18.12.23

התשדיר נגד שַׁתֶּפֶת עצמו הוא שיתוף נוראי של רעל קטלני

בזמן האחרון מוצפת המדיה בתשדיר של "מערך הסייבר הלאומי" נגד שתפת, כלומר נגד שיתוף אוטומטי חסר-בקרה של דברי פייק ברשתות החברתיות, שכן יש בכך משום סיוע לאויב ופגיעה בביטחון הלאומי. אלא שהתשדיר הזה עצמו יש בו משום סיוע לאויב ופגיעה בביטחון הלאומי, שכשלעצמם חמורים פי כמה מן הסכנות מפניהן הוא מתריע.

אסביר: גם פרסומות, כמו כל יצירה אנושית, יש להן לא רק טקסט – כמו קנו יוגורט בננה או נעלי אוחנה – אלא גם סאבטקסט, שעיקרו דעות קדומות הרווחות בחברה לגבי קבוצות אתניות או מגדריות כמזרחים, נשים וזקנים (אבל כמעט ולא נגד אלו שאותם בכלל לא סופרים, כמו חרדים או ערבים, אלא אם צריך למכור טחינה, חומוס או קפה שחור), שכן הדעות הקדומות הנפוצות הללו משמשות למפרסמים כפלטפורמה יעילה להפצת המוצרים שהם חפצים למכור כדי לעשות עלינו כסף.

שתי דוגמאות: הראשונה, מסע פרסום רב-סרטונים לחברת ביטוח, שבכל אחד מהם אביו הזקן של אודי כגן (בגילומו שלו) מוצג כמטומטם, טכנופוב וחסר אונים שאין כדוגמתו. בדוגמה השנייה, אך לפני כמה שנים, השחקן אסי כהן גילם גבר מזרחי נכלולי וטיפש, שייצג לכאורה את "הבנק הלא נכון", במסע פרסום של אחד הבנקים.

מה רע בזה, אתם שואלים, קצת צחוקים וזה? שזהו, זה לא רק זה. זה גרוע מזה. סרטונים ומסעות פרסום רוויי דעות קדומות בצחוקים שכאלו נותנים מעין גושפנקא רשמית לדעות הקדומות שכמעט כולנו ממילא מחזיקים בהן, שהנה "אמרו בטלוויזיה". ותחשבו גם על הילדים והילדות שלנו, הנחשפים, שוב ושוב ושוב, כמעט ללא הרף, לדעות הקדומות הללו, שמלמדות אותם שנשים, מזרחים וזקנים הם מטומטמים, וגם מה זה עושה לדימוי העצמי של מי מהם שהינם ילדות ו/או מזרחים בעצמם. (או חלילה שניהם).

והנה עכשיו מגיע תשדיר "השתפת" הזה, שבו השחקן יניב ביטון מסביר לנו שהפצת פייק-ניוז זה מסוכן, ומדגים זאת עם דמות אמו (שהוא עצמו מגלם אותה) שמוצגת כמטומטמת שאין שנייה לה, לבד אולי מאביו הזקן המטומטם של אודי כגן. אז קודם כל מתברר שכוכבי "ארץ נהדרת" לדורותיהם מתפרנסים היטב מהפצת דעות קדומות. אבל לא זה כמובן, לב העניין, אלא ההצגה הבוטה והמחפירה של נשים כמטומטמות חסרות תקנה.

וצריך שיהיה ברור – זה לא סרט תיעודי, וזה לא משהו מקרי. נעשתה כאן במפורש בחירה. הרי אדון ביטון היה יכול גם לשחק לאו דווקא את אמו כמטומטמת מפיצת מחלות, אלא אולי את אביו, כמו שעשה אודי כגן, ואז זו היתה הגילנות הרגילה. הוא גם יכול היה לגלם את אחיו התאום, למשל, שהוא זה הטיפש הלוקה ומלקה בשתפת, ואז אולי זה היה סתם מצחיק. אבל לא. המפרסמים, מערך הסייבר הלאומי של מדינת ישראל, בחרו, מתוך מיזוגניה צרופה, דווקא באישה, וכמובן מבוגרת, כדי לגלם את המטומטמת המסוכנת.

וזה הזמן והמקום לדבר גם על העיתוי ועל ההקשר של התשדיר המיזוגני הלאומי הזה. כידוע לכולנו (כולל לכל מי שלקח חלק בהפקתו והפצתו של התשדיר הזה), ואין צורך לשם כך לחכות לשום ועדת חקירה, אחד הכשלים שאיפשרו את הטבח המזוויע ב-7 לאוקטובר, היתה העובדה שמפקדים בכירים וכמובן גברים בצה"ל, ולא רק ביחידה אחת, זלזלו וביטלו באדנותית גברית אופיינית את כל ההתראות, החוזרות והנשנות והנואשות של חיילות נשים – התצפיתניות בגבול עזה והנגדת ב-8200 – כי הן טיפשות שלא מבינות כלום מהחיים שלהן. רכלניות, מגזימניות, בורות, מדמיינות, היסטריות, ומפיצות תבהלה, בדיוק כמו שמוצגת אימא של יניב ביטון בתשדיר המיזוגני הנוראי הזה, שהופק ומופץ אחרי שהתברר שהמיזוגניה הזאת היא קטלנית, רצחנית, והביאה לא רק לשחיטת התצפיתניות המתריעות חסרות-המגן עצמן, אלא להירצחם ומותם של כ-1300 ישראלים, ועוד כ-20,000 עזתים כבונוס.

כן, דעות קדומות זה לא סתם צחוקים וכזה. דעות קדומות הורגות.

ולכן אמרתי כאן, בראשית דברי, שתשדיר השתפת הזה מסוכן לביטחון ישראל, חייליה ואזרחיה, יותר מאשר הפצת פייק ניוז שנגדן הוא זועק ומתריע ושנזקן קטן ואגבי לעומת הנזק הקטלני, הרצחני, של הדעות הקדומות המיזוגניות שהוא עצמו מקדם בתנופה כה עזה. מוטב לכן שהתשדיר החרפתי הזה יוסר מעלינו, ושלא נדע עוד כמותו בעתיד.


29.1.24 

גם השתקת התרעה למלחמה היא פקודה בלתי חוקית בעליל 

בשבוע שעבר אירעה שרשרת מקרים מוזרה. זה החל בפרסומים לפיהם עשרות מתגייסות סירבו לשרת בתפקיד תצפיתניות שצה"ל ייעד להן, כמובן בשל מה שאירע לתצפיתניות בגבול עזה לפני וביום ה-7 באוקטובר. צה"ל הפעם הגיב במהירות ומיד פורסמה ידיעה כי כל הסרבניות נשלחו למחבוש. אלא שיום אחד בלבד אחרי זה פורסם שצה"ל חזר בו וכל הסרבניות שוחררו מן הכלא והוצבו בצבא בתפקידים אחרים. 

אבל מה קרה פתאום? זה הרי צבא, לא? אז מה, כל אחד או אחת יקבעו עכשיו לעצמם איפה הם משרתים ואיפה לא? ומי תסכים עכשיו להיות תצפיתנית, כשהיא נוכחת לראות שמי שמסרבת לא קורה לה כלום? האם אין בכך משום פגיעה בעוצמתו של צה"ל? ומה קרה שצה"ל עבר לכאורה בתוך יום מאטימות גמורה לנדיבות פרועה? 

לא יודע איך זה נראה לכם כל העניין הזה. לי זה מצטייר כמו "יאללה, בואו נוריד את כל עניין התצפיתניות הזה מהר מסדר היום, לפני שבאמת יתחילו לבדוק מה קרה שם". 

אז אולי באמת הגיע הזמן לבדוק, לפחות לשאול, מה קרה שם. כי בעיניי מה שקרה לתצפיתניות בגבול עזה בחודשים שקדמו לטבח וכמובן ב-7 באוקטובר עצמו, הוא הזוועה הגדולה ביותר, מבחינת אחריות צה"ל, בתוך כל הטבח הנורא שצה"ל איפשר לו להתרחש באותו יום. כי לא רק שצה"ל לא הקשיב להתרעות התצפיתניות על סכנה ברורה ומיידית העומדת להתרחש שם; ולא רק שהקצין האחראי עליהן, כפי שפורסם, איים להכניס אותן לכלא אם הן תמשכנה "להציק" עם "התרעות השווא" הללו שלהן; אלא שביום הדין עצמו צה"ל הפקיר את חיילותיו אלו שלו לשחיטה. ממש כך. אין דרך הוגנת אחרת לתאר זאת. 

מתוך סרטון החטיפה של התצפיתניות שצילם החמאס

ואתחיל בעניין טכני. תפקידן של התצפיתניות הוא לשבת שמונה שעות ביום ברציפות מול מסכי טלוויזיה שמשדרים תוכן מצלמות מגדר הגבול כדי לגלות ולהתריע על כל אירוע חריג או חשוד. זוהי עבודה קשה ומתישה. היא דומה לעבודתו של צוות שופטי ה VAR-במשחקי כדורגל, שגם הוא צופה במסכי טלוויזיה, במשך כשעתיים, בצילומים ממשחק כדורגל, כדי להתריע על טעויות שנפלו בפעולות השופט במגרש. אלא שלהבדיל מהתצפיתניות, הרי צוות הVAR- אינו ממוקם באצטדיון או סמוך לו, אלא במקום מרוחק משם. המשחק יכול להתרחש בנס-ציונה או בקרית-שמונה, וצוות ה VAR-ממוקם לו נניח בבניין משרדים ברמת-גן. 

אז למה התצפיתניות ישבו, עדיין יושבות, סמוך, סמוך כל כך, לגבול? הרי את התמונות שהן רואות מהמצלמות שעל הגבול, הן יכלו, יכולות, לראות בדיוק באותה מהירות וחדות גם ממפקדת הפיקודים או מהקריה בתל-אביב. אין שום סיבה שיישבו על הגבול. הן לא לוחמות, והן לא חלק מהמערך שאמור להגן בלחימה על הגבול. אז למה הן שם? 

ואם כבר, נניח שיש לכם סיבות, החלטתם להציב אותן סמוך כל כך לגבול; אם הן היו לכאורה חלק מהמערך הלוחם בגבול, למה לא העברתם אותן טירונות של לוחמות ולא ציידתם אותן בנשק, לכל סוגיו, להגנה על עצמן ועל הקיבוצים שמאחוריהן? ואם ידעתם, וידעתם, שאין להן שום יכולת לחימה או הגנה עצמית, מדוע לא הקמתם סביבן מערך שיגן עליהן בעת צרה, והפקרתם אותן להישרף למוות כמו בקרמטוריום של אושוויץ? 

והדבר החשוב מכל הוא, כמובן, השאלה מדוע אף אחד בצבא לא הקשיב להתרעותיהן של התצפיתניות בחודשים שלפי יום הטבח. יתרה מכך, מי שהיה צריך להקשיב ולהתריע גם הוא, לא רק שלא הקשיב אלא אף זלזל בהתרעות והתעמר במתריעות, ובכך גרם, גם אם במחדל ולא במעשה, לשחיטת התצפיתניות עצמן ולטבח ההמוני במסיבה וביישובים. 

האם כל זה קרה בגלל שהתצפיתניות הן כולן בחורות, נשים (ולמה זה בעצם? זה צורך מבצעי או ענין הלכתי?) שצריכות לכאורה רק לעשות את מה שאומרים להן ולשתוק? בוודאי שכן. לא תתחמקו מזה. 

אבל לא רק הצבא צריך להפיק לקחים מהטבח שאיפשר בחיילותיו הנאמנות חסרות-המגן, אלא גם אנחנו, האזרחים והאזרחיות, כל אחד ואחת, צריכים ללמוד מזה לקח חשוב לחיים. 

כולנו מתקיימים, בהיותנו חלק מחברה אנושית, בתוך מערכות היררכיות שונות שהציות הוא חלק מהווייתן, מדרישותיהן. בין אם אנחנו פועלי-בניין או מורים או עורכות-דין, כולנו כפופים לחוקי המערכת ולממונים עלינו. בין המערכות הללו יש מערכות מתירניות יותר, שאם נפר את ההוראות שקיבלנו מקסימום יפטרו אותנו, וכמובן גם מערכות נוקשות וחמורות יותר, כמו הצבא למשל, ששם אם נפר את ההוראות נועמד לדין ונישפט למאסר. 

אלא שלמרות זאת החוק לא רק מתיר, אלא אף מחייב, ממש כך, חיילים לסרב ל"פקודה בלתי חוקית בעליל", כמו לירות ולהרוג ילד. נוכח מה שקרה עם התצפיתניות, שבשל השתקת התרעותיהן על מלחמה קרבה הן עצמן נשחטו ואיתן עוד מאות ואלפים, הרי שיש להחיל, אם לא בחוק האזרחי או הצבאי, אז לפחות בתודעתנו שלנו, האזרחים, את הוראת "הפקודה הבלתי-חוקית בעליל" גם על השתקת התרעות למלחמה קרבה. 

לפיכך, כל חייל וחיילת שיגלו במסגרת תפקידם הצבאי סימנים או התרעות למלחמה קרבה, ויתריעו על כך למפקדיהם, ואלו ימנעו – בזלזול, בהשתקה, באיומים, וכל דרך שהיא – את העברת ההתרעות לממונים עליהם, יהיו המתריעים לא רק רשאים, אלא אף מחויבים, להפר את פקודת ההשתקה הבלתי חוקית בעליל הזו, ויוכלו, יחויבו, להעביר את התרעותיהם ישירות למפקדים הבכירים יותר, ואף למסור את דבר ההתרעות לתקשורת. 

כי תחשבו שזו הבת שלכם עכשיו, תצפיתנית שם בגבול עזה, שרואה בבירור ומתריעה על סכנה מיידית למלחמה, ואיש ממפקדיה אינו עושה דבר, מה עדיף – שתדליף את הידיעה לעיתון ותישפט לשבע שנות מאסר, או שתשתוק ולא תעשה דבר, ותדון כך עצמה למיתה?