פרסומו של מאמר זה נדחה על ידי העורכים בטענה ש"אין לו קשר לאקטואליה". אז כתבתי להם מאמר אחר, זה שלמעלה, על שקמה ברסלר, אבל כאן אני כן מעלה אותו

ולפני הטבח ב-7 באוקטובר כן היו לכם רחמים על ילדי עזה?

לפי הערכות מעודכנות הרגנו ברצועת עזה במלחמת הנקם והתקומה, קרוב ל-15,000 ילדים מתחת לגיל 13 , מתוכם כ-4,500 פעוטות ותינוקות מגיל 0 עד 4 ולמעלה מ-10,000 בגילאי 5 עד 13. אבל כשמישהו מהן להעלות בציבור תהיה, שלא לומר זעזוע, מהמספרים המצמררים הללו, מיד קמים עליו להסותו במשפט "אני מאז ה-7 באוקטובר אין לי רחמים על ילדי עזה" או דומה לו, משל עד הטבח היו המהסים מלאי רחמים כרימון על ילדי עזה, אלא שבשל הטבח, מה לעשות, פקעו רחמיהם כלא היו, יען כי התפכחו המה. 

וכי מה התפכחו? למה התפכחו? וכי מה אשמים תינוקות, כמה ערבים שהם לא יהיו, בני ובנות פחות משנה – ולמעלה מאלף מהם הרגנו במלחמה הזאת – בטבח ה-7 באוקטובר? 

אלא שגם לטיעון הזה יש לכם תשובות מן המוכן, מ"אין חפים מפשע בעזה", ועד "הם כולם היו גדלים להיות מחבלים". אבל הטיעונים הללו נכונים כפל כפליים, ואפילו פי אלפיים, עלינו הישראלים. שהרי בישראל קיים חוק גיוס חובה וכל הילוד מלש"ב הוא, ולכשיגדל ייקח חלק, פעיל יותר או פחות, בדיכוי, נישול, גירוש ורצח העם הפלסטיני, כפי שכולנו (כן, גם אני) עושים כבר מזה לפחות חמישים ויותר שנה. 

ושאלה לי לכל "המתפכחים" שבגלל הטבח הפסיקו יעני לרחם על ילדי עזה – וכי לפני הטבח בעוטף כן היו בליבכם רחמים על ילדי עזה? וכיצד הבעתם את רחמיכם העזים והזכים הללו? הנה לפניכם לקט קטן של מקרי טבח ישראלים בילדים עזתים, שאירעו לפני ה-7 באוקטובר - האם במי מהמקרים הללו מחיתם, בכיתם, צייצתם, נאנחתם\ הפגנתם, משהו? או שבכלל אפילו לא שמעתם עליהם? 

ב-12 ביולי 2014 שיגר מטוס טילים לבית משפחת אל-בטש בעזה. שמונה-עשר אנשים נהרגו בהם שישה ילדים מתחת לגיל 13. ב-16 ביולי 2014 נהרגו ארבעה ילדי משפחת בכר, מירי כטב"ם לעברם, בעת ששיחקו כדורגל על חוף הים בעזה. ב-20 ביולי 2014 הטיל מטוס פצצה על בית משפחות אבו-ג'עמא בחאן יונס, והקריס את הבניין בן שלוש הקומות על יושביו, בעת סעודת האיפטאר שלהם לשבירת צום הרמאדאן. בהפצצה נהרגו עשרים ושישה אנשים, מתוכם ארבעה-עשר ילדים, בהם שבעה תינוקות בני פחות מ-4 שנים ועוד ארבעה ילדים בני 5 עד 13. ב-14 בנובמבר 2019 הפציץ חיל-האוויר - בשל "כשל מודיעיני", נמסר בדיעבד מהצבא, בלי אפילו "אופס, סליחה" – צריפון פח בו התגוררה משפחת א-סווארכה, רועי צאן, בדיר אל-בלח, ושמונה מבני המשפחה נהרגו, בהם חמישה ילדים מתחת לגיל 13. ב-15 למאי 2021, בליל עיד אל-פיטר, תקף חיל-האוויר את בית משפחת אבו-חטב במחנה הפליטים שאטי, בו שהו גם בני משפחת אל-חדידי, קרובי משפחתם שבאו לבקרם בחג. בתקיפה נהרגו עשרה בני-אדם, בהם שמונה ילדים משתי המשפחות, כולם בני פחות מ-13. ב-7 באוגוסט 2022 ירה מטוס טיל לבית קברות בג'אבליה, והרג חמישה ילדים, כולם מתחת לגיל 13, שמצאו מנוחה שם סביב קבר סבם. מצה"ל נמסר לאחר-מכן שזו הייתה סתם החטאה. פיספסנו, קורה, מה לעשות. 

אני סתם מבלבל לכם את המוח, הא? סליחה.

11.5.26

לא רק סמוטריץ' חושב שטבח 7 באוקטובר היה מחדל טקטי. גם רוב אזרחי ישראל

בלית ברירה, ובתחושת בחילה לא קלה, אני מוצא עצמי נאלץ לצאת להגנתו של שר האוצר הנקלה בצלאל סמוטריץ', שבקוראו לטבח 7 באוקטובר "מחדל טקטי" הוא אכן לא התכוון לזלזל במעשה הזוועה או לפגוע, חלילה, בנפגעיו.

אמה מה? כבוד השר הוא לא רק אוויל, אלא גם עילג – לא רק באנגלית, גם בעברית – וככה זה התפלק לו, דבר ההבל הזה. כי מה שהוא התכוון באמת לומר, כפי שהוא הבהיר לאחר מכן, זה שהטבח בעוטף היה, לראייתו, מחדל ברמה הטקטית בלבד, באחריות הדרג הצבאי והשב"כי, מה פתאום הממשלתי?

לעומת זאת, כך לדעתו ולאמונתו, הקמת ממשלה בישראל בשיתוף ערבים רח"ל מהווה איום אסטרטגי, חמור אפילו מאיום הגרעין האיראני, שכן – וזו דעתו של השר עוד מימי קדם, כשהוא ואלוהים היו עוד חניכים מחוצ'קנים בשבט "אחים גם יחד" בבני עקיבא – שלא רק שערבים אינם צריכים להיות בממשלה, הם בכלל לא צריכים להיות בארץ, בטח לא בחיים. כי במדינת היהודים, בין הים לנהר, יש מקום רק לעם אחד, היהודים.

ככה זה. בכל דור ודור קמים עלינו רשעים וטיפשים לכלותנו, והקדוש ברוך הוא, כפי שאמר כבר פרופסור ליבוביץ', מעולם לא הציל יהודי משום דבר.

זה באשר לשר, אבל מדוע בעצם כל כך התרגזו על סמוטריץ'? הרי לפחות רובכם חושבים שטבח תושבי העוטף היה מחדל טקטי, לא ככה? כי על מה מתקיימים כל הדיונים, מכל קצווי הקשת הפוליטית, מאז הטבח ועד היום? רק בשאלות טקטיות. למה ראש אמ"ן ישן? למה תא"ל ז' לא שעה לאזהרותיה של הנגדת ו'? למה הצבא לא היה מוכן? למה העירו את ראש הממשלה רק ב-6.29 ולא ב-5.44? למה הדלקת הסימים לא הדליקה נורה אדומה בבוילר של החרצ"ק התורן של שב"כ? וכן הלאה וכיוצא בזאת.

ואין, ואין גם קריאה לקיים, שום דיון, אולי הבעיה אינה טקטית כזו או אחרת, אלא אסטרטגית. אולי התפיסה שעל פיה הקיום האיומי של הפלסטינים הוא בסך הכול "קוץ בישבן" שניתן לחיות איתו – כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, התקווה הלבנה החדשה עם הכיפה הקטנה, ולא חזר בו מאז. ואולי אין לנו צורך בצבא כל כך אדיר, שמסוגל להרוג ולהרוס כל מה שזז או עומד בכל רחבי המזרח התיכון, אבל לא מסוגל להגן עלינו, אזרחי המדינה, מהרס וטבח בבתינו, כפי שהוכח ב-7 באוקטובר בעוטף עזה, וכפי שמוכח כבר כמעט שלוש שנים בצפון. מה זה עוזר לנו שאתם הורגים את חמינאי, אם אתם לא מסוגלים להגן על שירי ביבס ושני ילדיה המתוקים מטבח חמאס?

וגם הדרישה, הצודקת כשלעצמה, להקמת ועדת חקירה ממלכתית, היא דרישה לחקירה טקטית. שכן שום ועדת חקירה איננה יכולה לדון בכשלים אסטרטגיים, אלא רק במחדלים טקטיים. וכך נהגה גם ועדת החקירה הממלכתית של מלחמת יום כיפור, שהדיחה את הרמטכ"ל אלעזר על שלא הכין הצבא כראוי או משהו כזה, אבל לא נגעה כלל בשאלה שמא המלחמה נגרמה בשל סירוב הממשלה לדון עם המצרים על שלום תמורת החזרת סיני. כי האסטרטגיה שלה היתה, כפי שניסח זאת שר הביטחון דיין "עדיף מלחמה עם שארם א-שייח על שלום בלי שארם א-שייח".

אז הנה אני מכריז על עצמי כוועדת חקירה של איש אחד, שמסקנותיה הן בגדר המלצות בלתי מחייבות, בשאלה הכפולה והמכופלת מדוע ומה התרחשו שתי "ההפתעות" הקטלניות הללו בשבת של יום הכיפורים ההוא, לפני יותר מחמישים שנה, ובשבת של שמחת תורה הזאת, לפני שנתיים וחצי. והתשובה שלי היא אחת לשתיהן: בשני המקרים ישראל התעקשה, ועדיין מתעקשת, למרות שהיא מצויה בסכסוך דמים – אז עם המצרים, ועכשיו עם הפלסטינים – לשמור בכל כוחנו על הסכסוך כבלתי-פתור, יעני על "אש קטנה". שהרי הם (המצרים אז, הפלסטינים תמיד) לא מסוגלים לעשות לנו כלום, ואם הם יעזו בכל זאת, ננפנף אותם בקלי-קלות, כאילו היו נקניקיות על מנגל.

ולמרות שהאסטרטגיה הזאת כבר נכשלת עשרות שנים, שוב ושוב, אנחנו דבקים בה כמו עש לאש המאכלת.

4.5.26

במודעה אחת קטנה חשפו "הדמוקרטים" את מלוא ערוותם

בשבוע האחרון הריצה מפלגת "הדמוקרטים" ברשתות החברתיות מודעת בחירות מחפירה, מעוררת חלחלה וזעם. אתם יכולים לראותה כאן במלוא הדרתה אבל בכל זאת אתאר אותה גם במילים כדי לחשוף ולנתח את שלל מסריה הסמויים, שהם, כמובן, חשובים ומשמעותיים יותר מהמסר הגלוי והצפוי. .

ראשית אתייחס אך ורק לצד הוויזואלי, ללא המסרים הכתובים, משל הייתי אירופאי שנחשף למודעה וקולט רק את מסריה החזותיים, שכן אינו מבין עברית. מה אנחנו רואים כאן? למעלה, ואלו שלמעלה הם תמיד החשובים יותר, אנחנו רואים ארבעה טייסי קרב עומדים – צבעוניים, שלובי ידיים, מיישרים אלינו מבטם מבעד למשקפי השמש, מחייכים וגאים. בתחתית התמונה – מקומם של הנחותים, שלושה יהודים (ככה נראים יהודים, לא?) בשחור-לבן (היהדות היא חסרת צבע). מבטיהם מושפלים, כאילו מתביישים להביט לנו בעיניים. אז מה אתה רואה כאן, אני שואל את הגוי. נו, זה ברור, הוא אומר לי, עוד פעם היהודים הטפילים, מוצצי הדם, אשמים. שהרי הם עושים הכל כדי להכשיל את צבאנו במלחמתו הקדושה על הגנת המולדת והרחבת מרחב המחיה. בקיצור, אם אחזור עכשיו להיות אני, זו קודם כל מודעה אנטישמית לעילא.

ועכשיו אעבור, כמי שמבין עברית, למה שכתוב במודעה. על תמונת הטייסים כתוב "ישראל של קדמה וחופש". אתם אמיתיים, דמוקרטים? טייסי קרב, שמלאכתם הרס והרג, מייצגים קדמה וחופש? טייסי הקרב הללו, חיל האוויר שלנו, שחירבו את רצועת עזה וחיסלו שם כעשרים אלף ילדים, והורגים והורסים – כמעט ללא שום הפרעה, גיבורים גדולים – כל מה שלא בא להם טוב בעיניים במזרח התיכון, הם המייצגים את "ישראל של קדמה וחופש"? לא מדענים, לא סופרים, לא יזמי היי-טק, לא לוחמים לשלום? ובכלל, קדמה במה? במטוסים ופצצות שקיבלנו מארצות הברית כדי לעשות עבורה את מלאכתה? וחופש למי? אתם בטח מתכוונים לחופש פסח.

מה, אתה באמת לא רואה, יתרעמו עליי הקוראים, שאלה טייסות ולא טייסים. אני אכן מודה, במבט ראשון לא שמתי לב לזה. שהרי הפנים שלהן די מוסתרות. אבל בכל זאת, מתוך רצון להבין למה הדמוקרטים שלנו רואים בטייסים "קדמה וחופש", הבטתי שוב בתמונה ואז ראיתי שאלו הן טייסות. וגם על זה יש לי שני שנקלים זועמים למדי.

ראשית, ממש לא מובן למה העובדה שנשים מצליחות להיות לוחמות, טנקיסטיות וטייסות (ואין לי שום ספק שהן יכולות לעשות זאת, כמו כל דבר, כמו גברים) נתפסת ומוצגת כהישג פמיניסטי. שהרי מלחמות, ובזה ינון מגל צודק, הן עסק של גברים. גברים הם שפותחים במלחמות, שמנהלים מלחמות, שמנצחים מלחמות. זה כך מאז ומעולם וגם כיום. אז זה שארבע או תריסר טייסות משרתות במלחמות מיותרות של גברים, זה שיא הפמיניזם?

ושנית, וזו כבר פנייה ל"דמוקרטים", למה לעזאזל בעיניכם שוחרות השלום והשוויון (והקדמה והחופש, אני מניח שהתכוונתם לחירות), השיא שאדם, כולל אישה, יכולים להגיע אליו הוא שירות "איכותי" בצבא, שהרי כך אתם מציגים זאת במודעה? למה אתם מקדשים את הצבא מעל למדע או לחקלאות או לתרבות? אה, נכון, כזו היא הציונות.

אבל עוד לא סיימנו. הבה נדבר גם על "אויבי האומה" במודעה: מטילי אימת ה"כפייה והלכה", שלא נדע – דרעי, גולדקנופף ובן-גביר. וכי מה, סמוטריץ' וינון מגל (ששניהם גם מתנגדים לשירות נשים בצבא בכלל, ולא רק כטייסות) ויואב קיש, ושמחה רוטמן, ומיקי זוהר, ואמיר אוחנה (והרשימה עוד ארוכה) לא מוליכים אותנו למדינת כפייה והלכה? אז למה בחרתם במודעה שלכם כמייצגי "הרעים" שני חרדים, מזרחי ואשכנזי, ומזרחי אחד עם כיפה? למה אין שם אף לא אשכנזי אחד עם כיפה (לא בנט חלילה. אבל מה עם איזה סמוטריץ' או רוטמן)? אגיד לכם למה. כי האויבים האמיתיים שלכם, הם חרדים, מזרחים וחרדים-מזרחים. שהרי אשכנזים עם כיפה הם טובים, הם "משלנו", לוחמים, טנקיסטים, טייסים.

ומילה אחרונה, דמוקרטים חביבים, אתם גם טיפשים. שהרי ארבע הטייסות היפות והאמיצות שאתם מעלים על נס כשיא הקידמה והחירות והשוויון של ישראל הליברלית והנאורה שאתם כביכול שואפים אליה, משרתות בצבא שמבצע את פקודות הממשלה ששלושת הרעים והמכוערים שתקעתן תחתן במודעה הם שותפים בכירים בה. אז על מה אתם בעצם מלינים? הרי הנה, הכל סבבה. הממשלה שאתם כאילו נגדה, כי לדעתכם היא של "כפייה והלכה" לכאורה, היא דווקא לשיטתכם שלכם, ממשלת "קדמה וחופש" נאורה. כי הממשלה הזו, היא ולא אחרת, גם עם שלושת ה"יהודונים" שבה, מאפשרת לנשים הללו לשרת כטייסות ואף מפעילה אותן בכל משימת הרג והרס נדרשת.

כך שבעצם המודעה הזאת קוראת לבוחרים להצביע למפלגות הממשלה הנוכחית ולהתגייס ל"שירות משמעותי" בצבא תחתיה. בהצלחה!