לכאורה אביגדור ליברמן הוא חבר לגיטימי ב"גוש השינוי הציוני", אקרא לו בשם היאה לו, המתעתד להפיל את ביבי והגועליציה המבחילה שלו ולהקים ממשלה תחתיה, והוא אפילו היה חבר במי שנקראה "ממשלת השינוי" ביחד עם רע"ם ומנסור עבאס, ככה שהכל כאילו בסדר.
אלא שבשבוע שעבר, שבועיים לפני הבחירות, פתח ליברמן את סגור ליבו והצהיר, בתגובה לדברים שנאמרו על ידי כמה מראשי מפלגות אחרות בגוש, שהוא ומפלגתו "לא נתמוך בשום ממשלת מיעוט, גם לא לתקופת מעבר" שכן "נקים קואליציה המורכבת ממפלגות ציוניות בלבד", שבה "הליכוד בלי נתניהו יכול להיות שותף משמעותי".
נניח שליברמן אכן מתכוון למה שהוא אומר, כי אז בעצם הוא לא רוצה ממשלת "שינוי" כלשהי, אלא ממשלת המשך של הממשלה הפאשיסטית-משיחית הנוכחית, רק בלי ביבי. שהרי הוא לא פוסל – אלא אדרבא, מאמץ לקואליציה הרצויה מבחינתו – את הליכוד בלי ביבי, את סמוטריץ' והציונות הדתית ואת בן-גביר ועוצמה יהודית, שיצטרפו אליו ואל איזנקוט ואולי גם לבנט-לפיד, רק בלי יאיר גולן והדמוקרטים – כי הם בטוח לא יישבו בממשלה כזאת – ובלי החרדים ובלי הערבים. והנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד.
ולא רק זה, אלא שהוא מתכוון להכשיל, ומכריז זאת קבל עם ועדה, את מה שכנראה תהיה, אם תוצאות הבחירות יהיו דומות לסקרים, האפשרות היחידה של "גוש השינוי" להקים מממשלה, כלומר בתמיכת הסיעות הערביות, "אפילו לא כממשלת מעבר".
כלומר, אם ייווצר מצב, וגם זה לגמרי צפוי לפי הסקרים, ש"גוש השינוי" לא יוכל להקים ממשלה בלי הערבים, כי ליברמן לא יתמוך בכך, ונצטרך ללכת לבחירות חדשות, ליברמן גם לא ייתן ידו, כך הוא אומר, להקמת ממשלת מעבר בראשות איזנקוט עד לבחירות הבאות. כלומר, וזה נורא פשוט וברור: הוא יתמוך בהמשך כהונתו של נתניהו עד הבחירות הבאות, בעוד חצי שנה נניח. כלומר, אם תצביעו ליברמן – תקבלו נתניהו.
יכול בהחלט להיות שליברמן לא מתכוון למה שהוא אומר, וזה רק תכסיס בחירות למשוך ימניים למפלגתו. בעיניי זה בסדר. כל תכסיס חוקי, גם שקרים, לגיטימי כדי להגיע לשלטון. השאלה היא לא מה הבטחת כמפלגה, אלא מה תעשה כשלטון לטובת העם והמדינה.
אבל, מי שרוצה לא רק את הפלת חלאת האדם מראשות הממשלה, אלא את סילוקו של כל הרפש הפשיסטי מהשלטון ומכל עמדות הכוח שהשתלט עליהם והרקיב אותם, חייב לתמוך – ולא מתוך כורח, אלא מתוך רצון – בהקמת ממשלת שיתוף יהודית-ערבית, שכן רק ממשלה כזאת תוכל, אולי, להוליך אותנו לפריחה ולשלום, ולהתנגד בכל כוחו להמשך שלטון הפשיזם-המתנחלי המוליך אותנו בבירור לריסוק, קריסה, אובדן וחורבן.
וליברמן, על פי דבריו הוא, תומך גם תומך בהמשך שלטון העליונות היהודית הקלגסית, ולכן אם אתם מתנגדים לכך, אז תאמינו לו ואל תצביעו לו. הצביעו לכל מפלגה אחרת ב"גוש השינוי" או לאחת המפלגות הערביות. רק לא ליברמן. ככה אולי מפלגתו תקטן דיה, ויתאפשר להקים ממשלה אלטרנטיבית, בשותפות עם הערבים, גם בלעדיו. ואז תהיה השמחה שלמה ומושלמת.
ובחלומי אני רואה סרט, סיוט, דיסטופיה, סאטירה על מדינה דמיונית, דמונית, שנראית נורמלית, אבל כולם שם משוגעים לגמרי, אבל זה בעברית. אולי זה דיבוב. ובסרט שבחלום יש בטלוויזיה ראיון עם שר שמנמן בחליפה, אבל עם מצנפת על הראש, כנראה השר לביטחון תזונתי, כי הוא מדבר הרבה על אוכל, וזה מה שהוא אומר שם (כשהתעוררתי, רשמתי):
"יום אחד אני ביום צום, י"ז בתמוז, ואני מקבל, הרבה סוהרים שולחים לי כל מיני דברים, שלח לי איזה סוהר מכלא קציצות בדרום, כלא רחוק מאוד, חמגשית עם שמונה זיתים במקום שישה זיתים, שמונה זיתים במקום שישה זיתים שמחבל מקבל. ובדיוק איילה (אולי שועלה?) אומרת 'בוא תשב, תאכל, שוברים את הצום'. אמרתי לה 'לא, לא, לא, לא, לא' (לא זוכר כמה, אבל הרבה לא) 'אני נוסע'. אומרת לי 'לאן אתה נוסע עכשיו?', אמרתי לה 'אני נוסע'. שלוש שעות נסיעה. נוסע, נוסע, נוסע. אחרַי נציב בתי הסוהר, מה השר רוצה? בוא, בטח יש איזה מחדל. אחַרי מפקד המחוז, מפקד הכלא, כולם מגיעים לשם, מתנשפים. מה השר רוצה? אני בא, אומר להם 'בואו כולכם, תראו' ומראה להם את התמונה. אומרים לי 'מה אתה מראה?', אמרתי להם 'אתם לא קולטים? שמונה זיתים במקום שישה'. הם מסתכלים אחד על השני. אני הייתי בטוח שכאילו אחד מהם רוצה להגיד 'הוא משוגע לחלוטין'. אמרתי להם 'חבר'ה, המשילות מתחילה בזיתים'. הם גרגיר לא יקבלו יותר ממה שכתוב בחוק, בחוק, מה שהמינימום זה המינימום. אבל המינימום שבמינימום".

התעוררתי בבעתה. אבל רווח לי, כי זה לא באמת. זה רק חלום. אז קמתי, עשיתי לי קפה, התיישבתי מול המחשב לשייט במרשתת, ומה אני רואה שם – אויה, זה לא חלום. זה באמת, זה ראיון אמיתי, ולשר אין מצנפת אלא כיפה וזה לא כלא קציצות אלא כלא קציעות, וזה ראיון שנתן השר איתמר בן-גביר לערוץ 14, מילה במילה מה שכתבתי.אבל חכו, כי זה עוד לא סוף הסיפור. כי לפתע אני מגלה שב-ynet מישהו, גונדר בדימוס חזי מרקוביץ', שהיה שם בכלא קציעות כשכל זה קרה, מספר מה באמת קרה:
"צום י"ז בתמוז שעות הערב, אני בדרכי צפונה אחרי עוד שבוע מאתגר במחוז שבו אלפי כלואים ביטחוניים ופליליים ב-11 בתי סוהר, מעדכנים אותי שהשר בדרך לקציעות. מסבירים לי בגמגום שמישהו הדליף לשר תמונת חמגשית ארוחת צהריים של אסיר ביטחוני והשר בכלל לא אהב מה שהוא ראה... מגיע השר במלוא הדרו עם פמליה של 10 אנשים – מאבטחים, צ'קלקות, נשקים ושופוני, פמליה של הנציב עם מאבטחיו ואנוכי. כולם מתכנסים בלשכת המפקד ואז מחליט בן-גביר לשתף את תובנותיו על החמגשית והזיתים... אני מוציא את התפריט ומניח אותו לידי. שואל כבוד השר בתקיפות 'למה יש שם שניצל? למה יש טחינה? ולמה כל כך הרבה זיתים?' אני מקשיב בסבלנות ומשיב 'אדוני... התמונה צולמה בשבת ולכן בשבת האסיר מקבל שניצל, טחינה וזיתים. ודרך אגב אם תשים לב', אני מוסיף לכבוד השר, 'אתה חתום על התפריט'... 'אז למה כל כך הרבה זיתים?', הוא שואל. אני שולף את משקל המזון וקופסת זיתים של האסירים שהכינותי מראש. 'בוא נבדוק כמה זיתים נכנסים בכ-60 גרם? שזה מה שכתוב בתפריט, שאתה חתום עליו'... השעה כבר 19:00, כולם עייפים ורעבים. בכל זאת צום היום ואנחנו סופרים זיתים. 'נחלק זיתים גדולים יותר, ככה יהיו פחות'. לא צחק".
צודק. זה לא מצחיק. אבל מה שהכי עצוב בכל הסיפור הזה הוא שבבחירות הקרובות, על פי הסקרים, הולכים להצביע למפלגה של האיש הזה, האוויל כחציל, כ-300 אלף אנשים, יותר מרבע מיליון, אנשים בוגרים. אז אם יש אלוהים – הושע נא, רבאק!
במדורו השבועי הקבוע, "דבר המתנחל המבוגר האחראי והשפוי" לכאורה, כתב ישראל הראל מאמר תחת הכותרת "לא העלינו בדמיוננו שחמאס מסוגל לשרוף תינוקות חיים. זה מה שאיפשר את האסון", שבו הוא לכאורה מוכיח שלערבים בכלל, ולפלסטינים במיוחד, אין שום היגיון, או שיש להם, במילותיו שלו הסוגרות את המאמר, "היגיון בלתי נתפס". מטרת המאמר, כמעט כרגיל אצל דוברי השבט הפגאני המתנחל, היא שלפיכך יש לעשות בערבים האלו אתם כבר יודעים מה, נכון?
אבל לפני הכתוב במאמר עצמו, חובה באמת לומר משהו על הכת המתנחלית, שהראל הוא אחת מאבותיה המייסדים. הכת הזו היא פלג פורש מן היהדות מתוך מטרה מוצהרת, שאכן הולכת ומתגשמת, להשתלט על היהדות כולה ולהכתיב לה את דרכה. לכת הזאת יש בעצם אמונה או מצווה אחת – שלא כתובה בתורה ולא מצויה בתרי"ג המצוות של רמב"ם – שעומדת מעל לכל מצווה אחרת, והיא ש"ארץ ישראל, מהים עד הנהר לפחות, שייכת רק לעם ישראל, ואת הערבים היושבים בה יש לגרש ולהעביר מכאן, לבד אולי מאלו שיסכימו להישאר ולהיות לנו לעבדים". ורק אעיר כאן שזו היא בדיוק האמונה המכתיבה את דרכו של חמאס, קצת בלהיפך, כלומר ש"פלסטין, מהים עד הנהר לפחות, שייכת רק לעם הפלסטיני, ואת היהודים היושבים בה יש לגרש ולהעביר מכאן, לבד אולי מאלו שיסכימו להישאר ולהיות לנו לעבדים". וישחקו הנערים לפנינו, נראה מי ינצח.
בראשית המאמר עצמו מסביר לנו הראל, באיחור אופנתי של יותר מחמישים שנה, למה באמת פתח סאדאת במלחמת יום הכיפור. לא חלילה, כמו שחשבתם עד כה, כדי להכריח את ישראל להחזיר למצרים את כל סיני תמורת הסכם שלום, אלא בגלל שהיו לו במצרים בעיות של עוני ודלות שהוא לא יכול היה לפתור, אז הוא פתח במלחמה.
משל למה הדבר דומה? שמישהו יגיד שישראל פתחה במלחמת ששת הימים, כדי לפתור כך את המשבר הכללי, "המיתון", שהיה אז בארץ, או – מה שאכן קרה – כדי לכבוש את שטחי ארץ ישראל המנדטורית (הגדה המערבית ורצועת עזה) שהיא לא הצליחה לכבוש במלחמת העצמאות. ואתם יודעים מה – התיאוריות הללו יותר הגיוניות מזו של הראל.
ואז בא עיקר המאמר, שמופיע גם בכותרת וגם פעמיים בגופו, שבו טוען הראל שמטרתו של יחיא סינואר ב-7 באוקטובר "לא היתה שחרור פלסטין" אלא "יציאה למסע שטני של שריפת תינוקות בעודם בחיים", ועוד דברים מזוויעים שאכן ביצעו "לוחמי" חמאס.
אלא שהדבר המזוויע המסוים הזה – ראש החץ של מאמרו של הראל – לא היה ולא נברא, ואין לו אפילו בדל, סליחה על המילה, של ראיה. אין זה מפחית, כמובן, מעוצם הזוועות האחרות שעשו גם עשו פולשי חמאס באותו יום. אבל הדבר זה, ספציפית, לא קרה.
ההגדרה של "מיהו תינוק" היא לא החלטית או מוסכמת, ויש הקוראים תינוק למי שגילו פחות משנה, ואחרים מגדילים את טווח התינוקות לשנתיים. אבל זהו, לא יותר מזה. אז בטבח חמאס ב-7 באוקטובר, בטווח הגילים הזה, של שנתיים, נרצחו שלושה תינוקות – נעמה אבו ראשד, מילה כהן וכפיר ביבס, ושלושתם לא נשרפו חיים. היו, כמובן, מקרים של שריפת אנשים, כולל ילדים, בבתיהם. אבל מצד שני היה גם מקרה כזה, שבו יהודי מתנחל, עמירם בן אוליאל, זרק בקבוקי תבערה לתוך בית בכפר הפלסטיני דומא, ושרף חיים זוג הורים את בנם התינוק בין השנה וחצי עלי דוואבשה. אז מה לנו כי נלין?
ואם אתם אומרים עכשיו "כן, אבל הם מחלקים סוכריות כשמישהו מהם רוצח תינוקות שלנו", אשיב לכם בכך שסגנית יו"ר הכנסת, לימור סון הר-מלך, אחרי שביקרה את הרוצח בן-אוליאל בכלאו, הכריזה עליו כ"צדיק קדוש". זה יותר טוב מסוכריות?
אבל זה לא מקרה בודד. במלחמת הנקם שלנו בעזה אחרי הטבח, הרגנו בהפצצות, בעיקר מהאוויר, לפי רישומי החמאס, כ-1500 תינוקות בני פחות משנתיים, כמה מהם נשרפו חיים כתוצאה מהאש שהבעירו ההפצצות, בייחוד כאלו שברחו מבתיהם ההרוסים והתגוררו במחנות אוהלים? ניתן רק לשער – שלושים? שמונים? מאה ועשרים? מאתיים?
המסקנה פשוטה ונדושה – בני-אדם, מכל העמים, הם חרא של יצורים.
לכאורה, בכירי מפלגת "הדמוקרטים", ויאיר גולן – מזהה "התהליכים" (המוליכים לפאשיזם לנאציזם) בראשם – רואים בשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר אחד ממובילי "התהליכים" הרי האסון הללו, העומדים עלינו לכלותינו.
גולן עצמו קבע כי בן-גביר הוא "מחבל" ו"גזען" ו"תומך טרור", והצהיר שבן-גביר ושותפיו (שלא נקב בשמם) הם "אנשים שמסוכנים למפעל הציוני ולעצם הישרדותה של ישראל". ח"כ נעמה לזימי, מספר 2 של גולן, אמרה במפורש ש"בן גביר הוא התהליכים. יאיר גולן צדק. הכהניסט שמכניס את הכהניזם עמוק אל תוך מוסדות המדינה הוא ההתגלמות של מה שהוזהרנו מפניו". והשלישי ברשימה, ח"כ גלעד קריב, קבע שבן-גביר הוא "עבריין שהורשע בתמיכה בארגון טרור ובהסתה לגזענות" – מה שבהחלט נכון – המוביל ל"פאשיזציה של המרחב הציבורי והמשטרתי", ועוד כהנה והרבה כהנא.
והנה, פתאום, כאילו משום מקום, הפתעה רבתי. בוועדת הבחירות המרכזית, המורכבת מנציגי הכנסת, ובראשה עומד השנה השופט העליון המתנחל בניגוד לחוק הבינלאומי נעם סולברג. סיעת "עוצמה יהודית" הגישה בקשה לפסילת מועמדותו של יו"ר בל"ד סמי אבו-שחאדה מ"הרשימה המשותפת". ומנהיג מפלגת העוצמה עצמו, איתמר בן-גביר – שהורשע פעמיים בעברו בתמיכה בארגון טרור – נימק את בקשת הפסילה בטענה ש"אבו שחאדה מראה פעם אחר פעם שהוא עומד לצד תומכי הטרור ולא לצד מדינת ישראל... עוצמה יהודית שמה לה למטרה להרחיק מהכנסת כל תומך טרור ולא תשקוט עד האחרון שבהם". מצחיק. וחה"כ טלי גוטליב, שנימקה את הבקשה מטעם "עוצמה יהודית" בדיון, המשיכה בקו הסאטירי המשעשע של מפלגתה החדשה, כשטענה ש"האיש הזה רוצה לחדל את כולנו, צריך לפסול אותו ויפה שעה אחת קודם! המשכת להלל מחבלים פעם אחר פעם, לא אכפת לך שישראל צריכה להיאבק בתומכי טרור".
שיאה של הפארסה הטראגית הזו הגיע כשנציג "הדמוקרטים" בוועדת הבחירות, דרור מורג, תמך בהצעת פסילתו של אבו-שחאדה שהגישה "עוצמה יהודית", כלומר בן-גביר.
הלו, מישהו בבית? אם אתם חושבים ומצהירים שבן-גביר עבריין כהניסיטי שמוליך אותנו לאסון, אסור לכם, מבחינתכם שלכם, לתמוך בשום הצעת חוק שלו, אפילו אם תהיה זו הצעה להכפלת קצבת הזיקנה. ולא להצטלם איתו, מחובקים או מניפי ידיים יחדיו, על שום במה. אסור לכם להיות איתו באותה חזית בשום עניין שהוא. הוא לא חבר שלכם ולא אח שלכם. הוא אויב שלכם. אתם בעצמכם אומרים את זה בריש גלי אמור וחזור.
אבל פתאום נחשפתם. אתם תומכים בהצעתו של השר בן-גביר, אדם שהורשע בתמיכה בטרור (יהודי), לפסול מועמד ערבי לכנסת בשל תמיכתו לכאורה בטרור (ערבי). משתמע מכך שעמדתכם האמיתית היא התנגדות לטרור ערבי אבל תמיכה בטרור יהודי. וכך הצטרפתם גם אתם ל"תהליכים" שמפניהם הזהרתם אותנו. ברוכים השבים לחיקה הציוני של העליונות היהודית.
ומאחר שאיזנקוט, מנהיג הגוש שלכם, הצהיר שבממשלתו לא יהיו ערבים או חרדים, אבל לא פסל את "עוצמה יהודית", אז יכול להיות שבקרוב, בממשלה החדשה שתקימו, יכהן גלעד קריב או משה רדמן כסגן שר הביטחון איתמר בן-גביר. ושיהיה בהצלחה.
עזה כולה נלחמת בישראל. מי הן ה"נשים" בעזה? הן כולן אימהות, אחיות או נשים של רוצחי חמאס (גיורא איילנד, אלוף במיל) אין חפים מפשע בעזה (עמיחי אליהו, שר) למחות את זכר עזה מעל פני האדמה. שום סיוע הומניטרי ושום בטיח, להרעיב אותם. כולם שם חמאס (עינב בובליל, משפיענית) אין בלתי מעורבים, כולם שם חמאס (מאור בוזגלו, כדורגלן) אין חפים מפשע בעזה (אלמוג בוקר, עיתונאי) אין חפים מפשע בעזה (בועז ביסמוט, ח"כ) צריך להשמיד את חמאס, צריך להשמיד גם את אלה שחגגו, אלה שתמכו ואלה שחילקו סוכריות. כולם חמאס (איתמר בן-גביר, שר) צריך להפציץ בלי הבחנה. לא להבדיל בין מעורבים לבלתי מעורבים (יעקב ברדוגו, פוליטיקאי) טיל יריחו! טיל יריחו! רק ניפוץ נפץ שיזעזע את המזרח התיכון יחזיר למדינה הזו את כבודה. למוטט ולשטח את עזה (טלי גוטליב, ח"כ). אנחנו באים להרוס, אנחנו באים למחוק. שום דבר בעזה לא יישאר עומד. אנחנו נחריב את המקום הזה (שי גולדן, מגיש) למחוק את עזה, לא להשאיר שם אדם אחד (אייל גולן, זמר) לעצור את כל האספקה לעזה. מצידנו שירעבו למוות (יאיר גולן, אלוף במיל') אני אישית גאה בהריסות עזה, שכל תינוק, גם עוד שמונים שנה, יספר לנכדים שלו מה היהודים עשו (מאי גולן, שרה) לא להשאיר שם אבן על אבן. להחריב את כל עזה. מי שלא מבין שאין שם חפים מפשע פשוט לא מבין מול איזה אויב אנחנו עומדים (סמיון גרפמן, משפיען) אין שום "בלתי מעורבים". הרופאים, המורים, האימהות והשכנים – כולם לקחו חלק פעיל בטבח ובאחזקת החטופים שלנו. כל המערכת שם מגויסת להשמדתנו, ואין שום סיבה שנתייחס אליהם כאל חפים מפשע (נטלי דדון, משפיענית) לחתוך את הרצועה, למחוק שכונות שלמות ולמנוע חזרה של תושבים. בעזה האוכלוסייה סייעה ביודעין לטרור (יועז הנדל, פוליטקאי) זה אומה שלמה שם שאחראית. זה לא נכון הרטוריקה הזאת כאילו אזרחים לא יודעים, לא מעורבים. זה לחלוטין לא נכון. הם יכלו לקום, הם יכלו להילחם נגד משטר הטרור הזה שהשתלט על עזה בכפיה (יצחק הרצוג, נשיא) החברה העזתית כולה היא חברה מגויסת לרצח עם (עינת וילף, פוליטיקאית) במלחמה כמו במלחמה, צריך להכריע את האויב ללא רחמים. לא לתת להם אוויר לנשום, לא מים, לא דלק ולא חשמל – עד להכנעה מוחלטת (עופר וינטר, תא"ל במיל') צריך לשטח את עזה, לעשות שם מגרש חנייה גדול, שלא יישאר שם מבנה אחד עומד (ארז וינר, תא"ל במיל) למחוק את עזה. שום דבר אחר לא יספק אותנו. לא להשאיר שם ילד, לגרש את כולם. את רצועת עזה צריך לשטח ולשרוף (ניסים ואטורי, ח"כ).אין בלתי מעורבים בעזה, אין חפים מפשע בעזה (יותם זמרי, שדר) אין חפים מפשע בעזה. למחוק אותם, להשמיד אותם (אברהם טל, זמר) אין חפים מפשע בעזה, יש שניים וחצי מיליון מחבלים. צריך להרוג, להשמיד ולמחוק, בלי להבחין בין נשים לילדים (אליהו יוסיאן, פרשן) היינו צריכים להנחית מכה קשה יותר, להרוג שם מאה אלף איש ביום הראשון (צבי יחזקאלי, פרשן) סיוע הומניטרי לעזה? אף מתג חשמל לא יידלק, אף שיבר מים לא ייפתח ואף משאית דלק לא תיכנס (ישראל כץ, שר) אין חפים מפשע בעזה, כולם שם קיבלו המשכורות מחמאס וחגגו את השחיטה (אביגדור ליברמן, ח"כ) מה אכפת לי מערבים שמתים? שכל עזה תושמד (ינון מגל, מגיש) לא להשאיר שם אבן על אבן. למחוק את עזה מעל פני האדמה (צבי סוכות, ח"כ) אין שם חפים מפשע. כל מי שנמצא שם תומך בטבח. צריך למחוק את עזה וליישב אותה מחדש (לימור סון הר-מלך, ח"כ) עזה צריכה להיהרס כליל (אורית סטרוק , שרה) ברצועת עזה אין בלתי מעורבים. כולם שם היו שותפים לשחיטה או לחגיגות השחיטה (משה סלומון, ח"כ) את כל העזתים צריכים להשמיד (משה סעדה, ח"כ) צריך להגיד את האמת: אין בעזה חפים מפשע. כל מי ששם הוא חלק ממנגנון הטרור הזה (ספי עובדיה, שדר) צריך להפוך את עזה למגרש חנייה. לרוקן אותה מאנשים, לשטח הכל. אין בלתי מעורבים בעזה, כולם שם גדלו על שנאה ורצח (אורן עזרן, משפיען) חיות אדם מטופלים בהתאם. ישראל הטילה מצור מוחלט על עזה, לא יהיה חשמל, לא יהיה מים, יהיה הרס. רציתם גיהנום, תקבלו גיהנום (רסאן עליאן, אלוף) אין שם חפים מפשע. האוכלוסייה כולה משתפת פעולה (דניאל עמרם, משפיען) אנחנו צריכים להפוך את עזה לדרזדן. שריפה טוטאלית, ללא הבחנה, למוטט הכל. אסור שיישאר בעזה עזתי אחד. כל תינוק בעזה הוא אויב (משה פייגלין, פוליטיקאי) אם אנחנו לא נגיב בשמד טוטאלי, טוטאלי, מוחלט, ולא משנה מה קורה, אז אין לנו זכות קיום (איתמר פליישמן, שדרן) שירפו את עזה, למחוק את עזה, לא להשאיר שם זכר (קובי פרץ, זמר) נכבה אחת שתשכיח את נכבת 48'. נכבה בעזה ונכבה לכל מי שיעז להצטרף. אירוע בממדים של הנכבה (אריאל קלנר, ח"כ) אין חפים מפשע בעזה (אליהו רביבו, ח"כ) אני לא נרדם טוב בלי שאני רואה בתים קורסים בעזה. עוד, עוד בתים, עוד מגדלים. שלא יהיה להם לאן לחזור. הם צריכים לזכור שהם עמלק (שמעון ריקלין, שדר) בעזה אין חפים מפשע. האוכלוסייה שם בחרה בחמאס, גידלה את המחבלים ושתפה איתם פעולה. אסור שיהיו לנו ייסורי מצפון על הרס התשתיות שם (אלעזר שטרן, אלוף במיל). ותקצר היריעה מלהכיל.
לכאורה כל הישראלים בני ובנות הדעת היו צריכים להגיע ממאורעות הטבח ב-7 באוקטובר ומה שמתרחש מאז, למסקנה וברורה – שעלינו לפתור איכשהו (על האיך יכולים להיות חילוקי דעות) את "הבעיה הפלסטינית", הרובצת תחתינו. שאם לא כן מלחמת מאה ועשרים השנים שלנו איתם תימשך עוד מאה ועשרים וגם אז לא בטוח אם מי מהניצים ינצח או ששני הצדדים יובסו בה. וכן, ייתכן שלא רק הם, אלא בהחלט גם אנחנו. אז אתם נכונים ומוכנים לעוד מאה עשרים שנה של מלחמות הולכות ומתעצמות?
חבר טוב שלי חוזר ואומר כבר הרבה שנים ש"אם העולם הערבי-מוסלמי שסביבנו לא יקבל את קיומנו כאן, אז לטווח ארוך לא יהיה לנו כאן קיום". ואכן, אנחנו, 7.5 מיליון יהודים – כמה שאנחנו חזקים ומתחזקים – חיים בלב ליבו של עולם ערבי-מוסלמי בן כ-500 מיליון נפש, ומן הסתם בעשור הקרוב מי מהם (אני מניח שיהיו אלו הטורקים) גם יניח ידו על פצצת אטום, מבלי שנוכל למנוע זאת. אז מה? נכבוש את כל המזרח התיכון ונשעבד את יושביו לסולטאן יוסף חדאד? חברות וחברים, אין ולא יהיו לנו פה חיים בלי שנפתור את הסוגיה הפלסטינית.
בקצוות הימנים והשמאלנים של הציונות אוחזים לכאורה בפתרונות.וינטר ובן-גביר וסמוטריץ' מציעים לנו, זאת אומרת להם, "הגירה מרצון", שאם הם לא יסכימו לה, נכפה אותה עליהם, ובזאת לכאורה תיפתר סופית הבעיה. אבל כמה פלסטינים ניתן לגרש כך, מבלי שהעולם הערבי יגיב באלימות והעולם המערבי יגיב בסנקציות קשות? מאה אלף? רבע מיליון פלסטינים? נו, ואם מספר הפלסטינים שאנחנו שולטים בהם בין הים לנהר יקטן משבעה וחצי לשבעה ורבע מיליון זה ישנה משהו? ואם כן – זה יפחית את המשטמה או יגביר את המוטיבציה לכלות בנו שוב ושוב ועוד ועוד את זעמם?
ואילו מצד שני חלק מה"דמוקרטים" מציעים כפתרון את הקמתה של מדינת פלסטינית לצד מדינת ישראל. אלא שזהו מצג-שווא, פתרון רפאים, אפשרות מדומיינת, פנטזיונרית, אשלייתית, שאינה בת-קיימא. המדינה הציונית, גם אם ראש ממשלתה יהיה יאיר גולן – שהיה במשך שלוש שנים מפקד אוגדת יהודה ושומרון, כלומר שליט המדינה הפלסטינית בפועל – לא תאפשר הקמת של מדינה פלסטינית עצמאית באמת, אלא רק מדינת חסות הנשלטת לחלוטין, בכל בחינה ובכל תחום, על ידי מדינת העליונות היהודית.
אבל הכי מדאיגים הם דווקא אנשי שתי המפלגות הציוניות הגדולות בצד המתיימר להחליף את ממשלת נתניהו הכהניסטית וסריסיה, איזנקוט ובנט-לפיד. כי הם – הן במה שהם אומרים והן על פי הרכב רשימותיהם – בכלל רואים עצמם כממשיכי דרכו של נתניהו, כלומר המשך משטר הדיכוי הקולוניאלי-ציוני על הפלסטינים. שהנה שלושתם מצד אחד מתנגדים למדינה פלסטינית לצד ישראל ומצד שני לא מציעים שום אלטרנטיבה אחרת. וכשאתה לא מציע כלום כדי לשנות את המצב הקיים – יהיה אשר יהיה, וכאן זה המשך הדיכוי הקולוניאלי – אז המצב ימשיך כפי שהוא.
יתרה מכך, את משטר הדיכוי הגזעני המעוות כלפי הפלסטינים לא ייסדו ולא מיסדו מפלגות הימין, אלא דווקא מפלגות השמאל הציוני, שה"דמוקרטים" הם ממשיכי דרכם. סמוטריץ', וינטר ובן-גביר קמו מתוך חורבות השמאל הציוני. לא נתניהו הקים אותם, אלא בן-גוריון ואשכול וגולדה ושמעון פרס ויגאל אלון ויצחק רבין. הממשלה המעוותת הדפוקה הנוכחית שלנו לא יצרה את המשטר המעוות הדפוק שלנו. ההפך הוא הנכון. המשטר המעוות הדפוק שלנו הוא שיצר את הממשלה המעוותת הדפוקה שלנו. ואם איזנקוט ובנט ולפיד וגולן – אם בכלל יקימו יחד ממשלה, וגם זו שאלה – לא יחסלו את משטר האפרטהייד המעוות שאנחנו מקיימים כאן בין הים לנהר, אז גם ממשלתם תהיה מעוותת, בדיוק כמו קודמותיה – רק אולי, וגם זה לא בטוח, בלי ביבי או בן-גביר.
ועוד יותר יתרה מכך, כל המנהיגים האלטרנטיביים הללו עד אחד – איזנקוט, בנט, לפיד, ליברמן וגולן – שירתו בממשלתו של נתניהו או בצבאו, ולא דיברו נגדו, ואף אחד מהם לא פרש מתפקידו אז בשל התנגדותו לנתניהו. אדרבא, הוא זה שהעיף אותם. אז עכשיו הם רוצים להעיף אותו כדי להמשיך בדרכו, ואז הכל יתנהל, כמובן, למופת.
בזמן האחרון, שמתי לב, כולם דורשים ממנסור עבאס, שיכיר בחמאס כארגון טרור, ולא רק בעברית ליהודים, אלא גם בערבית לפזורים וביידיש לתפוצות. לא ממש הבנתי למה חשוב לחמאס שעבאס יכיר בו כארגון טרור, ומה זה משנה למישהו במציאות העגומה או העקומה בה אנחנו חיים. אבל אם כולם דורשים, אז לא נותרה לי ברירה אלא להידרש גם אני לכך.
ואתחיל בשאלת היסוד – איך באמת מבדילים בין "תנועה לשחרור לאומי" לבין "ארגון טרור". שהרי התשובה לכך מצויה לחלוטין בעיני המתבונן, כמאמר המימרה "הטרוריסט של האחד הוא לוחם החופש של האחר". כך למשל, "הקונגרס הלאומי האפריקאי", תנועת המרד של הרוב השחור בדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד, בראשות נלסון מנדלה, נתפסה על-ידי המיעוט הלבן השליט כ"ארגון טרור" לכל עניין ודבר, ואילו השחורים המדוכאים ראו בו "תנועת שחרור" למהדרין. איפה האמת? האמת היא שמבחן התוצאה הוא הקובע – תנועה לשחרור לאומי, גם אם הפעילה טרור, שמנצחת ומקימה מדינה, זוכה לרוב למחיקת תוית הטרור מההיסטוריה שלה, ומנהיגיה הופכים מ"רבי-מרצחים" מבוקשים למדינאים מכובדים. ואילו תנועות לשחרור לאומי, שגם הן הפעילו טרור, אך לא זכו להקים מדינה (עדיין או בכלל) ייזכרו כארגוני טרור. ככה זה.
אבל לצורך המשך הדיון, נלך על ההבחנה המבדילה שעשה ראש ממשלתנו בנימין נתניהו, בספרו "הטרור, כיצד יכול המערב לנצח", שעל פיה "הטרוריסטים נוהגים לתאר את עצמם כ'לוחמי גרילה' [...] אבל לוחמי גרילה אינם טרוריסטים. הם חיילים בלתי סדירים, שנלחמים בכוחות צבא סדירים ולא באזרחים. למעשה, לוחמי גרילה הם ההפך הגמור מטרוריסטים. לעומת לוחמי הגרילה היוצאים לקרב נגד כוחות צבאיים, שעל פי רוב הם חזקים מהם בהרבה, בוחרים הטרוריסטים לתקוף אזרחים חלשים וחסרי מגן: זקנים, נשים וטף – בעצם כל אדם, ובלבד לא חיילים".אז אמנם חמאס תוקף לא רק אזרחים אלא גם חיילים (ב-7 באוקטובר נרצחו ונחטפו על ידי חמאס כ-1,400 בני אדם, מתוכם כ-1,000 אזרחים וכ-400 חיילים ואנשי כוחות הבטחון), אבל בכל זאת חמאס הוא בהחלט, נכון לעכשיו, ארגון טרור. והנה אני אומר זאת בפה מלא.
אבל מה, כמו שחמאס הפלסטיני הוא היום ארגון טרור, כך גם היה פעם, טרם הקמת המדינה, האצ"ל היהודי ארגון טרור לכל עניין ודבר. הנה לכם, כהוכחה, לקט נבחר מפעולות הטרור שביצע הארגון הצבאי הלאומי בשנים ההן:
בקיץ 1938 פתח האצ"ל בסדרת פיגועי תופת קטלניים בשווקים הערביים, שנועדו להפוך את המרחב האזרחי הערבי מזירות חיים למלכודות מוות. ב-6 ביולי הונחו שני כדי חלב ממולכדים בשוק הערבי בחיפה, ומן הפיצוץ נהרגו 21 בני אדם. עשרה ימים לאחר מכן, ב-15 ביולי, התפוצץ מטען בשוק הירקות שבעיר העתיקה בירושלים וגבה את חייהם של עשרה בני אדם. ב-25 ביולי שוב הוכה השוק הערבי בחיפה, הפעם באמצעות מטען שהוסתר בתוך חבית מלפפונים. עוצמת ההרס הייתה עצומה ומניין ההרוגים זינק ל- 35 אנשים.גל הטרור נמשך גם באוגוסט, כאשר ב-26 בחודש התפוצץ מטען בשוק ביפו וגרם למותם של 24 בני אדם. אלו היו הפעמים הראשונות בתולדות האנושות – הנה לנו עוד ענין להתגאות בו – שבהן ארגון גרילה או טרור ביצע באופן שיטתי פיגועי תופת של הנחת פצצות ומטעני חבלה במכוון במרכזים אזרחיים הומי אדם, כדי להרוג כמה שיותר מהם.
בצהרי ה-22 ביולי 1946 חוליית לוחמי אצ"ל מחופשים לעובדי מטבח ערבים החדירה למלון "המלך דוד" בירושלים, שבחלקו הדרומי שכנו משרדי שלטון המנדט הבריטי, כדי חלב עמוסים בכ-350 קילוגרם של חומר נפץ. הם הניחו את המטענים בבסיס העמודים התומכים של האגף הדרומי, הפעילו את מנגנון ההשהיה ונמלטו. לפי הוראות מפקד האצ"ל אז, מנחם בגין, הודיעו ככל הנראה פקודיו בטלפון למרכזיית המלון חצי שעה לפני הפיצוץ שעל יושבי המלון לפנותו, אך – בנסיבות שמעולם לא הובררו דיים – הפינוי לא בוצע, ובפיצוץ נהרגו 91 בני אדם – בריטים, ערבים ויהודים, עובדי מדינה ואזרחים תמימים.
ב-9 באפריל 1948 יצאו כוחות משותפים של האצ"ל והלח"י (לוחמי חירות ישראל) לכבוש ולגרש את כל תושבי הכפר דיר יאסין בכניסה לירושלים מכיוון תל אביב, למרות הסכם אי-ההתקפה שנחתם קודם לכן בין הכפר לבין השכונות היהודיות הסמוכות.ואולם, הפשיטה על הכפר הפכה במהרה לטבח נוראי באוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. הפושטים, שנתקלו כנראה בהתנגדות ספונטנית של תושבים המגינים על בתיהם, הגיבו בהשלכת רימונים לתוך בתים מאוכלסים ופיצוץ מבנים על יושביהם, ומסע הרג שיטתי מבית לבית, שכלל הוצאות להורג של גברים שנלקחו בשבי וירי בנשים ובילדים מטווח קצר. העדויות הקשות של אנשי הצלב האדום והמשקיפים תיארו זירה של טבח מוחלט, בה נרצחו כ-120 פלסטינים, רובם המכריע אזרחים שכלל לא נטלו חלק בלחימה.
לאחר הטבח העלו ה"לוחמים" עשרות מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים, שנותרו בחיים,על משאיות פתוחות, והם והוסעו לראווה כשלל מלחמה, כחיות שניצודו, ברחובות ירושלים היהודית. המצעד עבר בשכונות נחלאות ומאה שערים, כשלוחמי המחתרות מציגים את השבויים המושפלים בפני קהל של תושבים יהודים מריעים. לאחר "סיבוב הניצחון" הוחזרו מרבית חטופי דיר-יאסין הללו לאזור הכפר, שם הוצאו להורג ביריות.
ולמה אני מספר את כל זה? כדי לנסות להראות שהתמונה שאנחנו מציירים לעצמנו ונראית לנו כתמונה הנכונה והבהירה של צדקת וטוהר דרכנו, לעומת הערבים הרצחניים מטבע בריאתם (על-ידי בורא עולם?), היא לא בדיוק התמונה שנצטיירה לנו.
אבל עמדו איתן. אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. שהרי גם הצדק וגם אלוהים איתנו