8.2.21

מניעת השכלה היא פשע נגד האנושות

בתקשורת וגם אנחנו קוראים, מתוך טעות וטיפשות, לבתי-הספר הממלכתיים ולבתי הספר החרדיים "מוסדות חינוך" כאילו שמדובר באותם סוגים של מוסדות. אבל אלו לא אותם מוסדות. והחינוך שהם מקנים לתלמידיהם הוא לא רק אותו חינוך, אלא הוא חינוך הפוך. 

במערכת החינוך הממלכתית לזרמיה מחנכים להשכלה וללאומנות. במערכת החרדית מחנכים לבורות ולדלות. במערכת החינוך הממלכתית מנחילים לתלמידים  ידע והשכלה וציונות. ואילו במערכת החינוך החרדית, רובה ככולה, מלמדים את התלמידים רק דבר אחד – יש אלוהים בשמיים והוא האחראי הבלעדי עלינו ועל העולם כולו ועלינו, והוא יצילנו מכל צרה (כפי שהוא אכן עשה, ברוך השם, בשואה). וחוזרים ומשננים ולועסים את הדבר הזה, את אותו דבר, ותו לא, ימים וחודשים ושנים על שנים. כמובן שגם מערכת החינוך הממלכתית לוקה באינדוקטרינציה, שזה הרי פירושו של "חינוך", אבל מערכת החינוך החרדית כולה אינדוקטרינציה, חינוך שכולו שטיפת מוח. "מוסדות החינוך" החרדיים למעשה הם גולאגים לשטיפת מוח בשם אלוהים. 

בני האדם התארגנו, מאז ומתמיד, בשבטים ומדינות, כדי שההתארגנויות הללו יספקו לנו את צרכינו החיוניים הבסיסים. לפיכך כל מדינה מחויבת לכן לספק לאזרחיה בטחון, מים, חשמל, ביוב, רווחה וכולי. אבל גם השכלה. כי השכלה הייתה תמיד, ובטח שהיא עכשיו, צורך חיוני בדיוק כמו חשמל, ואולי אף יותר. כי השכלה הייתה תמיד, וקל וחומר שהיא עכשיו, צורך חיוני ומפתח הכרחי לא רק לפרנסה טובה וחיים ברווחה, אלא גם לאיכות חיים, לבריאות ואפילו לתוחלת חיים. ואם אתם לא מאמינים – תבדקו מי משתכר יותר, חי ברווחה יותר, בריא יותר וגם חי יותר, וזה כך בכל מקום ובכל מדינה - המשכילים יותר או הבורים יותר? 

מניעת השכלה, שזה העיקר השני, אחרי ההכרה בקיומו של האלוהים, של מערכת החינוך החרדית, דנה לכן את "הלומדים" בה לא רק לבורות ודלות, אלא גם לאיכות חיים נוראית, לבריאות לקויה, ולעוד חוליים רבים. אבל לא רק בכלואים בה פוגעת מערכת הגולאגים החרדית, אלא גם בחברה, שהיא חלק ממנה. שכן כל גוף אורגני, כולל חברה אנושית, כשאיבר כשלהו בתוכו, כמו למשל הטחול או החברה החרדית, מתנוונים וחדלים לתפקד, הגוף האורגני השלם כולו בסכנה ניוונית. 

ואם אתם שואלים, מהי "השכלה", אז בבקשה, שיקום גוף של מלומדים, בכל מדינה, או של האו"ם, והוא שיקבע מהו המינימום של "השכלה" שחובתה של המדינה הזאת, או של כל מדינה, להנחיל לאזרחיה. אבל ברור שבכל מקום, ובכל תנאי, השכלה תכלול ידיעה של פעולות חשבון בסיסיות, קרוא וכתוב בשפה המקומית ובשפה האנגלית, וידע כלשהו במדעים. תמיד אפשר להוסיף לכך ולהרחיב, אבל בטח לא לגרוע. אז הנה התשובה. 

מניעת השכלה, בוודאי מניעתה במתכוון, היא לפיכך פשע, פשע נגד האנושות. כי לא מדובר פה בפשע כלפי בודדים, אלא כלפי חברות אנושיות שלמות, כלפי האנושות כולה. ומי מכם שאומר לעצמו עכשיו, "אבל אי-אפשר או אסור שנכריח ילדים וילדות ללמוד מה שהם, כלומר שהורים שלהם, לא רוצים?, אז יש לשאלה הזאת שתי תשובות ניצחות: האחת – וכי ללמוד בבתי ספר "רגילים" מה שמלמדים שם זו לא חובה שכופה עלינו המדינה? האם המדינה לא מטילה עונשים על הורים שאינם שולחים את ילדיהם ללמוד במערכת החינוך שלה? אז מה ההבדל פה? אין שום הבדל. וחוץ מזה, אם במקרה אתם בעד גיוס חרדים לצבא, אז לכפות על בני-אדם שלא רוצים בכך להתגייס לצבא, נראה לכם חיוני, אבל להכריח אותם לרכוש השכלה, לא חשוב? והרי אין באמת שום צורך ותוחלת – לא לחרדים, לא לצבא, ולא למדינה – בגיוסם. אבל יש צורך חיוני, גורלי, בכך שהם ירכשו השכלה. אז למה אתם נלחמים לגיוסם ולא נלחמים להשכלתם, הא? 

ודבר שני, ומאוד חשוב – כדאי שנבין ונפנים שמניעת השכלה היא אקט של דיכוי. למנוע השכלה מקהילה שלמה (חרדים, ערבים, נשים) זה אקט של דיכוי בדיוק כמו מניעת מים או חשמל או ביוב מקהילה שלמה (ערבים, שחורים, פליטים). אלו הם אקטים של דיכוי, שמטרתם להשאיר את הקהילות הללו בתנאי חיים ירודים, ולמנוע מהם התפתחות אישית ומוביליות חברתית. ולכן אלו הם פשעים נגד האנושות. דוגמה מובהקת לכך היה יחס שלטון האפרטהייד הלבן בדרום-אפריקה להשכלתם של השחורים. הילדים הלבנים למדו בבתי-ספר שהנחילו להם השכלה "אירופאית", ואילו הילדים השחורים למדו בבתי-ספר נפרדים, שלימדו אותם רק את המינימום הנדרש לצורך עבודתם העתידית בעבודות "השחורות" של בניין, חקלאות ומכרות. והשר לענייני ילידים אז, "אדריכל האפרטהייד" הנריק פרוורד, שהיה לאחר מכן גם ראש הממשלה, הסביר זאת ואמר במפורש ש"אין שום מקום לילידים בחברה האירופאית [הלבנה] מעבר לסוגים מסוימים של עבודה. אז מה התוחלת ללמד ילד ילידי מתמטיקה, אם הוא לא יידרש להשתמש בה בפועל?". 

מניעת השכלה, אם כן, היא אקט של דיכוי, פשע נגד האנושות, שיש להעמיד לדין כל מי שנוטל בו חלק, באופן ישיר, כמורה או ממנהל מוסד שכזה, או באופן עקיף, במתן תרומות או בהעברת כספי מדינה, למוסדות שמונעים השכלה מילדים וילדות, ולדון אותו לקנסות כבדים, ולתקופות מאסר ממושכות. לכאורה הגיוני. אבל זה לא יקרה. למה זה לא יקרה? כי בעוד שלמדינה יש אינטרס מובהק בכך, הרי שלכמה מן המפלגות בארץ (למשל למפלגות החרדיות ולליכוד. אם כי לא נתניהו המציא את זה, אלא בן-גוריון) יש אינטרס מובהק לשמור על מצביעים בורים ודלים. כי אם חלילה ירכשו השכלה וירווח להם, הם עלולים, כפי שמורים כל המחקרים, לחדול מלהצביע למפלגות הללו, אלא למפלגות מתנגדות, ואז אנה אנו באים? כי בין טובת השלטון לטובת המדינה ברור מה עדיף, נכון? 


26.4.21

בית המשפט העליון לעליונות יהודית

בעיר נוף הגליל, לשעבר נצרת עלית, יש כ-43 אלף תושבים. כ-70% מהם, כלומר כ-30 אלף, הם יהודים, וכ-30%, כלומר כ-13 אלף הם ערבים. לפי אתר העירייה באנגלית (חוץ מעברית יש רק באנגלית, כנראה לשימוש התושבים הסקוטים והאוסטרלים בעיר, אבל אין אתר בערבית) יש בעיר שבעה בתי ספר יסודיים ממלכתיים, וחמישה בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים וחרדים, ועוד שתי חטיבות ביניים ושני תיכונים. כלומר בסך הכל 16 בתי ספר, כולם כמובן בעברית, עומדים לרשות 30 אלף היהודים, דהיינו בית ספר לכל אלפיים נפש יהודי, ואילו ל-13 אלף הערבים אין אפילו לא בית ספר ערבי אחד.

ואכן, כבר בשנת 2013 הגישו תושבים ערבים בקשה רשמית לעירייה להקמת בית ספר יסודי ממלכתי ערבי בעיר, אך זו נדחתה. ההורים עתרו לבית המשפט המחוזי, שם טענה העירייה שלפי סקר שערכה אין ביקוש לבית ספר שכזה, ולפיכך אין צורך להקים בית ספר שכזה. בית המשפט קיבל את טענת העירייה ודחה את העתירה.

ההורים, בתמיכת אגודות שונות לזכויות האזרח, עתרו לבית המשפט העליון, ובשבוע שעבר דחה גם הוא, ברוב של שניים (אלרון וגרוסקופף) נגד אחת (ברק ארז) את הערעור, והשאיר את החלטת המחוזי על כנה. בנמקו את החלטתו קיבל למעשה השופט גרוסקופף את טענת חוסר הביקוש של העירייה, וקבע כי המערערים "לא הצביעו על תשתית המלמדת כי לעת הזו יש ביקוש מינימלי להקמתו של בית ספר ממלכתי-ערבי בעיר נוף הגליל".

אבל שופטים נכבדים, בשתי הערכאות - אתם בתי משפט, לא משרדי אוצר או כלכלה, או בורסה לניירות ערך או בתי ספר. עניינכם הוא לא היצע וביקוש, אלא זכויות האזרח. ואם אתם מאשרים מצב שבו ל-30 אלף יהודים בעיר יש 16 בתי ספר ול-13 אלפי ערבים אין אפילו אחד, אתם או דפוקים בשכל או גזענים חשוכים או שניהם כאחד. יתרה מזו - הובאו בפניכם, על ידי העותרים, נתונים נוספים, לפיהם מתוך כ-2,500 תלמידים ערבים המתגוררים בנוף הגליל רק כמה עשרות לומדים בעיר, וכל השאר, כמעט כולם, לומדים בבתי ספר ערבים, רובם פרטיים, מחוץ לעיר. ועוד יותר מכך, וגם זה הובא לידיעתכם - שיש גם הבדל עצום, זועק לשמיים, בין השקעת העירייה בתלמידים יהודים לבין השקעתה בתלמידים ערבים. שהנה, בכל תלמיד הלומד בעיר (כלומר יהודי) משקיעה העירייה כעשרת אלפים שקלים, ואילו בתלמיד הלומד מחוץ לעיר (כלומר ערבי) משקיעה העירייה פחות מאלף שקלים.

אפילו השופט העליון גרוסקופף נאלץ לקבוע שהמצב "אינו תקין", אך יחד עם זאת באופן בלתי סביר בעליל, השאיר בפסק דינו את המצב על כנו. על כך ענתה לו, ולשותפו לדעה השופט אלרון, השופטת דפנה ברק ארז בפסק דין המיעוט שלה, לאמור: "חבריי מעלים על נס את חובת השוויון, אולם לעמדה עקרונית זו צריך להיות ביטוי מעשי, שכן אחרת, במה הועילו חכמים בתקנתם".

והשופטת כמובן צודקת בכל מילה, ובדבריה אלו מבטאת לא רק את מה שקרה בהליך המשפטי המביש הזה, אלא מה שקורה במדינת ישראל בכלל - להלכה אנחנו יעני ניצן הורביצים נאורים, בפועל אנחנו בצלאל סמוטריצ'ים חשוכים. 


5.7.21

עֲקוּדִים לַטַּיִס

בבוקר שאחרי סיום קורס טיס 182, לפני כשבועיים, נזדרז "ידיעות אחרונות", העיתון הלאומני של המדינה, לפרסם את נאומו של "ר', אביו של אחד ממסיימי הקורס, שבירך במסדר הכנפיים בשם ההורים". אבל לפני שאדון בדייסה הקלישאית-דתית-לאומנית שיצאה מפיו של ר' (למה גם שם פרטי של אב חסוי? מה, האיראנים יקראו ויגבירו את סיבוב הצנטריופוגות?) נשאלת השאלה מי ואיך בוחרים מי ידבר בשם ההורים. ההורים עצמם? מפקד הקורס? ולפי מה? בגלל שגם הוא טייס (ואולי לכן ר')? בגלל שהוא דתי (אומר בנאום "אלוקים")? ואם הוא גם טייס וגם דתי, אז בכלל. שאלות. 

אבל אגש לטקסט עצמו. "אברהם אבינו, אבי האומה", פותח ואומר אבא ר', "נענה לקריאת האלוקים לצאת לדרך הארוכה, לכונן את עמנו הנפלא. הוא השיב במילה אחת 'הנני' והתייצב למשימה המפרכת ללא קושיות ושאלות, במסירות אין קץ". ככה? באמת?! האומנם עמנו "נפלא"? נפלא כמו כל העמים או נפלא מכל העמים? ובמה נפלאותינו? בזה שאנחנו יודעים להטיס מטוסים ולהפציץ בסיסי טילים ומחנות פליטים? או שאולי בזה שאנחנו, כפי שמפליא להדגים הדובר, "עם יהיר ומתנשא" כמו שאמר עלינו שארל דה-גול?

בכל מקרה, העיקר פה, סיפור אברהם וכינון האומה, אינו נכון. טעות, בורות, שקר או עיוות. על-פי המיתוס המכונן של האומה, התנ"ך, כינונה נעשה לא באופן ובעת שבה מתאר זאת הדובר, שאמור לכאורה להתמצא בתחום, בבראשית כ"ב, אלא לפני זה, בבראשית י"ב, כנאמר שם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ... וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה". זה רגע כינון האומה ולא הרגע שבו אברהם אומר "הנני". היענותו לקריאת אלוקים היא כשהנ"ל קורא לו "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה". ואברהם אכן לוקח את בנו - "ללא שאלות וקושיות, במסירות אין קץ", כפי שמציין נציג ההורים בפני הבנים והולך לשחוט, לשרוף, להעלות את בנו קורבן לאלוקים.

בוגרי קורס עקידת הטיס בפוזה קרבית. צילום: דובר צה"ל

"וגם אתם אמרת הנני", ממשיך ר' ומכריז בגאווה. אבל אל מי הוא מדבר כאן? אל מי הוא פונה? לכאורה אל הבנים, אבל למעשה, בהתייחס למיתוס שעליו הוא נשען וממנו הוא מצטט, הוא פונה אל עמיתיו ההורים, שכמו אברהם נענים לקריאת אלוקים לעקוד את בניהם לטייס ולהקריב אותם למען האומה. וחשוב לדעת: כת המתנחלים, הציונות הדתית, הסרוגים – קיראו להם איך שהם רוצים – מחדשים בתורתם הנוכחית את מיתוס הקרבת הבנים. "קורבן עולה" או "שה לעולה" הם קוראים למי מבניהם הנופלים בקרב על מזבח "אהבת ארץ ישראל". וגם כאן, בנאום הזה, זה כך.

ואז פונה ר' לבנים ואומר להם: "כשתצאו בחשכת הליל, נוסקים לשמיים, לבד בתא הטייס... לא תהיו לבד... יהיו שם איתכם אחינו היהודים מכבשני האש של השואה הארורה". ובהמשך מבקש מהבנים הטייסים: "צירבו באישון עיניכם את עיניו של הילד מגטו ורשה, מרים את ידיו. לא עוד". והוא מסיים את נאומו באומרו לבנים: "המיית תפילתם החרישית של דורות שלא זכו לכך (להיות טייסים?) מבקשים שיברך אתכם האל ויצליח בעדכם".

אבל הלו, ר', למה האלוקים הזה שאתה מבקש שנתפלל שיעזור לבנינו הטייסים לא עזר לשישה מיליון יהודים, ובהם מיליון וחצי ילדים, שהוריהם התפללו עליהם לא פחות מאיתנו, והתיר לרצוח אותם, הותיר את נפשותיהם להשמדה, ב"שואה הארורה" כמו שאתה קורא לה, הא?

וזה עוד לא הסוף של הבלילה המבחילה שבישל כאן רבי ר'. הוא גם מדבר על פרשת אותו שבוע, פרשת בלק, לו קורא לו "צורר היהודים הראשון שקם בהיסטוריה". וואלה? ומה עם פרעה שהיה קודם? הוא לא היה צורר? והנה, אפילו בלק הצורר שראה את "עמנו הנפלא. חברה מאוחדת, מלוכדת, ששמחת נעורים תמיד על פניה" (וואלה!?) אמר, לטענת ר', "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". אלא שלא בלק אמר את זה, אלא בלעם. לא משנה, פרט קטן.

ולמה ומדוע היה בלק, לטענת ר', "צורר היהודים הראשון בהיסטוריה"? הרי בתנ"ך עצמו, הראשון והיחיד הקרוי "צורר היהודים" הוא המן הרשע במגילת אסתר. אז למה בלק בכל זאת צורר? מה הוא עשה? לפי התנ"ך בלק היה מלך מואב, אחד העממים שישבו בכנען כשבני ישראל באו עליה ממצרים לרשת אותה. לפני שהגיעו הישראלים לממלכתו, הם עברו בשטחי עממים אחרים, כמו האמורי, "וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ". "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי" ואז הוא מנסה למנוע, במיני דרכים, שיקרה לעמו ולממלכתו את אשר קרה לאמורי. האם לפי פרשנותו של ר', אבי הטייס, "צורר יהודים" הוא מי שמנסה להגן על עצמו ועל עמו מפני הישראלים המנסים לרשת את ארצו ולגרש אותם ממנה ולהשמידם?

דבר נציג ההורים ר' בטקס סיום קורס טיס 182 היה נאום פוליטי-אידאולוגי מבעית. לו היה הורה אחר נבחר לדבר (אל תדאגו, זה לא היה קורה) ואומר שם לבנים משהו כמו: "אומנם, כפי שהוכח בשואה, אין אלוהים או שאבינו-מלכנו נטש אותנו אז להירצח, אבל אנחנו ההורים וכל עם ישראל עומדים מאחוריכם, ומקווים שתצליחו, בכוחכם, להגן על מדינתנו", הארץ הייתה נזעקת ורועשת ומקללת ומטנפת. אבל כשנציג ההורים "הנבחר" נושא דברים מעוותים ומזעזעים הרבה יותר - זה עובר בשקט, כאילו כלום. ואולי אלו באמת הדברים ש"עם ישראל" מאמין בהם? שאלה טובה.


9.8.21

יש להטיל סגר על הבלתי-מחוסנים

זה שבועות וחודשים שכל "המבוגרים האחראים" במדינה – שרי הממשלה, זאת והקודמת; פקידי ומומחי משרד הבריאות; מנהלי בתי-חולים ורופאים בכירים - חוזרים ומזהירים ש"אם מיליון הבלתי-מחוסנים לא יתחסנו, קרוב לוודאי שניאלץ לחזור ולהטיל סגר ממושך בחגים"

.אוקיי. הבנו. הבלתי-מחוסנים מהווים סכנה לכלל החברה. אם הם לא יתחסנו, ניאלץ לחזור למדיניות הסגרים. בסדר. אז למה אתם לא עושים כלום כדי למנוע את הסגר הזה בחגים? למה אתם לא כופים על הבלתי-מתחסנים להתחסן וסוגרים עניין? למה אתם משחקים בקקה (תו ירוק, מסכות סגולות, בידודים צהובים) במקום לעשות מה שצריך לעשות, כלומר לכפות על הבלתי-מתחסנים להתחסן? למה במקום להטיל סגר על מיליון הבלתי-מתחסנים, אתם מתכוונים להטיל סגר גם עליהם וגם על ששת המיליונים שהתחסנו? איפה ההיגיון פה? זה הרי טמטום גמור.

"לכפות" אין פירושו ששוטרים עם מזרקים ירוצו אחרי הבלתי-מתחסנים כדי לחסנם. פירושו שמי שיכול להתחסן ולא מתחסן יצטרך להיות בבידוד עד שיתחסן. מי שלא רוצה להתחסן - אם הוא אכן מסכן את כלל החברה ובכללה את המחוסנים, כמו שאתם אומרים - שלא ייצא מהבית עד שיתחסן. זהו. פשוט, צודק, יעיל, בריא ונכון. למה אתם לא עושים את זה? מה מונע מכם לפעול כמו שצריך? מדוע אתם מתחננים בפני המסרבים שיעשו טובה ויתחסנו, במקום פשוט לסגור אותם בבתים עד שיתחסנו?

המחדל הזה מתאפשר בשמם של ערכים יפים כמו "דמוקרטיה", "חירות", "זכויות אדם" ו"חס וחלילה לנו מלכפות דברים על האזרחים. זו דיקטטורה, פאשיזם, נאציזם". אבל הלו, אזרחי ישראל המחוסנים והבלתי-מחוסנים גם יחד, אתם חיים עשרות בשנים במדינה שאין בה לא "חירות" ולא "דמוקרטיה" ולא "זכויות אדם". מדינה המחזיקה מיליוני בני אדם תחת כיבוש צבאי אכזרי ההורג בהם יום-יום. זה לא מפריע לכם כהוא זה. רק כשרוצים לחסן אתכם, אלוהים ישמור, כדי להציל את חייכם ואת חיינו, אז פתאום אתם מזדעקים? מה זה? זה אפילו לא בדיחה הדבר הזה.

אבל לא רק הפלסטינים, שהם הרי ממילא לא בני אדם בשבילכם, חיים כאן תחת כפייה מזוויעה פי אלף מחובת החיסון. גם אנחנו, היהודים, "הטובים" יעני, חיים כאן כל חיינו תחת מיני כפיות. חלקן, כמו תשלום מסים וחגורת בטיחות, כמו במדינות אחרות. חלקן ייחודיות לישראל. גיוס לצבא לשנתיים וחצי בכפייה זה לא פגיעה בחירות ובזכויות האדם? כפיית נישואים דתיים זו לא דיקטטורה? ולמה המדינה כופה על כולנו שלא לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת ובחגים של יהודים? ולכפות עלינו לא לראות כדורגל בטלוויזיה ביום כיפור וביום הזיכרון זה לא פאשיזם?

כל המדינה, כל מדינה, היא כפייה אחת גדולה. אז זה מה שמפריע לכם? שחלילה יכפו על הבלתי-מחוסנים, שכמו עלוקות מסתובבים חופשי על גבם ובזכותם של אלו שכן התחסנו, סגר ובידוד? כדי שלא יהרסו לנו ולעצמם את החיים? יאללה ממשלה, במקום להטיל סגר על כולנו, כולל ששת מיליוני המתחסנים, הטילו עכשיו, מיד, סגר על מיליון הבלתי-מתחסנים. עוד לא מאוחר מדי.

ועכשיו הבמה שלכם. גדפו וקללו כאוות-נפשכם.


20.9.21

החזירו את הילד

מדובר באחד הפשעים החמורים ביותר בספר החוקים. העונש על-פי החוק הישראלי על חטיפת ילד מחזקתו החוקית הוא עד 20 שנות מאסר. זה מעשה הפשע שביצע שמואל פלג, כשחטף, ביודעו שמדובר בפשע, את נכדו איתן בירן בן השש, ניצול התרסקות הרכבל, מחזקתה החוקית של דודתו, איה, בהתאם להחלטת בית המשפט באיטליה. החטיפה הזו נוגדת כל חוק ואמנה הנהוגים הן באיטליה והן בישראל.

על מעשה הפשע הזה לא יכסו מילים יפות או התייפחויות, כנות או מבוימות, מול מצלמות הטלוויזיה. גם העובדה שהחוטף הוא סבו של הילד היא חסרת משמעות לצורך העניין. לכן על החוטף ומשתפי הפעולה עמו להחזיר את הילד ללא דיחוי, כמה שיותר מהר, ומרצונם החופשי' לחזקת דודתו באיטליה. ואם לא, אז בהוראה של בית משפט ישראלי. אין כאן שום מקום להתחכמויות, התפלפלויות או עיכובים.

אלא שהתקשורת הישראלית, ברובה המכריע, משתפת פעולה עם הפושעים. הן בכך שהיא מכבסת את הפשע במילים כמו "טרגדיה" ו"משפט שלמה", וכמובן בהעניקה "זמן מסך" לרוב לסב החוטף ושותפיו לפשע, כאילו היו איזה צדיקים שעלינו להבין לנפשם; שפעלו אולי לא בדיוק לפי החוק, אבל "מתוך כאב",  "לטובת הילד" (איך חטיפת ילד מביתו היא "טובת הילד"?) מתוך הגשמה כביכול של איזו "צוואת הורים" בלתי קיימת, וכל מיני דברי הבל וזבל שכאלו.

כל הוויית העוולה הנוראה שביצעה המשפחה החוטפת הפושעת, ושהתקשורת הישראלית נותנת לה הכשר, מצויה בשלוש המילים ששיגר הסבא שחטף את הילד מדודתו, אחות אביו של איתן בירן, לאחר שנחת עם הילד על אדמת ישראל – "איתן חזר הביתה". מה זה "חזר" ומה זה "הביתה" במשפט הקצר הזה? הדודה איה מסרה את הילד לסבו לכמה שעות, בהתאם לצו המשמורת של בית המשפט, ומשבושש להחזירו בזמן הנקוב - פירשה את המסר ששלח לה החוטף שהנה החזיר סוף-סוף, אומנם באיחור, את הילד "הביתה", כלומר אליה. אבל כשיצאה מביתה לקבל את פני הילד, התברר לה שהסבא חטף אותו לישראל.

הפירוש של "חזר הביתה", מבחינת החוטף, הוא שהילד חזר לכאורה למשפחתו ולמדינתו "האמיתיות". אבל זהו מיצג שכולו שקר ורמיה. ביתו האמיתי של איתן בירן -  אלא אם בית המשפט באיטליה או איתן בבגרותו יחליטו אחרת -  הוא בית דודתו, אחות אביו, באיטליה. שם גדל ושם הוא חי, עד שנחטף.

במיצג השווא הזה מובלעות שתי הנחות כוזבות, שהתקשורת הישראלית כנראה מסכימה עמן: האחת היא שילד "שייך" לאמו ולא לאביו, ולפיכך אם ההורים נספו, אזי הבית "האמיתי" של הילד שהתייתם הוא אצל הדודה מצד האם ולא אצל הדודה מצד האב, וזאת למרות שהדודה מצד האב היא זו שטיפלה בו מיום האסון וגם קיבלה את החזקה עליו כדין. השנייה היא האקסיומה הציונית, לפיה ביתו האמיתי של כל יהודי, קל וחומר של יהודי יתום, הוא ישראל. וזאת למרות שביתו האמיתי של איתן בירן היה ועודנו איטליה, המדינה בה חי כל חייו.

החזירו את הילד לביתו, לבית דודתו באיטליה. לא מחר ולא מחרתיים. עכשיו. מיד. 


22.11.21

יהיר, צדקן, שקרן, אלים וטיפש - הכי ישראלי שיש

דומה שהפרויקט הציוני התעכל עד תום וכל שנותר ממנו הן עצמותיו, גזענותו. הקריטריון היחיד שנותר כדי לקבוע מיהו הפושע ומיהו הקורבן בכל עניין הוא תעודת הזהות – הלנו הוא או לצרינו? כך מעצר של זוג יהודים-ישראלים שהתנהגו באופן מחשיד בטורקיה הוא חטיפה מזוויעה. לעומת זאת מעשה חטיפה ממשי, פלילי, שמבצע יהודי-ישראלי, סבא, סגן-אלוף שמואל פלג, מוצג בתקשורת כ"חטיפה" במירכאות והוא מרואיין כאילו היה גיבור לאומי רב-חסד ותושייה, משהו בין יהודה המכבי לטרומפלדור.

לא סתם הסבא החוטף נחשב פה לאיזה גיבור לאומי. הוא מבטא במעלליו את רוח הישראליות, את הישראליזם. 

הסבא החוטף שמוליק פלג

ראשית, היהירות. המחשבה שתערים באופן נכלולי ויעני מתוחכם על בית המשפט ורשויות החוק באיטליה, ואז רשויות החוק בישראל יאפשרו לך, בדיעבד, להחזיק לנצח בילד. וכי למה בעצם? הרי לא היה מלכתחילה שום סיכוי שהחטיפה הזאת תעבור לך בשלום או תשאיר בידיך את הילד.

שנית, הצדקנות. הסב הוא צדקן במובן שהוא חושב שהצדק איתו. ככה זה, הוא צודק וזהו. ולמה הוא צודק, אפילו שהוא הפר את הסכמי המשמורת, ואת פסק הדין שניתן באיטליה, את אמנת האג? כי הוא יהודי, זה למה. כי הילד הוא "שלנו", של הצד של האמא, של מדינת ישראל. כי השואה והתקומה והאירוויזיון.

הסב הוא גם שקרן. הוא שיקר לאחות אביו של הילד, והוא ממשיך לשקר כשהוא אומר, גם אחרי ששתי ערכאות בישראל קבעו אחרת, שהוא לא חטף את הילד. והוא כמובן גם אדם אלים. חטיפה של ילד, גם בלי לסמם או להכות או לקשור אותו, היא מעשה אלים. שלא לדבר על כך שבעברו של האיש ישנה הרשעה, ולא כל אחד זוכה לזה, בגין אלימות כלפי מי שהייתה אשתו ועכשיו הפכה שותפתו לדבר עבירה.

אבל בעיקר, הסב שמוליק פלג הוא טיפש. התוצאה של מעשהו הפלילי תהיה ללא ספק הפוכה ממה שלכאורה, לדבריו, התכוון לו. שהרי אם כוונתו בחטיפת הילד הייתה לנכס את הילד לעצמו ולמשפחה ולהיטיב אגב כך עם הילד, שיזכה לחיות "במקומו "הנכון", הרי שבפועל הוא עשה והשיג בדיוק את ההיפך. ראשית, כי הילד פה הוא החשוב ומעשה החטיפה ומה שהתרחש בעקבותיה רק יוסיפו לחוויה הטראומטית הקשה שעבר. שנית, הרי עכשיו הסיכוי שהילד יינתן לסב למשמורת כלשהי על-ידי בית משפט כלשהו - התאפסה. אם יזכה לראותו זה רק באיטליה, לכמה שעות בחודש אולי, ותחת השגחה. וכל זה עוד לפני האפשרות שהוא יוסגר לאיטליה וידון למאסר.

כל זה היה ברור מראש. גם מדינה שמתנהגת כך כמעט בכל עניין, וזהו רמז דק, לא בדיוק תיצלח בדרכה.


7.2.22

עזבו את השופטת כרייף. ומה עם השופט הרבסט?

בעוד כל העולם, אשתו, בן-זוגה וארצנו הנהדרת עוסקים בעניינה של השופטת המודחת אתי כרייף שהוחשדה כי הגיעה לכאורה לכס המשפט באמצעים מיניים-חבריים, מסר בשידור חי נשיא בית משפט השלום המכהן בירושלים, השופט שמואל הרבסט, את גזר דינו של השר והח"כ לשעבר אריה דרעי, שהואשם בעבירות מס חמורות.

השופט הרבסט קיבל את הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו, כולל העונש שנקבע בו, לאחר שמצא אותו "מאוזן וראוי". אלא שבסיפא של נימוקיו טרח השופט המכובד להוסיף, כך השתמע לכאורה מדבריו, שדרעי אף נטל על עצמו מרצונו עונש נוסף. "הנאשם התפטר מכנסת ישראל", אמר. "מדובר באדם שעומד בראש מפלגה גדולה, מדובר באדם שהשליחות הציבורית והחיים הציבוריים מלווים אותו למעשה מגיל צעיר, אפילו צעיר מאוד, והדבר הזה הוא דבר שצריך לקחת אותו בחשבון. הנאשם התרחק ממוקדי כוח בעקבות הדבר הזה".

ולא רק זאת, אלא שהשופט אף הצליח למצוא טוהר מידות מזכך במעשיו של דרעי וציין לשבחו כי הוא "אכן עזב את החטא, ויש להניח שגם הקפיד להסירו ממחשבתו, וזאת נלמד מקורותיו בשני העשורים האחרונים, במהלכם לא נרשמו לחובתו הרשעות נוספות, לא בתחום הזה ולא בתחום אחר".

זו בדיחה או מה? הרי כבוד השופט הרבסט איננו מזרחי רחמנא ליצלן, וגם לא אישה חס וחלילה, ולא מהפריפריה שלא נדע, ולכאורה לא שכב עם אף אחד או אחת כדי להתמנות לתפקידו, בו הוא נושא כבר שמונה שנים. באחרונה אף מונה לנשיא בית משפט השלום בירושלים. אז הכיצד הוא מסוגל לומר דברי הבל כפולים ומכופלים שכאלו?

האם אדם, שר וחבר כנסת לשעבר בישראל, שאך לפני 20 שנה הורשע בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים ונידון לשלוש שנות מאסר, ועכשיו שוב הורשע, על ידי בית המשפט בעצמו, כבוד השופט, בעבירות מס חמורות - האיש הזה הוא באמת בעיניך אדם ש"עזב את החטא" ו"הקפיד להסירו ממחשבתו?". ואם כך, מה איתנו, מרבית אזרחי ישראל, שמקסימום משלמים פעם בשנתיים קנס על חנייה שלא כדין? האם אנחנו פה הפושעים?

ומה זה השטויות האלו על כך שדרעי ויתר כביכול על המשך חייו הציבוריים? הוא לא אמר את זה ולא הסכים לזה בהסדר הטיעון הזה. כל מה שהוא הסכים ועשה זה להתפטר מחברותו בכנסת. והוא לא עשה זאת כדי לעזוב את החיים הציבוריים, אלא כדי להימלט מקלון דווקא כדי לחזור לחיים הציבוריים בבחירות הבאות.

והרי הדברים הללו אינם בגדר סוד מדינה. כל זה נאמר שוב ושוב בכל אולפן על-ידי כל שרקי ושרקרק, ונכתב בכל עיתון על-ידי כל בדל כספית ורמץ אבץ. אז מה, כבוד השופט לא יודע לקרוא או לצפות? והרי בתוך, ויש אפילו האומרים – בקרב, עמכם אתם השופטים יושבים, לא? כנראה באמת שלא.

ואכן, לא חלף יום מגזר הדין המנומק והמטופש של השופט הרבסט, ודרעי עשה מנימוקיו חוכא ואיטלולא, שלא לומר סמרטוט רצפה. אבל את השופט הרבסט, להבדיל מהשופטת כרייף, לא ישימו חלילה לבוז וללעג. לא בארץ נהדרת ולא בארץ מחורבנת.


25.4.22

תנו לראות כדורגל בימי הזיכרון

יש רק מדינה אחת בעולם - לא צפון קוריאה הקומוניסטית ולא איראן האיסלאמיסטית, אלא ישראל היהודית והדמוקרטית - שמונעת מאזרחיה ארבעה ערבים בכל שנה לצפות בביתם בשידורים חיים של משחקי כדורגל הנערכים בארצות הגויים. פעמיים בעשור האחרון נדרשתי לסוגיה והנה אני שב אליה כי בנפשנו הדבר. השבוע ובשבוע הבא יימנע מאיתנו לצפות בשני משחקי חצי גמר ליגת האלופות בין ויאריאל לליברפול כי הם ייערכו בשני ערבי ימי הזיכרון - לשואה ולחללי צה"ל. מותר ואפשר לצפות באותם ערבים בכל דבר אחר בטלוויזיה (נטפליקס פתוח לכל), אבל כדורגל בשידור חי - לא. ייהרג ובל יעבור.

האיסור הכפוי הזה, מטעם או באחריות המדינה, הוא לא כדי למנוע מאיתנו אסונות או מגפות חלילה, אלא כדי לכפות עלינו לחוש בעצב. ומדוע עלינו לחוש עצבות? לא בגלל השואה או המלחמות, אלא בגלל שלא נותנים לנו לראות כדורגל. אבל מדוע צפייה בכדורגל בבית היא פגיעה חמורה יותר בזכר קורבנות השואה וחללי צה"ל מאשר צפייה ב''סיינפלד" למשל? כי ג'רי סיינפלד הוא יהודי ומוחמד סלאח ערבי?

העצוב בטיפשות הזאת הוא שאלו שהזועקים ומתריעים מפני התמוטטות הדמוקרטיה וחורבן הבית בגלל שהדתיים מנסים למנוע מאיתנו, החילוניים, להכניס חמץ לבתי חולים או לרכוש שיבולת שועל בסוּפרים בימים המקודשים לדת היהודית, אלו בדיוק אותם אנשים המקדשים את המנהג, הנוהג, החוק, התקנה, של מניעה מהאזרח משלם המסים (לממשלה ולזכייניות הטלוויזיה) לצפות בכדורגל בימים המקודשים לדת הציונית. שהרי מדי שנה, למחרת ימי הזיכרון, יוצאים אותם חילוניים ציונים חוצץ ובוצץ בתמונות וסרטוני שיימינג נגד אותם אנשים, אזרחים, חרדים, שבוחרים שלא לעמוד מלכת, כמנהג הציונים, בעת הצפירות.

אז אולי תסבירו פעם, לנו ובעיקר לעצמכם, מדוע אתם דורשים בכזו תקיפות בוטה מאנשים שאינם מקבלים על עצמם את עול הדת הציונית שלכם, לכבד את מנהגיכם ולעמוד דום בצפירותיכם, כשבה בעת אתם מסרבים בכל תוקף לנהוג כמנהגי הדת היהודית שלהם, כמו למשל לא לנסוע בשבת או להימנע מחמץ בפסח? וכי מה בדיוק ההבדל? מדוע אין זכותם שלא לנהוג כמנהגיכם שווה לזכותכם שלא לנהוג כמנהגיהם?

אדרבא, הכפייה הציונית קשה וחמורה פי כמה מהכפייה היהודית. היהודים הדתיים כופים על הישראלים הלא-דתיים והלא-יהודים, לנהוג כמנהגי הדת היהודית בציבור בפרהסיה. לא לנסוע בשבת בתחבורה ציבורית, למשל. אבל הם אינם כופים עלינו מה לאכול או לא לאכול בבתינו הפרטיים, לא בפסח ולא ביום כיפור ולא בכלל. בביתנו הם עוזבים אותנו לנפשנו. הציונים, לעומת זאת, כופים עלינו - על הישראלים הלא-ציונים והלא-יהודים - לא רק לעמוד דום בפרהסיה בצפירות, אלא גם מה מותר ואסור לראות בטלוויזיה בבתינו הפרטיים. וכדורגל אסור. נו, אז אולי די כבר לטימטום הזה? 


9.5.22

אין ערבים, יש גרזנים

טקס פתיחת חגיגות יום העצמאות, הידוע ברבים כטקס הדלקת המשואות, הוא טקס מביש. ולא, לא שהטקס השנה היה מביש פחות או יותר מבשנים קודמות. הטקס הזה מביש בכל שנה מחדש. זהו טקס מביש, ולא משנה מי המנחים אותו, איזה שירים ומי שרים בו, אפרוחי איזו עיר רוקדים בו, איזה סמלים יוצרים הדגלנים ואם הם כותבים בגופם "תודה" או "הללויה", מי השר או השרה האחראים לו, ואפילו לא מי הם 12 הנבחרים מדליקי המשואות. 

זהו טקס מביש בשורשו, במהותו, בכוונתו. זהו טקס שכל כולו הצהרה חגיגית בוטה ודוחה, החוזרת על עצמה בהקפדה מדי שנה, לפיה ישראל היא מדינה השייכת אך ורק ליהודים. לבניה ובנותיה הערבים החיים בה, המהווים 20% ממניין אזרחיה, אין, וגם לא יהיו בה לעולם, לא חלק ולא נחלה ולא כלום.

הערבים, שהם להלכה אזרחים, הם בפועל לא כלום עבור המדינה הזאת. הם לא נראים ולא נשמעים ובלתי קיימים כאן. הם אפר ואבק עבורנו. זו ההכרזה שלנו. המדינה, צועק הטקס הזה מדי שנה בקולי-קולות, היא שלנו ורק שלנו, היהודים. אזרחיה הערבים יכולים אמנם להיות הרופאים והרוקחים והכדורגלנים ופועלי הבניין והניקיון שלנו, אבל המדינה היא שלנו. המדינה היא שלנו והם המשרתים שלנו. הם יכולים אפילו להיות חברים-שותפים בממשלת ישראל, אבל לעולם לא יהיו חברים-שותפים במדינת ישראל. זה ותו לא.

אז נכון שהטקס השנה היה פחות רעשני ולאומני מאלו של שנים קודמות. ונכון שהיעדר פרצופיהם של בנימין נתניהו ומירי רגב מהטקס היה מלבב. ונכון שמדליקת המשואה אנג'ל אלון היא אישה קדושה. ונכון שהשתתפותם בטקס של חיילי צה"ל בעלי הצרכים המיוחדים היתה מרגשת עד דמעות. אבל כל זה טפל. כי מהותו ועיקרו של הטקס, גם השנה, כמו בכל שנה, היא הדרתם של האזרחים הערבים. ולכן, הטקס השנה לא היה "יפה ומרגש", כפי שמיהרו בתקשורת להלל, אלא היה גם השנה, כמו בכל שנה, טקס מביש ומשפיל, מבייש ומעליב, מדיר וגזעני, טקס נוראי.

נכון, לא רק המדינה מדירה את אזרחיה הפלסטינים מהשתתפות בטקס עצמאותה, אלא גם האזרחים הפלסטינים עצמם מדירים עצמם מהטקס הזה. אז הגיע אכן הזמן, אחרי 74 שנות עצמאות ועם 200 פצצות אטום, שטקס העצמאות של מדינת ישראל, ושמדינת ישראל בכלל, יהיו בנויים ושייכים גם לאזרחים הפלסטינים. בטקס השנה, גם השנה, לא נאמרה ולו מילה אחת בערבית. העולה החדשה מאוקראינה השיאה משואתה ברוסית, אבל הקצין הדרוזי השיא משואתו לא בשפת אמו, כי אם בשפת השלטון. גם הזמרת הערבייה התורנית שרה, כמובן, בעברית.

וכשאוסרים על מיליוני אנשים, עם שלם, להגיד את דבריו בשפתו, בדיבורו, במילותיו, בשיריו, אז הם מדברים בגרזנים. כי זו כנראה השפה היחידה שאנחנו מוכנים לשמוע. 


25.7.22

אללי, "כל איזה מישהו מעז להביא דעה"

אחד המאפיינים של משטרים טוטליטריים אידיאולוגים – פשיסטים, קומוניסטים, איסלמיסטים, ציוניסטים ושכמותם – הוא לא רק שאסור להביע דעה נגד המשטר, אלא שהכל חייבים לנהוג לפי הנוהגים שהמשטר מכתיב, גם אם אינם מעוגנים בשום חוק. כך למשל כולם נדרשים להצדיע במועל-יד בכל טקס, לצעוק "יחי סטאלין" בחגים ובמועדים, לעמוד דום בהישמע צפירה, לשים כובע או מטפחת כשיוצאים מהבית ושכאלו. ומי שאינו נוהג כך מוקע אל עמוד הקלון ועד עמוד התלייה עלול להגיע.

והסממן החריף ביותר של הרודנויות האידיאולוגיות הללו הוא שלא רק המשטרות רודפות ומוקיעות את המעזים שלא לשיר את ההמנון או שלא לעטות רעלה, אלא שבמצוד הזה משתתפים גם כלי התקשורת ואזרחים מן השורה, וילדים מלשינים על הוריהם שהעזו לצחקק לשמע בדיחה על המנהיג, ואף זוכים על כך במדליה או בסוף שבוע באיטליה.

האם אנחנו רחוקים מכך? לפני שבוע ב"אולפן שישי" של "קשת", בדיון ב"שמירת הנגיעה" של יובל דיין מול הנשיא ג'ו ביידן, אמרה השדרית קרן מרציאנו כך: "אני רוצה לדבר על היציאה המוחלטת המוטרפת הזאת מפרופורציה. זה הקול שמקבל את תיבת התהודה של הרשתות החברתיות כאילו מדובר באיזה סוגיה לאומית הרת גורל. חברים, כל איזה מישהו שיודע לחבר שתי מילים מרגיש את עצמו גיבור מקלדת ומעז להביע את דעתו".

מה את אומרת, קרן? למה בעצם אסור ל"כל איזה מישהו" להביע את דעתו בעניין הזה? למה לך מותר להביע את דעתך בעניין ולמישהו אחר אסור? מה לא בסדר בכך שכל אחד יביע את דעתו, תהא אשר תהא, בכל עניין שהוא? ומי זה בעינייך סתם "איזה מישהו"? וכי את כן "מישהו"? למה, בגלל שאת עובדת בטלוויזיה, והוא או היא רק נגר, חקלאי, מורה, רופאה, או היסטוריון?

ומה זאת אומרת "מעז" להביא את דעתו? מעז מול מה? מול "אולפן שישי"? וכי אלוהים מסר לכם את זכות הבעת הדעה במעמד הר סיני?

ולמה דעתך מותרת ונכונה ודעתם רעה ואסורה? רק בגלל שהם לא חושבים כמוך? ומה דעתך על דעתו של מיכאל שמש מחדשות ערוץ 11 שאמר בשידור שאי-לחיצת היד מצד הזמרת דיין היא "קידוש השם גדול מאוד". דבר ההבל הזה בסדר לך, האדונית מרציאנו?

והאם תתייצבי באותה נחישות גם להגן על ח"כ איבתיסאם מרעאנה אל מול מתקפתו של עמיתך הנבער מ"קשת" אייל ברקוביץ', על שהיא אינה עומדת דום בצפירת יום הזיכרון? האם אין זכותה של מרעאנה שלא לעמוד דום ביום הזיכרון על פי אמונתה כמוה בדיוק כזכותה של יובל דיין שלא ללחוץ את ידו של נשיא ארה"ב לפי אמונתה?

כנראה שלא תעשי זאת. כי גם את וגם ברקוביץ' עובדים בשירותי הבעלים של "קשת", ששכרו אתכם לדבר בטלוויזיה שלהם לא כי אתם "מישהו", אלא כי אתם מביאים רייטינג, כלומר כסף לכיסיהם. ועל כן כל דעתו של "כל איזה מישהו" מעניינת וחשובה ומשמעותית הרבה יותר מדעתכם שלכם, כי היא באה מתוך מחשבה חופשית ומשוחררת ואינה משועבדת ומשוחדת כמו דעתכם שלכם, המובעת תמורת שכר נאה מתאגיד קוקה-קולה.


1.8.22

ארץ זבת רָקָב

כשפורצת מחלוקת בין שני צדדים, אנשים או גופים, והם מטיחים זה בזה השמצות והאשמות הדדיות – אחד אומר שהשני שקרן ומסואב והשני אומר שראשון רמאי ומושחת – אנחנו, הצופים במחזה, נוטים משום מה לחשוב שאחד משני הניצים דובר אמת והאחר משקר. ולא נותר לנו אלא להכריע מי מן השניים הוא מי - האם זה שאומר שהשני הוא שקרן הוא הרמאי או דווקא זה שאומר שהשני הוא רמאי הוא הוא הוא השקרן. ולמה חשוב לדעת את זה? כי אלו מאתנו שמנחשים נכונה מי השקרן האמיתי או הרמאי הנכון יכולים לזכות בתלוש הנחה לקניית מוצר שאין לנו צורך בו.

אבל רגע. החיים הם לא שעשועון. ויכול מאוד להיות, והניסיון המר גם מורה שכך הוא, שברוב המקרים שבהם שני צדדים משמיצים זה את זה, שניהם צודקים, ושניהם שקרנים, נוכלים, גנבים, גזלנים, נצלנים, מושחתים, מסואבים ורקובים. למה מה, זה שמישהו משקר את חברו אומר שחברו לא מרמה אותו? למה מה, איפה פה בדיוק הסתירה?

ניקח, למשל, את הסכסוך שנתגלע באחרונה בין שני בכירי הפרקליטות לשעבר – משה סעדה, שהיה ממלא מקום ראש מח"ש, ושי ניצן שהיה פרקליט המדינה – שמאשימים זה את זה באותה אשמה ממש – שעמיתם לשעבר "פועל מתוך אינטרסים וגם שקרן מחורבן". אז את ה"הפועל מתוך אינטרסים" נוציא, כמובן, מן המשחק. שהרי אין לך לא אדם ולא חמור וגם לא מדוזה שאינם פועלים מתוך אינטרסים. אז נשארנו עם ה"שקרן". אבל איך נדע מי מהם משקר? וגם מי אמר לנו שרק אחד מהם משקר? אולי שניהם שקרנים?

ניקח, כדוגמה, את הריגתו של יעקוב אבו אלקיעאן במה שקרוי "פרשת אום אל חיראן". ההחלטה שקיבל ניצן בעניין היתה שלא לחקור את השוטרים שירו והרגו את אלקיעאן, כי היתה להם לכאורה (ערבי או לא ערבי?) סיבה לחשוד שהוא מפגע, למרות שלא ניתן בכלל לקבוע אם זה אכן היה פיגוע, אבל גם לא לקבוע שאלקיעאן היה קורבן חף מפשע. לא צריך להיות עורך-דין, לא בכיר ולא זרזיר, כדי להבין שההחלטות העקמומיות הללו נגועות בשקר. אבל ניצן, מצדו, טוען שבית המשפט אישר את ההחלטות האלו שלו. אז מה? אולי גם בית המשפט נגוע בשקר וסיאוב, מה, לא יכול להיות?

אבל גם אם נניח שרק אחד מהם משקר, האם העובדה שבכיר בפרקליטות, סעדה או ניצן, הוא שקרן פתולוגי לא מורה שגם בפרקליטות פשה נגע הסיאוב והרקב?

ואם להרחיב קצת את היריעה, הרי שבמריבה הלאומית, זו שבגללה אנחנו הולכים כל שבועיים לבחירות, בערך 43% מהישראלים חושבים שראש הממשלה לשעבר וכנראה לשעתיד בנימין נתניהו הוא נוכל מושחת ורקוב, לעומת זאת כ-43% אחוזים סבורים שדווקא מערכת אכיפת החוק – המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט - הם המסואבים והרקובים, לכ-11% אין דעה ו-3% כותנה.

אז מה? אז כ-86% מהישראלים, שזה רוב מה זה מוחלט, סבורים, כלומר בטוחים, שלא משנה ומי ומה, המדינה הזאת רקובה. והנה לנו הסכמה רחבה שעל בסיסה המוצק אפשר וצריך וחובה להקים ממשלת אחדות יציבה. תודה


24.10.22

וגם השואה תכף חוזרת, בעזרת השם

כשפרשה הגברת גלית דיסטל-אטבריאן מכתיבת מאמרי דעה ב"ישראל היום", על מנת להתמנות לשרת התרבות בממשלת נתניהו, תקווה שטרם התממשה, היא הוחלפה בבן-טיפוחיה ארנון איתיאל, סופר כמוה ובעל דעות דומות לשלה.

בשבוע שעבר שיתף אותנו מר איתיאל הנ"ל במאמרו בחוויותיו היעני-אינטלקטואליות מחופשה משפחתית שעשה בפאריס. ראשית דבר הוא מצא ש"העיר היא שיר הלל חי ונושם לעוצמתה של אירופה, לתרבות הנוצרית, להשכלה ולמדע של העת החדשה". קצת מוזר לשמוע יהודי לאומן קנאי המאמין באדושם מהלל את "התרבות הנוצרית", אבל מהר מאוד מתברר שכל זה לא בא אלא לומר, ש"כן, כן, הכול טוב ויפה באירופה הקלאסית, אבל יש שם עכשיו מלא ערבים והם יהרסו את הכל".

והנה הדברים במילותיו שלו – "תהא העמדה הפוליטית אשר תהיה, ההולך ברחובות העיר לא יכול שלא לראות את אלפי המהגרים שהתקבצו כאן מכל מוקדי הצרות העולמיים, ונדרשת רק טיפת פרספקטיבה כדי להבין שמדובר בתהליך". רגע, אתה בטוח שספירת אנשים לפי מוצאם האתני (ערבים, אפריקאים, יהודים) היא "עמדה פוליטית"? זו לא קצת עמדה גזענית? והאמנם כל מה שצריך כדי "להבין שמדובר בתהליך", והכוונה היא כמובן לתהליך הידוע בשמו העממי "תיזהרו, החארות מתרבים כמו זבובים", זו "טיפה פרספקטיבה" ולא שפריץ של פרנויה איסלמופובית?

"לצד השינוי הדמוגרפי שבו אובדת הבכורה לנצרות האירופית", ממשיך ומזהיר הנביא בעירו, "הולכת ואובדת לה גם אירופה, המוכרת, הבית". מה? מה?! ממתי אירופה היא "הבית"? של מי? שלנו, היהודים? אנחנו מדברים על אותה אירופה "המוכרת", שאך לפני שמונים שנה טבחה בנו בכמויות מסחריות? זהו, מדינת ישראל כבר איננה "הבית הלאומי של העם היהודי" עליו חלמנו אלפיים שנות גלות וכו'? עכשיו אתה רוצה להחזיר אותנו, ואולי רק את האשכנזים שבנו (ומה נעשה באבישי בן-חיים?), לאירופה הטובה והטובחת, שאתה קורא לה "הבית"? או שמא נשתבשה על איתיאל הלזה דעתו לדמות שאירופה היא "הבית" שלנו מכיוון שמכבי חיפה שובצה בכדורגל באותו "בית" עם פאריס סן ז'רמן? וברצינות – האמנם האיסלמופוביה, חמורה ככל שתהיה, מצדיקה את הכחשת השואה?

"אני מעריך את המהגר הבודד העושה למען עצמו ולמען עתיד ילדיו", ממשיך איתיאל משל נתקף בפאריס בנגע ההומאניות, שלא נדע, אך מיד מתקן את המעוות ומוסיף, "אבל הוא ומוזיאון הלובר לא יוכלו לדור בכפיפה אחת". וואלה? זה מה שאתה באמת אומר? שמוסלמים, ערבים, אפריקאים, סינים והודים לא יכולים להתפעל מהמונה ליזה? רק נוצרים ויהודים? אתה בטוח בזה? זה משהו מדעי? גנטי? ואתה מתכוון לכל היהודים או רק לאירופאים שבהם? (ומה עם אבישי בן-חיים?)

עכשיו עובר המשורר לקביעת מסמרות: "ההגירה לאירופה היא פלישה דתית ותרבותית, ואם דבר לא ישתנה, הכיבוש יושלם בתוך כמה שנים". וואלה?! באמת? על סמך מה אתה אומר את זה? בגלל שראית כמה ערבים בפאריס? וכמה ערבים יש בירושלים? אז לידיעתך, מר איתיאל, המוסלמים באירופה מהווים, נכון להיום, כ-6% אחוזים בלבד מאוכלוסיית היבשת. כך שחיזיון האימים האפוקליפטי שלך ש"בתוך כמה שנים הכיבוש יושלם" כולו פרי מוחך הקודח, אולי כי אכלת שם, בטעות, איזו פטריה לא-כשרה, שלא נדע.

במאמר מוסגר אוסיף כאן שיומיים אחרי מאמרו זה של איתיאל, התפרסם באותו עיתון עוד מאמר דעה איסלמופובי, הפעם של אריאל הורוביץ, הבן של נעמי שמר, שנזעק להזהירנו מפני סכנת "מדינת כל אזרחיה", כאילו שזו עומדת לפתחנו, בגלל שהפלסטינים רוצחים הומואים, כאילו שבישראל לא רצחו מעולם הומואים, למשל בבר-נוער בתל-אביב. ואף הוסיף הורביץ וכתב ש"עם כל הכבוד להגירה המוסלמית לאירופה, אחוז המוסלמים שם עומד על קרוב ל-5, וגם השיעור הנמוך הזה מספיק כדי לעורר גל של ניצחונות לימין הקיצוני ביבשת". הוא, כמובן, התכוון לומר שהמוסלמים מהווים סכנה גם באחוזים נמוכים, ולא חלילה שהאירופים גזענים איומים.

אבל נחזור לאיתיאל, שבדמיונו כבר השלים את הכיבוש המוסלמי וכתב ש"מי שחושב כי אירופה מוסלמית תשמור את הקתדרלות שבנה לואי ה-14, טועה". מה אכפת לך פתאום מקתדרלות? כי בהן נשתמרה תורת ישראל שהביאה לתקומת ישראל? ולמה דווקא אכפת לך מאלו של לואי ה-14? כי 14 בגימטריא זה י"ד? ואיתיאל מוסיף ומסביר ש"מטבעה של דת שולטת, האיסלאם בוודאי, למחות כל זכר לדתות שאותן כבשה". מה, באמת? גם היהדות היא כזו? זאת אומרת שעכשיו, כשכבשה את כל ארץ-ישראל, היא תמחה "כל זכר לדתות שאותן כבשה", ותהרוס את המסגד המוסלמי העומד על הר-הבית, כמו שהערבים מעלילים עלינו? אז הם לא מעלילים, זה באמת מה שאנחנו הולכים לעשות, הא? אה, כן, ועוד דבר קטן – "תור הזהב" היהודי בספרד התרחש תחת הכיבוש המוסלמי, וכשחזרו הנוצרים לשלוט שם התרחש "גירוש ספרד". עובדות, כלומר שטויות.

ולבסוף, מכל הבליל האיסלמופובי הפרנואידי שרקח, מגיע איתיאל למסקנה נחרצת באשר לעתיד אירופה, "הבית" של היהודים – "הברירה בין חורבן לבין הצלת היבשת היא הבחירה אם להיצמד או לנטוש את כללי המוסר האוניברסלי". ואם לא ברור לכם, אז אדון איתיאל קורא במאמרו זה לאירופאים הנוצרים, אם חפצה נפשם ב"הצלת היבשת" מחורבן בידי המוסלמים המחורבנים, "לנטוש את כללי המוסר האוניברסלי", כלומר – לגרש, לאבד ולהשמיד את היהודים, סליחה, את המוסלמים, כמו שהם כבר עשו פעם ליהודים.

והוא מסיים את מאמרו בנימה אופטימית – "לאט לאט, אולי לאט מדי מתחילה אירופה לפקוח את עיניה ולבחור בימין. בקרוב אצלנו בעזרת השם". והנה חוזר לו הניגון משנות ה-30 ההן וברחבי אירופה חוזר ועולה לשלטון הימין הפשיסטי האהוב, ובעזרת השם תחזור גם השואה. אבל הפעם אנחנו, היהודים, נהיה בצד הנכון, זה של הנוצרים התרבותיים, ואיזה כיף זה יהיה.


14.11.22

חרוֹנה של גזענות קדוֹשה

ב'הארץ' שינו את הכותרת ל-בתי המשפט מגנים עלינו מערבים, לא מאנסים

זעם וחרון קדושים, מתוך בושה וחרפה עמוקים, אחזו בכמה מכלי התקשורת הישראלים בשל גזר-דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. הנה כמה מהכותרות כולן בקול אחד: "אנס בת ה-10 בנגב נידון לחמש שנות מאסר בלבד" (ישראל היום); "זעם על העונש המקל לבדואי שאנס ילדה בדרום" (מקור ראשון); 5" שנות מאסר בלבד לצעיר שתקף מינית בת 10 בביתה בנגב" (וואלה); "חרפה: רק חמש שנות מאסר לבדואי שתקף מינית ילדה בת 10" (סרוגים); "5 שנות מאסר בלבד לבדואי שתקף מינית בת 10 במיטתה" (חדשות ערוץ 14).

אנס? אתם בטוחים? ולמה "בלבד"? כי העונש מקל? מקל ביחס למה? למי? למעשה? למעשי תקיפה מיניים אחרים? ביחס לזה ש"האנס" הוא ערבי? על מה אתם מדברים?

אז הנה העובדות, להבדיל מהצעקות. הנאשם, שהיה קטין בעת ביצוע המעשים ולכן שמו אסור בפרסום, הורשע – על פי הודעת דוברות בתי המשפט – "על פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון [שמשפחת הילדה הנתקפת הסכימה לה – ק.נ] בעבירות של ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה והתפרצות לדירה, ולא בעבירת אינוס". זאת אומרת שהנאשם לא הורשע באונס ולפיכך איננו אנס. ומי שכתב שמדוב ב"אנס" פרסם, יש להניח שביודעין, דברי עיוות ושקר.

ולמה בשלוש מחמש הכותרות כתבו ש"האנס" הוא בדואי? מה שייך פה ה"בדואי"? רק בדואים תוקפים מינית ילדות? אצלנו, היהודים הקדושים, זה לא קורה? וכשמורשע יהודי חרדי או ממוצא מרוקאי או רוסי באונס קטינה, אתם גם כן כותבים בכותרות "חרדי אנס ילדה", או "רוסי תקף מינית קטינה", או "מרוקאי ביצע מעשה מגונה בנערה", כן?

והגדיל לעשות אתר "סרוגים", הקורא לעצמו "אתר הבית של המגזר הדתי", שבכתבה התייחס לנאשם אך ורק בתואר "הבדואי", לאמור – "הבדואי שאנס... הבדואי שתקף... הבדואי הורשע ... הבדואי נכנס... מעשיו של הבדואי... לגזור על הבדואי" וכדומה. לו היה עיתון אמריקאי, לדוגמה, כך על עבריין מין יהודים, נגיד הארווי וויינשטיין – "היהודי שאנס ... היהודי שתקף... היהודי הורשע... לגזור על היהודי" ושכאלו, הרי הייתם בוודאי צועקים "אנטישמיות!" עד לב השמיים, ובצדק. ומה כאן? זה הרי בדיוק אותו דבר.

וכמובן, בגלל שמדובר בבדואי, מיד עלו גם זעקות הרגילות על "אובדן המשילות בנגב". אלא שעליהן נוספו הפעם גם שתי צדיקות פמיניסטיות לכאורה. תחת הכותרת "מי שמרחמת על אנס של ילדה" כתבה אריאלה רינגל-הופמן ב-ynet (מבית "ידיעות אחרונות"), "אוי אוי אוי, איזה לב ענק יש לשופטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע יעל רז-לוי ולשני שותפיה לכס המשפט שגזרו חמש שנות מאסר על צעיר בדואי שהתפרץ לבית משפחה ביישוב בדרום, נשכב במיטתה של בתם בת ה-10, ליקק ונישק את פניה וניסה לבצע בה מעשה סדום ... קשה להגזים במידת התסכול, הייאוש והגועל נפש שההליך המשפטי הזה מעורר". וחברת הכנסת לשעבר שולי מועלם-רפאלי צייצה ושאלה בטוויטר, "באיזה עולם אדם שאנס ילדה בת 10 במיטתה מקבל 5 שנות מאסר?".

אז הבה נבדוק באמת באיזה עולם קורים דברים איומים שכאלו. ולצורך העניין נתרכז בשני מקרים משפטיים דומים שהתרחשו אך באחרונה במדינה רחוקה בשם ישראל.

במקרה הראשון, במרץ 2016, בית המשפט המחוזי בירושלים בראשות השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (שבימים אלה עומדת בראש ההרכב במשפטו של בנימין נתניהו) זיכה את אברהם לשם, בן 26, תלמיד ישיבה באפרת, מאשמת אונס, אך הרשיע אותו בביצוע מעשה מגונה בילדה בת ארבע וחצי בחצר בית כנסת בירושלים, זאת למרות שעל שמלת הילדה נמצאה זרע עם DNA שלו ועל אף שלא שיתף פעולה בחקירה ושתק לכל אורכה. על המעשה המגונה הזה שעשה בילדה בת ארבע וחצי ושבו הורשע, גזר עליו בית המשפט שלוש וחצי שנות מאסר. אז חמש השנים שנגזרו על הקטין מבצע המעשה המגונה בילדה בת 10 בנגב, שהודה במעשה ואף עבר תהליך שיקומי, זה הרבה או מעט?

בית המשפט העליון שדן בערעור שהגישה הפרקליטות על הכרעת הדין של לשם, קבע שבית המשפט המחוזי טעה בשיקול דעתו, הרשיע את לשם באונס ובמעשה מגונה בנסיבות מחמירות, ובעקבות כך תיקן בית המשפט המחוזי את העונש המקורי והעמיד אותו על 6 שנות מאסר ו-50 אלף שקל פיצויים. אז מה יותר חמור - שש שנות מאסר ותשלום פיצויים של 50 אלף שקל שנגזרו על יהודי בגיר שהורש באונס ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות בילדה בת ארבע וחצי, או עונש של חמש שנות מאסר ו-70 אלף שקל פיצויים שנגזרו על קטין בדואי שלא הורשע באונס, אלא במעשה מגונה ובניסיון למעשה סדום?

אבל חכו, הנה לכם עוד מקרה, קשה הרבה יותר. בספטמבר 2021 הרשיעה שופטת בית משפט השלום בכפר סבא אילה אורן את יהודה עובדיה, בן 36 מרעננה, לאחר שהודה ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע שישה מעשים מגונים בשש קטינות בנות 3 עד 12, ובהפרת צו פיקוח שבמסגרתו נאסר עליו לשהות ביחידות במחיצת קטינות או בקרבתן. מכאן אתם מבינים, נכון, שמר עובדיה הנ"ל כבר הורשע בעבר בעבירה דומה כלפי קטינה, בגינה נדון למאסר של 32 חודש, ושוחרר מן הכלא רק כשלושה חודשים קודם לביצוע מעשיו המגונים החדשים. על כל אלו גזר בית המשפט על האיש ארבע שנות מאסר ותשלום פיצוי לילדות בסך כולל של 65,000 שקלים. אז באיזה מן המקרים, של עובדיה היהודי הבגיר מרעננה, או של הקטין הבדואי מן הפזורה, בית המשפט הקל או החמיר?

ויש עוד עשרות דוגמאות שכאלו, אלא שנגמר לי המקום והאוויר. אבל בכל מקרה – בתי המשפט והתקשורת שלנו לא מגנים על ילדינו וילדותינו מפני אנסים, אלא מפני ערבים. זאת האמת. 


21.11.22

כל הגזענויות בזויות, גם האנטישמיות של נתן זהבי

[ב'הארץ' נתנו כותרת אחרת, שלא שיקפה לדעתי נכון את המאמר, אז חזרתי לזו שלי]

נתחיל בעובדות. מה אמר, ובאיזה הקשר, נתן זהבי בתוכנית הרדיו שלו שעורר סערה והוביל להשעייתו? זהבי פתח וסיפר, בכאב ובזעם, על גופת קשישה שנמצאה בדירה בה התגוררה רק לאחר שצחנת מותה הסריחה את השכונה. והוא תהה למה זה התקשורת ובעיקר הפוליטיקאים "שמנהלים את המדינה הזאת, החל משר הרווחה ועד ראש הממשלה, ולא אכפת לי מאיזה מפלגה הוא... לא הלכו לבדוק, לברר? לזעוק", וששר הרווחה שהופיע בטלוויזיה "לא דיבר מילה על זה". ואז הגיעו דברי התוכחה שלו שעוררו את הסערה – "מה יהיה פה? לאן זה הולך? לאן הולכת החברה הזאת? איפה הטוב-לב? איפה האנושיות? נעלמו! כל הדרעקס האלה, מצטטים לי פסוקים, מהתנ"ך, תתפללו, תניחו תפילין, תדליקו נרות שבת, תפרישו חלה, תלכו לבושים צנוע, לכו קיבינימט עם הצניעות, ועם החלות, ועם ההדלקת נרות, ועם התפילין, הייתי שמח לו כמה מכם היו קושרים את התפילין לגרון שלהם ותולים את עצמם".

והדברים הללו, הסיפא הזאת שלהם, הם למרבה הצער אכן אנטישמים, כפולים ומכופלים. ראשית, זקנים חיים חרא פה בארץ – נטושים, מוזנחים ואף מורעבים. זה נכון וזה נורא. אבל איך וזה ולמה הדתיים, חובשי המגבעות או הכיפות ומניחי התפילין אשמים בכך? למה דווקא אותם מאשים זהבי במצבם הקשה של הזקנים בישראל? התקשורת שלא זועקת דיה נשלטת בידי מפרישי חלה? שר הרווחה מאיר כהן הוא דתי? ראש הממשלה יאיר לפיד הוא חרדי? אז איך זה פתאום הדתיים אשמים? בגלל שהם לא לומדים ליבה?

כי ככה זה. בכל דבר הדתיים, כלומר – היהודים, אשמים. זוהי מהות האנטישמיות. משבר כלכלי – היהודים אשמים. מלחמה – היהודים אשמים. תאונות דרכים – היהודים אשמים. גניבות אופניים – היהודים אשמים. זקנים זנוחים – היהודים, כלומר – הדתיים, אשמים.

ועל מדורת הגועל שהבעיר עוד הוסיף זהבי שמן אנטישמי בניחוח פוגרומים, כשקרא לחרדים, לדתיים, ליהודים, לתלות עצמם ברצועות התפילין שלהם. ולא אוסיף.

אבל בכל זאת אוסיף, כדי שלא תיפלו חלילה לכלל שגגה, שאני באופן אישי – וכבר כתבתי את זה בעשרות מאמרים – חושב שהדת, כל הדתות, בטח המונותיאיסטיות הגדולות, ובעיקר הנצרות, המיטו וממיטות על האנושות דלות ונחשלות ואסונות ומוות. ואני גם חושב שמי שמאמין שיש אלוהים, כל אלוהים שהוא, וממלא את "מצוותיו" הוא דפוק בשכל ובנפש. אבל בה במידה גם הגזענות, ולא חשוב כלפי מי ולמה, היא זוועה חיה, וגם היא, כמוה כדתות, והרבה פעמים בשילוב ידיים איתן, המיטה וממיטה על האנושות דלות ונחשלות ואסונות ומוות. הגזענות, כל גזענות, היא רעה חולה ומחליאה לא פחות משום דת, מכל הדתות.

ולכן כל גזען – בין אם זה כלפי שחורים, סינים, ערבים או יהודים – הוא אויב האנושות.

אלא שבמקרה הזה של זהבי "המחנה הנאור" שותק כדג מלוח של ערב שבת, ויש אף המצדיקים אותו. "מה שקורה במדינה כואב לו", הם אומרים, "והוא דיבר מדם ליבו". והרי גם איתמר בן-גביר כואב לו מה שקורה במדינה והוא מדבר מדם ליבו, לא?

אז לא. גזענות זה חרא, ולא חשוב מאיזה צד היא באה וכלפי מי היא מופנית. 


12.12.22

אל דאגה. כולם יישרו קו

מאז שנודעו תוצאות הבחירות והחלה להסתמן הממשלה המתגבשת, הרבה רבי-אלופים ורבי-טוראים במילואים החלו להתנבא ולקרוא ל"מרי אזרחי", שבוא יבוא והנה מיליון אזרחים ייצאו לגשרים ולרמזורים ויימחו ויפגינו נגד גזירות המשטר החדש, ומורים והורים ומשוררים ונגרים יסרבו למלא את ההוראות הנוראות שעומדות ליפול עלינו, ואז... ואז מה בעצם? מה ה"המרי האזרחי" הזה אמור להשיג? הרי את הממשלה הקמה מרי אזרחי לא מזוין לא יפיל, ואת נתניהו כבר הפלתם, אז מה התוכנית עכשיו?

אבל כל אלו הם, כמובן, שאלות סרק. כי זה לא יקרה. לא יהיה פה לא מרי אזרחי ולא מרי סטיוארט ולא מרי פופינס, מקסימום יהיה כאן (בעוד שבועיים אי"ה) מרי כריסטמס.

מתי אי-פעם היה בישראל לא מרי, אלא אפילו הפגנת מחאה של יותר ממאתיים ועשרים אזרחים, כלומר יהודים, בגלל פגיעה לכאורה ב"דמוקרטיה"? (סתם, בדיחה. ישראל היא לא דמוקרטיה, כך שאין באמת במה לפגוע) או ב"זכויות אדם"? (של יהודים. בטח של יהודים. רק של יהודים. לאחרים, פלסטינים או פליטים, ממילא אין זכויות, כך שאין אצלם במה בכלל לפגוע) או בגלל הרג אזרחים או ילדים? (אתם צודקים, הם כולם "מחבלים").

מי שחושב שלכשתטיל הממשלה החדשה את גזרותיה הדתיות והאנטי-דמוקרטיות (הנה כמה דוגמאות דמיוניות – שיהיה אסור להכניס חמץ לבתי-חולים או להט"בים לבתי-ספר, שאסור יהיה לדבר ערבית במעליות, שתיאסר תחבורה ציבורית בשבתות וחגים, וכאלו) או ש"כוחות הביטחון" (שיכללו מעתה גם את גדודי "נוער הגבעות") יתחילו להרוג פי שלושה יותר פלסטינים מהמקובל עד כה – שבשל משהו מזה יתחולל בישראל מרי אזרחי, גם לא יודע איפה הוא חי וגם לא מבין שום דבר בנפש האדם.

קודם כל, הרי למעלה מחצי מעם ישראל, כלומר מהיהודים, בכלל תומכים, בנפש חפצה ובהתלהבות יתרה, בכל החוקים והתקנות והשטויות שהממשלה החדשה עומדת להתקין. עוד שליש כבר אומר לעצמו, "נו, בסדר, אז מה קרה? אז נשים כיפה באוטובוס, מה כואב לך לשים כיפה באוטובוס? ונו, כן, הילדים יתפללו כל בוקר בכיתה 'מודה אני לפניך או מאחוריך', אז מה רע בזה שהם יטעמו קצת מיהדות? אחרי הכול אנחנו יהודים, לא? וההומואים האלו, גם כן, שיזדיינו להם בשקט בבית, למה, מי מפריע להם? חייבים דווקא בירושלים? פתח-תקווה לא טוב? והפלסטינים, מה, לא יותר טוב שאנחנו נהרוג את הילדים שלהם משהם יהרגו את הילדים שלנו?"

ושבעת האחוזים הנותרים, אתם יודעים, אנחנו, "השפויים", יראו שכך ויגידו לעצמם, אתם יכולים כבר להתחיל להתאמן, "נכון, זה לא בסדר כל זה, זה קשה, המצב באמת נורא, אבל מה אתה רוצה, שבגלל איזה הומו או פלסטיני מחורבן אני אאבד את מקום העבודה שלי? למה, ומאיפה אני אביא אוכל לילדים שלי? האנרכיסטים יאכילו לי אותם?"

ככה זה. זה הטבע האנושי. וגם הקופי. כשזכר אלפא מביס בקרב על השלטון את זכר האלפא השליט הקודם, מיד כל קופי וקופות השבט עוברים לציית ולמלא את חוקיו ותקנותיו של המנהיג החדש. ככה זה אצל קופים באפריקה, וככה גם אצל יהודים באסיה.