל-כך למה? כי משי-זהב שימש לציונות אות ומופת לצדקתה ההיסטורית, הפוליטית, הדתית, המוסרית ומה לא. שהנה לכם יהודי חרדי אנטי-ציוני קיצוני שהפך ליהודי חרדי ציוני נלהב, שהבן שלו אפילו התגייס לצנחנים. הללויה! ועל כך העניקה לו המדינה הציונית את שני עיטורי המופת הגדולים שלה – הדלקת משואה ופרס ישראל וחיסיון פלילי משפטי לכל חייו. התקשורת "השמאלנית" הרסה את החגיגה. אבל ברוך השם, אז בא השם יתברך ועשה שהכול יישכח.

בשבוע שעבר כתב הלאומן המהולל נועם פתחי ב"ישראל היום" בענייני משה איבגי ושי אביטל. "אף אחד לא תמים לחשוב שדפוס פעולה כזה, הכולל הכשלה של בחורה צעירה בתחום הדוגמנות, הטלוויזיה, הקולנוע או התיאטרון, יכול להתקיים בלי משתפי פעולה ואינטרסנטים ששותקים לנוכח ההתנהלות הזו", ציין וסיכם את מאמרו במילים "קל לבודד את הטורפים ולצקצק בניקיון כפיים, אבל האמת קשה יותר: זו מחלה של התעשייה כולה". בא פתחי לקלל ויצא מקלל יותר משהתכוון. כי אם זה נכון על "תעשיה", אז מה בדבר מדינה?

וכי מה הייתם חושבים על מדינה כלשהי - צפון קוריאה, דרום אפריקה, גרמניה, בלגיה, ארגנטינה, קמבודיה, סעודיה – איזה שאתם רוצים, שהייתה במשך שנים מפארת ומהללת ומעניקה את מיטב פרסיה ואותותיה ועיטוריה הגבוהים ביותר לפדופיל-נקרופיל מתועב שכזה (לכאורה), כשבכיריה יודעים שהוא כזה ומסתירים ומשתיקים זאת? הייתם חושבים שזו מדינה איומה, רקובה. אז הנה לכם, בבקשה. 


27.9.21

גם אנחנו קצת טליבאן

"טליבאן יאפשר לנשים ללמוד באוניברסיטה", דיווח אתר "וואלה" ומיד השבית את השמחה - "אך הארגון יאסור על שיעורים מעורבים עם גברים - כך אמר השר להשכלה גבוהה [זאב אלקין האפגני – ק.נ] מטעם הארגון הקיצוני". כן, כן, איזה קיצוניים, מטורללים, קנאים ומיזוגנים נוראים טליבאן האיסלמיסטים האלה, הא? וואלה?! אבל למה? וכי בישראל שלנו, היהודוניסטית, המודרניסטית והפלורליסטית להפליא זה לא גם כן קצת ככה?

הנה, ראו מה מספר לנו אותו "וואלה" בידיעה אחרת מלפני שלושה חודשים: "בג"ץ אישר את ההפרדה המגדרית במוסדות ההשכלה הגבוהה" ברוב של שלושה (השופטים הגברים מלצר, הנדל ואלרון) נגד שניים (השופט פוגלמן והשופטת ברון). נו, אז מה בדיוק ההבדל בין החכמים הגדולים של טליבאן באפגניסטאן לבין השופטים העליונים בישראל?

אבל זה לא רק השופטים העליונים המיושנים שלנו. הנה ידיעה נוספת, הפעם מ"הארץ" משבועיים קודם לכן - "אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית החליטה לאפשר הפרדה בין גברים לנשים באירועים שהיא עורכת". בקיצור, טליבאן זה לגמרי כאן.

הגיע אכן הזמן להפשיט את שני המושגים הללו בהקשר הזה שלהם - "הפרדה" ו"הפרדה מגדרית", מהקישוטים והעדיים הצבעוניים השקריים שהם עטויים ועדויים בהם. "הפרדה" בהקשר הזה, "אפרטהייד" בלשון האדונים הלבנים בדרום-אפריקה, או סגרגיישן בשפת הגזענים האמריקאית - היא תיאור מילולי שקרי שנטבע כמובן על-ידי האדונים המפרידים לפעולה שהמילה הזאת מתארת בכל השפות.

הפעולה שהמילה הזאת מתארת היא לא באמת הפרדה – אלו לכאן ואלו לכאן ("אנחנו פה והם שם", כמאמר אהוד ברק) - מסיבות של ביורוקרטיה, נוהל או נוחות. לא ולא. בכלל לא. זו לא פעולה של הפרדה סתם. זו הפרדה (באוטובוסים, במוסדות הלימוד, בכל מקום) בין הנעלים והעליונים לכאורה (הלבנים, הגברים, הנוצרים, היהודים וכו') לבין הנחותים והתחתונים לכאורה (השחורים, הנשים, היהודים, הערבים וכו'). זו הפרדה שנובעת מאפליה ומטרתה לשמור ולהנציח את האפליה הזאת לעולמים. זו לא הפרדה. זו אפללה.

אם למשל הייתה מדינה כלשהי בעולם שבה באוניברסיטה כלשהי היו מפרידים בכיתות הלימוד בין רוב התלמידים - הנוצרים או המוסלמים לא משנה - לבין התלמידים היהודים, זה היה נראה לכם בסדר? אז מה ההבדל בין זה לבין מה שקורה כאן או במדינת טליבאן?

ובקשר לסוגת "ההפרדה המגדרית" של האפללה, הרי שזוהי לא רק צורה מגעילה במיוחד של אפליה, אלא שזו גם אפליה שכל כולה הטרדה מינית. שכן הסיבה לכך שגברים דתיים (חרדים יותר או פחות) מסרבים להיות במחיצת או בסביבת נשים, היא שהדבר עלול לדעתם לעורר בהם, באדונים האומללים, את "יצר הרע", כלומר את יצר המין (איך הוא רע, אם הוא זה שיצר אתכם מלכתחילה?), ובגללו האדונים הגברים של הדת היהודית מתייחסים לנשים כאל אובייקט מיני "מסוכן", ותו לא.

את תפיסת העולם המעוותת הזאת אישר בית המשפט הגבוה לצדק (מה זה צדק? צדק זה כלב-ים לידו) של מדינת ישראל. וואו, איזה יופי פה וכמה נאור, הא?