12.1.26

רק שלא נצטרך "לחלוק את האדמות שניתנו לנו מידי הבורא עם ערביי ישראל"

אולי לא שמתם לב, אבל היה באחרונה איזה משבר בקונגרס או בסוכנות או בהסתדרות הציונית (שגם המפלגות החרדיות הלא-ציוניות חברות בהם), כי היו"ר של משהו מהם מטעם הליכוד, השר מיקי זוהר, ניסה לדחוף במסגרת ההסכם בינו לבין ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שגם הוא כנראה משהו שם, את הבן של נתניהו לתפקיד מכניס באחת מקרנות השפע שלהם. אז לפיד התעצבן וביטל את כל ההסכם שלו עם זוהר. אז מה עשה זוהר? מצד אחד ביטל את חיבורו של יאיר ממיאמי לקרן השפע, ומצד שני, במקום ההסכם עם יאיר מהעתיד, חתם על הסכם חדש עם יאיר, הגולן מ"הדמוקרטים", ולפיכך מינויו של ח"כ מאיר כהן מ"יש עתיד" ליו"ר הקרן הקיימת בוטל, וניתן בידיו של איזה אוסטרינסקי אחד ממפלגת "העבודה", כלומר מ"הדמוקרטים", והסדר הציוני הושב על כנו.

אז המשבר חוסל וכולנו נרגענו, חוץ מזה שאין לנו שום מושג מה הקרן הקיימת והקונגרס וההסתדרות והסוכנות הציוניים (כלומר, היהודים) החשאיים הללו בכלל עושים. אבל שתדעו שזה לא סתם אנחנו לא יודעים. כי ככה העסק הזה בנוי, שלא נדע.

אלא שבשבוע שעבר נקרע במפתיע קרטון השושואיזם העוטף את כל "המוסדות הלאומיים" הללו, כפי שהם קרויים, והאמת צצה ועלתה מתוכו במלוא תפארתה הבזויה. כל זה קרה בכנסת ישראל, כשבעיתוי פלאי עלתה מחדש לדיון הצעת החוק של יאיר לפיד להלאמתה (ככל שזה נשמע אוקסימורון) של הקרן הקיימת לישראל. והנה בנאומו שטח פתאום לפיד, שאך לפני שבוע סידר לחברו כהן להיות יושב הראש שלה, את חולייה הנוראים של קק"ל ופנה לחבריו (לשעבר?) מהאופוזיציה ואמר להם, כאילו גילה זאת רק עכשיו, "אם משפחת דרעי והעסקנים של מיקי זוהר שולטים בקק"ל, אם אורית סטרוק מקבלת מאות מיליונים למפעלים קיצוניים ואם מחלקים עוד ג'ובים שלא צריך, אז במה אתם משפיעים?"

אלא שדווקא שותפיו (לשעבר?) מהצד השמאלי של המפה, "הדמוקרטים" של יאיר גולן, שאחד משלהם זכה, בזכות לפיד, בתפקיד היו"ר של קק"ל, השיבו לו ש"קק"ל היא כוח, קרקע, כסף, השפעה, והיום היא בידיים שלנו, של המחנה הדמוקרטי־ליברלי. לא ניתן אותה לממשלת נתניהו־סמוטריץ'. לא נפקיר אף מבצר. לא נוותר על שום משאב. לא נמסור כוח. זה מאבק על המדינה מבפנים". והצעת החוק נדחתה ברוב של 68 חברי כנסת.

את רגע האמת סיפק קודם להצבעה, השר זוהר מיודענו, שבמקרה הוגרל לענות בשם הממשלה להצעת החוק, כשאחרי שלעג כמתבקש ללפיד על כל זיגזוגיו, הביא את טיעון המחץ, וחשף את כל האמת מאחורי הקרן הקיימת הזאת: "אם תלאים", הוא אמר ללפיד, כלומר, שאם המדינה תלאים חלילה את הקרן הקיימת, "נצטרך לחלוק את האדמות שניתנו לנו בידי הבורא עם ערביי ישראל". והנה לכם הסיפור כולו בקרטון של תריסר מילים.

כל "המוסדות הלאומיים" הללו (הקונגרס, ההסתדרות, הסוכנות) של "העם היהודי" כביכול – שהרי "העם היהודי" אינו ישות משפטית שניתן לרשום קניין לזכותה – נועדו לצורך אחד בלבד: לגלגל כספים, וההערכות מדברות על עשרות מיליארדים בשנה, לצורכי פעילות הממשלה, שלמרות דברי "הדמוקרטים" שולטת לחלוטין במטרות ובתקציבים, כדי להבטיח שהשליטה בבעלות על כל אדמות המדינה תהיה של המתיישבים (היהודים) וחלילה לא של הילידים (הפלסטינים). זה כל הסיפור, כפי שהבהיר אותו היטב השר זוהר. כי זו מטרת העל של כל מפעל קולוניאליזם התיישבותי כמו ישראל.

לשם כך הוקמו כל "חברות הקש" הללו של "המוסדות הלאומיים" ובהם גם קק"ל, לכאורה חברות לא ממשלתיות או ציבוריות, ולפיכך לא חלים עליהם לא דיני המדינה ולא שום פיקוח. ואכן הקרן הקיימת, באמצעות חברת הבת שלה "הימנותא" ו"המחלקה להתיישבות" בשליטת השרה הכהניסטית אורית סטרוק – המקבלת את כספיה מ"המוסדות הלאומיים" הגזענים והמושחתים הללו – הם שרוכשים, כאילו כדין, אדמות בשטחים הכבושים ומקימים עליהן התנחלויות.

אז עכשיו "הדמוקרטים", המתנגדים לכאורה להתנחלויות, הם אלו שיהיו אחראים לבנייתן. אבל זו פיקציה גמורה, רמייה עצמית, שכן הממשלה היא שקובעת וגם תקבע להבא כמה כסף יילך ולאן.

אבל קק"ל היא רק משל. כי המשטר פה הוא משטר של רש"ע – רמאות, שחיתות ועריצות של עליונות יהודית, כשהריבון הוא יציר פיקטיבי – "העם היהודי" או אחד, אלוהינו.

5.1.26

האדונים הלבנים שוב דנים בעתיד הילידים

כל במאי קולנוע הראוי למקצועו יאמר שבקולנוע, בסרטים, חשוב לא רק מה מראים ורואים, אלא גם מה שלא מראים ולא רואים. כי הסיפור, כל סיפור, הוא מכלול של מה שמספרים בו וגם, לא פחות ואולי אף יותר מכך, מה שלא מספרים בו. וזה ככה לא רק בקולנוע ובספרות, שהן רק מראות של המציאות, אלא אכן גם במציאות, גם בחיים עצמם.

כך, למשל, בערוצי הטלוויזיה הישראלית מראים לנו ואנחנו רואים מאז תחילת ה"מלחמה" –המירכאות הן בגלל שכאשר צד אחד, לא נגיד שמות, מפציץ ללא הרף במשך שנתיים בטנקים, תותחים, מטוסים וטילים, אוכלוסייה חסרת-מגן זו לא מלחמה, זו הכחדה – יומם וליל שוב ושוב עשרות ראיונות וכתבות על כל אחד ואחת מ-2000 ההרוגים ו-250 החטופים שלנו. לעומת זאת, בקושי משדרים או מראים לנו בטלוויזיות שלנו כתבות על 20 אלף הילדים העזתים שהרגנו ואלפי העזתים שעדיין מוחזקים בידינו ללא משפט. אין פלא אפוא שהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על "המלחמה" הזאת הוא מה שהראו לנו, ולא נכלל בו לכן שמץ של גרגר אפר ואבק ממה שלא הראו לנו.

ובכן, בתמונה שלפניכם, תמונה רשמית מטעם ממשלת ומדינת ישראל, רואים את משתתפי "פגישת העבודה" של בכירים ישראלים ואמריקאים, בחדר ישיבות בבית המלון בו התארח ראש ממשלת ישראל נתניהו, לקראת פגישתו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. על הפרק, כך שנו לנו, עתידם של עזה, של הגדה המערבית, של איראן, וכמובן גם שלנו.

וכמו בשעשועונים מעיתוני ילדים אשאל גם אתכם: "הביטו בתמונה, ילדים בוגרים שכמותם, ואימרו לי, לעצמכם – מה חסר בתמונה?"

התשובה, כלומר התמונה, ברורה – אין בתמונה, כלומר, בפגישת צוותי העבודה הבכירים של ישראל וארצות-הברית, אף לא אישה אחת וכך גם אף לא אדם שחור אחד, וגם לא מוסלמי או מזרח תיכוני. כולם אדונים לבנים, לבושים לפי כל כללי המעמדות העליונים. אבל זה רק במבט ראשון.

בתמונה נראים (חלק זיהיתי ואת האחרים זיהו עבורי העיתונים) מהצד האמריקני מזכיר המדינה מרקו רוביו, השליח המיוחד של הנשיא טרמאפ סטיבן וויטקוף, חתנו ויועצו של הנשיא טראמפ ג'ארד קושנר ושר המלחמה (לשעבר ההגנה) פיט הגסת'. הנוכחים מהצד הישראלי הם ראש הממשלה בנימין נתניהו, מזכירו הצבאי (ובקרוב ראש המוסד) רומן גופמן, שגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר, וראש (או מ"מ ראש, על כך היו העיתונים חלוקים) המל"ל גיל רייך. 

אז רגע, לא רק שבפגישת הבכירים הלזו לא השתתפו אף לא אישה או שחור, לא מארה"ב ולא מישראל, אלא שמן הצד הישראלי גם לא היה נוכח בפגישת הבכירים המובחרים הללו, אף לא יהודי מזרחי אחד, אפילו לא כקישוט (איפה סילמן באמת?). כל הישראלים הבכירים כאן אשכנזים, כמו שכל האמריקאים לבנים (למען הדיוק, מזכיר המדינה רוביו הוא לא לבן, הוא היספאני. אבל אם לא הייתי אומר את זה לא הייתם מגלים זאת בעצמכם, כי "בתמונה הוא לא נראה היספאני". אבל העובדה שאחד משמונת הנוכחים בפגישת הבכירים האמריקאים והישראלים אינו לבנבן למהדרין אינה משנה את התמונה, על מה שיש בה ומה שאין בה).

באוכלוסיות שתי המדינות, ארה"ב וישראל, אחוז הנשים הוא קצת למעלה מ-50, אבל בין הבכירים שבתמונה הן אפס, גם באחוזים וגם במספרים מוחלטים. גם אחוז המזרחים מבין היהודים בישראל הוא כ-50 אחוזים, וגם הם מיוצגים כאן באפס מאופס. ובטח שאין כאן מי מאזרחי ישראל הערבים, המהווים 20% מאוכלוסית ישראל, בדיוק כאחוז ההיספאנים בארה"ב. זאת ועוד – שניים, כלומר 25%, מבין שמונת המצולמים משתתפי הדיון, וויטקוף וקושנר, הם בעלי הון של למעלה מחצי מיליארד דולר. ומה באמת אחוזם של האוחזים בבוחטות דמיוניות כאלו של כסף בקרב כלל בני האדם עלי אדמות? והתשובה היא – 0.0004%.

לכאורה במאתיים השנים האחרונות העולם השתנה – חירות ושוויון ודה-קולוניזציה ופמיניזם ומה לא. אבל הנה, שוב מתכנסים האדונים הלבנים ודנים בעתידם של הילידים – הפלסטינים, היהודים המזרחים, המצרים, הפרסים, וכל "האלה שם" במזרח התיכון הזה.

מאתיים שנה ודבר לא השתנה.