1.6.26

ההכרעה כבר נפלה. אנחנו מדינת הלכה שכל תכליתה מלחמה

בשבת הסיע אותי חבר הביתה מפגישת החברים הקבועה והדליק רדיו לשמוע חדשות, מעשה שאני נמנע ממנו מזה שנים רבות. אבל זה האוטו שלו והוא מסיע אותי, אז לא אמרתי מילה. ואז התחילו החדשות והקריינית אמרה משהו כמו "רקטה פגעה הבוקר בבנין מגורים בקרית שמונה. אין נפגעים". נבהלתי ואמרתי לחבר שלי "יוחאי (שם בדוי), הרדיו שלך התקלקל. הוא משדר חדשות מלפני חמישים שנה", ובאמת ציפיתי שהחדשות ימשיכו ויספרו מה קורה בפרשת ווטרגייט, והאם הקנצלר וילי ברנדט אכן יתפטר, והאמנם הפלישה הטורקית לקפריסין תביא לנפילת משטר הקולונלים ביוון. אבל לא, שאר החדשות דיברו על ימינו אלו, נתניהו, ובנט, ובן-גביר וגנץ מתחת לאלונקה, כרגיל.

אבל, קהל נכבד, הרי כבר במבצע "חירם" ב-1948 פלשו כוחות צה"ל לדרום לבנון וגירשו את תושביו אל מעבר לליטני, להרתיעם. וככה כבר שמונים שנה ודבר לא השתנה. ומה לא עשינו? כבשנו עד ואחרי הליטני כמה וכמה פעמים. וכפינו על לבנון נשיא משלנו. ודפקנו שם גם רצועת ביטחון בת ח"י שנים, וחיסלנו את מנהיג החיזבאללה והקמנו עלינו במקומו את נסראללה, והרגנו גם אותו, וקטענו ועיוורנו אותם במבצע הביפרים, ומחקנו וטבחנו ומה לא, ושום דבר. הכל אותו דבר, כאילו הזמן עמד מלכת, ונתקענו גם אנו איתו.

אבל בעצם לא הכל אותו דבר. אנחנו לומדים. אנחנו משתנים. אנחנו מפיקים לקחים. וכך ככל שהפעלות הכוח שלנו נכשלות, אנחנו למדים מכך שלא הפעלנו מספיק כוח, שהנה עובדה שזה נכשל, ואז אנחנו מפעילים עוד יותר כוח, וכשגם זה נכשל, אות הוא לנו וסימן ששוב לא הפעלנו מספיק כוח, ואז אנחנו מפעילים עוד יותר ועוד יותר כוח. וכשזה שוב נכשל, אז האופוזיציה מתנפלת על הממשלה למה היא לא מפעילה עוד יותר כוח, כזה שיחזיר את לבנון לתקופת האבן אבל גם זה לא מצליח, אז האופוזיציה מתקיפה את הממשלה על חלשלשותה, ומבטיחה לנו שכשהיא תחזור לשלטון היא תחזיר את לבנון לתקופת ההקריטקון התיכון ותציף אותה בדינוזאורים משובטים פאר תוצרת התעשיה הצבאית.

אבל למה לחזור על מה שכבר נאמר. בשבועות האחרונים אמרו שניים מבכירי האחראים על שתי המערכות הגדולות, הביטחון והחינוך, דברים ברורים שמבהירים מי אנחנו ולאן פנינו.

פצח במצווה הרמטכ"ל אייל זמיר שכך פתח לאחרונה את נאומו בטקס סיום קורס פיקוד ושליטה למפקדים בכירים: "בחג השבועות, יום מתן תורה, אותו חגגנו לא מזמן, אמרו חז"ל: 'אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים, ואם לא אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו'. ואכן לאורך הדורות הבין עם ישראל שהתורה היא המצפן המעצב את הדרך שלנו כיחידים וכעם בעל תכלית המלכדת את כולנו". כלומר, מפקד צבאה של מדינת ישראל, שעל פניו נראה חילוני למשעי, מודיע לפקודיו הבכירים ולעם ישראל שצה"ל הוא עושה דברה של התורה, ובמשתמע שישראל היא להלכה ולמעשה מדינת הלכה.

זה לא לגמרי חדש, היו לכך כבר סימנים, לדוגמה שאין בישראל תחבורה ציבורית בשבתות ומועדים. אבל עכשיו שם על זה הרמטכ"ל את החותמת הסופית, שלא לומר הסופנית. אנחנו לא בסכנה שאולי נהפוך למדינה הלכה. אנחנו כבר, כנראה כבר מזמן, מדינת הלכה.

ומה תכליתה של מדינת ההלכה הזו? על כך ענה יו"ר ארגון המורים זה שלושים שנה, רן ארז, כשבתשובה לשאלותיו המציקות של ניר גונטז' מדוע מערכת החינוך נכשלת בהשכלת חניכיה, השיב לו ארז שהמערכת דווקא מאוד מצליחה בתפקידה, שהנה "תסתכל רגע אחד בחיילים ובמילואמניקים שנלחמים. מערכת החינוך היא שגורמת לכך שחיילים יילחמו ואפילו יקריבו את חייהםלמען המדינה".

גם זה לא ממש חדש. תפקידה העיקרי של מערכת החינוך בישראל, כולל מסעות הגיבוש לאושוויץ לסיירות נבחרות, היה מאז ומתמיד הכשרת חניכיה לשירות צבאי "משמעותי". אבל הנה יצא לו המרצע, שלא לומר המרצח, מן השק, שלא לומר השק"ש.

אז הנה לנו התשובה הניצחת לשאלה מי ומה אנחנו: מדינת הלכה שכל תכליתה מלחמה. 

וכשנבחר בבנט במקום בנתניהו התהליך הזה אך יעמיק, ועוד נעשה מהפרת והחידקל חוכא ואטלולא.

25.5.26

אל תתלו תקוות גדולות מדי בבחירות הקרבות [אולי]

ככל שעובר הזמן והניסיון לסדוק את חומות הקואליציה אפילו לא מגרד לה, נאלצים מתנגדי המשטר הביבכהניסטי לתלות את כל תקוותם בקולב הבחירות הקרבות שאז "נעיף בעזרת השם של בנט את החלאה, ותבוא לנו ולמדינת ישראל כולה הישועה". אז הרשו לי, במחילה, לשפוך קצת צוננים על הגחלים הלוחשות "הנה זה בא, הנה זה בא".

ראשית, מי תקע כף בידכם שאכן תתקיימנה הבחירות במועדן או בכלל? ביבי הנכלולי? הרי הוא וממשלתו כבר הוכיחו שאין שום תעלול או תחבול שלא יפעילו כדי לשמור על שלטונם. אז מה זה בשבילם לייצר איזו סכנה או מלחמה קיומית קטנה, מצב חירום שאין לדעת עד מתי יימשך, לביטול רוע הגזירה?

שנית, השלטון הנוכחי, אתם כבר מכירים אותו, יעשה כל אשר לאל ידו כדי לשבש את יכולת ההצבעה במוקדי ההתנגדות לשלטון, כמו תל אביב ובנותיה, ופלוגות הסער של מרדכי דוד, והמיליציה המשטרתית של בן-גביר, כבר נערכות למערכה. ואם יהיה צורך, יגויסו גם ארגוני פשע בכירים אחרים, ומתנגדי השלטון יוגפו בבתיהם.

שלישית, וגם זו לגמרי אפשרות, שגם אם הבחירות יתרחשו במועדן, ומרדכי דוד ינפוש באותו יום בים, אולי בכלל ביבי ובן-גביר ושות' ינצחו בבחירות בלי שטיקים ובלי טריקים.

ואם כל זה לא יעזור, אז רביעית, הרי אין באמת מי ומה שימנע מהממשלה הזאת, שכבר הוכיחה באותות ובמופתים ובטילים שהיא מסוגלת לכל, מלהכריז שתוצאות הבחירות בטלות ומבוטלות, יען כי הדיפ-סטייט או הדיפ-שיט שיבשו אותן. ואמנם יחזרו ההפגנות, אבל או אז הממשלה תפצח במלחמה קטנה, וכל המפגינים יפוצו בששון להרוג ולהיהרג כלא היו.

וחמישית, אם למרות תחזיותיי השחורות האופוזיציה תנצח, ותקבל יותר מנדטים מאשר קואליציה, אבל "בלי הערבים" פחות מ-61, יהיו שוב כמה אפשרויות: או שהאופוזיציה לא תצליח להקים ממשלה, ואז יוכרזו בחירות חדשות, ונתניהו ימשיך לכהן כראש הממשלה הזמנית. או שבנט כן יקים ממשלה, בשיתוף רע"מ, מה שאני מניח שלא יקרה, אבל לך תדע. או שבנט יקים ממשלה זמנית, בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, ויכריז אז על בחירות חדשות, שאליהן הוא, ולא ביבי, יגיע כראש הממשלה הזמנית, בתקווה שבתוך כך נתניהו יפרוש או יופרש.

ויש עוד אפשרות: שבנט ירכיב ממשלה עם 58 המנדטים שנניח שיהיו בגושו, יספח את ארבעת המנדטים של "הציונות הדתית" הסמוטריצ'ית, אם זו תעבור את אחוז החסימה (ובסקרים האחרונים היא עושה זאת) ואז תהיה לו ממשלה עם רוב של 62 מנדטים. לבנט עצמו כמובן לא תהיה שום בעיה עם זה, שהרי הוא עצמו בשר מבשר של "הציונות הדתית", שגם יובטח לה כמובן תיק מרכזי, אולי שוב משרד האוצר, וגם "הדמוקרטים" יבלעו את הצפרדע, שהרי המטרה להפיל את ביבי מקדשת את כל האמצעים, גם את המתועבים.

ויש, כמובן, גם את זה צריך לקחת בחשבון, את האפשרות האופטימית ביותר לכאורה, שבנט וגושו יזכו ב"ניצחון מוחלט" ויקימו ממשלה יציבה מבנט ולפיד ועד ליאיר גולן.

ואז יקרה דבר אחד בטוח, כשהחלאה אכן יעוף – פתאום יהיה פה יותר נעים, פחות אלים (אם כי זה תלוי גם באיך יגיבו המפסידים) יותר שקט, יותר אנושי, עם פחות לחץ בחזה ויותר אוויר לנשימה. ואלו דברים בהחלט חשובים, ואפילו מאוד. אבל באופן מהותי דבר לא ישתנה. 

נפתלי בנט, וצריך להבין זאת, הוא אומנם אישיות נעימה ואנושית וישרה מנתניהו אלף מונים, אבל מבחינת השקפת עולמו הוא קנאי דתי-לאומני לא פחות מסמוטריץ', והרבה יותר מנתניהו, שכל מה שמעניין אותו זה לאחוז בשלטונו.

בנט עצמו אומר זאת על עצמו. "אני ימני", הוא מכריז ביושר ואושר, "ואני מתנגד למדינה פלסטינית ולמסירה לאויב ולו של שעל אחד מאדמת ארץ ישראל". זאת אומרת שהכל, העיקר, יישאר אותו דבר – לא שלום ולא ניסיון לשלום, אלא המשכה של מלחמת הנצח ושל הטיהור האתני של הפלסטינים וטבח ורצח ונקמה, ופה ושם הפוגה, וחוזר חלילה.

יתרה מכך. מאז השתלטה כת המתנחלים הכהניסטית על ממשלת נתניהו, החבר'ה האלו לא שקטו ודפקו עבודה. הם השתלטו לחלוטין על חלקים נרחבים בצה"ל, וכמובן על המשטרה, ועל שב"כ, ועוד כהנה וכהנא תחת כל עץ רענן או יבש. ולפיכך, אם השלטון החדש, אם אכן יקום, חפץ חיים הוא וירצה אכן להחזיר את החיים כאן לאיזה מסלול של שפיות, הוא יהיה חייב לטהר את כל הארגונים והמוסדות הללו ואחרים מקנאי כת המתנחלים, כי בפאשיזם לא נלחמים בדרכי נועם, אלא מועכים אותו לרסק עגבניות.

אלא שהשלטון החדש בראשות בנט לא ירצה ולא יוכל לעשות זאת, וממילא בנט עצמו הוא אחד מהם, ואמונתם אמונתו, רק עם כיפה יותר קטנה. והחנונים הליברלים יזמרו בחיל ורעדה את שירת "לא נהיה כמותם", והכול יישאר אותו דבר. החרדים לא יתגייסו ולא תהיה תחבורה ציבורית בשבת והפאשיזם ימשיך ויפרח.

ולאט לאט, שנה או שנתיים לאחר שתוקם הממשלה, אם תחזיק מעמד, יתברר פתאום שכל התמרון הזה לא הביא לחזרת השמאל הליברלי לשלטון, אלא דווקא להשתלטות הציונות הדתית גם על השמאל הליברלי, ולניצחונה המוחלט. ומאז ואילך הם שישלטו בנו עד עולם או עד החורבן, מה שיבוא קודם. 

ובאה לציון ישועת השם ובדם ואש יוקם בית המקדש במהרה בימינו, ונאמר גם אנחנו אמן. ומי שלא יאמר אמן היאורה נשליכו, שיאכלו אותו התנינים.

18.5.26

לא חייבים "בלי ערבים"

שקמה ברסלר, ממנהיגות המחאה האנטי-ביביסטית, העלתה לעמוד הפיסבוק שלה סרטון ובו אמרה דברים שאמרה על עצמה בגאווה בכנס קרן ברל כצנלסון.

"כשאני אמרתי, 'תקשיבו, חייבים לשיר התקווה', אמרו לי 'מה, לא, זה לאומני, זה פה, זה שם', ואז אמרתי 'יאללה, שרים התקווה, כמו בכדורגל בתחילת המשחק', ובפעם הראשונה שעשינו את 'התקווה' בקפלן, אנשים כתבו לנו עם דמעות בעיניים [...] אני לא אדבר על זה ששנים היינו רואים אנשים הולכים גם דגל [ישראל] חשבנו לא יודעת מה – ימנים, כל הפשיסטים. ופתאום לקחנו את הדגל [והנפנו אותו בהפגנות]".

ואני מביט תמה באישה הסופר-אינטליגנטית הזאת, פרופסור לפיזיקה במכון ויצמן, ושואל עצמי – מה, היא באמת לא מבינה את משמעות שירת "התקווה" הזאת והנפת הדגל הזה? היא לא מבינה, שהמנון המדינה ודגלה מדירים את זהותם הדתית והלאומית של 20 אחוז מאזרחיה, ערבים מוסלמים? היא לא שמה לב שב"התקווה" שרים "נפש יהודי הומיה" ואין בו מקום לשום נפש שאינה יהודיה? היא לא רואה שבדגל ישראל יש רק סמלים יהודיים ושום סממן ערבי או מוסלמי? היא באמת לא מבינה שההמנון והדגל הללו הם אכן סמלים לאומניים ופשיסטים של "מדינת היהודים" שהיא מאמצת אותם בדיוק כמו של מי שהיא קוראת לו "לאומנים ימנים, פאשיסטים", ושהיא בעצם בדיוק כמותם?

בפיזיקה אני לא מבין, אבל בכדורגל כן. והנה, ברסלר אומרת לנו פה שהיא רצתה, רוצה, שישירו "התקווה" כמו בכדורגל בתחילת משחק. וזה נכון, בישראל חלה כיום חובה, על פי תקנון מנהלת הליגות בכדורגל, להשמיע את ההמנון בפתיחת כל משחקי הליגה, גם אלו של בני סכנין ובני ריינה. אבל זה נוהג חדש, שהונהג רק בשנת 2020, ולפני זה, במשך 72 שנות קיומה הראשונות של המדינה, כנהוג ברוב ארצות העולם, ההמנון נוגן רק במשחק גמר הגביע ובמשחקים בינלאומיים.

ובאילו עוד מדינות בעולם נהוג להשמיע את ההמנון הלאומי בתחילת כל משחק? רק במדינות סמכותניות וטוטליטריות – ארצות הברית, צפון קוריאה, איראן, קובה, סין ורוסיה. בעבר הייתה החובה הזאת נהוגה בכל מיני מדינות שאינן כבר איתנו – גרמניה הנאצית ואיטליה, ספרד ופורטוגל הפשיסטיות. מזרח גרמניה הקומוניסטית, ועוד. אז את בחברה טובה, פרופ' ברסלר.

ועכשיו לדגל. דגלה של דרום אפריקה הלבנה הגזענית, עוד לפני ובמשך האפרטהייד, היה עשוי שלושה פסי רוחב צבעוניים: כתום למעלה, לבן באמצע, וכחול למטה, כדגלה ההיסטורי של הולנד (ארץ מוצאם של הבורים הלבנים הדרום-אפריקאים) מהמאה ה-17, כשבתוך הפס הלבן מופיעים בקטן דגליהם של בריטניה (ארץ מוצאם של הלבנים הדרום אפריקאים האחרים) ושל שתי המדינות הבוריות העצמאיות שקדמו לדרום-אפריקה – אורנג' החופשית וטרנסוואל. וכמובן שום שמץ סממן כלשהו משל הרוב הילידי השחור.

דגלה של דרום אפריקה, מאז שבוטל האפרטהייד והיא הפכה למדינה דמוקרטית שוויונית, כולל בתוכו שישה פסי צבע: ירוק, צהוב ושחור כדגלו של "הקונגרס הלאומי האפריקאי", תנועת השחרור של השחורים; וכחול, אדום ולבן, מדגליהן של השליטות הקולוניאליות הוותיקות הולנד ובריטניה. כלומר, דגל המייצג את כל ההיסטוריה הדרום-אפריקאית ואזרחיה, כולל המיעוט הלבן.

ההמנון של דרום אפריקה הגזענית בשליטת המיעוט הלבן הושר בשתי השפות של הלבנים, אפריקאנס ואנגלית. וממש כמו "התקווה" שלנו, גם המנון דרום אפריקה הגזענית הלבנה הדיר את זהותם, שפתם וקיומם של הילידים.

אבל המנון דרום אפריקה החדשה, הדמוקרטית, השוויונית, הוא מלאכת מחשבת נדירה ומרגשת של השלמה ואחדות, כמו הדגל החדש. על אף היסטוריה הדיכוי הארוכה והנוראה, הוא לא מדיר את המיעוט הלבן, בן שבעת האחוזים, אלא מכיל אותו, מקבל אותו, משלים עימו. שני בתיו הראשונים של ההמנון החדש מושרים במנגינת וגם במילות ובשפות הילידיות של המנון מאבק השחורים נגד הדיכוי, ואילו הבתים השלישי והרביעי מושרים במנגינת המנון דרום אפריקה הלבנה המדכאת. הבית השלישי במילים המקוריות באפריקאנס, ואילו הבית הרביעי במנגינה הישנה, אבל במילים חדשות, מאחדות, באנגלית – "נשמעת הקריאה לבוא יחד / ונעמוד מאוחדים / בואו נחיה ונאבק למען החופש / בדרום-אפריקה, בארצנו". והוא מושר על ידי שחורים ולבנים כאחד, יחדיו.הנה לכם. 

זה ייתכן, זה אפשרי. אבל חלילה לא אצלנו, הנאור שבעמים.

פרסומו של מאמר זה נדחה על ידי העורכים בטענה ש"אין לו קשר לאקטואליה". אז כתבתי להם מאמר אחר, זה שלמעלה, על שקמה ברסלר, אבל כאן אני כן מעלה אותו

ולפני הטבח ב-7 באוקטובר כן היו לכם רחמים על ילדי עזה?

לפי הערכות מעודכנות הרגנו ברצועת עזה במלחמת הנקם והתקומה, קרוב ל-15,000 ילדים מתחת לגיל 13 , מתוכם כ-4,500 פעוטות ותינוקות מגיל 0 עד 4 ולמעלה מ-10,000 בגילאי 5 עד 13. אבל כשמישהו מהן להעלות בציבור תהיה, שלא לומר זעזוע, מהמספרים המצמררים הללו, מיד קמים עליו להסותו במשפט "אני מאז ה-7 באוקטובר אין לי רחמים על ילדי עזה" או דומה לו, משל עד הטבח היו המהסים מלאי רחמים כרימון על ילדי עזה, אלא שבשל הטבח, מה לעשות, פקעו רחמיהם כלא היו, יען כי התפכחו המה. 

וכי מה התפכחו? למה התפכחו? וכי מה אשמים תינוקות, כמה ערבים שהם לא יהיו, בני ובנות פחות משנה – ולמעלה מאלף מהם הרגנו במלחמה הזאת – בטבח ה-7 באוקטובר? 

אלא שגם לטיעון הזה יש לכם תשובות מן המוכן, מ"אין חפים מפשע בעזה", ועד "הם כולם היו גדלים להיות מחבלים". אבל הטיעונים הללו נכונים כפל כפליים, ואפילו פי אלפיים, עלינו הישראלים. שהרי בישראל קיים חוק גיוס חובה וכל הילוד מלש"ב הוא, ולכשיגדל ייקח חלק, פעיל יותר או פחות, בדיכוי, נישול, גירוש ורצח העם הפלסטיני, כפי שכולנו (כן, גם אני) עושים כבר מזה לפחות חמישים ויותר שנה. 

ושאלה לי לכל "המתפכחים" שבגלל הטבח הפסיקו יעני לרחם על ילדי עזה – וכי לפני הטבח בעוטף כן היו בליבכם רחמים על ילדי עזה? וכיצד הבעתם את רחמיכם העזים והזכים הללו? הנה לפניכם לקט קטן של מקרי טבח ישראלים בילדים עזתים, שאירעו לפני ה-7 באוקטובר - האם במי מהמקרים הללו מחיתם, בכיתם, צייצתם, נאנחתם\ הפגנתם, משהו? או שבכלל אפילו לא שמעתם עליהם? 

ב-12 ביולי 2014 שיגר מטוס טילים לבית משפחת אל-בטש בעזה. שמונה-עשר אנשים נהרגו בהם שישה ילדים מתחת לגיל 13. ב-16 ביולי 2014 נהרגו ארבעה ילדי משפחת בכר, מירי כטב"ם לעברם, בעת ששיחקו כדורגל על חוף הים בעזה. ב-20 ביולי 2014 הטיל מטוס פצצה על בית משפחות אבו-ג'עמא בחאן יונס, והקריס את הבניין בן שלוש הקומות על יושביו, בעת סעודת האיפטאר שלהם לשבירת צום הרמאדאן. בהפצצה נהרגו עשרים ושישה אנשים, מתוכם ארבעה-עשר ילדים, בהם שבעה תינוקות בני פחות מ-4 שנים ועוד ארבעה ילדים בני 5 עד 13. ב-14 בנובמבר 2019 הפציץ חיל-האוויר - בשל "כשל מודיעיני", נמסר בדיעבד מהצבא, בלי אפילו "אופס, סליחה" – צריפון פח בו התגוררה משפחת א-סווארכה, רועי צאן, בדיר אל-בלח, ושמונה מבני המשפחה נהרגו, בהם חמישה ילדים מתחת לגיל 13. ב-15 למאי 2021, בליל עיד אל-פיטר, תקף חיל-האוויר את בית משפחת אבו-חטב במחנה הפליטים שאטי, בו שהו גם בני משפחת אל-חדידי, קרובי משפחתם שבאו לבקרם בחג. בתקיפה נהרגו עשרה בני-אדם, בהם שמונה ילדים משתי המשפחות, כולם בני פחות מ-13. ב-7 באוגוסט 2022 ירה מטוס טיל לבית קברות בג'אבליה, והרג חמישה ילדים, כולם מתחת לגיל 13, שמצאו מנוחה שם סביב קבר סבם. מצה"ל נמסר לאחר-מכן שזו הייתה סתם החטאה. פיספסנו, קורה, מה לעשות. 

אני סתם מבלבל לכם את המוח, הא? סליחה.

11.5.26

לא רק סמוטריץ' חושב שטבח 7 באוקטובר היה מחדל טקטי. גם רוב אזרחי ישראל

בלית ברירה, ובתחושת בחילה לא קלה, אני מוצא עצמי נאלץ לצאת להגנתו של שר האוצר הנקלה בצלאל סמוטריץ', שבקוראו לטבח 7 באוקטובר "מחדל טקטי" הוא אכן לא התכוון לזלזל במעשה הזוועה או לפגוע, חלילה, בנפגעיו.

אמה מה? כבוד השר הוא לא רק אוויל, אלא גם עילג – לא רק באנגלית, גם בעברית – וככה זה התפלק לו, דבר ההבל הזה. כי מה שהוא התכוון באמת לומר, כפי שהוא הבהיר לאחר מכן, זה שהטבח בעוטף היה, לראייתו, מחדל ברמה הטקטית בלבד, באחריות הדרג הצבאי והשב"כי, מה פתאום הממשלתי?

לעומת זאת, כך לדעתו ולאמונתו, הקמת ממשלה בישראל בשיתוף ערבים רח"ל מהווה איום אסטרטגי, חמור אפילו מאיום הגרעין האיראני, שכן – וזו דעתו של השר עוד מימי קדם, כשהוא ואלוהים היו עוד חניכים מחוצ'קנים בשבט "אחים גם יחד" בבני עקיבא – שלא רק שערבים אינם צריכים להיות בממשלה, הם בכלל לא צריכים להיות בארץ, בטח לא בחיים. כי במדינת היהודים, בין הים לנהר, יש מקום רק לעם אחד, היהודים.

ככה זה. בכל דור ודור קמים עלינו רשעים וטיפשים לכלותנו, והקדוש ברוך הוא, כפי שאמר כבר פרופסור ליבוביץ', מעולם לא הציל יהודי משום דבר.

זה באשר לשר, אבל מדוע בעצם כל כך התרגזו על סמוטריץ'? הרי לפחות רובכם חושבים שטבח תושבי העוטף היה מחדל טקטי, לא ככה? כי על מה מתקיימים כל הדיונים, מכל קצווי הקשת הפוליטית, מאז הטבח ועד היום? רק בשאלות טקטיות. למה ראש אמ"ן ישן? למה תא"ל ז' לא שעה לאזהרותיה של הנגדת ו'? למה הצבא לא היה מוכן? למה העירו את ראש הממשלה רק ב-6.29 ולא ב-5.44? למה הדלקת הסימים לא הדליקה נורה אדומה בבוילר של החרצ"ק התורן של שב"כ? וכן הלאה וכיוצא בזאת.

ואין, ואין גם קריאה לקיים, שום דיון, אולי הבעיה אינה טקטית כזו או אחרת, אלא אסטרטגית. אולי התפיסה שעל פיה הקיום האיומי של הפלסטינים הוא בסך הכול "קוץ בישבן" שניתן לחיות איתו – כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, התקווה הלבנה החדשה עם הכיפה הקטנה, ולא חזר בו מאז. ואולי אין לנו צורך בצבא כל כך אדיר, שמסוגל להרוג ולהרוס כל מה שזז או עומד בכל רחבי המזרח התיכון, אבל לא מסוגל להגן עלינו, אזרחי המדינה, מהרס וטבח בבתינו, כפי שהוכח ב-7 באוקטובר בעוטף עזה, וכפי שמוכח כבר כמעט שלוש שנים בצפון. מה זה עוזר לנו שאתם הורגים את חמינאי, אם אתם לא מסוגלים להגן על שירי ביבס ושני ילדיה המתוקים מטבח חמאס?

וגם הדרישה, הצודקת כשלעצמה, להקמת ועדת חקירה ממלכתית, היא דרישה לחקירה טקטית. שכן שום ועדת חקירה איננה יכולה לדון בכשלים אסטרטגיים, אלא רק במחדלים טקטיים. וכך נהגה גם ועדת החקירה הממלכתית של מלחמת יום כיפור, שהדיחה את הרמטכ"ל אלעזר על שלא הכין הצבא כראוי או משהו כזה, אבל לא נגעה כלל בשאלה שמא המלחמה נגרמה בשל סירוב הממשלה לדון עם המצרים על שלום תמורת החזרת סיני. כי האסטרטגיה שלה היתה, כפי שניסח זאת שר הביטחון דיין "עדיף מלחמה עם שארם א-שייח על שלום בלי שארם א-שייח".

אז הנה אני מכריז על עצמי כוועדת חקירה של איש אחד, שמסקנותיה הן בגדר המלצות בלתי מחייבות, בשאלה הכפולה והמכופלת מדוע ומה התרחשו שתי "ההפתעות" הקטלניות הללו בשבת של יום הכיפורים ההוא, לפני יותר מחמישים שנה, ובשבת של שמחת תורה הזאת, לפני שנתיים וחצי. והתשובה שלי היא אחת לשתיהן: בשני המקרים ישראל התעקשה, ועדיין מתעקשת, למרות שהיא מצויה בסכסוך דמים – אז עם המצרים, ועכשיו עם הפלסטינים – לשמור בכל כוחנו על הסכסוך כבלתי-פתור, יעני על "אש קטנה". שהרי הם (המצרים אז, הפלסטינים תמיד) לא מסוגלים לעשות לנו כלום, ואם הם יעזו בכל זאת, ננפנף אותם בקלי-קלות, כאילו היו נקניקיות על מנגל.

ולמרות שהאסטרטגיה הזאת כבר נכשלת עשרות שנים, שוב ושוב, אנחנו דבקים בה כמו עש לאש המאכלת.

4.5.26

במודעה אחת קטנה חשפו "הדמוקרטים" את מלוא ערוותם

בשבוע האחרון הריצה מפלגת "הדמוקרטים" ברשתות החברתיות מודעת בחירות מחפירה, מעוררת חלחלה וזעם. אתם יכולים לראותה כאן במלוא הדרתה אבל בכל זאת אתאר אותה גם במילים כדי לחשוף ולנתח את שלל מסריה הסמויים, שהם, כמובן, חשובים ומשמעותיים יותר מהמסר הגלוי והצפוי. .

ראשית אתייחס אך ורק לצד הוויזואלי, ללא המסרים הכתובים, משל הייתי אירופאי שנחשף למודעה וקולט רק את מסריה החזותיים, שכן אינו מבין עברית. מה אנחנו רואים כאן? למעלה, ואלו שלמעלה הם תמיד החשובים יותר, אנחנו רואים ארבעה טייסי קרב עומדים – צבעוניים, שלובי ידיים, מיישרים אלינו מבטם מבעד למשקפי השמש, מחייכים וגאים. בתחתית התמונה – מקומם של הנחותים, שלושה יהודים (ככה נראים יהודים, לא?) בשחור-לבן (היהדות היא חסרת צבע). מבטיהם מושפלים, כאילו מתביישים להביט לנו בעיניים. אז מה אתה רואה כאן, אני שואל את הגוי. נו, זה ברור, הוא אומר לי, עוד פעם היהודים הטפילים, מוצצי הדם, אשמים. שהרי הם עושים הכל כדי להכשיל את צבאנו במלחמתו הקדושה על הגנת המולדת והרחבת מרחב המחיה. בקיצור, אם אחזור עכשיו להיות אני, זו קודם כל מודעה אנטישמית לעילא.

ועכשיו אעבור, כמי שמבין עברית, למה שכתוב במודעה. על תמונת הטייסים כתוב "ישראל של קדמה וחופש". אתם אמיתיים, דמוקרטים? טייסי קרב, שמלאכתם הרס והרג, מייצגים קדמה וחופש? טייסי הקרב הללו, חיל האוויר שלנו, שחירבו את רצועת עזה וחיסלו שם כעשרים אלף ילדים, והורגים והורסים – כמעט ללא שום הפרעה, גיבורים גדולים – כל מה שלא בא להם טוב בעיניים במזרח התיכון, הם המייצגים את "ישראל של קדמה וחופש"? לא מדענים, לא סופרים, לא יזמי היי-טק, לא לוחמים לשלום? ובכלל, קדמה במה? במטוסים ופצצות שקיבלנו מארצות הברית כדי לעשות עבורה את מלאכתה? וחופש למי? אתם בטח מתכוונים לחופש פסח.

מה, אתה באמת לא רואה, יתרעמו עליי הקוראים, שאלה טייסות ולא טייסים. אני אכן מודה, במבט ראשון לא שמתי לב לזה. שהרי הפנים שלהן די מוסתרות. אבל בכל זאת, מתוך רצון להבין למה הדמוקרטים שלנו רואים בטייסים "קדמה וחופש", הבטתי שוב בתמונה ואז ראיתי שאלו הן טייסות. וגם על זה יש לי שני שנקלים זועמים למדי.

ראשית, ממש לא מובן למה העובדה שנשים מצליחות להיות לוחמות, טנקיסטיות וטייסות (ואין לי שום ספק שהן יכולות לעשות זאת, כמו כל דבר, כמו גברים) נתפסת ומוצגת כהישג פמיניסטי. שהרי מלחמות, ובזה ינון מגל צודק, הן עסק של גברים. גברים הם שפותחים במלחמות, שמנהלים מלחמות, שמנצחים מלחמות. זה כך מאז ומעולם וגם כיום. אז זה שארבע או תריסר טייסות משרתות במלחמות מיותרות של גברים, זה שיא הפמיניזם?

ושנית, וזו כבר פנייה ל"דמוקרטים", למה לעזאזל בעיניכם שוחרות השלום והשוויון (והקדמה והחופש, אני מניח שהתכוונתם לחירות), השיא שאדם, כולל אישה, יכולים להגיע אליו הוא שירות "איכותי" בצבא, שהרי כך אתם מציגים זאת במודעה? למה אתם מקדשים את הצבא מעל למדע או לחקלאות או לתרבות? אה, נכון, כזו היא הציונות.

אבל עוד לא סיימנו. הבה נדבר גם על "אויבי האומה" במודעה: מטילי אימת ה"כפייה והלכה", שלא נדע – דרעי, גולדקנופף ובן-גביר. וכי מה, סמוטריץ' וינון מגל (ששניהם גם מתנגדים לשירות נשים בצבא בכלל, ולא רק כטייסות) ויואב קיש, ושמחה רוטמן, ומיקי זוהר, ואמיר אוחנה (והרשימה עוד ארוכה) לא מוליכים אותנו למדינת כפייה והלכה? אז למה בחרתם במודעה שלכם כמייצגי "הרעים" שני חרדים, מזרחי ואשכנזי, ומזרחי אחד עם כיפה? למה אין שם אף לא אשכנזי אחד עם כיפה (לא בנט חלילה. אבל מה עם איזה סמוטריץ' או רוטמן)? אגיד לכם למה. כי האויבים האמיתיים שלכם, הם חרדים, מזרחים וחרדים-מזרחים. שהרי אשכנזים עם כיפה הם טובים, הם "משלנו", לוחמים, טנקיסטים, טייסים.

ומילה אחרונה, דמוקרטים חביבים, אתם גם טיפשים. שהרי ארבע הטייסות היפות והאמיצות שאתם מעלים על נס כשיא הקידמה והחירות והשוויון של ישראל הליברלית והנאורה שאתם כביכול שואפים אליה, משרתות בצבא שמבצע את פקודות הממשלה ששלושת הרעים והמכוערים שתקעתן תחתן במודעה הם שותפים בכירים בה. אז על מה אתם בעצם מלינים? הרי הנה, הכל סבבה. הממשלה שאתם כאילו נגדה, כי לדעתכם היא של "כפייה והלכה" לכאורה, היא דווקא לשיטתכם שלכם, ממשלת "קדמה וחופש" נאורה. כי הממשלה הזו, היא ולא אחרת, גם עם שלושת ה"יהודונים" שבה, מאפשרת לנשים הללו לשרת כטייסות ואף מפעילה אותן בכל משימת הרג והרס נדרשת.

כך שבעצם המודעה הזאת קוראת לבוחרים להצביע למפלגות הממשלה הנוכחית ולהתגייס ל"שירות משמעותי" בצבא תחתיה. בהצלחה!